החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

אף אחד לא אמר לנו

מאת:
הוצאה: | 2012 | 147 עמ'
קטגוריות: סיפורת עברית
זמינות:

35.00

רכשו ספר זה:

קובץ סיפורים קצרים שמקצתם הופיעו ברשת וזכו לתגובות כמו "תענוג לקרוא, עושה לי צמרמורות כמו שילוב של קישון, קורט וונגוט וחולה אהבה משיכון ג' "מאסטר פאקינג פיס. פשוט נפלא" " מרתק, אי אפשר היה להפסיק לקרוא"

מקט: 4-800-1209003
מסת"ב: 978-1-938591-08-2
לאתר ההוצאה הקליקו כאן
סקירה על הספר בבלוגיה
עמוד הפייסבוק
קובץ סיפורים קצרים שמקצתם הופיעו ברשת

מסימה באהבה – "תגיד לי שאתה אוהב אותי," סימה חבושה ביקשה שוב ושוב, וברוך הסכים לומר לה בהכנעה שהוא מאוד אוהב אותה, ובמיוחד פירט איברים בגופה שמצאו חן בעיניו עד מאוד, וסימה אהבה כל מלה.

סיפור האהבה שלהם התמקם בדירתה של סימה ברחוב רש"י, לא הרחק משוק בצלאל. היא היתה נערה נמרצת ומהירה לכעוס. אנשים צרי עין לא הבינו מה עושה ברוך היפה עם סימה, שבעיניהם המהירוֹת לשפוט, לא היה בה לא חן ולא יופי. ברוך ואני הכרנו באוניברסיטה, ובילינו כמה מהשעות היותר יפות של חיינו הצעירים ביחד. גם אני הייתי בין אלה שחשבו שברוך, שהיה נערץ על נשים בגלל תוארו והחן הנון-שלנטי שלו, בחר באשה הלא נכונה.

"מה אני יכולה לעשות כדי שתאהב אותי עוד יותר?" סימה שואלת וברוך ממלמל, "כל מה שאת עושה, את עושה הכי טוב. אף פעם לא היתה לי אשה כמוך וגם לא תהיה לי." אבל יום אחד, כשממש התעקשה, ביקש ממנה את המתכון לחומוס.

"אתה צוחק," סימה אמרה וצחקה אבל ברוך לא הצטרף לצחוקהּ.

מתכון החומוס הירושלמי המדובר – ששמו יצא לתהילה בארץ ומעבר לים – יוחס לסבתא-רבא שולמית, שעלתה מעיראק לעיר הקודש במחצית המאה התשע-עשרה. סבא מאיר פתח את המסעדה בזמן המנדט הבריטי והיא הפכה לשם דבר ולמוסד ירושלמי נודע. מתכון החומוס של סבתא שולמית הפך את משפחת חבושה למשפחה אמידה ומתנשאת.

"אתה מבקש ממני את המתכון של החומוס? זה סוד משפחתי מזה חמישה דורות!" סימה צבטה את ברוך בלחיו, ומייד ליקקה את הלחי כדי להרגיע את העור הרגיש.

"דווקא לא צוחק." ברוך ליטף את גבה של סימה והפיק ממנה נהמות וגרגורים.

"ומה תעשה עם המתכון?" סימה נישקה את תנוך אוזנו.

ברוך שתק ועצם את עיניו. "אולי זה ילדותי, אבל נדמה לי שכדי שהיחסים שלנו יהיו מושלמים, אסור שיהיו בינינו סודות," ואז הוא לחש לה משהו באוזן שגרם לה לצחוק ארוך ולשיהוקים, שנגמרו באהבה גדולה.

סימה חשבה על זה במשך כמה ימים והגיעה למסקנה שברוך צודק. לילה אחד – היא לא תשכח את זה שנים – ירד גשם זלעפות, והם היו כל כך מאושרים שלא יכלו להירדם. סימה ניגשה למטבח בהחלטיות ואמרה, "זהו זה." עוד בבוקר הִשרתה את הפולים במים; כבר שבוע שהיא משרה פולים ולבסוף שופכת אותם לפח, אבל משהו בגשם ובעצבות שנפלה על ברוך עשו את שלהם. ברוך שם תקליט של המודי בלוז וסימה בישלה את החומוס במטבח, ופירטה באוזניו את המתכון בלי לדעת שברוך מקליט כל מלה.

"זה הכול?" התפלא ברוך. "זה כל כך פשוט!"

"כל הדברים הגאוניים הם פשוטים," אמרה סימה בחיוך. הם ניגבו את החומוס הטרי בפיתות שהביאו ממאפייה סמוכה, עשו אהבה רותחת ונשבעו אמונים לנצח.

שבוע אחר כך התלונן ברוך על כאב ראש, ולאחר יומיים נוספים השאיר לסימה הודעה במזכירה שהוא לא יכול יותר, הוא מרגיש שהיחסים הגיעו למיצוי, ושכל הסיפור הזה גדול עליו.

סימה לא הפסיקה לבכות במשך שבועות. פעם אחת, על פי בקשתה, הם נפגשו בבית-קפה. "למה עזבת אותי?" סימה השבורה רזתה לפחות בעשרה קילו, ושקיות תלו מתחת לעיניה.

"לא יודע, קשה להסביר," מילמל ברוך. הוא היה שפוף ונראה כאילו עולמו חרב עליו. "דברים קורים."

"דברים קורים?" זעמה של סימה ניצת והיא הפכה על ראשו של ברוך את הקפה ההפוך.

"אני לא רוצה לראות אותך יותר בחיים!" צעקה "והקפה עליך!"

"שמתי לב," מילמל ברוך.

חודשיים אחר כך נפתחה חומוסייה ברחוב אבן גבירול. טעמו המיוחד של החומוס נישא בפי כל. הדעה הכללית היתה שתל-אביב הציבה מתחרה ראוי לחומוס של משפחת חבושה. מרגלים מירושלים, שהגיעו לתל-אביב, חזרו לבירה ומסרו שטעמו של החומוס התל-אביבי זהה, ואולי אפילו טוב יותר מזה הירושלמי. רמי חבושה עצמו – אחיה הבכור של סימה – עלה לרגל כדי לבדוק מקרוב אם יש אמת בדיווחים, ומה רבה היתה הפתעתו כשראה את ברוך יושב מאחורי הקופה הרושמת, כמו חתול השומר על השמנת.

כשמשפחת חבושה, ארבעת הבנים והבת, התכנסו לארוחת צהריים ביום שבת אצל אם המשפחה אסתריקה, התפתח דיון קדחתני בעקבות הממצאים. לאחר חקירה מאומצת הודתה סימה, בבכי מר, שהיא זאת שהסגירה את סוד המשפחה לאהובה לשעבר.

"למה עשית את זה?" הִקשה אחיה.

"בגלל האהבה," ייבבה סימה. "זה למה. בגלל האהבה!!!"

"הוא לא אהב אותך. הוא רצה אותך רק בגלל החומוס!" התפרץ אחיה הצעיר משה.

"הוא אהב אותי!" סימה לא ויתרה. "אתה מקנא! בחיים לא היתה לך אהבה כזאת. לאף אחד מכם לא היתה!"

"אני אחתוך לו את הביצים!" המשפט המאיים היה של צביקה, שבמקצועו היה מנהל חשבונות. המשפחה נתנה בו מבט מתפלא, כי צביקה היה עדין ומנומס ולא נהג לנבל את פיו.

"את, אי אפשר לסמוך עלייך!" אשתו של רמי, רוחמה, אמרה בזעם. נשותיהם של האחים לא ידעו את סוד החומוס ולא אהבו את המידור. "בגללך כולנו עוד נפשוט יד!"

"תעזבו את הבת שלי!" צעקה האם על הנוכחים ומייד ירתה בסימה בעיניים קשות. "טיפשה! האמנת לגנב הזה. גנב לך את הלב ואיתו את הסוד שלנו!"

"הוא לא גנב כלום! אני נתתי לו את זה במתנה!"

"מה הוא עשה לך? כישוף?" צעקה אמא אסתריקה.

"אתם לא מבינים שום דבר! החומוס סתם לכם את השכל!"

"הוא צריך לשלם!" פסק רמי חבושה. "נקמה חייבת להיות, אחרת מה הואילו חכמים?"

"אל תיגעו בו," התחננה סימה. "ברוך בחור רגיש. הוא נדיב וחבר טוב. מעולם לא הרים יד על זבוב."

"את עוד אוהבת את הנוכל?" שאל משה בתמיהה מהולה בבוז.

"כן. עד שאני אמות." זעקה סימה, וכשהיא ממררת בבכי מר הסתגרה באמבטיה.

"לשבור לו את העצמות," פסקה אם המשפחה בקול קשה. "אבל לא לגעת בפנים, כדי לא לצער את סימה. סבלה מספיק המסכנה."

שלושה גברתנים, שניים בעלי עבר פלילי ואחד, חייל משוחרר שרצה לעשות מכה, נשכרו על ידי רמי חבושה וקיבלו הנחיה ברורה לרסק את גופו ורוחו של ברוך, אך בשום פנים ואופן לא לגעת בפניו. השלושה הופיעו בדירתו של ברוך לאחר חצות, ללא הודעה מוקדמת, מצוידים באלות ובשרשרת ברזל אימתנית. כשקרעו את הדלת מעל ציריה, גילו כי הדירה ריקה והאיש נעלם כלא היה. למחרת מצאו את החומוסייה שלו סגורה ומסוגרת. כל הסימנים העידו על בריחה חפוזה. לאחר זמן-מה היה ברור שברוך עזב את הארץ לבלי שוב.

מי הדליף באוזניו שבריוניו של חבושה בעקבותיו? סימה חבושה הכחישה במרץ, אבל לאף בן משפחה אחר לא היתה סיבה נראית לעין לגלות לו ולכן, רמי חבושה בכור האחים, אדם מחושב וגם אנליטי, היה משוכנע שסימה היא שהצילה את אהובה הבוגדני ברגע האחרון מריסוק עצמות. אבל למען שלום בית, קיבל רמי בלב כבד את גירסתה של אחותו. התחרות נגדעה באיבה, וככל הידוע עד היום הזה לא קמו מתחרים לחומוס של משפחת חבושה, שהמשיך לפרנס אותם שנים ארוכות בכבוד וביושר.

חלפו שנים וזיכרו של ברוך כמעט נמוג מלב, אבל העיניים שלו, עם הזיק השובבי בתוכן, הדליקו אצלי את בלוטות הזיכרון כשנכנסתי לבית-קפה חולמני בעיירת חוף, בדרכי לסן-פרנסיסקו.

"יש לכם חומוס?" תהיתי כשהמלצרית נאת המראה הניחה בפני את התפריט המצומצם, שהכיל חומוס על כל גווניו.

היא חייכה כאילו הזכרתי לה משהו טוב. ואכן, החומוס שהגישה לי היה מפתיע בטעמו.

כשהרמתי את עיני פגשתי בעיניו של הבעלים. הוא עמד מאחורי מכונת האספרסו, עוקב אחרי בחיוך קטן.

"ברוך?" אמרתי בהיסוס, כלא מאמין.

הוא לא הגיב בתחילה, אבל העיניים שלו אישרו לי שצדקתי. הוא נראה מעט שחוח, פניו הנאות עם החוטם היווני נותרו כשהיו, למעט כמה חריצים בלחייו וקמטים מתחת לעיניו.

"שנים לא ראיתי אותך וכמעט שלא השתנית," החמאתי לו.

"גם אתה לא," אמר ברוך בעברית צחה. "נשארת שקרן בדיוק כמו שהיית."

הוא צחק ואני הצטרפתי לצחוקו. הוא התכוון לכך שבימים שהכיר אותי יצאו לי מוניטין של אדם שממציא סיפורים, שלא היו ולא נבראו.

הוא הזמין אותי אל ביתו שהיה סמוך, משקיף על החוף הקסום. שתינו קפה וראינו את השחפים רוקדים על המים, ואת הגלים הכי גדולים בעולם נשברים לרסיסים על הסלעים.

"למה ברחת מהארץ כמו גנב בלילה?" שאלתי אותו.

"כי פחדתי," אמר ברוך. "ידעתי שאחרת אני אגמור עם כדור בראש."

"ומי הדליף לך שהמשפחה של סימה שולחת בריונים בעקבותיך?"

ברוך חייך. "לא תאמין," אמר. "אמא של סימה."

"אבל למה?" תהיתי.

"היא צילצלה ושאלה אותי אם אהבתי את סימה. אמרתי לה שכן. ואז היא שאלה אותי אם הייתי עם סימה בגלל שרציתי להוציא ממנה את סוד החומוס. אמרתי לה שלא. ואז היא שאלה אותי למה עזבתי את סימה. אמרתי לה שחיי היו בסכנה ולא רציתי לערב את סימה."

"היית בסכנת חיים?"

"כן," הוא מזג קפה לשנינו והאיץ בי לאכול עוגת גבינה שמֵימית. "אבל לא אמרתי לאמא שלה עליה השלום את הכול. אתה מבין, אהבתי את סימה מאוד. האהבה שלה היתה כמו האוקיינוס הזה, סלח לי על הפיוט. אלא שקצת לפני שהכרנו הסתבכתי בכספים. אתה זוכר את הדיסקו שפתחתי בירמיהו, זה שנסגר אחרי שלושה חודשים? לקחתי הלוואות בשוק האפור כדי להרים אותו, והכול התרסק. כשהמלווה שלי איים לרצוח אותי, הצעתי לו הצעה שאי אפשר לסרב לה."

"את סוד החומוס של חבושה." אמרתי בתרועת ניצחון.

"נכון מאוד. כשהבאתי לו את המתכון, חשבתי שהוא יעזוב אותי לנפשי, אבל הוא דרש שאני אלמד את הבן האימבציל שלו להכין את החומוס. אבל זה לא הלך. הילד לא הצליח להגיע לטעם של חבושה, למרות שהיה לו את המתכון המדויק. גם אשתו של המלווה בריבית ניסתה, ואחותו, ובעלה של אחותו. כמה שלא ניסו, יצא להם חרא של חומוס. ואז הם הכריחו אותי לעמוד בחומוסייה ולהכין את החומוס בעצמי. אז הבנתי שנפלתי מהפח אל הפחת, ושהם לא יתנו לי לעזוב בחיים. הבנתי שאם אני רוצה לחיות, אני צריך לברוח. עשיתי את ההכנות ואז הגיע הטלפון של אמא של סימה, והרגשתי שאני לכוד מכל הכיוונים ושזה הזמן להיעלם. באותו לילה עברתי לדירת מסתור, ויומיים לאחר מכן כבר הייתי באונייה בדרך לקפריסין, ומשם לארצות-הברית."

"וואו!" הסתכלתי באיש בהשתאות.

"באמת וואו. איך החיים שלי השתנו בן-לילה וככה עברו להם שלושים שנה." ברוך משך בכתפיו כאילו הוא לא מאמין.

"ואיך זה שדווקא אתה הצלחת לעשות את החומוס בדיוק כמו שצריך?"

ברוך חייך. "בגלל האהבה. כשסימה לימדה אותי את החומוס עשינו אהבה כל הלילה." מבט חולמני התפשט על פניו. "היינו עירומים במטבח ושרנו שירים. אריק קלפטון, אריק איינשטיין, מייק ברנט. הריח של החומוס המתבשל עשה אותנו מסטולים. וכשהחומוס היה מוכן מרחנו אותו על עצמנו וליקקנו אותו עד הטיפה האחרונה. היה לו טעם בלתי נשכח." הוא נתן בי מבט ארוך ומתגעגע. "לפעמים אני מנסה לשחזר את זה אבל לא תמיד זה מצליח."

שמענו את הדלת נפתחת. אשה במיטב שנותיה, מטופחת ונמרצת, נכנסה אל הבית.

"אתה לבד מותק?" שאלה האשה.

"לא. יש לנו אורח מהארץ," אמר ברוך בעליצות.

האשה הופיעה בחדר המגורים ואור השקיעה האיר את פניה החדות.

"נעים מאוד, סימה," אמרה. "אתה נראה לי מוכר. נפגשנו מתישהו?"

  1. :

    פנטסטי!! סיפור כל כך יפה. גם כתוב יפה, מותח, מעניין!! שאפו!!

הוסיפו תגובה