ממה עשויים השמיים, מה מושך את האדמה למטה, ולאן עולה האש? לפני למעלה מאלפיים שנה, עם מעט מאוד ידע על […]
פרק 1. שלמות היקום.
מספור בקר: [268a-268b]
הידע המדעי על אודות הטבע מתמקד, כך נראה, בגופים ובגדלים, בנטיותיהם ותנועותיהם, וכן בנקודות הראשית,[1] רבות ככל שתהיינה, של סוגי המהויות הללו. זאת מכיוון שמבין הדברים שיצרה הטבע,[2] ישנם הגופים והגדלים עצמם, ישנם אלה שיש להם גוף וגודל, ולכל אלה נקודות ראשית משלהם.[3]
דבר רציף, על פי הגדרתו, הוא זה הניתן לחלוקה לחלקים שבעצמם ניתנים לחלוקה, והגוף הוא זה הניתן לחלוקה בכל כיוון. הגודל הרציף בממד אחד הוא הקו הישר, בשני ממדים זהו המישור, ובשלושה ממדים זהו הגוף. מעבר לאלה אין כל גודל נוסף, שכן שלושה ממדים הם כל מה שיש, וכשאומרים "שלושה כיוונים" מתכוונים לכל הכיוונים. כי כפי שמסכימים גם הפיתגוראים, המכלול והדברים כולם[4] מוגדרים על ידי המספר שלוש, שכן הסוף, האמצע ונקודת הראשית הם השלשה[5] היוצרת מכלול שלם, שאותה אנו שואלים מהטבע עצמה כאילו הייתה אחד מחוקיה, ומשתמשים בה גם לפולחן האלים.[6] הרי גם בשפת היום־יום אנו מתייחסים לשני דברים, או לשני אנשים, במילה "צמד", אך איננו משתמשים ב"כולם", שכן לכך המספר הראשון שיתאים הוא השלשה, ואת זאת, כאמור, אנו עושים בהשראתה ובהובלתה של הטבע עצמה. ואם הדברים כולם, המכלול והמושלם[7] אינם שונים זה מזה באידאה[8] שלהם, וההבדלים ביניהם טמונים רק בחומר[9] ובאופן שבו אנו מתייחסים אליהם, אזי מכל הגדלים יכול רק הגוף להיות מושלם, שהרי רק הוא מוגדר על ידי המספר שלוש, וכזה הוא גם המכלול.[10]
בהיותו ניתן לחלוקה, הגוף מתחלק בכל כיוון, ואילו מבין האחרים יש הניתנים לחלוקה בכיוון אחד, ויש בשניים. בהתאם לכיווני החלוקה מתקיימת גם הרציפות: יש הרציף בכיוון אחד, יש בשניים, והסוג שלפנינו רציף בכולם. מובן אם כן שכל הגדלים הניתנים לחלוקה הם גם רציפים, אם כי לא ניתן להסיק את ההפך, כלומר שכל דבר רציף הוא גם ניתן לחלוקה.
יש לומר זאת בבירור: מעבר לגוף לא ניתן להמשיך אל סוג אחר באופן שבו עברנו מאורך לשטח ומשטח לגוף. זאת מכיוון שהגוף לא יהיה אז גודל מושלם, שהרי כל מעבר כזה מוכרח לנבוע ממחסור, אך הגוף אינו חסר דבר באף כיוון.
על פי הטיעון שלעיל, הגופים שהאידאות שלהם הן כשל המרכיבים היסודיים,[11] הינם מושלמים אף הם, במובן שלכל אחד מהם יש את כל הממדים. כל חלק מהם מוגדר על פי מגעו עם שכניו, ולכן במובן מסוים גופם הוא גופים רבים. לעומת אלה, המושלם שאלה הם חלקיו מוכרח להיות שלם בכל דרך,[12] כפי שמעיד עליו שמו, ולא רק בדרך אחת.
[1] נקודת ראשית (ἀρχή) היא עקרון יסוד. היא סיבתם הראשונית של דברים רבים, ודבר אינו גורם לה. [חזרה]
[2] ביוונית הטבע היא נקבה. בעברית אנו בדרך כלל מתייחסים אל הטבע כאל דומם אשר אינו מבצע כל פעולה, בעוד שאצל אריסטו יש לטבע העדפות ושאיפות משלה, והיא גם יוצרת, פועלת ועושה. לכן, כדי לרמוז על אופיה היוצר, בחרתי לשמור כאן על ההתייחסות אל הטבע כאל נקבה. [חזרה]
[3] "הגופים והגדלים": היסודות והדברים המורכבים מהם. "אלה שיש להם גוף וגודל": בעלי החיים הנושאים גם נפש. "נקודות הראשית": השילוב חומר-צורה, ותנועת בעלי החיים. [חזרה]
[4] τὸ πᾶν: המכלול. הכוונה ליקום החומרי, למרחב-זמן, לטבע בשלמותה. τὰ πάντα: הדברים כולם. [חזרה]
[5] τριάς. קבוצה של שלושה פרטים. [חזרה]
[6] המספר שלוש מופיע בכמה הקשרים כאלה, אך נדמה שהכוונה להתייחסות אל האלים, זאוס למשל, כאל מושלמים שכן הם נושאים את ההתחלה, האמצע והסוף של הדברים כולם. [חזרה]
[7] τέλειος [חזרה]
[8] האידאה (εἶδος) של אריסטו נתונה לפרשנויות רבות. בשונה מהאידאה של אפלטון, זו של אריסטו מבטאת את צורת החומר שדרכה הוא מגשים את ייעודו. [חזרה]
[9] ὕλη. במקור המילה הזו משובשת (ὕiρ). [חזרה]
[10] כי המכלול מורכב מגופים תלת־ממדיים, שהם מושלמים. [חזרה]
[11] המרכיבים היסודיים הם האדמה, המים, האוויר, האש והאתר. [חזרה]
[12] שלמות של דבר מושגת בכמה מובנים: זה שמחוצה לו אין אף חלק שלו, זה שדבר מסוגו אינו יכול להתעלות על פניו, וזה שהגשים את ייעודו. [חזרה]
אין עדיין תגובות