יוהנס רויכלין (Johannes Reuchlin, 1455-1522), מבכירי הלמדנים והאינטלקטואל הציבורי הבולט בזמנו, התייצב נגד המומר יוהנס פפרקורן שיזם תוכנית לשריפת ספרי […]
מבוא
יוהנס רויכלין: האינטלקטואל המעורב
מאת נתן רון
בקיץ 2022 ימלאו 500 שנה למותו של יוהנס רויכלין (29 בינואר 1455 — 30 ביוני 1522), שהיה מגדולי ההומניסטים, הידוע והחשוב שבהבראיסטים, ומראשוני הנוצרים שהתקינו ופרסמו ספר לימוד עברית, תחת הכותרת עקרונות היסוד של השפה העברית (De rudimentis hebraicis, 1506). רויכלין גם נודע בחיבוריו הקבליים, על המילה מחוללת הקסם (De verbo mirifico, 1494), ועל אומנות הקבלה (De arte cabalistica, 1517), והיה הראשון שלמד וחקר את הקבלה היהודית לא רק כשלעצמה; על בסיסה הוא פיתח תורת קבלה נוצרית־קתולית.
ב־1486 שכר רויכלין יהודי בשם קלמן להיות לו מורה לשפה העברית. הוא שהקנה לרויכלין את ידיעת הא’ב העברי והכין עבורו רשימה בסיסית של מילים עבריות. ב־1492 פגש רויכלין את יעקב בן יחיאל לואנס (מת ב־1505?), רופאו האישי של הקיסר פרידריך השלישי, ולואנס נעשה מורה העברית של רויכלין. בנובמבר 1500 כתב רויכלין מכתב, בעברית, ללואנס ועידכן אותו על השליטה שהשיג בשפה העברית. רויכלין מודה ללואנס, במילים חמות, על שבזכות הוראתו של לואנס הגיע להישג זה. המכתב רצוף ביטויי אהדה וחיבה כלפי המורה לשעבר: ‘אדוני, מלומדי היקר יעקב, חברי וידידי הטוב […] בערגה עמוקה מייחל אני לראות את פניך המבורכים, להתענג על אורם הקורן תוך האזנה לתלמודך הטהור ביותר’. יתר על כן, רויכלין פרסם את המכתב באסופת מכתבים שכותרתה מכתבי אישים מזהירים (Illustrium virorum epistolae, 1519), ובה מכתבי מלומדים נוצרים מהמעלה הראשונה, כגון ארסמוס, וויליבלד פירקהיימר (Willibald Pirckheimer, 1470-1530) ואחרים. עקב כך, הותקף רויכלין על ידי המומר יוהנס פפרקורן (1523-1469), שהגדיר את המכתב כהפגנת אהבה בלתי נסבלת של רויכלין כלפי יהודים ויהדות. בספרו עקרונות היסוד של השפה העברית שיבח את לואנס במילים ‘מורי, המלומד רב העוצמה יעקב יחיאל לואנס, יהודי’, וכן ‘מורי האנושי ביותר, המלומד המצוין’. בדין הסיק דיוויד פרייס כי רויכלין, אינטלקטואל שחתר נגד הזרם, הגדיר מחדש את גבולות ההתייחסות הנוצרית כלפי יהודים ויהדות.
ביוזמתו ועל פי בקשתו של לואנס קיבל רויכלין מהקיסר כתב יד יקר ערך של התנ’ך. זהו כתב היד הידוע כיום כקודקס רויכלין 1, או תנ’ך רויכלין. בספרייתו העשירה של רויכלין, אספן נלהב של ספרים יהודיים, שכן לו גם ספר תנ’ך בעברית, אחד מ־300-200 עותקים של התנ’ך שנדפסו בעברית, לראשונה בהסטוריה, ב־1488 בבית הדפוס שונצינו בידי יהושע שלמה (מת ב־1493), אבי משפחת המדפיסים היהודים, משפחת שונצינו. רויכלין רכש אותו ברומא ב־1492 תמורת שישה מטבעות זהב, סכום שעלה על שכרו השנתי של של פקיד ממשלתי (חמישה זהובים).
בשהותו ברומא (1499-1497) למד רויכלין עברית מפי הלמדן רבי עובדיה ספורנו (1470 בקרוב — 1550 בקרוב), שהיה רופא ובעל השכלה רחבה בפילוסופיה. על פי דברי פיליפ מלנכתון (Philipp Melanchthon, 1497-1560), קרוב משפחתו של רויכלין, שילם רויכלין לספורנו לא פחות מאשר מטבע זהב לכל שעת לימוד. על פי מקור אחר, גם מרטין לותר הצעיר החל ללמוד עברית מאותו מלומד יהודי בזמן שביקר ברומא (שנת 1510). אם כן, הרי שלותר שמע לעצתו של רויכלין שעל הנוצרים ללמוד עברית מהיהודים. אלא שספק אם לותר, אז נזיר מנדיקנטי צעיר, יכל להרשות לעצמו לשלם שכר לימוד בגובה שרויכלין שילם, אם הדיווח נכון ביסודו. גם ספרים שנכתבו ביידיש עניינו את רויכלין. ספרייתו כללה, בין היתר, פריטים ביידיש, כגון מילוני עברית־יידיש למונחים מהתנ’ך העברי (הקודקסים של רויכלין 9-8), תרגום ליידיש של ספרי איוב, משלי, תהילים וטקסט ספרותי לחג הפורים (קודקס רויכלין 13). מעצם החזקת הספרים הללו אין להסיק כי רויכלין עיין בהם. אבל סימנים (Maniculae, סימני ‘ידיים קטנות’), והערות אחדות, בלטינית ובעברית, שהותיר רויכלין בשולי הטקסט מצביעים על כך שהוא קרא והבין יידיש.
רויכלין לימד עברית, וככל הנראה בהצלחה רבה. בערוב ימיו, בשנים 1521-1519, לימד יוונית ועברית באוניברסיטת אינגולשטאדט (.(Ingolstadt מכתב כתוב בעברית שנשלח אליו בספטמבר 1520 על ידי הלמדן ההבראיסט קספר אמן (Caspar Amman, 1450-1524), מעיד על הצלחתו של רויכלין בהוראת עברית לתלמידים, ככל הנראה מספר רב של תלמידים, כפי שניתן להסיק מהמכתב:
חיים ושלומי’ רבי’ וכל טוב על ראש החכמי משכילי והנבוני אדום אשכנז.
אדוני ידידי שמעתי כי אתה מלמד בלשון הקודש בעיר אינגולדשטאט. וכבר הורית הדקדוק ר’ משה קמחי ז’ל. ועתה מפרש שבעה מזמורים בחורים להתפלל לתשובה. ומורה שורש התיבות המורכבות ושימוש כל אותיות המשרתות. וגם נאמר לי כי רבים התלמידים משכילים וחמודים יושבים כל יום לפניך ונושקים שוליך חפצים לשמוע וללמוד תלמודך הטהור. אשריהם וכל אשר שומעיך אשר רואיך אשר אוהביך וכל אשר חופפיך. אמנם שמחה וששון הרבה בלבו. אני מבקש תעשה ככה תמיד. כי אתה מטיב מאד. ושם שמיים יתן מ’כ חסד וכוח לעסוק וללמד בבית מידרש ימים רבי’ לשבחו. ואין להאריך רק תאהב אוהבך. והטיבה לנוכחי הלז תלמידך. כך חפץ משרתך קשפר אמן השפול והק’ בעיר לאוגינגן הכותב י’ג חדש תשרי שנת הרפא: ליד הנכבד אדון המופלג כמ’ר ואב לי יוחנן רוחלין המלמד במלאכקריה.
את השפה העברית תאר רויכלין כפשוטה, תמציתית, טהורה ומקודשת. זו השפה בה אלוהים בא בקשר ישיר עם בחיריו, ללא צורך במתרגם, עיתים גם פנים אל פנים. יש לנשק אותה ברוך ולאמץ בשתי הידיים, כדבריו. חובה היא לקדם את לימוד העברית על מנת להגיע להבנה טובה יותר של דברי האל כפי שהם מופיעים בכתובים, רק כך ניתן לגלות את האמונה הנוצרית האמיתית והטהורה. רויכלין ראה בשפה העברית את שער הכניסה למסתורין של האל, ועל כן ייחס לעברית מעמד של קדושה. רק היהודים לבדם שואבים מהמקורות עצמם, סבר רויכלין: ‘אנו נדרשים ומוכרחים לפנות אל היהודים ולבקש את הידע האמיתי במעיין הנובע ולא בנחלי המים’.
על מנת לשמר עקרונות אלה ולאפשר המשך המחקר והלימוד ההבראיסטי, התייצב רויכלין נגד המומר יוהנס פפרקורן שיזם תוכנית להשמדת ספרי היהודים — התלמוד ואחרים — כדי להביא להתנצרותם של היהודים, או לחילופין לגירושם. לפפרקורן סייעו רבות אנשי המסדר הדומיניקני, ובהם בלט יקוב ואן הוכסטרט או הוכסטרטן (Jacob van Hoogstraten, 1469-1527), תאולוג דומיניקני ודוקטור לכתבי הקודש באוניברסיטת קלן, ששימש גם כאינקוויזיטור והיה מראשי רודפיו של רויכלין. בגרמניה ובחצר האפיפיור ברומא התנהלו הליכים משפטיים נגד רויכלין שארכו כעשור. הוא נאשם בכך שבכתביו גילה התייחסות מועדפת כלפי היהדות והיהודים הבוגדניים (כהגדרתו של הוכסטרט), ועלול היה אף להימצא אשם בכפירה. הסיכונים שנטל רויכלין על עצמו בהתייצבותו לצד היהודים היו ממשיים ביותר, לא רק לשמו הטוב, לספריו ולרכושו, אלא לבריאותו ולחייו ממש. רבים היו ההומניסטים שתמכו בו באופן כזה או אחר.
אין עדיין תגובות