ממה עשויים השמיים, מה מושך את האדמה למטה, ולאן עולה האש? לפני למעלה מאלפיים שנה, עם מעט מאוד ידע על […]
פרק 12. היכול להיווצר או להישמד אינו נצחי.
[281a-283b]
משביססנו את ההבחנות הללו, הבה נמשיך אל השלכותיהן. ובכן, אם ישנם דברים שיכולים להיות ויכולים גם שלא להיות, הכרחי שיוקצה פרק זמן מסוים וארוך דיו שבו הם יתקיימו ושלא יתקיימו, כלומר זמן שבמהלכו יוכל הדבר להתקיים או שלא להתקיים בכל קטגוריה, למשל כאדם, בצבע לבן, באורך שלוש אמות, או בכל אופן אחר. אם לא תוקצה כמות מסוימת של זמן, אלא תמיד תהיה זו כמות זמן רבה מכל זמן מוגדר, ולעולם לא פחות ממנו, יוכל הדבר להתקיים למשך זמן בלתי מוגבל וגם לא להתקיים למשך זמן בלתי מוגבל, אך כך לא ייתכן.
[טיעון 1] נפתח בנקודת הראשית הבאה: בלתי אפשרי ושקרי אינם מתארים את אותו הדבר. ישנם בלתי אפשרי ואפשרי, וכן שקרי ואמיתי, הנשענים כולם על הנחת מוצא כלשהי (כוונתי לכך שאם רק נניח זאת מלכתחילה, יהיה בלתי אפשרי שבמשולש תהיינה שתי זוויות ישרות, ואפשרי שקוטר יהיה קומנסורבילי), וישנם דברים שהם באופן מוחלט אפשריים או בלתי אפשריים, שקריים או אמיתיים. אין זה אותו הדבר להיות שקרי באופן מוחלט ולהיות בלתי אפשרי באופן מוחלט. למשל, אם תאמר שאתה עומד כאשר אינך עומד, טיעונך יהיה שקרי אך לא בלתי אפשרי. גם לומר על אדם המנגן בנבל שהוא שר, למרות שאינו שר, יהיה לומר דבר שקרי, אך לא בלתי אפשרי. לעומת זאת, האמירה שמישהו עומד ויושב בו־זמנית, או שהקוטר קומנסורבילי, תהיה לא רק שקרית, אלא גם בלתי אפשרית. אין זה אותו הדבר, אם כן, להניח שמשהו שקרי ולהניח שהוא בלתי אפשרי, שכן הבלתי אפשרי נובע מהאפשרי.
ובכן, מובן שלאדם יש בו־זמנית את היכולת לשבת ואת היכולת לעמוד, שהרי בעת שיש לו את האחת יש לו גם את האחרת, אך לא לשבת ולעמוד בו־זמנית, אלא רק בזמנים נפרדים. אך אם יש לדבר יכולת לכמה דברים לזמן בלתי מוגבל, אזי אין הכוונה לעשייתם בזמנים נפרדים, אלא באותו הזמן.
לכן אם דבר יכול להישמד למשך זמן בלתי מוגבל, מובן שיש לו גם את היכולת שלא להתקיים, ואז אם יש לו גם אותה למשך זמן בלתי מוגבל, נוכל להניח שהיכולת הזו תתממש. אולם אז, בפועל, הוא גם יהיה[87] וגם לא יהיה בו־זמנית, ותתקבל מסקנה שקרית פשוט כי ההנחה שקרית. אלמלא היינו מניחים את הבלתי אפשרי, גם התוצאה לא הייתה בלתי אפשרית, ומכך משתמע שכל דבר שתמיד קיים, אינו יכול להישמד.
באותו האופן, הוא גם אינו יכול להיווצר. כי אם יוכל להיווצר, יוכל גם שלא להתקיים בזמן מסוים. כי כפי שזה היכול להישמד התקיים קודם לכן אך כרגע אינו קיים או שיוכל שלא להתקיים מאוחר יותר, כך זה היכול להיווצר הוא זה היכול שלא להתקיים קודם לכן. אולם אין זמן שבו זה שתמיד קיים יכול שלא להתקיים, ואין זה משנה אם הזמן הזה אין־סופי או סופי, שהרי הוא יכול להתקיים לזמן סופי אם הוא יכול להתקיים לזמן אין־סופי. לכן דבר אחד אינו יכול להתקיים תמיד וגם שלא להתקיים תמיד, וגם מצב השלילה אינו אפשרי, כלומר לא תמיד להתקיים. לכן גם בלתי אפשרי שדבר תמיד יתקיים וגם יוכל להישמד. באותו האופן גם לא ייתכן שיוכל להיווצר. כי מבין שני מצבים, אם בלתי אפשרי שהשני יתקיים ללא הראשון, ואם בלתי אפשרי שהראשון יתקיים, אזי גם בלתי אפשרי שהשני יתקיים. לכן אם זה שתמיד קיים אינו יכול שלא להתקיים בזמן כלשהו, הוא גם אינו יכול להיווצר.
[טיעון 2] ומכיוון שהשלילה של זה שתמיד־יכול־להתקיים היא זה שלא־תמיד־יכול־להתקיים, בעוד שהניגוד שלו הוא זה שתמיד־יכול־שלא־להתקיים, שהשלילה שלו היא זה שלא־תמיד־יכול־שלא־להתקיים, הכרחי ששתי השלילות תשתייכנה לדבר שיהיה האמצעי בין זה שתמיד־קיים לבין זה שתמיד־לא־קיים, כלומר שיוכל גם להתקיים וגם לא־להתקיים, כי השלילה של כל אחד מהם תשתייך אליו בזמן מסוים, אם לא תמיד. אז אם זה שלא־תמיד־לא־קיים יתקיים בזמן מסוים ולא יתקיים בזמן אחר, מובן שזה היכול־שלא־תמיד־להתקיים־אך־קיים־בזמן־מסוים יהיה גם הוא כזה, כך שגם הוא לא יתקיים. לכן דבר אחד יוכל להתקיים ולא להתקיים, והוא מצב הביניים שבין השניים.
ניתן להסביר זאת באופן כללי כך: נניח ש־A ו־B אינם יכולים להשתייך לאותו הדבר, ונניח ש־A או C, וכן B או D, שייכים לכל דבר. הכרחי אם כן ש־C ו־D ישתייכו לכל דבר שאינו A ו־B. כעת נניח ש־E נמצא בין A ל־B, כלומר הוא מצב הביניים שאינו אף אחד משני הניגודים. הכרחי, אם כן, שגם C וגם D שייכים אליו, שכן A או C שייכים לכל דבר ולכן אחד מהם יהיה שייך ל־E, ומכיוון שבלתי אפשרי ש־A שייך לו, יהיה C שייך לו, ואותו הטיעון נכון גם לגבי D.
אין עדיין תגובות