אקדמיה לתינוקות

1

מוכר הילדים נודד עם עגלתו בין ערים וכפרים, מתריע על מרכולתו בצלצול מתוק. אבל כשהקונים נרכנים אל חלונו הוא עושה הכול כדי לשכנע אותם לא לקנות: אם תקנו ילד, הוא אומר להם, די יהיה שישאל אתכם משהו, ואתם לא תשיבו לו מיד; בהיסח הדעת, תשיתו לבכם לעניינים אחרים; ואז מבטכם ייפול עליו באקראי, וציפייתו הצייתנית והקפואה תעקור את לבכם ממקומו. ארז’בת שמעה את הסבריו של המוכר ולא התרצתה אלא חזרה במשנה תוקף על רצונה לקנות לה ילד. מבוכתו של המוכר נוכח עקשנותה עוררה את חשדותיה, והיא הדפה אותו הצידה ושירבבה את ראשה אל תוך הקרון. אז גילתה שעגלתו של המוכר ריקה. כשהחלה לעקור את ציפורניו, נשבר המוכר והודה באוזניה שכבר היה בטוח כל כך שאיש לא יקנה ממנו את הילדים לעולם, עד שהחליט להיפטר מהם. ארז’בת ביקשה לנצור עוד רגע את הכאב שהנחילו לה סיפוריו של המוכר, אבל זה הלך והתקשה בידיה עד שנעשה לבול עץ. היא התנפלה על המוכר בחמת־רצח ורוצצה את גולגולתו. אבל אז נגלו לה, מתחת למסֵכה הנקלפת, פני ילד: היה זה אחרון הילדים, שניצל מן הטבח של המוכר, הרג אותו ולבש את דמותו, וכך נדד בדרכי הארץ עם העגלה הריקה, מחקה את שיחו של המוכר עם הקונים שבאו אצל חלונו. עכשיו ארז’בת הרגה אותו.