החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

ארמון הקרח

מאת:
מנורווגית: דנה כספי | הוצאה: | 2021 | 160 עמ'
קטגוריות: סיפורת מתורגמת
הספר זמין לקריאה במכשירים:

42.00

רכשו ספר זה:

טאריי וסוס, מגדולי הסופרים הנורווגים, מפליא לספר בארמון הקרח את סיפורן של שתי ילדות בכפר נורווגי מבודד: סִיס, ילדה מקובלת בין חבריה, וְאוּן, השתקנית והמרוחקת, שהגיעה לכפר והיא מתגוררת אצל דודתה.

הקשר החזק שנוצר בין השתיים סוחף קהילה שלמה אל ארמון הקרח ואל חידה מסתורית, שכוחות אפלים ונסתרים מניעים אותה.

את כתיבתו הצלולה והשקטה של וסוס מלווה לכל אורך הסיפור חוט דק של אימה, שממגנטת אותנו אליה ואל עולמן החבוי והסוער של שתי החברות.

 

ארמון הקרח ראה אור בשנת 1963. בשנת 1964 זכה בפרס הספרות היוקרתי של המועצה הנורדית, ובכך היה וסוס לסופר הנורווגי הראשון שקיבל פרס חשוב זה.

 

טאריי וסוס, 1970-1897, נחשב לאחד מגדולי הסופרים הנורווגיים של המאה ה-20. ספרו הציפורים, שתורגם לעברית בספרית פועלים וזכה לאהבת הקהל, עוסק גם הוא בדרמה אנושית נוגעת ללב, הרוחשת מתחת לפני השטח השקטים.

מקט: 4-31-9006707
טאריי וסוס, מגדולי הסופרים הנורווגים, מפליא לספר בארמון הקרח את סיפורן של שתי ילדות בכפר נורווגי מבודד: סִיס, ילדה מקובלת […]

1. סיס

מצח צעיר, לבן מפלֵס לו דרך בחשכה. ילדה בת אחת־עשרה. סיס.

למען האמת הייתה זו רק שעת אחר הצהריים, אבל החושך כבר ירד. כפור עז בשלהי הסתיו. כוכבים, אבל בלי ירח, ובלי שלג שיבהיק באורו – החושך היה אפוא סמיך, למרות הכוכבים. משני צִדי הדרך השתרעו יערות דוממים כמוות – ובתוכם כל צורות החיים הקפואות בעת הזאת.

מחשבות רבות חלפו במוחה של סיס בלכתה עטופה בשכבות רבות מפני הכפור. בפעם הראשונה הלכה אל אוּן, ילדה שטרם הכירה ממש, ולכן הייתה נרגשת.

לפתע נבהלה:

קול רעם חזק באמצע המחשבות, באמצע הציפייה. צליל ביקוע ממושך – הולך ומתרחק, הולך ומתפוגג. הצליל עלה מהקרח באגם הגדול כאן לרגליה. ולא הייתה כל סכנה, להפך, קול הנפץ שימח אותה, הוא העיד שהקרח התחזק עוד קצת. הוא הרעים כמו יריית רובה וביקע סדקים ארוכים, דקים כלהב, מפני השטח אל תוך המעמקים – ועם זאת, מדי בוקר היה הקרח חזק ובטוח יותר. הסתיו היה ארוך ושררה קרה עזה ויוצאת דופן.

קור צורב. אבל סיס לא חששה כלל מהקור. זה לא היה העניין. נכון שנבהלה מהרעש בחושך, אבל מייד המשיכה לצעוד בבטחה.

הדרך אל אוּן לא הייתה ארוכה. סיס הכירה אותה, זו בערך הדרך שבה הלכה מדי יום לבית הספר – רק בתוספת עיקוף קטן. לכן הרשו לה ללכת לבדה, אף שהיום כבר החשיך. אבא ואימא לא היו דאגנים מטבעם. זה הכביש הראשי, אמרו כשיצאה הערב. הם יכולים להגיד. היא עצמה פחדה מהחושך.

הכביש הראשי. ולמרות זאת נדרש אומץ ללכת כאן עכשיו לבד. היא זקפה את מצחה במפגן תעוזה. לִבה הלם קלות כנגד בטנת המעיל החמימה. אוזניה היו כרויות – בשל הדממה הגדולה בשולי הדרך, ומשום שידעה שאוזניים קשובות עוד יותר מאזינות לה אי שם.

לכן עליה ללכת בכביש שהתאבן מכפור בצעד יציב ונחוש, קרקוש פסיעותיה חייב להישמע. אם תיכנע לפיתוי ותתגנב על קצות האצבעות זה יהיה הסוף שלה. שלא לדבר על מה שיקרה אם ברוב טיפשותה תפתח בריצה. כי עד מהרה תהפוך הריצה לשעטה טרופה.

סיס הייתה מוכרחה לגשת הערב לאוּן. ואין מה למהר, היא תגיע בזמן, הרי הערבים ארוכים כל־כך. החושך יורד מוקדם, סיס תוכל להיות אצל אוּן זמן רב ועדיין תגיע הביתה בשעה שבה היא רגילה לשכב לישון.

מעניין מה אגלה אצל אוּן. אני בטוחה שאגלה משהו. חיכיתי לזה כל הסתיו, מאז היום הראשון שאוּן הזרה הגיעה לבית הספר. אני לא יודעת למה.

רעיון הפגישה היה חדש וטרי לגמרי, הוא עלה רק באותו יום. בתום הכנות ממושכות הוא צץ לפתע פתאום.

בדרך לאוּן, כשבליבה רטט נעים של ציפייה, המצח החלק פילח זרם אוויר קר כקרח.

אין עדיין תגובות

רק לקוחות רשומים שרכשו את המוצר יכולים להוסיף תגובה.