החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

בגדול, זושה רוצה לחיות

מאת:
הוצאה: | 2025 | 240 עמ'
הספר זמין לקריאה במכשירים:

49.00

רכשו ספר זה:

"סורי חמוד, אני צריכה שתיכנס לתמונה עכשיו. אתה כבר לא ילד,

אתה בן שלושים ושתיים, והמשמרת שלך עם אמא מתחילה."

עוד בילדותו שמע איתי מאמא שלו, שאם היא תידרדר בזיקנתה ותאבד קשר למי שהייתה, הוא יהיה חייב "לשים לה משהו בתה" ולגמור עם זה.

היום, כשהוא רווק שדואג רק לעצמו ולחניכיו בכפר הנוער, הוא מוצא את עצמו נזרק חזרה לחיים מהם ברח לפני שלוש־עשרה שנה, כדי לטפל באישה הראשונה של חייו בשלבים האחרונים של חייה.

איתי נאלץ לעשות היכרות מחדש עם היחסים המורכבים עם אמו,

אנטי־היחסים עם אחותו ("הזונה"), וגם עם הבירוקרטיה של הזיקנה והחולי. במקביל הוא מנסה להפסיק לברוח מפסיכולוגיות, להתאהב, ולתחזק עבודת־צד משונה שמהותה התכתבויות עם בני אדם שהוא מעולם לא פגש. אולי הוא עוד היה יכול להתרגל לכל המצחיק והעצוב הזה,

אם הבקשה של אמו "לשים לה משהו בתה" לא היתה חוזרת לפתע לחייו.

בגדול, זושה רוצה לחיות הוא ספר חד, מהיר וחכם על משולש משפחתי שהאיזון בו מופר שוב ושוב. ברומן הביכורים שלו, אורן יעקובי מצליח לכתוב בקלילות מחושבת על נושאים מורכבים, להיכנס לעומקי נשמתו של איתי וכל סובביו, ולומר לנו דבר־מה חשוב על האופן שבו כולנו זקוקים לזולת, גם אם הדבר מוביל לשיחות, הרפתקאות והחלטות שמעולם לא חשבנו שנגיע אליהן.

אורן יעקובי הוא מחזאי ותסריטאי מזה עשרים ומשהו שנים, נשוי לטלי, אבא של יונתן ורומי ותמיד, אבל תמיד, הבן של אמא שלו. זושה.

מקט: 15102190
"סורי חמוד, אני צריכה שתיכנס לתמונה עכשיו. אתה כבר לא ילד, אתה בן שלושים ושתיים, והמשמרת שלך עם אמא מתחילה." […]

פתח דבר

'…או למות או לחיות. זה מה שהיא רוצה, זושה. בגדול. וזה בעצם אותו הדבר. אם חושבים על זה. את מבינה? לרצות לחיות או לרצות למות הם שני צדדים של אותו מטבע. אותה נקודת התייחסות. הכל נמדד אל מול אותה נקודת התייחסות, אותו רצון: החיים והמוות. אז זה אותו דבר.

את לא מבינה על מה אני מדבר.

לא חשוב.

בגדול היא רוצה או לחיות או למות. או להיות או לא להיות.

זה מצחיק אותךְ שיצא לי המלט?

ואני לא מבין מה היא רוצה, חוץ מזה שהיא רוצה משהו. ואם היא רוצה משהו זה אומר שהיא קיימת. אבל את הקיום הזה היא רוצה להפסיק. או להמשיך.

בואי נסיים עכשיו.

את לא מבינה אותי.

לא, את לא. אני רואה בעיניים שלך שאת לא מבינה אותי. אני גם לא בטוח שאת מנסה מספיק. לא משנה. לא שופט.

בואי נסיים בבקשה?

אז אני. טוב? אני לא מצליח להסביר את עצמי לךְ. זה גם. זה אותו דבר. שני צדדים של אותו מטבע.

כן, זה כן.

אני רוצה לדעת מה לעשות. מה נכון לעשות. כי היא אמרה היום שהיא רוצה לחיות. אבל היא גם אמרה שהיא לא. ובין לבין היא כנראה לא מצליחה להחליט, ומכאן שאני הקול שלה. אבל אני לא רוצה להיות הקול שלה, כי זה לא שהיא אמרה לי: 'תחליט בשבילי, טוב?' אבל אני מרגיש שאני צריך להחליט בשבילה. או שאולי מה שאני צריך לעשות זה לא לעשות כלום, לתת לזמן לקבל החלטה לגביה ובינתיים רק להתפלל בשבילה?

זה לא שאני בן אדם של תפילות. ממש לא. לא קשור אליי בכלל. למרות שזה לא רק דבר דתי, התפילות. היתה לי בתיכון מורה להיסטוריה עברית שאמרה פעם… היא התעקשה שהיא לא מורה לתנ'ך אלא מורה ל'היסטוריה עברית קדומה כפי שנכתבה בספרי דברי הימים הראשונים של העם היהודי־עברי'. בכל מקרה היא אמרה פעם שתפילות, וזה קטע מאוד לא דתי, למרות שלדעתי היא כן היתה דתייה או שיכול להיות שהיא סתם אהבה חצאיות וחולצות ארוכות שרוול, אני יכול מים?

תודה.

כן, אז המורה להיסטוריה עברית אמרה ש'תפילות זה לא כדי שאלוהים ישמע ויקבל ויגשים'. היא גם לא נישקה את המזוזה כשהיא נכנסה לכיתה, עכשיו כשאני חושב על זה. אז היא לא היתה דתייה. אבל היא אמרה שהתפילות זה לא בשביל אלוהים, אלא בשבילנו. 'שהמילים שלנו יקבלו תוקף ונפח ויתגשמו'. היא אהבה לדבר עם ו' החיבור בין מילים בסוף משפט. כמעט תמיד שלוש מילים ברצף עם ו' החיבור ביניהן. 'ובגלל זה חשוב בתפילות, שכל מילה תהיה קיימת ונוכחת ותברָא', קיימת ונוכחת ותברא. כאילו המילה תברא מציאות. זה יפה. נכון?

אה.

נכון.

אז בזה את צודקת. זה… כן. זה… את צודקת. אז זה לא אותו דבר. לחיות ולמות. כי כל מילה כזאת בוראת משהו אחר. לחיות בורא חיים ולמות בורא מוות. וחיים ומוות זה משהו אחר לגמרי, בחלק גדול מהפעמים. אז עכשיו אני שואל אותך. זושה. זושה שלי, בגדול, היא רוצה לחיות או למות?'

אולי בפעם הבאה פחות וִויד לפני פגישה ראשונה אצל פסיכולוגית חדשה?

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “בגדול, זושה רוצה לחיות”