החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!
זמינות:

6.00

רכשו ספר זה:

ספר ברית מנוחה מאת הרב המקובל האלקי חד מגאוני קדמאי רבי אברהם מרימון הספרדי זצוק"ל אשר חיבר הספר הקדוש הזה על פי נשמת רב חמאי גאון.

הספר עוסק בענייני חכמת הקבלה בעיקר בפרצופי עולם הבריאה וכבר העידו עליו האריז"ל והרמ"ק והרמח"ל שהוא ספר אמיתי ויקר מאוד.

מקט: 2-565-007

דוגמה חינם לאייפד, אייפון, אנדרואיד ומחשב הורד/י דוגמה חינם לאייפד, אייפון, אנדרואיד ומחשב

דוגמה חינם לקינדל הורד/י דוגמה חינם לקינדל

כדי לקרוא אנא התקן תוכנת קריאה המתאימה למכשירך כמפורט במדריך לקורא


הדרך הראשונה – דרך החכמה

הדרך הא’ מן דרכי האמונה ומן דרכי יחוד הקב”ה והיא נעלמה מעיני כל חי, והוא מה שאמר באיוב, ונעלמה מעיני כל חי ומעוף השמים נסתרה (כ”ח כ”א). והיא דרך החכמה הנראית בראש המצפה מקוטרת מור ולבונה עומדת לנס עמים אולי יתאוו לחסות בצלה ולאכול ממאכלה ומטעמיה יסורו פתאים אליה, והנה נודע לנו באמת מראיות חזקות כי מקום החכמה עומדת בראש ההרים בראש הראשון מהד’ ראשים, בקוצו של יו”ד הראשון (נ”א העליון) המביט לרום מעלה מעלה אשר בו הנפשות צופות לראות בזיוו, היא משיבה נפשות לאיתנם ומתגאה על כל המעלות וכוללת כל הדרכים ואומרת לכל באי עולם אלי הביטו וראו כי הנה ערכתי שלחן. והחכמה צופה ופניה לשלשה דרכים אל מקום המגדל ואל שומרי החומות ואל הפינה המבטת אל מול פני הלבנון, וכל השרפים והחשמלים מתייראים לבל יקרבו למשמרותיה ואל דלתות שעריה כי השומרים גדולים וגבורים ואימתם מוטלת על כל הנבראים, אלו אומרים בכה ואלו אומרים בכה לאמר נעלה ונראה מי עומד בראש ההרים קורא לכל הנבראים אבל אינם משיגים מה בפנים להיכל, על כן אומר ונעלמה מעיני כל חי. ואל ל”ב דרכים נתנה פניה ולכל דרך ודרך הראתה חכמתה והדרכים בחכמה מסודרים מעשה ידי אומן, ובכל דרך ודרך הראתה חכמתה מראשיתה ועד אחריתה אין בהם מום כוללים כל התורה ושומרים משמרתם וסובבים אותה, ומצמיחים העשבים והאלונים לאלו נותנים פרי למאכל ולתרופה ולאלו פרי להמית, וע”כ כל אדם שתראה שיצא מהאמונה בחכמה גדולה בידוע כי מן מי המרים שתה וע”כ נענש. וכל דרך ודרך מן הל”ב הם הנקראים מבואות (נ”א מאורות נ”א מראות) המרכבה ופנותיה והיכליה ואוצרותיה, מגלים תעלומות ומראים נפלאות ולצבאותיו ולחייליו נותן חכמה כפי שכלם, וכאשר השרף שמועאל (נ”א שמועיאל ביו”ד) על המלאך שמועיא”ל (או שמועאל) וכן בכל הספר שני גירסות וכבר רמזתי בהקדמה) מגיע לשערה נחשב כלא היה לפי גודל מעלתה וחכמתה, וכולם אינם כי אם מעשה הרגל (נ”א הדגל) שעל החדר ורואין זיווה ושומעין שירתה שהיא אומרת לפני מלכה. והדרכים ל”ב הם ל”ב השמים שהם בעלי הכנפים אלו על אלו מתנשאים כפלי כפלים מפני רוב הגאוה שבממשלתם באה (נ”א נראה), ושרפים לאלפים ולרבבות שומרים כל דרך ודרך מן הל”ב, מהם אזורים הוד והדר ומהם ערוכים כגבורים למלחמה כי כל הדרכים באים אל ניקוד אחד וחוזרים חלילה ושבים אל מקומם להבין ולדעת כי כל מעשה האלהים לא נבדל ממנו, שאם יהיה נבדל ממנו אז היה הגוף בפני עצמו פועל (ס”א ולהסיר כל אלו הספיקות כל מי שמאמין לדבר מברואיו של השם מתגאה מן סדור ימיו נבדל ממנו) וכדי להסיר מכשול כדי שתאמין שדבר מן רם ומתגאה ומי מן הדור שידין נבדל ממנו הרי הוא בכלל קטני אמנה שהוציאו התורה לשעשועים. והנה נמצא באמת כי כל הדבר לא נכחד מן המלך וע”כ כל המלאכים מלאים פחד פן לא יצאו משמרתם למשמרה אחרת, וכל המאורות מתייראים ואינם יוצאים מן הדרך אפי’ כחוט השערה כי שומר (נ”א שוער) עליהם עומד, והחכמה העומדת בראש ההרים מתגברת לעלות לא נראו מן המאורות דבר כי היא מכסה עליהם ונשמעה המאורות תחתיה כצפצופי יונים חוסים תחת כנפיה. זולתי ג’ שכאשר היא חופפת עליהם מתגברים באור צח מאד ונראו ראשיהם בצלה מרננים ואומרים שירה לפני מי שאמר והיה העולם, וכאשר אומרים שירה הגלגלים עומדים והם עומדים בפרץ למהר כל דבר לעלות, רואים עסק המלך וצורך צבאותיו מחלקים שפע וגבורה לעוף השמים ולחית הארץ והכל תחתיהם עומד, ועשרה מלאכים שומרים מבואותם וחצריהם וטירותם קוראים בשמותם ועובדים עבודתם ממהרים רצונם להעשות, כן הם הנשיאים אבני השהם ואבני המילואים יושבים ראשונה במלכות שנבראו תהלה תחת ג’ המלאכים העליונים המושלים מים ועד ים. ואלו ל”ב דרכים לג’ משמרות נחלקו וג’ שמות נמצא להם והם אותם אשר אמרתי שהם ג’ כוחות שנראו ראשיהם חוצה להיכל ולפי הילוכן ככה ניקודם ולפי חשיבותם כן פעולותיהם ונשרשים באות ראשונה של שם בן ד’ אותיות יהו”ה באמצע האות ממשיכים עליהם שני המאורות מן מטה ומן מעלה מן קוץ התחתון ומן קוץ העליון, ולפי גודל חשיבותן וקדושתן אינם מקבלים טומאה ואפי’ כוחות החול אם מגיעים בהם אינם מטמאים וע”כ אין צריכים טהרה. ואלה שמותם ראשון מג’ וראשון לכולם הוא הנקרא בלשון משל פישון (נ”א הוא הנקרא יהו”א) משיב הנפשות ומחזיקן ומחזיק בדק הבית ועומד בראש הגבעה והשופר בידו ומריע בו כרצונו ואם שופר כזה בידו מה נחשבו אצלו צבא השמים וזה שמו על פי חכמתו וגבורתו אצהביאהוה”ת (אהי”ה צבאות ה’), עשר אותיות נכללו בו למניין שרשו ששם נשרש מעלה פרי להמית ולהחיות ושומרים משמרותם הי’ גבורים שאמרנו. והשני בריח התיכון מבריח מן קצה אל הקצה מקבל מהעליון הצופה למעלה לרמה ומקבל מן התחתון הצופה דרך המורד עד מקום הערבה שאלו הם שני קוצות של יו”ד. ישמוהוהי”הו (שמו יהוה יה”ו) אלה שם בן עשר אותיות כמו הראשון, ואלו השמות על פי ייחוד הקב”ה על גבורתו וניקודה ופעולתה אפרש, ותראה בדרך החכמה הזאת עניין הדברים הנעלמים מן המלאכים מה דברים הם ותראה כיצד מקבלים צבא השמים חכמה וכיצד פועלים בחכמה. והשם הג’ הגדול והנורא שנראה ראשו מעל המאור של חכמה כמו כן שורש בשורש שנשרשו האחרים שפירשתי. וזה שמו אשר נמצא לו שאדכיתריאל (שד”י אכתרי”אל) שם נורא ואיום אין לתבונתו חקר והוא מאד מתגבר, ואלו הג’ שמות עומדים לכל דבר מעלה פרי בכל מיני מאכל והם שמות חשובים מאד לניקודם, הראשון לבד, והשני לבד, והשלישי כמו כן. וכאשר אבא בדרך (נ”א בסוד) הניקוד אפרש בדרך האהבה ניקודם של אלו שראוי להיות. וכאשר החכמה מתפשטת ממקומה ממקום הנעלם ונראתה חכמתה חוץ להיכל הפנימי וכשהמלאכים הג’ רואים זיווה מתחרד (נ”א מתחבר) זה לעומת זה באימה גדולה לראות המראה הגדולה מתבונתה ומיפיה שהיא מתפשטת דרך ים הערבה התפשטות גדול בערבות נורא מאד. וכאשר המאור הזה מתפשט אינו נראה משורשו דבר מהנעלם שבו ג’ השרים (נ”א השרשים) באותה שעה נעלמים מחמת רוב שפע החכמה ומגבורתה ולפי קטנות גבורתם לפי גדולתם אינם חשובים אצלה כלא היו. ובאותה שעה מתגברים ג’ מאורות מן הגוף המאור הגדול וכל אחד ואחד מכסה על כל מלאך ומלאך, וכל מאור ומאור מאלו הג’ לפי השגת המלאך הוא ג’ המאורות הללו להם נמצאו שמות כפי גבורתם שנראה בהם. וכאשר הג’ המאורות האלו מתגברים, הגלגלים נחשבו כלא היו. שם הראשון אהוי (נ”א אהוה) וסימן ניקודו אני לדודי ודודי לי (שיה”ש ו’ ג’). מן זה מקבל שמועאל הגדול, ושם השני היוה זה הוא המכלכל אל מטטרון, ושם הג’ ההיו בכאן מתגבר יהואל. וניקוד שם השני סימן מי זאת עולה מן (שיה”ש ג’ ו’, ח’ ה’). וניקוד שם הג’ סימן אל חנון ורחום ארך (שמות ל”ד ו’), ועכשיו היה מתכוין כי מרוב גבורת תפארת החכמה כשהשם הנורא הוא יוצא נראו בו ג’ עינים זה מימין זה וזה מימין זה והראשון צופה אל הרמה. והואיל ולמקום הזה נתן פניו להביט ע”כ נקרא שמו אהו”ה ועוד מפני שכאשר יוצא המאור הזה יהו”ה מן מקום מציאות הא’ ועובר בשם אהי”ה שנתפשט בראשונה מן המלך דובק בו יותר משאר גופו, ולפי שהוא דובק בו יותר נקרא שמו כשמו זולתי אות אחת כדי שיהיה הפרש בין זה לזה, ושאר גופו נמשך בכח לצאת להראות יפיו וע”כ לא דומה זה לזה. וע”כ האותיות הפוכות כי השני נמשך יותר בגבורה מן הראשון ומן האחרון. וע”כ האותיות של הראשון והאחרון נכפלו ברחמים והאותיות [של] השני לא נכפלו ברחמים כי כל דבר ודבר במקומו עומד. וע”כ תוכל להבין פעולת שם הראשון אהו”ה שנמשכו ברחמים ובגדולה מופלאה עם מלאכי השם פועלים פעולות מופלאות לגזור דבר ויעשהו להמית ולהחיות ולראות מלאך ולהשיג השגות כמו שאפרש בפעולות ולשאול בדבר אלהים ולהשיג חכמה ודעת אשר לא השיגו הראשונים בכח מקורו הגדול ובניקודו הנכון. וגם אלה דברי החכמה הראויים לדעת שהם בחכמה וכל מה שכולל חכמה ושנקרא שמו חכמה (נ”א בשם בעל חכמה נ”א השם חכמה) ואלו הן לידע העיקר האדם העליון וגבורתו ומקורו ופעולותיו לכמה צדדין מתפשט גבורתו ולידע עיקר צבא הארץ כיצד עומדים שעה אחת או באיזה דבר עומדים צבאות העליונים והתחתונים כמ”ש, ה’ בחכמה יסד ארץ וכו’ (משלי ג’ י”ט) ארץ העליונה וארץ תחתונה, ואם הייתי אני המחבר מביא הדברים בפרט יכלה הזמן מלכתוב והשכל מלסבול כי דעות בני אדם עבים והחכמה עדיין לא נתדבקה (נ”א נתחזקה) בבני אדם, דע באמת כי לחכמה יש ענפים רבים וגדולים ושורש אחד, ולפעמים יש שבמקום אחד כל הענפים מתקבצים (נ”א מתקרבים) אל מקום אחד ונראו בא’ ונקרא שם המקום ההוא בלשון משל רמה ובדרך העיקר שם אהו”ה זה המקום הוא מקום השמחה העצומה ומרוב שהיא עצומה נמשכה בגבורה והשמים (נ”א והשרף) כאשר הוא מקבל מזה המקום פעולות נפלאות אין חקר להם. ואני מניח לאמר הפעולות עד דרך מבואות השערים ושם תראה כל הפעולות כסדר והמלאכים כסדר והמלאכים המקבלים מהם ותולדות ומה פעולות פועלים ואיך פועלים הכל באר היטב. וקודם זה אפרש פעולות גדולות ומועטות (נ”א ומעוטרות), דע לך כי כל סודות הקב”ה ונפלאותיו נכללו בחכמה והולכות על הכלל ועל הפרט כמו שתראה כי עיקר אדם העליון נראה בחכמה ואמשול לך משל כיצד עיקרו ושרשו. בשעה שהחכמה יוצאת ממקומה כל המאורות יוצאים ממקומם ורצים אליה לקבל ממנה ומקבלים הגדולים והגדולים נותנים אל הקטנים וכן חולקים החכמה, וכן החכמה כאשר היא חוזרת חלילה ועולה למקומה במקומות ידועים עולה בתחלה ונתנה (נ”א והוד) פניה והגיע עד יטבתה ושם נתאמצה ולשם עומדת ולוקחת כח ויכולת וגבורה ונקרא שם המקום ההוא תגט”ץ [ואולי תגע”ץ] והוא אבר השער שבאדם העליון שהוא חכמת האדם, ואם תהיה חכם תבין סודות המרכבה (נ”א החכמה והמרכבה), ומשם היא עולה למעלה וכוחה מתחיל להחליש ומתפשט אל מקום גודגדה ונקרא שמו אנג”ץ (נ”א ארג”ץ) והוא מקום הראש שבאדם העליון, ומשם היא עולה אל מקום בני יעקן ועומדת שם בתפארת גדולה ונוראה ונקרא שמו אלהים וזהו אבר עין השמאלי שבאדם העליון. וכאשר החכמה שהיא אור מחכים לכל רואיה מתגברת לעלות אז מגעת שאון (נ”א שאין) תפארתה עד מקום עציון גבר מקום האותות המופלאות ומקום שכל. המאורות וכל הצבאות לוקחין צורה מזה המקום וע”כ נקרא עציון גבר ומתפשט שם האור הגדול הזה בתפארת גדולה עד מאד וכל בעלי כנפים מתאוים לחסות (נ”א לחזות) ביופי הגדול הזה ונקרא שם המקום הזה במקומות המרכבה עין הימיני מביט ברחמים וצופה ברחמים עומד במקום הפרץ למלאות החסרון אשר חסרו הקדמונים ברוע מעלליהם מושיע חוסים שומע צעקת אביונים חונן ומרחם גוער במי הים מוציא ומביא לכל הדברים ונקרא שמו הקדוש אכתריא”ל י”ה יהו”ה (נ”א אכתריא”ל י”ה) אלהי ישראל פועל פעולות ליודעים מקורו שהוא נשרש באהי”ה. ופעולותיו בלי טהרה מפני רוב הקדושה העצומה נשפעים ממנו כל סדרי המרכבה איש איש על משמרתו ועל עבודתו אשר הם עובדים, ובהיות ממשלתו עצומה מתגבר מעלה מעלה המאור המחכים הזה ומכסה בהדרתו ט”ו מעלות מן מבוא ההיכל הפנימי, ולכן המשכיל בעת התפלל למקום עציון גבר יהיו עיניו ולבו לב’ מאורות הנזכרים י”ה אכתריא”ל מוכתרים מכל מיני כלי המדה ומכל כלי חמדה ומכל כלי המשכיות, וכאשר אור המחכים מגיע עד עציון גבר תשש כח הדין שבו ונשאר הרחמים ולא היה יכול לעלות ולהתגבר יותר כמשפטו התחיל לירד ולפעול לכל הצדדין (נ”א מן הצדדין) וחכמתו מתפשטת בכל פנות הגלגלים וצבא המרום עומדים שורות שורות ומסתכלים לחזות נועם דרכיו וישרות תהלותיו ומקבלים חכמה ודעת ממנו, ומשם מתחילין המלאכים להוציא פעולותיהם ברוב החכמה הגדולה ונקרא שם המקום ההוא ששם עמד אור המחכים כאשר ירד יד המחכים בסודות המרכבה ובדרך העיקרים לפי סוד פעולותיו נקרא שדי הוא המספיק לכל הנבראים והמכלכלם עד בלי די. וכח מקור שד”י נודע ביהו”ה אלהי ישראל וכל העמים. ובזה השם שד”י בו יהיה המתכוין שהוא מקום המעלה והוא עושה כל הדברים בכח מוכרח והוא ממהר לעשות כל הדברים המקבלים מזה המקור (נ”א המקום) הן מחנות השרפים הגדולים השורפים והמשריפים אשר אלו שמותם מטטרו”ן יהוא”ל כמותם לא יש בכל אותם הגלגלים זולתי אחד ששאלתי לשמו והוא פלא (נ”א פלאי) מקום הנפלאות ומצאתי כתוב כי רבו של שם בן נח היה נקרא שמו פאל”י (נ”א פלאי), ולכן יש להבין כי באולי שמועאל השמש הגדול נקרא כן ואצל מנוח כתיב, למה זה תשאל לשמי והוא פלאי (שופטים י”ג י”ח) והבן. ומזה המקום נוסע המאור הגדול הזה והתחיל לכסות לכל המאורות ובא עד חצרות ועמד שם מתגבר בגבורה גדולה חרדים לעומתו שומעים גבורתו כי הוא המאור ששרשו לא נראה אלא הוא נעלם לפי חשיבותו והוא לא נתעלם אלא מפני קטנות ההשגה של כל הנבראים שאינם משיגים השגתו, וכאשר ראו שעמקו לא השיגו ואמרו בודאי נעלם אבל זאת הוא האמת שגלוי הוא למעמיקים לידע זאת החכמה, וכאשר זהרו של המאור הזה נעשו בהרות בהרות במקומות רבות הוא על שחכמתו נתחלקה לצבא המרום לכל מחנה ומחנה כפי גבורתם ומפני זה נקרא בלשון משל חצרות ובדרך העיקר נקרא אדנ”י הוא יד השמאלי, ומזה המקום מקבלים צבא המרום כל המחנות וצבאותיהם לפי כל הפועל והמשגיח (נ”א והמשביע) לצבא המרום בשם הזה יתכוין אפי’ שאינו מן הפעולה כי הוא העמוד הגדול הסומך כל הגלגלים ועל שמו נקראו אדונים (נ”א האדונים אדונים) מפני שהם תחת ממשלתו עומדים ובו נמצאו אוצרות השלג והברד והרוח המסער ואוצרות הזוהר הטוב והוא שם נורא שניקודו כפי הלוכו כמו שאפרש בדרך השנית בסוד הניקוד (נ”א בשורש הניקוד), וכאשר החכמה מגעת עד חצרות שם מתקבצים לב’ דרכים ובאמצעות הדרכים נמצא חדר אחד שכל אלה הדרכים חופפים (נ”א הופכים) עליה ונראית היא זכה וברה וטובה ונקרא שמו תבערה לשון טוב והפוכה לשון רע כי מכאן נאצלו ונגזרו ויוצאות נשמות הצדיקים ואנשי המעשה, וזאת יוצאת בה (נ”א ברה) וזאת כמו כן כששתיהן שבות למקום הזה זאת שבה טובה וזאת שבה רעה זאת מזדווגת בה וזאת נשרפת בה ולפיכך קראוה תבערה ובדרך העיקרי נקרא צבאות וע”ז אמרו שחנה נביאה היתה שאמרה בתחלה, ה’ צבאות כאשר שאלה הבן (ש”א א’ י”א) כי נתכוונה במקום שהנשמה משם יוצאת ומיד עולה בשאלתה. ושם צבאות אמיץ הוא מאד ופועל פעולות מאשר תראה בכח מקורו בניקודו הנעלם כמו שתראה, למה נקרא המקום הזה תבערה מפני שכל מאור ומאור שמגיע אליו מיד הוא נשרף וזה מפני רוב זכותו. ואמרו בסוד הנשמות שמאור אחד נמשך ויוצא מהקב”ה וכאשר הזיווג נעשה מתנוצצים הנשמות ומזדווגים בזה המאור והמאור הזה נמשך עד מקום תבערה ששמו צבאות וע”כ אמרתי שהנשמות בתבערה עומדים. והואיל ובאנו בחכמה המופלא הזאת יש לנו להבין מה שכתוב (דברים ט’ כ”ב) ובתבערה ובמסה ובקברות התאוה וגו’ ותמצא שם חכמה על דרך כלל אמר הקב”ה בתורתו ובתבערה ובמסה ובקברות התאוה מן המקום שהיה חפץ בו האדם ובתאוה להשיג זה להשיג השגה טובה וזה להשיג השגה רעה. ובראותם ישראל גדולת ג’ המקומות (נ”א המעלות) האלו היו משימים בהם כוונתם (נ”א כחתם) לידע מי מנהיג אותם (נ”א מה מציאותם) או מי משפיעם התחילו לומר מזה המקום יורד הטוב והרע וזהו מקום המעלות הגדולות ואין מושל בו כי מפני גאותו של הקב”ה אינו משגיח כל כך בבריותיו והעמיד לאלו הג’ במקומו שיפעלו כל מה שירצו לפיכך היו מנסין את הקב”ה בכל דבריהם, ואמרו החכמים שלשה שרפים (נ”א השרים) מקבלים מן הג’ מקומות הללו אשר למעלתם אין סוף, ומן מקום תבערה יורד זיו החכמה אל מקום נחל ארנון ונקרא שמו העמוק אדירי”רון מקום הרנה והמופת והחכמה והוא אבר מכלכל כל הגוף, וכאשר רואים צבא המרום שזיו החכמה הגיע אליהם התחילו לרנן כמה שאמר, ברן יחד כוכבי בוקר ויריעו כל בני אלהים (איוב ל”ח ז’), כי הגיע אליהם החכמה והם מתנשאים ומקבלים משם חכמה וגבורה גדולה עד מאד. ומנחל ארנון הגיע החכמה עד נחל העברים ומשם חוזרת חלילה ושבה למקומה. והל”ב דרכים מתגברים לעלות ומכסים לכל הגלגלים ולכל המעלות והעולמות ולכל התהומות ונראה אלו אצל זיו החכמה כלא היו ועל כל זה נראו רחוקים כשש מאות אלף טחוי קשת גוונין (נ”א במניין) ונראו כצל קערה אחת. והל”ב דרכים מתגברים לעלות ולהתגבר ולכסות לכל הגלגלים ולכל מקומותיהם והחכמה אמרו זה אדם העליון הידוע בעציון גבר כמו שאמרתי למעלה בזה העניין. ונחל העברים שאמרנו הוא שם הנקרא משבצות הידוע בצירוף שם בן ד’ אותיות כמו שאפרש בניקוד בעניין הזה. והעניין המפואר הזה שאמרנו מנחל העברים בו טעו כמה חכמים לאין סוף כגון אלישע אחר ושאר חכמי ישראל מן הגדולים ומן האדירים ראשי הדורות עומדים במקומות נכבדים להשיב אבידה ולהושיע לבני אדם. והנה לך ראשי דברים בחכמה המופלאה הגדולה הזאת וג’ פעמים ביום החכמה מתגברת מעלה מעלה בשעה ראשונה ובשעה ששית ובשעה אחרונה באלו השעות מתגברים ל”ב דרכים הללו כולם נשרשו באות ראשונה מן יהו”ה בקוץ התחתון המביט למטה, ומפני שהוא מביט למטה החכמה (נ”א כך החכמה) גדולה בגבורה וברחמים ואם החכמה היתה מבטת למעלה אפילו המלאכים ובני אדם לא ישיגו חכמה ויהיו כמו חיות השדה וע”כ היא מבטת למטה ומקבלת חכמה לברואים, וכראות החכמה שהיא גבוה גדולה על כל המעלות ושמעלה אחרת אינה גבוה יותר ממנה נתנה פניה לג’ מקומות לראשון לעבר צפון מקום הגבורה והשפילה גאוותה ועמדה מתחרדת לפני מגדילה ונקרא שם המקום הזה מקום היראה הוא תבערה הוא שם אגל”א הכלול בתורה פועל פעולות בלי טהרה נמשכים (נ”א למשכילים) בקו היראה והמקום הב’ שנתנה פניה שם הוא מקום הענוה ונקרא שמו שם המנוחה והוא שם יחדריא”ל אלהי ישראל. והמקום הג’ הוא מקום השמחה ונקרא שמו מפריש”מיה וג’ מעלות הללו היראה והענוה והשמחה מי שירצה ללמוד חכמה יהיה דבוק בג’ מעלות האלו שיהיה ירא חטא ושיהיה ענו ושיהיה שמח בחלקו וכאשר יגיע לתבונות ג’ המעלות האלו ישיג החכמה ואלו הג’ מקומות נקשרו אלו כאלו ואין זה נבדל מזה והכל אחד והמלאכים המקבלים מג’ מקומות הללו הם הוריא”ל (נ”א יהויאל) גביא”ל גבריא”ל שמות בחונים לכל דבר לעשות ולהתקיים דבר קללה וברכה בלי טהרה ולשאול מעם האלהים ולעשות כל מה שירצה והם שמות טובים לאין חקר ואין תכליתו. ואלו הג’ מקומות ששם הראשון יכאה הוא תבערה שכל המאורות כאשר עולים מתייראין לבל ישרפון בקדושתו הגדולה ומי שהוא דבוק במעלת היראה נוחל (נ”א נמלט) מן התבערה והשני ענוה זו היא מסה (נ”ל כי אותיות שניות של מסה הוא ענו) הוא מקום גדול מאד אין תכלית לקדושתו ולתעצומו שכל המאורות וכל צבא מרום כאשר עוברים בזה המקום נודע מי הם אם הולכים באמונה ואם לאו וע”כ נקרא שמו מסה, והג’ השמחה מקום קברות התאוה. מי שלא הגיע למנוחות מקום קברות התאוה לא ראה אור ולא השיג חכמה מקום אחד יש בשמי מעון לתבונתו אין סוף והוא מקום נעלם מלפני קטנות השכל כנזכר והמאורות הגדולים כאשר מתגברים לעלות ורואים הדגל עומד באמצע ההיכל אומרים בזה המקום עומד בה המנוחה ועומדים וצופים אם יראו הדרו וזיוו. כאשר מתגבר אור הנעלם הזה ומרוב השפעתו מתפשט ויוצא זיוו חוץ להיכל ואז מתאוים הם לראות יותר ועולים כאשר מגיעים למקום חשבון ומגיעים עד קצהו נשרפים מיד מרוב זכות האור הגדול הזה נשרפים כלם ועומדים בו ואינם יוצאים לעולם, לזה המקום קראו בלשון משל קברות התאוה לשון טוב שמרוב תאותם שרצו לדעת העיקר נתאכלו בקדושה ולא נראה מהם דבר. וכמה מאורות וכמה שרים גבורי כח נתאכלו בזה המקום ונקרא קברות התאוה בלשון עיקר יהו”ה (נ”א יה”ו) ואומר לך המלאכים והמאורות שנתאכלו בזה המקום משעת היצירה כמה היו גדולים וגבורים ושלמים במעלתם מלאכים גדולים ואדירים נתאכלו בזה המאור הגדול מן מחנה השרפים ומן מחנה תרשישים שעלה במחשבתן לעלות ולהתגבר עד מקום הזה ושם נתאכלו ועליהם כתיב (במדבר י”א ל”ד) כי שם קברו את העם המתאוים. ואל יעלה במחשבתך מחשבה רעה לאמר כי דברי תורה הם רק כפשוטן לבד חלילה מלהאמין זה. וזה המקום שנקרא בשם קברות התאוה אשרי האדם המעמיק לדעת להשיג חכמתו כי כל צנורותיו נעלמות ונמצאות כמניין ל”ב צנורות כולם נעלמות מן השמים העומדים בפרץ ול”ב מעלות יוצאים כנגד הל”ב דרכים וכולם מעלות ממלאות מקומות הפרץ. בראשונה מן הדרכים יוצא זיו דמותו כעין הזהב הצח והאדום ומאיר ונותן כח לגלגל העשירי ומרוב גבורות המאור הראשון מתגבר ויוצא בגבורה ומן זו (נ”א ומזיו) הדרך נשרשו השרפים (נ”א השרשים) בעלי היכולת וכאשר מתגבר שום שרף לעבור ולעלות ולאחוז בשורשו אם מן הניצוץ החלש מקבל נשרף מיד, הדא הוא דכתיב כי שם קברו את העם המתאוים. בשנייה יוצא זיו לבן וחמדה שמכלכל לל”ב השרשים (נ”א לשני השרשים) ונראה בה עיקר אחד השרפים, בשלישית יוצא הקדושה העצומה שמשם מקבלים התרשישים, וכן בכל דרך ודרך יוצא כל דבר ודבר מזון העליונים והתחתונים והאמצעים שבאלו הדרכים הוא בלי תערובת של דבר אחר שמה והיא זכאית וטובה נשרשת באה”יה וממנה יוצאות הנשמות והיא נקראת תבערה והאחרונה מאלו הדרכים נקראת קברות התאוה, וכבר רמזתי לך לעיל סוד קברות התאוה. והשנייה נקראת מסה היא המצרפת והמלהטת לכל המאורות והיא נקראת כור הזהב שבה נשרפים ועומדים, ומזיו החכמה והדרתה מתפשטים כל תבונות המשמרות כל משמרה ומשמרה במקומה לפעול פעולותיה ולעבוד עבודתה. אלה הם המשמרות שבזיו החכמה תלויות. לצפון עומדת בראשונה מן הדרכים יוצא זיו דמותו משמרה אחת שומרת מבואות מלאכי משחית לבל יצאו ויתפשטו להשחית העולם, וזאת המשמרה תופשת ו’ מאות פרסאות ובה עניינים מלאים זיו והדר ומלאכים הגדולים שומרים המבואות ובה שרים לאלפים ולרבבות כולם נראים אל זיו החכמה כלא היו. משמרה שנייה לעבר הדרום היא החשובה מכולן ובה מאורות חשובות לממשלתם אין תכלית. וכן כל הד’ משמרות בזו החכמה נשרשו וממנה מתפשטים כל כלי חמדה והתאוה שמתאוים כל בעלי השכל להשיג, ומהם השיגו הדבר כמו שראוי להיות, ומהם יצאו מן הדרך כמו שאמרתי למעלה, כי בראותם גדולת צבא המרום לאין תכלית שמלאך אחד יש ושמו אוריאל תופס בפסיעה (נ”א בפרסתו) אחת מן גלגל העשירי עד הארץ כמ”ש (יהושע ה’ י”ד) אני שר צבא ה’ עתה באתי ואם מלאך כזה שהט’ גלגלים לא נחשבו אצלו כל כך על אחת כמה וכמה יהואל שהוא עליו שנראה אצלו אוריאל כנער, ויהואל נחשב אצל שמועאל כלא היה, וכל אלו ג’ שרים אצל הדעת היוצא ומתפשט מן תולדות השכל נחשבו כלא היו מעולם, וכן השכל לבינה והבינה לחכמה, ולחכמה אמרו שהיא אם כל המאורות ושכל הגלגלים וצבאותם והמאורות המפרנסים לברואי רם ונשא וכל הגנזים לא נחשבו אצלה רק כלא היו כי היא שוכנת בחיק המלך וסוכנת למלך. ובראות החכמים המעמיקים בחכמה לידע שורש שטח כל המאורות והגלגלים וצבאותיהם והעולם וצבאותיו והתהומות דגי הים והמים אשר מעל השמים החכמה חופפת על כולם ולא נראה מהם דבר מראשם ועד רגליהם ונחשבו כל אלו אצל החכמה כקערה קטנה ומים אין בה. וכאשר העמיקו לדעת בחכמה אמרו ומהו ענייני נפלאות של רבון כל העולמים שמאור כזה מתפשט ממנו שכל מעשה ידיו וכל נפלאותיו וכל תקפו וכל גבורתו לא נחשבו אצל זאת רק כלא היו והוא מאור המושיע והעונה בצרה והוא הכל נעבוד לזה, ע”כ אמרו כי החכמה היא סוד העולם העליון בעציון גבר וזה מקום קברות התאוה שכל נבראים מתאוים להשיג עמקו ותבונתו ויפיו וממשלתו, ואמרו שבעלי השכל כאשר הגיעו לתכונת המאור הזה מהם עמדו תמהים ומהם יצאו מן הדרך ומן האמונה והשיגו לחירוב העולם כמו שמצינו באנשים גדולים, ואמרו כך בעלי השכל כי החכמה אין דבר למעלה ולמטה שיעשה מבלעדה כי היא נותנת חכמה לעשות הדבר ההוא הואיל ואין דבר שיעשה מבלתי חכמת החכמה מי ברא אותה ומי הוציאה ממקומה. והיה מעיין כי זאת היא קושיא גדולה מן העמוקים, כי החכמה כיצד יוכל להיות שתהיה נבראת החכמה תוך הדברים שסובבים אותה הואיל ואינה תופסת מקום ואם החכמה קודם התפשטה מן מציאות הגדול מה היה עניינה. ואלו הקושיות אין סוף ואין תכלית ואין חכמה לפרשם מפני שהם לרוב עמוקות מאד עומק גדול. אמרו על סוד החכמה שהוא מאור שמתפשט מן המקור (נ”א מהניקוד) הנעלם ונקרא מקורו מקור החכמה ואחר שנתפשטה הוציאה פעולותיה לאור וקודם ליצירה אלפים שנה היתה החכמה מראת כחה לפני מקורה כמ”ש, ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום (משלי ח’ ל’), ויומו של הקב”ה אלף שנה כדכתיב, כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור וגו’ (תהלים צ’ ד’), ועל החכמה אמר אלהים (נ”א אלפים שנה) כשראה תפארת (נ”א תפארתה וחסידותה ושפלותה) ושהיא הולכת עם ישראל תדיר שנאמר מי זאת עולה מן המדבר כתמרות עשן וגו’ (שיר ג’ ו’) רומז כך שכאשר היא מתפשטת בגבורה גדולה מתפשטת וע”כ אמר כתמרות עשן, והיא נותנת חכמה לנדכאים (נ”א כח לנבראים ולכל הנדכאים) עליה ואינה שורה כי אם על הנדכאים (נ”א על הנביאים). והנה אמרתי אלה קצות דרכיה הנראים חוצה למקדש אשר נראו כמו חיצונית כי הפנימית אין שכל לפורשם, וע”כ החכמה דומה למקום אחד שיש בו כמה פרסאות בחשבון וגבוליה (נ”א וגדולה כחשבון) ונקראת החכמה חשבון, ואומרים ג’ השרים זה לזה נעלה ונקבל ממקום החכמה ובאמרם זה מהללין אותה וזהו על כן יאמרו המושלים בואו חשבון וגו’ (במדבר כ”א כ”ז). בכאן נשלמו דברי החכמה:

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “ברית מנוחה”