החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!

אנו כולנו

מאת:
הוצאה: | 2014-08 | 386 עמ'
הספר זמין לקריאה במכשירים:

28.00

רכשו ספר זה:

הוריי עלו כחלוצים והשתייכו ל"פלוגה" הרחובותית של "גדוד העבודה". משם עלו להשלמת קיבוץ תל-יוסף. נולדתי בעמק בתרפ"ט – 1929, חצי שנה לפני המאורעות. בהיותי כבן שלוש עקרו הוריי לרחובות. אבי הפך לפועל בניין. אמי עבדה בבית-חרושת למיץ הדרים.

אבי רעייתי, גבי, יוסף פישר (אריאל) גורש מרוסיה הסובייטית ב-1924 בשל פעילותו הציונית. בפלשתינה-א"י התגורר שנה אחת יחד עם רעייתו ליזה ובתם הקטנה רות. מכאן שלח מנחם אוסישקין את פישר ומשפחתו לצרפת כדי להקים שם את הקרן הקיימת. בימי השואה כיהן כגזבר המחתרת היהודית והתמקד בהצלת ילדים. אחת הניצולות הייתה בתו השנייה, גבריאלה (גבי), ילדה מתוקה בת שמונה. בימים הרחוקים ההם שררה ביישוב ובתנועה הציונית בגולה זהות בין "אני ואנחנו". לאורך ספר זה חיפשתי את הקו המשיק לסיפורי המשפחתי ולסיפור הקולקטיבי, הציוני-חלוצי.

אחרי מלחמת תש"ח השלמתי את לימודיי בסמינר הקיבוצים בתל-אביב והצטרפתי לקיבוץ הספר הראל, מול לטרון. הקיבוץ התפרק בשל סכסוך עם מנהיגי מפ"ם והקיבוץ הארצי, יערי וחזן. ב-1955 גבי ואני עברנו לרחובות ועבדנו כמורים. את עשרים שנות עבודתי הראשונות הקדשתי לקליטת העלייה מארצות האיסלאם ולהכשרת מורים. "באמצע החיים" פרשתי מן ההוראה והפכתי לכתב פרלמנטרי ולכתב לענייני חינוך בעיתון "על המשמר", עד סגירתו ב-1955.

גיבורי ספרי הם רעייתי גבי, שעלתה בגיל 17 עם סיום לימודיה התיכוניים בפריס. הוריה יוסף וליזה עלו אחריה בשנת 1950. שנתיים לאחר מכן שלח שר החוץ משה שרת את הורי גבי לבריסל, שם כיהן יוסף פישר (אריאל) כציר ישראל. גיבורים אחרים הם הפנתרים השחורים; נוער השוליים בצה"ל; טעוני הטיפוח; מחדל יום הכיפורים; מצעד האיוולת הראשון ללבנון. בין האישים שסרטטתי את דיוקנם מופיעים מורי הנערץ אברהם רוזובסקי; מוריי למוסיקה א.א. בוסקוביץ’ ונעם שריף; מוריי באוניברסיטה אברהם מינקוביץ ולאה גולדברג. פרק אחרון הוקדש לידידיי בבית-אלפא: איש האשכולות תאודור הולדהיים; רעייתו משוררת היידיש רוחל פישמן; האיש שתרגם לראשונה את כל כתבי שלום עליכם לעברית אריה אהרוני; איש המוסד יעקב אדמיאלי חבר קיבוץ בית-אורן.

ירושלים, יצחק שור

מקט: 001-1560-001
סקירה
הוריי עלו כחלוצים והשתייכו ל"פלוגה" הרחובותית של "גדוד העבודה". משם עלו להשלמת קיבוץ תל-יוסף. נולדתי בעמק בתרפ"ט – 1929, חצי […]

מבוא

בימי נעורי כתבתי מכתבים הרבה. מכתביי נשלחו לארבע רוחות. את התשובות אגרתי ואפסנתי בתיקים עבי–כרס. עכשיו הגיע יומם. בכמה מפרקי ספר זה מתפרסמים קטעים. כך, למשל, כתבה לי חברתי החיפאית לעט שולה שטולצברג על תוצאות “השבת השחורה” ב–1946 בקיבוץ יגור: “ראינו קירות דקורים, ערימות של גרעיני תבואה ושקי תבן מפוזרים. בחדר האוכל נעקרו המרצפות, בקיבוץ אין ידיים עובדות. התפזרנו במשתלה, בגן ירק ובבציר”. רצה הגורל שדווקא אני, מדריך בשומר–הצעיר, אבלה את השבת השחורה בביתו של אחד המנהיגים המבוקשים ביותר, שנעצר בידי הבריטים באותה שבת. היה זה ד”ר זאב פון–ויזל, איש גדרה, אביו של דן, חברי מן הגימנסיה ברחובות. ידעתי שאביו של דן עמד בראש קרן תל–חי, הקרן שמימנה את חימושו של הארגון הצבאי הלאומי, האצ”ל. אחרי שנעצר ונשלח למחנה לטרון הסתיים העוצר בגדרה.

“אנו כולנו” מוביל את הקורא לסיפור חייה של אמי בפולין העצמאית, שהוקמה אחרי מלחמת העולם הראשונה, לתנועת החלוץ ולעלייתה. בעקבותיה עלו שתי אחיותיה, לאה ושרה. בעקבות עלייתו של אבי מצ‘כוסלובקיה ב–1926 עלו גם אחיו אמיל, רעייתו ויול ובתו אסתר. כן עלתה אחות אבי מלאן (מלכה). כל מי שנותר באירופה ניספה בשואה. את סיפור משפחתה של רעייתי גבי מצאתי בפרקי זכרונות שהותיר אביה יוסף פישר (אריאל), מי שהיה אסיר ציון הן ברוסיה הצארית והן ברוסיה הקומוניסטית. אחרי עלייתו ארצה עם רעייתו ליזה ובתו הקטנה רות נשלח בידי אוסישקין לצרפת כדי לנהל את הקרן הקיימת. יוסף וליזה פישר חזרו ארצה אחרי הקמת המדינה. מירושלים נשלח אביה של גבי לבריסל, כדי לכהן שם כציר ישראל. את חיי גבי בצרפת הכבושה שחזרנו ב”טיול שורשים”. סיפור חייהם של בני משפחתי הגרעינית מתפרסים על פני המאה העשרים ומשתרעים על פני פלשתינה (א”י), ישראל, פולין, צ’כוסלובקיה, רוסיה וצרפת.

עם גיבורי הספר נימנים קיבוץ תל–יוסף בימי הפילוג בגדוד העבודה, מנהיגי מפ”ם יערי וחזן, הפנתרים השחורים, השמרטפיה הלאומית, האוניברסיטה העברית; אנשי ציבור כמו משה סנה, שולמית אלוני, פנחס ספיר, זבולון המר ומוטה גור; אנשי חינוך כמו מחנכי אברהם רוזובסקי ומוריי למוזיקה א”א בוסקוביץ‘ ונעׁם שריף; מוריי באוניברסיטה העברית אברהם מינקוביץ ולאה גולדברג, וכן הפרופסורים קרל פרנקנשטיין ונתן שפיגל. פרק מיוחד מוקדש לחבריי בקיבוץ בית–אלפא: איש האשכולות תאודור הולדהיים, רעייתו משוררת היידיש רוּחְל פישמן, ומתרגם כל כתבי שלום עליכם אריה אהרוני.

בספר זה נעשה ניסיון לכתוב פרק בתולדות שני דורות: הדור שבנה את המדינה שבדרך והדור הראשון של הישראלים במדינתם. בשנים שבהן נכתב “אנו כולנו” חפשתי את הקו המשיק לסיפורי האישי ולסיפור הקבוצתי. השתלבות והתמזגות ה”אני” וה”אנחנו” התמוססו מאז מלחמת ששת הימים. בספר אני מנהל דיאלוג ביקורתי ואירוני בין הקשיש שהנני היום לבין הנער והעלם שהייתי בעידן אחר. פרקי הספר הראשונים, ילדות-נעורים-קיבוץ, צמודים לציר הזמן. רוב פרקי הספר מתפרסים על פני עשרות שנים, לפי נושאים, כמו פוליטיקה ומלחמות, חינוך, מוזיקה, דת ומדינה.

נולדתי בעמק יזרעאל להוריי, חברי קיבוץ תל–יוסף, ב–1929. התחנכתי במושבת ההדרים רחובות. מלחמת העולם השנייה שינתה את סולם העדיפויות שלי כנער: לימודיי בגימנסיה נתפסו בעיניי כבעלי חשיבות משנית לעומת החשיבות העליונה שייחסתי לפעילותי כמדריך בשומר–הצעיר המחנך לעבודה, להגנה ולקיבוץ. אחרי מלחמת תש”ח השלמתי את לימודי בסמינר הקיבוצים בתל–אביב והצטרפתי לקיבוץ הראל, שהתפרק ב–1955. את שני העשורים הראשונים בחיי כמבוגר הקדשתי בעיקר לקליטת ילדי העלייה הגדולה ולהכשרת מורים. “באמצע החיים” עברתי מהוראה לעיתונות ושימשתי ככתב פרלמנטרי וככתב לענייני חינוך בעיתון “על המשמר”, שנסגר ב–1995.

יצחק שור

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “אנו כולנו”