החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

דנו מושיע ישראל

מאת:
הוצאה: | 2014-02 | 130 עמ'
קטגוריות: סיפורת עברית
זמינות:

29.00

רכשו ספר זה:

לפני שנים ספורות הלך לעולמו דודי ישראל ספקטור, אחיהם הבכור של אבי צבי שאבד בים ב – 1941, אהרונצ'יק ז"ל שנפטר לאחרונה וישעיהו (שייקה) שנפל במלחמת השיחרור.

לאחר מותו של ישראל, עלתה אלמנתו רות לבוידעם שבדירתם, כדי לעשות שם סדר. בין שאר דברים נמצאה מזוודה. כשנפתחה, נמצאה בה, בין שאר חפצים, מעטפה סגורה. במעטפה הזו נמצאו כמה מחברות בכתב ידו של צבי ספקטור (טולדנו). המחברות הישנות הללו, שנכתבו בשנות ה – 30 של המאה הקודמת והגיעו אליי ב – 2009, מלאות בכתב יפה וברור בעט ודיו. רק כמה חלקים שהיו קרועים ומוכתמים, וכן מיני קודים אישיים (בעיקר ביומן), חייבו מאמץ לקרוא ולפענח. עשיתי זאת והקלדתי את כל החומר. מחברות המקור, בכתב היד, שמורות אצלי. הסיפור המובא כאן הוא הקטע הראשון שאני משחרר לפרסום.

לפניכם רומן נעורים שנכתב כנראה ב – 1931 או סביבה (צבי היה אז נער גימנסיה כבן 15), והוא כולל הכול: אהבה, כאב, הרבה מלחמות ומסעות, תיאורים מארץ ישראל של תחילת המאה הקודמת, שאיפות גדולות ותעופה רבתי על כנפי הדמיון. דמיונו הפרוע והצבעוני של אותו נער חולמני ואחוז תשוקות שופע יופי מיוחד, מאוד נערי ומאוד תמים. יש בסיפור הזה הצצה נדירה לזמנים אחרים בארצנו, מחשבות מעניינות וגם נבואות לב.

תקוותי שבאמצעות הסיפור הזה, התמים והלוהט מיצרים, תכירו משהו מעולמו הפנימי של הנער הירושלמי צבי ספקטור, בן עניים שלאחר מות אימו אומץ אצל דודתו חשוכת הילדים. חייו היו קשים ונפשו סוערת ורומנטית. את רשמי תלאותיו ניתן למצוא ביומנו, ואת תסביכיו ברומן השני, הבלתי גמור, שנמצא באותה מזוודה.

תקוותי שילדי ישראל יקבלו – בהגיעם לגיל המתאים – הזדמנות לקרוא ולהכיר את אותו נער רומנטי אשר העז לכתוב ובהמשך גם לעשות, עד ש"פרץ גדר ומת כשנולד, חולם ורגשני" והוא בן 26 בלבד.

מקט: 1-1090-2
 הורד/י דוגמה חינם לאייבוקס    הורד/י דוגמה חינם לקינדל

כדי לקרוא אנא התקן תוכנת קריאה המתאימה למכשירך כמפורט במדריך לקורא


פרק 1

פרח כציפור

כאילו גם אלה העורבים הרגישו וחָשוּ הֵנָה, כאילו כל העופות הטורפים המצויים כאן בארץ הרגישו בזאת ומיהרו לקנות להם זכות על הטֶבח השמן והדָּשן הנכון להם. להקות-להקות התעופפו על פני השדות השטוחים שריבועי צבעים שונים יחלקום לחלקים. הם התרוממו לגובה גדול, שטחו את כנפיהם הארוכות ונעצו מבטיהם ארצה, סוקרים, כמחפשים את המנה הראשונה לסעודה. כך שהו באוויר זמן מה והמשיכו להתעופף ולרפרף בקלות הלאה, או שיָרדו על אחד העצים ונראו כנקודות שחורות בינות לענפי העץ הרעננים.

"כפי שהמצב נראה עתה, הכול יפה מבחוץ. ורק נקודות שחורות ישנן אצלנו מבפנים, נקודות שהולכות וגדלות", כך חשב לעצמו צבי טולדנו, המכונה בפי כל חבריו "דָנוֹ", בהחליקו על פני הכביש החלקלק המתפתל כנחש. הוא רכב במהירות עצומה על מוֹטוֹצִיקלֶט (אופנוע) כשהוא עובר וחוצה בינות להרים, עולה עליהם מעבר מזה ויורד מטה מעברם השני. רוח חזקה חבטה על פניו, חולצתו נופחה ושערותיו התעופפו, סמרו והוחלקו לרגעים. עיניו הבהירות, הכחולות-ירוקות, ננעצו בכביש. ידיו האמיצות נשענו על ההגה וכפותיו לחצו בחוזקה על ידיות הכידון. הוא היה שקוע במחשבות.

כנראה שהגה בקרב הנכון להתפרץ. כנראה שתיכֵּן לו תוכניות לקרב הזה.

ואולם לרגעים כוסו פניו בעננה עצובה, ובעיניו הוּצַת היֵּרָקוֹן הקשה שהיה מופיע בהן רק ברגעי כעסו הנוראים. אין לדעת, אולי חשב גם עליה? ייתכן שנזכר בה, ובמצבו עתה. זה בוודאי הרגיז אותו מאוד. כמה פחות עצבני ומתוח היה יכול להיות לו הייתה שלו. ודווקא בזמן זה, במצבו ובתפקידו המתיש הנוכחי, דווקא עכשיו היא אינה שלו. ברגעים של מחשבות קודרות כאלו היה ממהר ללחוץ על וו הנוזל המניע, המכונה הייתה מתקתקת בקולות נוראים ומחישה את מהירותה ומתעופפת לה, עוברת על חורשות, כפרים, עוד ועוד.

אף מכונית לא פגש בדרכו – דבר מפליא מאוד, אך הוא ידע מדוע. במצב המתוח השורר עתה, החלו פועלות כנופיות שודדים שהארץ לא ראתה כמותן מזה כמאה שנה, כנופיות מן הסוג ששומרינו הראשונים נלחמו כנגדן וכמה וכמה מתוכם נפלו חללים מיריותיהן. היו אֵלו חבורות של איכרים ערבים שנוּשלו מאדמתם על ידי בוצעי בצע. רכובים היו על סוסים וסרו לפקודת מפקד שנשמעו לו כהלכה. הם תקפו מכוניות ורכבות ופירקו כל אשר מצאו. באותו שבוע עצמו נשדדו שלוש רכבות וכמה מכוניות דואר, ואירעו הרבה מקרי שוד אחרים. התנועה הרגילה בכבישים, אפילו מצד הערבים עצמם, פסקה לחלוטין. במקומות מספר הועמדו משמרות צבאיים, אך אי אפשר היה להגיד שהועילו במשהו. מחשבה זו גרמה לידו להישלח אל תיק אקדחו.

וכאילו הייתה זו נבואה, מצא שהדרך לפניו התעגלה ונטתה כדי להקיף גבעה לא גבוהה, ומייד עם התחלת ההטיה הבחין בשני רוכבים עומדים באמצעה של הדרך. משני צדי הכביש נראו עוד רוכבים. כולם היו לבושים עבאיות ערביות ומחצית פניהם כוסתה וכאפיות לבנות. כולם ישבו על גבי סוסיהם ונשענו בידיהם על ברכיהם.

המצב היה ברור. הוא הוציא את הנשק מתיקו והמשיך את נסיעתו, כאילו כרגיל.

כשהגיע למרחק של כמאה מטרים מהם, נופפו לו שני הרוכבים בידיהם שיעצור. הוא האֵט את מהלכו והתקרב בנסיעה איטית אל הרוכבים. המכונה הייתה חמה כאש, היה צורך רק בלחיצה אחת, וזו הייתה מתפרצת. ברק הציץ בעיניו, היֵרקון התפרץ, כל שריריו התקבצו. בידו השמאלית כיוון באין רואים את האקדח אל מול הרוכב שניצב במרכז הכביש וסתם את הדרך. אצבעות רגליו נדרכו והתכוננו ללחיצה, פיו הרחב הצטמצם והתכווץ.

הסוסים החלו מתנועעים בעצבנות, חוששים מן המכונה הזו שהופיעה כאן. האופניים הגיעו עד כשני מטרים לפני הסוסים והנה נשמעה ירייה ואחריה נאקה כשל חיה פצועה. הרוכב נפל לצד סוסו כשהוא תלוי על הארכובות הערביות הרחבות. טרטור חזק עלה מן המוֹטוֹר, הדים ענו לו מכל הסביבה, וכרוח סערה חלפו אופני המנוע ואינם – נעלמו מעבר לגבעה בהמשך העיקול.

דנו מיהר להסתדר על האופניים בצורת בריחה. את כל חלק גופו הקדמי השעין על הכידון, כשרגלו הימנית מקופלת על הכיסא ואילו השמאלית דורכת על משען הרגל השמאלית. בשמאלו אחז את אקדחו המכוון לפנים, בימינו שלט במהירות המכונה ובחזהו הטה את הכידון. אבל הוא לא ראה את הסכנה האורבת לו, ולא הבחין במארב המוצלח שלקחה לה פלוגה זו.

אחרי מקום המפגש המשיך הכביש והתעקם, ובמרחק של קילומטר אחד משם שב והתעקל חזרה, אל עבר מקום המארב. יצא כי לרודפים לא נותר אלא לחצות את החלקה הקטנה שבינם ובין הסיבוב השני, וליצור מארב שני שממנו אי אפשר היה להינצל. שני רוכבים דלקו בלי הרף אחרי האופניים החולפות במהירות איומה, והמטירו אש בשעת הדהרה.

אחרי שנייה אחת של נסיעה הגיע דנו אל הסיבוב. לפניו ראה כעשרה רוכבים אשר חצו את השדה כדי להגיע אל הצלע השנייה של הדרך. הוא הבין והרגיש כי ניצוד בפח. היו לפניו שתי אפשרויות: או להתמסר לשודדים, כלומר לגזור מיתה על עצמו, או להמשיך ולהתעופף באותה צורה על גבי מכונתו ואולי יוכל להצליח להימלט מבלי לקבל אל גופו מתנַת עופרת, אורחת לא רצויה שתחבור אליו להמשך נסיעתו ולתמיד.

מאחוריו נשמעו יריות, אחת אחר השנייה. הן חלפו ועברו ממש מעליו ומצדדיו, שרקו וזמזמו באוויר. הכדורים החליקו על פני הכביש, קרעו ממנו חתיכות זפת, חרצו חריצים וקיפצו הלאה. הוא הטה את האופניים ולחץ עוד על מפתח הדלק. המכונה נדחפה בכוח פתאומי, מהלכה השתנה. השעון המורה את המהירות הורה מאה ושמונים, מירב המהירות האפשרית במכונה זו. נדמה היה שאין היא נוסעת עוד על הכביש, היא התעופפה. לאושרו, הכביש השתרע כאן ישר ולא היה צריך לשים לב באופן מיוחד להטיות ההגה.

הוא חישב וראה שיגיע עם האופניים לעיקול ממש באותו רגע שהרוכב הראשון יגיע לתעלה אשר לצד הדרך. רוכב שני היה במרחק של עשרים מטרים מאחרי הראשון, ועל השלישי לא היה צורך לחשוב כלל. כארבעים מטרים לפני הפגישה שלח כדור אל הרוכב (אשר כנראה לא יכול לירות בחזרה, היות ודהירתו הייתה ממש דהרת שיגעון), ואחריו הוסיף תיכף כדור שני ושלישי. נראה היה שיד שאוּמנה זמן רב ירתה כאן. הסוס ורוכבו השתטחו מלוא קומתם ארצה ונבלעו בשיבולים הגבוהות שכיסו את כל המקום.

הרוכב השני, שהרגיש כנראה בסכנה האורבת לו, החל מותח את המושכות ועוצר בסוסו השוטף. כנראה שרצה לעצור את סוסו ובאותו זמן להזהיר גם את הבאים אחריו, ואולי השתדל גם לירות לעבר המכונה המתקרבת, אבל השדה השתפל במורד תלול והסוס שטף כרוח. הרוכב, שחייו היו תלויים בעצירה זו, מתח את המושכות בכוח שאין לתארו. הסוס הרים את ראשו למעלה ממש עד כדי מחנק, פיו שהיה לבן מֵריר וקצף נפתח, אך לא יכול לעצור בשטפּו ונפל על ברכיו הקדמיות.

נפילה זו כנראה שהצילה את חיי הרוכב. ממש באותו רגע נשמעה ירייה מאקדחו של דנו. הכדור חלף מעל לראשו של הרוכב. זה היה הכדור האחרון באקדחו.

שאר הרוכבים חלפו על פני הסוס הנופל עם רוכבו, והמשיכו לדהור על פני הכביש אחרי המכונה המתרחקת במהירות. יריות תכופות נשמעו, אך רובן עברו במרחק רב מן המכונה ורק בודדות חלפו ושרטו בפחי האופניים או ניקבו את בגדיו של הרוכב. לבסוף נמצאו הרוכבים במרחק רב מאוד ממנו. דנו נחלץ, אך הוא לא ידע שטרם הגיע אל המקום המסוכן ביותר.

"מדוע הם עוד רודפים?" שאל את עצמו. "האם יש להם עוד תקווה לתפוס אותי?"

וכתשובה לדברי עצמו, כשחזר והפנה את ראשו קדימה חלפה כברק תמונה לפני עיניו של דנו, ונמסרה אל מוחו: לפניו הופיעה גדר אבנים לא גבוהה בנויה באמצע הדרך וחוסמת אותה. כשהבחין בה, כבר היה במרחק של בערך שלושה מטרים ממנה ולא היה בידו דבר לעשותו. המכונה נתקלה בגדר ובכוח איום התרוממה לגובה של שניים-שלושה מטרים ונפלה אל השדה שלצד הדרך. דנו התעופף כמו המכונה לגובה, נפל אף הוא לאותו עבר ונעלם גם הוא בתוך התבואה. הגלגלים המשיכו לנוע בכוח ויצרו מערבולת נוראה בשיבולים.

הוא לא קיבל מכה כלל, ולכן נמצא בהכרה ברורה והבין יפה-יפה את מצבו. הוא שמע את הפרסות המשקשקות על פני הכביש לעברו. יריות חלפו על פני השיבולים שהסתירו אותו. עודו חושב מה לעשות וקול חדש נשמע, טרטור חזק הולך ומתקרב. מתחילה חשב כי אלה הם אופניו שגלגליהם לא חדלו מלהסתובב ולטחון את השיבולים. אבל אחרי שהאזין היטב תפס כי זהו טרטור של מכונת ירייה. אוזניו הבחינו בנקישות פרסות הסוסים ההולכות ומאטות, מהססות ולסוף נעצרות.

הוא התרומם קמעה והציץ מבין קני השיבולים שהתנועעו ברוח הקלילה. לפניו ראה את הרוכבים ההופכים את פניהם לברוח. הוא הסתכל אל העבר השני וראה במורד ההר מכונית צבאית דוהרת במהירות הבזק, כשהיא מטרטרת במכונת הירייה שלה. הפרשים נעלמו. המכונית הגיעה עד למקום בו הרעישו עדיין אופניו של דנו, ועצרה. אחריה הופיעו עוד שלוש מכוניות אחרות.

דנו מיהר לקום.

חיילים מספר קפצו מן המכונית. שתיים מן המכוניות המשיכו את נסיעתן ברודפן אחרי הבורחים. הוא מיהר להעמיד את אופניו מסיבובן הנורא והרים אותן. מסתבר שגם להן לא קרה כל אסון, מלבד כמה סימני מכה הגונים. הוא עלה אל החיילים שעמדו על הכביש. כולם פגשו אותו בתנועת ראש קלה. ניגש אליו קוֹרפּוֹרָל, ודנו החל מוסר לו באנגלית את אשר קרה. הלז הפסיקו, באומרו כי מייד ישוב הגנרל R. כל אחד בארץ ידע מי הוא אותו גנרל R. זה היה אחד מן הקצינים הגבוהים ביותר, שנשלח זה עתה מאנגליה לשם בחינת המצב בפַּלֶשׂתינה והשלטת סדר במשטרות וביחידות הצבא הבריטי.

דנו חזר ופנה אל אופניו, החל מתקן בהן את אשר קולקל ומכין אותן לנסיעה. כמו כן מיהר להתנקות ולהסתדר אף הוא. בינתיים חזרו שאר המכוניות בזו אחר זו למקום. מסתבר שתוצאות הרדיפה לא היו מוצלחות כלל וכלל. השודדים פנו אל השדות ונעלמו, ואי אפשר היה לעשות להם מאומה. מן המכוניות קפצו מספר חיילים, לבסוף ירד הגנרל. הוא היה אדם צעיר בשנות העמידה, גבוה וחסון. פניו הביעו קפדנות וקשיחות. דנו ניגש אליו בצעדים איטיים. הם דמו מאוד זה לזה. מבנה גופם היה דומה מאוד, גם מכנסי הרוכבים הלמו את שניהם יפה. גם פניהם היו דומים ממש, מלבד האף, שהיה שונה.

גנרל R שלח את כף ידו לפנים. דנו קיבל אותה, ובלחצו אותה בכוח הודיע את שמו. מייד דרש ממנו הגנרל לספר את כל אשר קרה. דנו סיפר את כל הקורות אותו, והודה מאוד על העזרה המהירה שבאה בעִתָּהּ. כל זמן סיפור המעשה הראו פני הגנרל רצינות מוחלטת. כשגמר דנו לספר הצטחק הַלה, חזר ואחז בידו, לחץ אותה יפה ופנה אל החיילים שעמדו מסביב: "לזה אני קורא מעשה גבורה!" קרא. "מעשים כאלה אני מכבד, ואני רוצה שכולכם תראו כיצד אני מעריך מעשה כזה." הוא הוריד את אחת המֶדליות שהיו תלויות על חזהו ורכַס אותה על חזהו של דנו. כל העומדים מסביב מיהרו לעבור למצב של "דום". אחרי זה הוסיף הגנרל ומסר לדנו תעודת כבוד ומינה אותו לקצין בחילות המלך הבריטי, ברכסו לו שלושה כוכבי מעֲלה על כתפיותיו.

הם הוסיפו ולחצו ידיים עוד פעם אחת. אחרי כל אלה טמן דנו את הכוכבים, התעודה והמדליה בכיסו, בירך את כל העומדים כבָרֵך קצין את החיילים והודה לכולם על עזרתם. הוא טען את אקדחו מחדש, עלה על אופניו והחליק הלאה במהירות מפליאה.

***

זמן ארוך עמדו הגנרל R וחייליו והביטו אחרי הנקודה החולפת, ההולכת הלוך וקטון, עד אשר נעלמה מעבר לגבעות. "מאוד הייתי רוצה להכיר את האדם הזה" קרא הגנרל אחרי שנמוגה הנקודה המתעופפת, "חבל שאינני יודע היכן נמצא הלז".

"נוכל לרדוף אחריו ולהשיג אותו", העיר אחד הקצינים.

"חלף כציפור", קרא הגנרל בצחוק. כולם עלו למכוניות וחזרו לבסיסם.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “דנו מושיע ישראל”