עלייתו של הימין הקיצוני החדש נראית היום כסכנה ברורה ומיידית לעצם קיומה של הדמוקרטיה הליברלית. מנהיגים פופוליסטים וסמכותניים צוברים שוב […]
בפתח המהדורה העברית
ב־6 באפריל 1967, כשני עשורים בלבד לאחר תום מלחמת העולם השנייה, הוזמן הפילוסוף והסוציולוג הגרמני תאודור ו’ אדורנו לשאת דברים באוניברסיטת וינה. את הרצאתו הקדיש לעליית הימין הקיצוני החדש באירופה, תופעה שבאה לידי ביטוי בפופולריות הגוברת של האֶן־פֶּה־דֶה (NPD), מפלגת הימין שהמשיכה את דרכה של מפלגת הרייך הגרמנית. הקלטת ההרצאה נשמרה בארכיון במשך קרוב לחצי מאה, ורק בשלהי 2019 ראתה אור בגרמניה, בספר שהיה לרב מכר ועורר עניין רב.
אדורנו, הנאמן לתיאוריה הביקורתית של אסכולת פרנקפורט, שהוא היה ממחולליה, חזה כבר אז את המציאות הפוליטית, הכלכלית והחברתית שאנו עדים לה כעת ברחבי העולם, ובכלל זה בישראל. הוא הבין כי סכנת הלאומנות, הפשיזם והפופוליזם לא עברה מהעולם, למרות תבוסתם של גרמניה הנאצית ושל השלטון הפשיסטי באחדות ממדינות אירופה. בהרצאתו ניתח באופן אנליטי את המנגנון העומד מאחורי צבירת הכוח של הימין הקיצוני החדש, והצביע על רבות מהמניפולציות העומדות בלבו: הפיחות המכוּון במעמד האמת, תעמולה מתוחכמת בתקשורת ההמונים, ניתוב של קיטוב כלכלי לצרכיו, ריקונה של הדמוקרטיה מתוכנה הערכי לטובת מובנה הפורמלי, ליבוי שנאת זרים וסימון האינטלקטואלים כאויבים.
ניתוח נבואי זה של אדורנו אקטואלי ונחוץ היום במיוחד. בגרמניה כבר זוכה מפלגת הימין הקיצוני אה־אף־דה (Alternative für Deutschland) ליותר מ־90 צירים בבונדסטאג והיא המפלגה השלישית בגודלה בו. יש אף המצביעים על חדירתם של כוחות ניאו־נאצים למשטרה, לצבא ולמערכות שלטון אחרות שם. תופעות אלה אינן ייחודיות לגרמניה. בצרפת, בהונגריה, בטורקיה, בפולין ובמדינות אירופאיות נוספות, בארצות הברית שאחרי דונלד טראמפ ואף בישראל, נדמה שעצם מעמדה של הדמוקרטיה הליברלית נתון בסכנה. חשיבות פרסומו של טקסט זה בעברית ב־2021, כחיבור המציע למציאות המקומית פרספקטיבה היסטורית ואבני בוחן לעתיד, נדמית אפוא מובנת מאליה.
לטקסט המתורגם הקדמנו שיחה מקיפה בין פרופ’ אווה אילוז וד”ר איל חוברס, ובו השניים מדגימים כיצד הפופוליזם והסמכותנות שעליהם הצביע אדורנו פועלים היום, צוברים כוח ופועלים מתוך הדמוקרטיה ונגדה בו־בזמן. שיחתם נחתמה זמן קצר לאחר שדונלד טראמפ פינה אך בקושי את מקומו בבית הלבן, ולקראת בחירות רביעיות בישראל בתוך שנתיים. תוצאותיהן של בחירות אלה, שבהן חדרה אל הכנסת, בתמיכתו של הליכוד, מפלגה כהניסיטית, התומכת במצעה בגלוי בלאומנות גזענית, בגירוש אזרחים, בכיבוש, בהומופוביה ובהחלשת מערכת המשפט, מעניקה לדבריהם של אילוז וחוברס משקל רב. התבוננותם בהתבססות הימין בישראל וקישור התופעה לתהליכים דומים בארצות מערביות אחרות הם תמרור אזהרה מפני הרס הדמוקרטיה, אפילו במדינות בעלות מסורת ליברלית עמוקה ומובהקת.
מאמר נוסף נועד לספר זה, פרי עטו של פרופ’ זאב שטרנהל. לצערנו, שטרנהל לא הספיק להשלימו בטרם מותו ב־2020. כמחווה למי שהיה לא רק חוקר פשיזם בעל שם עולמי, אלא גם לוחם עיקש למען הדמוקרטיה וזכויות האדם בישראל, הצבנו באחרית הדבר לספר זה ראיון שקיים עמו העיתונאי גידי וייץ ב־2014. שטרנהל מביע בו חשש אמיתי מפני קריסתה של הדמוקרטיה הישראלית וקורא להילחם לשימורה, בשמה של ציונות האמת.
ואכן, העיון בדבריו של אדורנו ובטקסטים הנלווים אליו אינו אמור להביא למסקנות אינטלקטואלית בלבד. תקווה אנו כי תישמע בהם גם הקריאה לכל אחד מאתנו, לכל הכוחות הליברליים בישראל, לקבל אחריות אזרחית ופוליטית – ולפעול.
העורכים
אין עדיין תגובות