דרכים יעילות להתמודדות עם בעיות גופניות הנובעות ממתח נפשי אנשים רבים אינם זוכים לטיפול הולם, מפני שהבדיקות הרפואיות שלהם אינן […]
פרק 1
מה מנסה הגוף שלך לומר לך?
זה לא מה שאתה אוכל. זה מה שאוכל אותך.
– ז'נט גריסון
מחלה מבלבלת
אלן איבדה כל תקווה. היא הייתה נשואה, בשנות הארבעים המאוחרות שלה, אם לשתי ילדות בנות עשרה, ועבדה כמנהלת של מערכת ספריות עירוניות גדולה. אלן הציגה את עצמה בהרמת מבט ממיטת בית-החולים שלה, והוסיפה באמירה יגעה, 'אל תבזבז את זמנך עליי, ד'ר, הם מנסים לאבחן אותי כבר 15 שנה, והתוצאות שלי תמיד תקינות'. היא המשיכה ותיארה את התבנית שהייתה להתקפים שלה, כשהיא מבטיחה שגם התקף זה יחלוף תוך כמה ימים. לאחר מכן אלן נאנחה, ואמרה מילים ששמעתי פעמים כה רבות בעיסוק שלי: 'הם לא מוצאים שום בעיה!' חוות דעת של למעלה מתריסר מומחים, ולמעלה מ-60 אשפוזים נפרדים בבתי-חולים לא הצליחו לחשוף את הגורם לתסמינים המחלישים שחוותה, או להעניק לה הקלה כלשהי. למרבה המזל, ולהפתעתה הגדולה של אלן, כעבור רק מעט יותר משעה הצלחתי לרפא את מחלתה.
אתה, או מישהו שאתה מכיר, סובלים אולי מאותה מחלה מבלבלת. בכל שנה בארצות-הברית מקבלים שירותי הבריאות מאות מיליוני ביקורים של אנשים בוגרים המחפשים את הגורמים ואת התרופות לשורה של מחלות. עד כמה שהדבר לא ייאמן, כמחצית כמעט מאותם מטופלים יוצאים ללא אבחון ועם טיפול שאינו הולם, שכן בכל הבדיקות 'לא נמצאה שום בעיה', וזאת אף שהכאבים והשינויים בתפקודי הגוף היו מוחשיים ביותר. בין התסמינים שחווים מטופלים כדוגמת אלן, נמצאים הסימנים הבאים:
- כאבים כדוגמת כאב ראש, כאבי גב, כאבי צוואר, כאבים בחזה, כאבי פרקים או שרירים וכאבי בטן
- בליעה, עיכול, או תפקודי מעיים לא תקינים, כולל עצירות, שלשולים ונפיחות
- בחילה או הקאות
- אי נוחות בשלפוחית השתן או בזמן הטלת שתן
- תסמיני נשימה, כולל קשיי נשימה ושיעול
- שינויים בקול
- פרפורי לב
- גירויים באגן הירכיים ובנרתיק, כאבים לפני או בזמן הווסת
- עייפות
- אכילה או שינה לא סדירות
- תסמינים הקשורים לתפקודי עצבים, כדוגמת ראייה מטושטשת, סחרחורת, צלצולים באוזניים, גירוי העור, הזעה, חוסר תחושה או עקצוצים
סימנים אלה הם דרכו של הגוף לספר לנו שמשהו אינו כשורה. מחלות הניתנות לאבחון בבדיקות – מחלות שנוכל להגדיר כמחלות גלויות – יכולות גם הן לגרום לתופעות אלו, ולכן הדבר מתסכל ומביך כשקרני רנטגן, סריקות, אנדוסקופיה, בדיקות דם ובדיקות אחרות אינן מצליחות לעלות על הגורם. באופן טראגי, מיליוני מטופלים כדוגמת אלן סובלים מתסמינים הנגרמים על ידי גורם בלתי נראה במשך שנים, ואפילו עשרות שנים, ללא תרופה, פתרון או הקלה. אולם כעת כל זה משתנה. כעת אנו יודעים שאם נשאל את השאלות הנכונות, נוכל לקבל תשובות ואבחונים, שיובילו לטיפול ולריפוי. לאחר שעבדתי בתחום זה במשך יותר מעשרים שנה, ועם הניסיון באבחון ובטיפול בלמעלה מ-7,000 מטופלים כדוגמת אלן, אני יכול להעיד על כך שהתקווה אמיתית ונמצאת בדרך.
לגבי אלן, ההקלה באה באופן מיידי כמעט – במסגרת פגישה יחידה – וזאת בעיקר הודות לנכונות שלה לחלוק פרטים מחייה שאיש לא שאל עליהם קודם לכן. בתחילה, היא חזרה על ההיסטוריה הרפואית שלה בקול מתורגל ומנותק. כל כמה חודשים זה 15 שנה סבלה אלן מהתקפים מסתוריים של כאבי בטן, סחרחורות והקאות שנמשכו כמה ימים. מקרים אלה היו בלתי צפויים כשם שהיו חמורים. התקפים אלה יכלו להופיע בעבודה, כשצפתה בבנות שלה המשחקות בכדורגל, או בעת הכנת הארוחה למשפחתה. חייה של אלן היו נעצרים עד שהתסמינים חלפו. כשהיא מנענעת בראשה, היא הזכירה שוב את איןספור הבדיקות והאבחונים, כולל אפילו הסתכלות פסיכיאטרית, שלא הצליחו לגלות אי סדירות כלשהי. בכל פעם ההתקף היה מסתיים באופן פתאומי כפי שהחל. בתקופות שבין כל אותם מקרים אלן חשה בריאה ושלמה.
כשהתחלתי לחפש אחר הגורם למצבה, השיחה שלנו עברה במהרה לכיוונים שאלן לא ציפתה להם. בשלב זה, הגישה שלה השתנתה ככל שהיא הפכה רגשית ונמרצת יותר, ועיניה החלו להתמלא אור הגילוי העצמי. המסתורין שחשפנו והעקרונות בהם השתמשנו כדי להבין את מחלתה הבלתי נראית ולהקל עליה, הם נושאו של ספר זה. לאחר שזיהיתי את מקור הבעיה שלה ההתקפים פסקו לחלוטין.
מתח נפשי הוא שגרם לתסמינים של אלן, בדיוק כפי שהוא גורם לשורה של תסמינים אצל מיליוני מטופלים בימינו. הרופאים משתמשים במונחים רבים למצב זה, כולל לחץ, דחק או חרדה, אולם אני קורא לו בפשטות מתח נפשי. אולם לפני שנדון ברמזים הנקודתיים שאלן מסרה כשסיפרה את סיפורה, נרחיב את הדיבור על מהו מתח נפשי, מה אינו, ומדוע הוא מובן שלא כהלכה באופן מצער, על ידי רבים כל כך במקצוע הרפואה.
מתח נפשי: מגפה של המאה ה-21
מדע הרפואה מכיר כבר זמן רב את השפעתו השלילית של המתח על חיי היומיום שלנו. בשנות השמונים היה פרץ של התעניינות במתח הנפשי כמרכיב של מחלות הגוף והנפש. כיום נראה שכמעט כולם מתלוננים על החיים במאה ה-21 ההופכים לחוצים יותר ויותר. למרבה הצער, המתח הנפשי זוכה ליחס של נושא הקשור לאיכות החיים, דבר שעלינו ללמוד להתמודד איתו – כמו חשבונות הבנק או לוחות הזמנים שלנו העמוסים יותר מתמיד. לעיתים רחוקות אנו שומעים את הרעיון שכוחות נסתרים ורבי-עוצמה עשויים לחבל במאמצינו להתמודד. בנוסף לכך, הבעיה של תסמינים גופניים הנגרמים על ידי מתח נפשי מעולם לא הפכה לחלק משמעותי בהכשרת הרופאים. רק קומץ רופאים בחנו מקרוב יותר את הדרכים בהן המתח הנפשי הופך מיליוני אנשים לחולים פשוטו כמשמעו.
במתח הנפשי, אחד או יותר מחמישה סוגים של מתח – השפעות נמשכות של מתח מתקופת הילדות, מתח בהווה ומתח מטראומה, דיכאון או חרדה – גורמים לתסמינים גופניים. לעיתים קרובות, הסובלים מהם אינם מודעים לאופיו או לעוצמתו של המתח שהביא למחלתם. התסמינים יכולים להופיע בכל מקום בגוף ויכולים להיות חמורים לא פחות מאלה הנגרמים על ידי מחלות אחרות, אולם קרני רנטגן ובדיקות דם אינן מגלות את הגורם שחולל אותם. אבחון וטיפול מוצלח הם אפשריים, אולם למרבה הצער, כשתוצאות הבדיקות תקינות, רופאים רבים אינם יודעים מה לחפש לאחר מכן. בעקבות זאת, החולים במתח נפשי סובלים לעיתים קרובות שלא לצורך במשך שנים או אפילו עשרות שנים.
רופאים נוהגים להשתמש במגוון של תוויות לתסמינים שהם לא מוצאים את הגורמים להם, אולם שמות אלה אינם מבטאים את מהותה של המחלה באופן מוצלח כמו המונח שאני מעדיף להשתמש בו, מתח נפשי. המונח 'הפרעה תפקודית', למשל, מתייחס לעובדה שהתסמינים נובעים מתפקוד לקוי של איבר מסוים, להבדיל מאנטומיה לא תקינה, ועם זאת, המונח אינו מתייחס לתפקיד המכריע של המתח הנפשי. המונח 'מחלה פסיכוסומאטית' (נפשית-גופנית) מתייחס לקשר בין הנפש (psyche) לגוף (soma), אולם גורם למטופלים רבים לחשוב שהתסמינים שלהם אינם אמיתיים, או שמא פגם אישיות כלשהו הוא האשם במצבם, ואף אחד מאלה אינו המקרה. מונח נוסף הנמצא בשימוש מומחי בריאות, הוא 'הפרעה סומטופורמית' (somatoform disorder), והוא מתאר מחלה הדומה או המתחזה למחלת גוף, אולם במהותה היא למעשה הפרעה פסיכולוגית. שוב, תפקידו של המתח הנפשי אינו מיוצג. לבסוף, והגרוע מכולם, חולים במתח נפשי יכולים לשמוע את הביטוי 'זה הכול בראש שלך', כאילו התסמינים שלהם היו פרי הדמיון.
מבלי להתייחס לשם שמוענק למחלה זו, הרי שזו עובדה מצערת, שרופאים מסוימים מאמינים שמתח נפשי אינו חלק מהאחריות שלהם באבחון או בטיפול. רופאה אחת הניחה למטופל לעבור תשעה חודשים של בדיקות אבחון, מבלי לשאול אותו אפילו פעם אחת על מתח נפשי. לאחר שטיפלתי בהצלחה במתח הנפשי של אותו מטופל, אותה רופאה שלחה אליי פתק בנוסח 'טוב לדעת שלא החמצתי משהו חשוב'. כל אחד מאלפי המטופלים בהם טיפלתי בגין מתח נפשי, היו שמחים להסביר לאותה רופאה את חשיבותו של הדבר שהיא החמיצה. מפתיע לגלות שלרופאים מסוימים יש גישה כזו, שכן המתח הנפשי גורם לתסמינים של קרוב למחצית המטופלים שלהם.
בעיה זו קיימת מאחר שבתי-הספר לרפואה ותוכניות ההתמחות בבתי-החולים מתמקדים במחלות שרופאים יכולים לזהות באמצעות בדיקות דם, סריקות, אנדוסקופיה, ביופסיה וכלי אבחון אחרים. כשתוצאות הבדיקות תקינות, רופאים רבים אינם בטוחים מה לעשות, והם עשויים להזמין בדיקות נוספות, להפנות את המטופל לרופא מומחה, או לומר לאותו מטופל ש'הם לא מצאו שום בעיה'. רופאים אחרים משתמשים בגישה שתוארה על ידי ד'ר אלן ברבור (Alan Barbour), המנהל המנוח של המרכז לרפואה כללית באוניברסיטת סטאנפורד. בספרו המבוסס על מחקר מדוקדק, Caring for Patients, מסביר ד'ר ברבור שרופאים נוהגים לעיתים קרובות לכנות תסמינים של מתח נפשי בשמות חסרי משמעות, המסיטים את תשומת הלב מהבעיה האמיתית (כמה משמות אלה מוזכרים בפסקה הבאה). שמות אלה הם תוויות ולא אבחונים, שכן הם אינם פותחים פתח להערכה נוספת, אינם מובילים לטיפול הולם ואין דרך לאמת אותם.
מתח נפשי, לעומת זאת, הוא אבחון הדורש חקירה נוספת למציאת סוג המתח האחראי לאותם תסמינים, וכאן באות החדשות האופטימיות בעבורך ובעבור כל מי שסובל ממתח נפשי. לאחר זיהוי סוג (או סוגי) המתח, כמעט תמיד ישנן אפשרויות טיפול הולמות. מטופלים רבים (אם כי לא כולם) שהוגדרו כסובלים מתסמונת המעי הרגיז (irritable bowel syndrome), דאבת השרירים (fibromyalgia), הפרעת מפרק הלסת התחתונה (temporomandibular joint disorder), הפרעה בתפקודי העיכול (functional dyspepsia), כאבים בחזה ללא סיבה מוגדרת (idiopathic chest pain), כאב כרוני של האגן (pelvic congestion syndrome), ורשימה ארוכה של מונחים אחרים, זכו להקלה משמעותית לאחר הזיהוי והטיפול במתחים מרכזיים בחייהם. היעלמות התסמינים בעקבות הטיפול במתחים השונים, מהווה אישור לאבחון המתח הנפשי.
בשלב זה עליי לציין שהמתח הנפשי של אלן זכה להקלה מהירה הרבה יותר מרוב המקרים האחרים. ועם זאת, התהליך בו הגענו לאבחון ולריפוי שלה, הוא התחלה טובה להבנת מהותו של המתח הנפשי.
קריאת המסר של הגוף: סיפורה של אלן
אלן סיפרה שכשהתחילו התסמינים שלה היא הייתה בשנות ה-30 המוקדמות שלה, נשואה באושר ובעלת תואר בספרנות. היא טיפסה בסולם הניהול ובריאותה הייתה מצוינת. ואז, כרעם ביום בהיר, כפי שהיא תיארה זאת, היא פיתחה את המחלה שהייתה עתידה לתסכל אותה ואת בית-החולים האוניברסיטאי הידוע במשך 15 שנה. התסמינים עצמם היו פשוטים: 6 עד 10 פעמים בשנה היא חוותה התקפים של סחרחורת חזקה, הקאות, וכאבי בטן שהיו נמשכים מיום אחד ועד 4 ימים. בתקופות שבין כל אותם התקפים היא חשה מצוין. אלן נזקקה לאשפוז במחצית ההתקפים שלה לערך. אף שההתקפים החלו בגיל בוגר, הגורם להם בא מתקופה מוקדמת בהרבה.
בהתחלת פגישתנו אלן גילתה ספקנות באשר לערכה של חזרה נוספת על הסיפור שלה. בתחושה של חוסר תקווה, היא העירה שחבל לי לבזבז את זמני, מפני שהיא הייתה בטוחה שלא אוכל לעזור. בעלה של אלן ישב בשקט לצידה, והתכונן בהכנעה לשמוע את הסיפור ששמע שוב ושוב לפני כן. אלן הסבירה שהיא ביקרה אצל קרובים בדרום מדינת וושינגטון (בסמוך למקום בו אני עובד). בסיאטל, עיר מולדתה, כל הרופאים במחלקות האף-אוזן-גרון, מחלות דרכי העיכול, והנוירולוגיה במרכז הרפואי של האוניברסיטה הכירו אותה היטב, שלא להזכיר פסיכיאטר שפסל כל בעיה בעלת אופי נפשי. בכל פעם שחקירה מקיפה כל כך לא מוצאת דבר, זהו רמז עבה לכך שייתכן שהמטופל סובל ממתח נפשי.
כשדיברנו על התכיפות ומשך הזמן של ההתקפים שחוותה אלן, היא לא הוסיפה הרבה על התיאור לעיל, מלבד עובדה אחת הראויה לציון: 'אחד הדברים המוזרים הוא שתמיד קיבלתי התקף כשהייתי קרובה למייפלטון. זה הפך כבר לבדיחה במשפחה שלנו', היא אמרה לי. רוב ההתקפים שלה אירעו במקומות בהם היא גרה ועבדה, אולם נראה היה שלמייפלטון, פרבר שקט במרחק כ-45 דקות מביתה, הייתה השפעה מעוררת מוזרה. אלן חוותה התקפים רבים כשהייתה באזור זה. זאת הייתה עדות טובה לכך שהמצב שלה נבע ממתח נפשי, שכן מספר קטן ביותר של מחלות, אם בכלל, מגיבות באופן עקבי כל כך לגיאוגרפיה. למרבה הצער, לא היה ממצא זמין נוסף שהיה יכול לשפוך אור על המסר שהגוף שלה ניסה לשדר באשר למיקום מסוים זה. לא היו כלל אנשים, אירועים או הקשרים אחרים במייפלטון, שהיה בהם גורם כלשהו למתח בעבור אלן. במשיכת כתפיים היא אמרה, 'אני לא מכירה אפילו אדם אחד שגר שם'.
מאחר שלא הייתי מוכן להניח לרמז זה לדעוך, העליתי את האפשרות שמתח נפשי היה אחד הגורמים לתסמינים שלה. אלן קיבלה הנחה זו ואנו התחלנו לחפש מקורות למתח בחייה הנוכחיים מדיכאון, טראומה או חרדה, אולם לאלן לא היו בעיות מהבחינות הללו. לאחר מכן התחלנו לדבר על הילדות שלה. בתחילה, היא הסתייגה מדיון בחייה שלפני תחילת המחלה, כאילו לא הייתה בטוחה אם יש לכך שייכות כלשהי. עם זאת, ברגע שהתחילה לענות על שאלותיי, התחיל לנבוע זרם שופע של מידע. הוריה של אלן עברו גירושין קשים כשהייתה בת 4. מה שהגביר את הקושי היה העוינות הנמשכת של אמה כלפי אביה. לאלן לא היה כמעט קשר איתו. כדי להקשות עוד יותר על המצב, היא דמתה לאביה מבחינה חיצונית (לאב ולבת היה שיער בלונדיני, לעומת שערה הכהה של האם), ומסיבה זו, אמה העתיקה לפעמים חלק מכעסה אל אלן. מצב זה החמיר במיוחד לאחר שאמה נישאה מחדש וילדה ילדים עם אביה החורג של אלן. אחים קטנים אלה קיבלו את מרב תשומת הלב ההורית, אהבת ההורים, המתנות והזכויות, בזמן שאלן עשתה את עבודות הבית. כפי שהיא תיארה זאת, 'גדלתי כמו סינדרלה, אך ללא נסיך'. ההערכה העצמית שלה סבלה מכך ללא ספק.
ההודאה בכאב ובכעס עוררה לחיים את זיכרונותיה של אלן, והיא הוסיפה וסיפרה לי כיצד התנהגותה של אמה לא השתפרה כלל גם כשאלן הפכה לאישה בוגרת. למרות זאת, ככל שאלן בגרה היא המשיכה לנסות להתעלם ממורת הרוח שלה כלפי אמה בדיוק כפי שעשתה כילדה. כפי שאמרה במילים שלה, 'הגישה שלי הייתה שאיני יכולה לעשות דבר כדי לשנות את הילדות שלי'. היא עשתה מאמץ להניח את העבר מאחור, ולעבוד על טיפוח מערכת יחסים טובה יותר עם אמה ואביה החורג בהווה.
בינתיים, היבטים אחרים של חייה התנהלו היטב. בנוסף למימוש הקריירה שלה, גידול ילדיה ונישואיה לגבר אוהב וחרוץ, עשתה אלן דרך ארוכה בבניית ההערכה העצמית שלה, שאבדה בתקופת הילדות. אולם עם זאת, היא רצתה מאוד לקבל את אישורה של אמה, וקיוותה שאיכשהו, בדרך כלשהי, היא תזכה באישור זה בזכות ההישגים שלה. במשך שנים היא שמרה את מורת הרוח שלה לעצמה, אבל לי היה ברור שרגשותיה הנוגדים רק התגברו והלכו בעוצמתם. לאחר שעמדנו על כל זה חזרנו אל מייפלטון. חייב היה להיות שם משהו שהגביר את הלחץ הרגשי. אם היא לא הכירה איש במייפלטון, ואם היא חלתה כמעט תמיד כשהייתה במייפלטון, מדוע המשיכה ללכת לשם?
'ובכן, זה נמצא בדרך שלי לכאן', היא הסבירה. 'אנחנו נוסעים לדרום וושינגטון בערך פעם בשנה, ומייפלטון פשוט נמצאת בדרך לשם. זאת הסיבה היחידה'.
שאלתי: 'האם עברת דרך מייפלטון גם בנסיעה הזאת שלך לכאן?'
אלן ענתה: 'כן, בשבוע שעבר, וגם אז חליתי, אבל זה ארך יום אחד בלבד. לא הזדקקתי באותו יום לבית-חולים, אלא רק כשחליתי שוב אתמול'.
שאלתי: 'האם יש סיבה מיוחדת לכך שאתם נוסעים לכאן מדי שנה?'
אלן ענתה: 'אנחנו נוסעים לבקר את אמי ואבי החורג'.
לפתע, קל היה לי לדמיין מה קרה כנראה במשך אותן נסיעות. אלן הייתה נכנסת למכונית ומתחילה לחשוב על הביקור הקרוב אצל משפחתה. הסיכוי לחוות שוב את אותן השפלות ואת אותו יחס חסר רגישות שהיא סבלה לאורך חייה, גרם לה ללא ספק לעוגמת נפש, שגברה והלכה ככל שהמכונית הביאה אותה קרוב יותר אל בית הוריה. בשלב בו הגיעה למייפלטון, רמת המתח הייתה בוודאי מספיקה כדי לגרום לה לחלות באופן גופני ממש. כשהצגתי בפניה רעיון זה, אלן הודתה שהדבר אפשרי, אולם לא הייתה משוכנעת לגמרי. חיפשתי אחר דרך לבחון תיאוריה זו, כשאני מצביע על כך שמייפלטון הייתה במרחק של כ-45 דקות מנקודת המוצא שלה. בדרך חזרה אלן אישרה שהיא מעולם לא חוותה התקף בזמן הנסיעה בת 45 הדקות בכיוון ההפוך. כששאלתי אותה על כך, היא גם שמה לב לכך שכל עוד היא לא הייתה בדרכה אל ביתם של הוריה, היא יכלה לנסוע נסיעה של 45 דקות בכל כיוון שהוא מבלי לחלות כתוצאה מכך.
פירושו של דבר היה שההסבר היחיד האפשרי לרבים מההתקפים שאירעו במייפלטון, היה המתח הרגשי כלפי אמה. בפעם הראשונה, אלן זיהתה את הגורם למחלה שלה. היא הרימה את מבטה אל התקרה ופלטה, 'אלוהים אדירים, אני לא מאמינה!' בעלה, שלא אמר מילה עד לאותה נקודה, רק הניע את ראשו בתדהמה. הוא קלט לפתע שרבים מההתקפים של אלן התחילו מעט לאחר ששוחחה עם אמה בטלפון. איש מהם לא עלה על המשמעות של צירוף מקרים זה.
מאותו רגע ואילך מחלתה של אלן נעלמה ולא הייתה עוד. שוחחנו ארוכות על הדרך בה יכול מתח מתקופת הילדות להוביל למחלת אדם מבוגר. דיברנו על עוצמתו של המתח הרגשי ועל יכולתו לחולל מחלת גוף, על האופן בו מתבטאים קשרים בין העבר וההווה, וכיצד הנפש מסוגלת לשחרר כעס מודחק אל תוך הגוף.
אלן הייתה מסוגלת כעת להבין את מה שהגוף שלה ניסה לומר לה. לראשונה, המתח הרגשי העצום שביחסים בינה לבין אמה יצא אל אור המודעות. אחרי 15 שנה הייתה לה סוף-סוף חלופה לביטוי הרגשות שלה דרך הגוף. במקרה של אלן, עצם היכולת לדבר על רגשותיה, שיחררה אותם במידה כזו שמחלת הגוף נעלמה בן רגע. לאחר מכן המשכתי עוד בכמה רעיונות נוספים לטיפול, כולל כאלה שנדון בהם בהמשך. המבחן הגדול הגיע שנה לאחר מכן, כשאלן שבה אל דרום וושינגטון כדי לבקר את אמה. היא התקשרה אליי כדי לדווח שההתקפים שלה לא חזרו יותר, גם לא כשעברה דרך מייפלטון.
כפי שתוכל לראות, במקרה של אלן היה קל יחסית למצוא את הגורם למתח הנפשי. אבחון התשובה לא היה אמור לקחת 15 שנה, ואפילו לא 15 ימים. אחרי הכול, אם היו אלה כיב קיבה, אבן המרה או גידול מוחי שגרמו למחלתה, הכישלון באבחון המחלה היה בלתי נסלח. ובכן, הכישלון באבחון מתח נפשי אמור להיות חמור לא פחות, ובמקום זאת, כשל זה הוא דבר שבשגרה. כיצד הגיעה אלן אל אותו כתם עיוור של מערכת שירותי הבריאות? ראשית, רופאים שבדקו אותה וחיפשו מחלות גוף גלויות, לא ידעו מה לחפש כשתוצאות הבדיקות שלה היו כולן תקינות. שנית, הפסיכיאטר שלה לא ידע מה לחפש אחרי שקבע שלא הייתה לה מחלת נפש. ללא הכשרה מתאימה לאנשי מקצוע הרפואה – העמוסים מדי גם ככה במקרים לטיפול – לא היה מי שישאל את השאלות הנכונות ויבין מה לעשות עם התשובות. התוצאה היא שאלן ומיליוני מטופלים כמוה נופלים ברווח הגדול שבין כיסאות המערכת.
גם אחרי שנשיג את השינויים במערכת הדרושים לפתרון בעיה זו, הדבר יהיה עדיין בידיהם של הרופאים עצמם, להקשיב טוב יותר למה שמנסה לומר לנו הגוף של המטופלים. זה היה לקח חשוב שלמדתי כבר בשלב מוקדם בקריירה שלי.
עוצמת ההקשבה
בילדותי, יצא לי מוניטין של אחד שיודע להקשיב, ונראה שהייתי בדיוק סוג האדם שילדים אחרים יכלו לגלות לו סוד. ייתכן שהסקרנות שלי לגבי אחרים התחילה כשגדלתי בוונצואלה בגיל גן הילדים ותחילת בית-הספר. המעבר לארץ אחרת והחוויה של תרבות חדשה היו מרתקים, ונראה שהייתה לזאת השפעה על הרצון שלי ללמוד מי היו האנשים ומה קרה בחייהם. כשהייתי בן 9, ילדה שהכרתי באה וסיפרה לי על בעיות שהיו לה בבית. המשפחה שלי הייתה יציבה, תומכת וחסרת מתחים באופן יחסי, אולם היה ברור לי שילדים אחרים חוו בעיות משמעותיות בבית. בעבורם, לא יכולתי לעשות הרבה מעבר להקשבה והשתתפות בצער. עם הזמן, למדתי שבמצבים רבים מעשה ההקשבה עצמו היה בו די כדי להשפיע לטובה.
כשהתחלתי בקריירה הרפואית שלי, למדתי שהקשבה ללא שיפוט הייתה חלק חיוני בסיוע להחלמת המטופלים שלי. הסיפוק הגדול שלי הוא ביצירת קשרים עם אחרים, בהבנת הנסיבות של חייהם, ובשיפור ההבנה העצמית שלהם. כרופא, זהו הדבר שאני אוהב יותר מכול בעיסוק שלי – אותם רגעים של הבנה הדדית בין רופא למטופל, כשאני יכול לראות בעיניו את הבזק הגילוי העצמי, כשאנו נדים בראשינו יחד בהסכמה על גורם או על השלכה של מחלה מביכה, או כשאנו מוצאים טיפול יעיל.
שיחות אלה של רופא ומטופל מילאו תפקיד מרכזי בהתפתחות הידע שלי על ריפוי מתחים. כשהגעתי לפורטלנד, אורגון, והתחלתי בעבודתי ברפואה פנימית עם התמחות במחלות דרכי העיכול והכבד בקבוצת מומחים רב-תחומית, הבאתי איתי את העקרונות שלמדתי אצל החונכת יוצאת הדופן שלי, ד'ר קפלן מאוניברסיטת קליפורניה (UCLA). מאחר שלא היו חונכים בפורטלנד, ומפני שהיו רק כתבות מעטות בעיתונות המדעית או בספרי הלימוד שעזרתן יכולתי להמשיך בלימודיי הפורמליים, למדתי מתוך הקשבה לאותם מטופלים שאף אחד אחר לא הצליח לרפא. משנת 1984 ראיינתי קרוב ל-400 מטופלי מתח נפשי בשנה למשך כשעה, זמן שהיה מספיק בדרך כלל כדי שהם יבטחו בי במידה כזו שיוכלו לספר לי את החוויות הקשות והמכאיבות ביותר שלהם. למדתי ללא הפסקה, תוך שאני מודע לסיכונים של כניסה לתחום רפואי שלא נחקר עדיין ועלול שלא להיות בר תוקף. מה שגרם לי להתמיד היה בריאותם של המטופלים שלי. אם חייהם של המטופל או המטופלת השתפרו – ומטופלים אלה לא הצליחו להגיע להתקדמות במקום אחר כלשהו במערכת שירותי הבריאות – ידעתי שעליתי על הדרך הנכונה. בשלבים המוקדמים נזקקתי לעיתים קרובות לכמה ביקורים של המטופל כדי להבין את מקור המחלה שלו. לאחר 5 או 6 שנים הייתה לי הצלחה באבחון ובריפוי של רוב המטופלים שלי כבר במפגש הראשוני.
עמיתיי הרופאים הכירו בהתקדמותי, והעניקו לי פרס על איכות העבודה שלי, בכך שהפנו אליי את המקרים הקשים ביותר שלהם, יחד עם בקשות שאעביר סמינרים להדרכה בנושא המתח הנפשי – למטופלים, לרופאים מומחים ולמתמחים ברפואה. הפופולאריות הגוברת של סמינרים אלה הביאה לכך שפירסמתי חוברת על המתח הנפשי, אותה ניתן לקבל בכל מתקני קבוצת הרופאים שלי בצפון מערב ארצות-הברית. אני חולק הצלחה זו עם כל מטופל במתח נפשי, כהוקרה על גבורתם האמיתית של מטופלים אלה המשתפים את סיפוריהם האישיים עם אלה מאיתנו הפועלים בתחום קטן אך מתפתח זה. באופן מיוחד, ישנה מטופלת אחת שמגיעה לה הכרת תודה מיוחדת.
פגשתי את קתרין לפני למעלה מ-20 שנה, כשהייתי באוניברסיטת קליפורניה. לאחר 4 שנים של בית-ספר לרפואה, שנת התמחות אחת, ושנתיים של הכשרה באבחון וטיפול במחלות של מבוגרים, הייתי עדיין חסר הכשרה כלשהי בנושא המתח הנפשי (בדומה לכל הרופאים האחרים). פירושו של דבר הוא שלא הייתי מצויד כלל כדי לעזור לקתרין. שנינו בילינו רק שעה אחת יחד, אולם מפגש זה שינה לחלוטין את הקריירה הרפואית שלי.
בתחילה, לא נראה שהיה משהו יוצא דופן בקתרין. היא הייתה אם לכמה ילדים, בת 42, תמירה עם שיער חום בהיר ונשואה באושר. היא אהבה את עבודתה כסייעת במשרה חלקית במשרד של עורכי-דין. קתרין סיפרה לי שהיא הייתה בריאה למדי עד כשנתיים קודם לכן, כשהיא פיתחה כאבי בטן קשים עם שלשולים ועצירות לסירוגין. גם לאחר שנטלה מינונים גבוהים של כמה תרופות, הבעיות לא שכחו.
לאחר שעברה אצל 8 רופאים עם אין-ספור בדיקות שהחזירו תוצאות תקינות, היא ניגשה למרכז הרפואי של אוניברסיטה גדולה. תוצאות הבדיקות שם היו תקינות לחלוטין. גם הבדיקות המיוחדות שהצענו באוניברסיטת קליפורניה לא העלו דבר.
כששאלתי אותה אם הייתה נתונה תחת לחץ רב לאחרונה, כפי ששאלו אותה גם רופאים אחרים קודם לכן, קתרין משכה בכתפיה וענתה, 'רק מהמתח של להיות חולה'.
שאלתי הבאה הייתה, 'האם היית במתח בתקופה מוקדמת יותר?' תהיתי אם היא חוותה מתח מיוחד כשמחלתה התחילה שנתיים מוקדם יותר. היא פירשה את השאלה כמתייחסת לעבר רחוק יותר.
'כן', היא ענתה בשלווה, וללא היסוס כמעט. 'אבי התעלל בי מינית'.
זאת הייתה הפעם הראשונה שמישהו חשף בפניי גילוי כזה, ולא היה לי מושג כיצד להגיב. ללא מתח מתקופת הילדות שיכולתי לזכור בעצמי, או כל הכשרה רפואית המציעה דרך לקשר בין מידע זה והמחלה שלה, לא היו מילים בפי. האם לא היה עדיף להתעלם מהצהרתה? האם חקירת נושא זה לא תוסיף טראומה רגשית למצבה הרפואי של קתרין? מדוע היא החליטה לחשוף בפניי נושא אישי כל כך? הסקרנות הרפואית שלי גברה במהרה על החששות שהיו לי מבקשת פרטים נוספים. אחרי הכול, עברנו כבר את כל בדיקות האבחון שיכולנו להציע, כך שלא היה הרבה מה להפסיד בחקירה מעמיקה יותר לתוך העבר שלה. מלבד זאת, כבר בחודש הראשון שלי בבית-הספר לרפואה למדתי שראוי לרשום את תולדות המטופל, גם מבלי לדעת מה ניתן יהיה לעשות מאוחר יותר עם מידע זה.
קתרין סיפרה לי שהזיכרון המוקדם ביותר של אביה המתעלל בה, היה מגיל 4. ההתעללות נמשכה באופן קבוע לאורך 8 השנים הבאות. כשהיא התחילה להפריש וסת, הדבר נפסק. לא היו אירועים נוספים של התעללות או טראומה אישית בהמשך חייה. האם ייתכן שהתעללות מינית תגרום למחלה גופנית אצל אדם בריא 30 שנה מאוחר יותר? התשובה לשאלה זו, היא 'כן, כמובן', אבל באותו יום לא היה לי מושג.
בשלב זה חזרתי לשאלה המוקדמת יותר שלי, האם היה אירוע קרוב יותר שעורר את התסמינים. שאלתי אם דבר כלשהו קשה או שלילי אירע בדיוק לפני שהתחילו התסמינים. קתרין נדה בראשה לשלילה. 'להפך', היא אמרה, 'הדבר היחיד שאני זוכרת, הוא שהפסקתי לעבוד אצל האידיוט ההוא ומצאתי עבודה חדשה, ושם כולם היו נהדרים'. היא עבדה אצל הבוס הבעייתי במשך 10 שנים וחשה משוחררת כשעזבה אותו.
כעת הייתי מבולבל אפילו יותר. הייתכן שמעבָר לעבודה טובה יותר יעורר מחלה קשה? (בהמשך למדתי שגם התשובה לשאלה זו היא 'כן, כמובן'.) לא יכולתי לראות קשר בין האירועים האלה ובין המחלה שלה. יתרה מזאת, היא קיבלה כבר ייעוץ באשר להתעללות המינית לפני זמן רב.
לקתרין לא היו סימנים של דיכאון או של מחלת נפש כלשהי, שיכלו לרמז על כך שייעוץ פסיכולוגי עשוי לעזור, אולם לשמחתי, ד'ר קפלן, חברה במחלקה הפסיכיאטרית שלנו שהייתה גם בעלת הכשרה מקיפה ברפואה פנימית, הסכימה לשוחח איתהּ. בתקווה שד'ר קפלן תוכל למצוא כמה תשובות, הסברתי לקתרין שלא היה דבר נוסף שיכולתי לעשות. הבטתי בה כשהיא עוזבת באומץ את חדר הבדיקות, וזאת הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותה.
4 חודשים מאוחר יותר נתקלתי בד'ר קפלן במעלית ושאלתי לשלומה של קתרין. תשובתה הייתה, 'לא ראיתי אותה כבר יותר מחודש, דייב, אבל המעיים שלה פועלים כהלכה עכשיו'. קתרין לא הייתה חולה יותר! מסתבר שהיא הפסיקה אפילו לקחת את התרופות שהמלצתי עליהן בפניה.
יצאתי מהמעלית בתחושת הלם קלה, ואז הסתובבתי והספקתי לשאול, 'איך עשית את זה?' בעוד דלתות המעלית נסגרות בינינו. ההכשרה הרפואית שלי, האופיינית לרוב הסטודנטים, מעולם לא כללה את התפיסה של הקלה ממחלת גוף רצינית על ידי ייעוץ בלבד. זמן לא רב לאחר מכן הייתה לי ההזדמנות הנהדרת לעבוד שוב עם ד'ר קפלן ולהתחיל בלימודיי בתחום המתח הנפשי. לאורך השנים הבאות למדתי כל מה שיכולתי מד'ר קפלן ומהמטופלים הרבים להם היא סייעה בתובנה המיוחדת שלה באשר לדרכי ההתמודדות של אנשים עם מצבי מתח. היא לימדה אותי את ההבדלים בין מחלות גלויות ומחלות בלתי נראות, אילו שאלות עליי לשאול את המטופלים, כיצד עליי להגיב לתשובות שלהם, וכיצד להקשיב מנקודות המבט הפסיכולוגית והפיזיולוגית גם יחד. במהרה יכולתי לעזור למטופלים שלי בדרכים שמעולם לא שיערתי קודם לכן.
ככל שהמשכתי ללמוד במסגרת העבודה שלי, כך גם הבנתי יותר את התהליך שגרם לתסמינים של קתרין. בפרק מאוחר יותר אפרט יותר באשר למה שאני מכנה, השלב של 'מגיע לי יותר מזה', שהוא צעד בדרך להתגברות על מתח מתקופת הילדות, אולם גם תולדה של אותו מתח. במקרה של קתרין, מחלתה החלה כשהיא הגיעה אל שלב זה. ההתעללות המינית בילדותה השאירה אותה עם הערכה עצמית נמוכה, וכך, גם כאישה מבוגרת, היא השלימה עם העבודה תחת בוס תוקפני וגס רוח במשך 10 שנים. הודות לתמיכתו של בעלה האוהב, ההתפתחות האישית של קתרין הביאה אותה אל ההבנה, שאין סיבה להמשיך ולסבול את אותו בוס מרעיל. היא החליטה שמגיעה לה משרה טובה יותר, ולא התקשתה למצוא עבודה בסביבה חדשה, נעימה ותומכת.
עם המעבר לעבודתה החדשה, קתרין מצאה את עצמה לפתע כשהיא מוערכת הן בעבודה והן בבית. בני המשפחה, החברים ועמיתיה לעבודה היו כולם מאוחדים באהבתם אליה. היא הבחינה בכך שרגשות האשם, הבושה וחוסר ההתאמה שחוותה כל השנים לא היו מוצדקים, והתחילה לראות את עצמה כחזקה וחיובית. היא הבינה כמה עוול נעשה לה כילדה קטנה. היה שם כעס, אבל היא למדה עוד כילדה קטנה כיצד לשמור רגשות מעין אלה בקופסה. אולם מתוך אותה קופסה הרגשות עברו אל המעיים שלה, וגרמו להם עוויתות שלא ניתנו לשליטה.
בעבודתה עם ד'ר קפלן קתרין הצליחה למצוא את הרגשות ולבטא אותם במילים. יחדיו הן פתחו לרווחה את קופסת הזעם ושיחררו את תוכנהּ בתחושות, מחשבות, כתיבה ודיבור. כעבור חודשים ספורים כל תסמיני המתח הנפשי של קתרין נעלמו לחלוטין.
בנוסף לשיעורים על עוצמת ההקשבה שלמדתי מכל אחד מ-7,000 המטופלים האמיצים, שנתנו בי את אמונם וחשפו בפניי את הרגעים האישיים ביותר, למדתי שיעור חיוני נוסף שעשוי לעמוד בניגוד לגישות אחרות למתח שאולי קראת או שמעת עליהן. בניגוד לכמה מהגישות הרווחות לעזרה עצמית, וכפי שניתן לראות בבירור מסיפוריהן של אלן וקתרין, הריפוי של מתח נפשי לא יכול להיעשות רק על ידי ביצוע שינויים בסגנון החיים, ומבלי להבין את הגורמים למחלה. זיהוי והבנה של הכוחות הנסתרים החותרים לפגוע בכל התקדמות, הם חלק מרכזי במיצוי מלוא פוטנציאל הריפוי של האדם. עם זאת, ולפני שנתחיל לבחון מקרוב את הכוחות הללו ואת אפשרויות הטיפול שיכולות לעזור, נבחן קודם לכן שאלה שעלולה לעלות בראשך כבר עכשיו.
הייתכן שיש לך מתח נפשי?
תסמינים של מתח נפשי יכולים להכות בכל מקום בגופך. הסיבה לכך שהם מופיעים במיקום זה ולא אחר, אינה ברורה בדרך כלל. למטופלים מסוימים יש רק אחד מהתסמינים שנדבר עליהם, ולאחרים יש יותר. למטופל אחד שלי מהתקופה האחרונה היו 15 תסמינים ברורים, ומטופל אחר הגיש לי רשימה של 27 תסמינים שהוא חווה. (ככל שיש למטופל תסמינים רבים יותר, כך גם סביר יותר שהגורם הבסיסי הוא אכן מתח נפשי.) כשבדיקות רפואיות מחזירות תוצאות שליליות או לא החלטיות, יש לך סיבה טובה להעלות את האפשרות של מתח נפשי בפני הרופא שלך, תוך שימוש בספר זה כמדריך.
|
כשנדון בתסמינים האופייניים למתח הנפשי לאורך ספר זה, אנא זכור שמחלות רבות אחרות יכולות לגרום לאותם תסמינים. כל עוד המחלה שלך לא נעלמה, חשוב מאוד שתעבוד עם רופא מוסמך, כדי לקבוע אם אין גורמים אחרים האחראים לבעיה שלך מלבד מתח נפשי.
|
הסימן השכיח ביותר למתח נפשי הוא כאב. כאב זה יכול להופיע בכל מקום בגוף כמעט, ואף ביותר ממקום אחד בכל פעם. כאבים שכיחים הקשורים למתח הם כאב ראש, כאבים או נוקשות של הלסת העליונה, כאבי גב או כאבים בחזה. כאבים בחזה יכולים להיות דומים ללחץ של שבץ לב, או לתת תחושה של כאב או צריבה. כאבים ונוקשות בצוואר ובכתפיים או בכל מיקום בחוט השדרה, שכיחים גם הם.
כאבי בטן וכאבים באיברי הרבייה יכולים להשתנות מאוד מבחינת המיקום והתזמון מיום ליום. הכאב יכול להיות גם קבוע. הוא יכול להופיע באזור קטן אחד, ברחבי הבטן והאגן, או בכל מיקום ביניהם. יחד עם הכאב יכולים להופיע עצירות או שלשולים, וייתכן גם ששני תסמינים אלה יופיעו לסירוגין. עצירות או שלשולים יכולים להופיע גם ללא כאב כלשהו. (עם זאת, מתח נפשי אינו גורם לדימום במערכת העיכול.) תסמינים אחרים הקשורים לעיכול שיכולים להופיע ממתח נפשי, כוללים פקיקה (gagging), בעיות בליעה, תחושת גוש בגרון, קשיי עיכול, חוסר תיאבון, התכווצויות, נפיחות, תחושה של גזים, הקאות וכאבים בחלחולת.
בעיות במערכת העיכול שיכולות להיגרם ממתח נפשי, כוללות קשיים בנשימה (כל הזמן, או רק מעת לעת), שיעול נמשך או שינויים בקול. מתח יכול לגרום גם לתסמינים עצביים כגון תחושת עילפון, סחרחורות, צלצולים באוזניים, גירוי של העור, ואובדן תחושה או עקצוצים בידיים וברגליים.
כל אחד מתסמינים אלה יכול להופיע במשך שניות ספורות בכל פעם, או להתמיד באופן קבוע למדי במשך עשרות שנים. הם יכולים להופיע גם בכל צירוף כמעט. לעיתים כאב ייפסק בעקבות הליך כירורגי, אולם ישוב לאחר כמה שבועות, חודשים או שנים. לעיתים הכאב ייפסק בחלק גוף שעבר ניתוח, אולם יופיע מחדש במיקום אחר.
לאחת המטופלות שלי, לפני שהופנתה אליי, היו כאבים בצידו הימני של האגן, עד שעברה ניתוח להסרת השחלה הימנית שלה. זמן מה לאחר מכן הכאבים שבו והופיע במרכז האגן. כריתת הרחם שלה הביאה לה הקלה. לאחר שחשה בטוב במשך תקופה מסוימת, הכאבים שבו בצידו השמאלי של האגן שלה, והיא עברה ניתוח להסרת השחלה השמאלית. שוב היא חשה בטוב במשך תקופה מסוימת, עד שהכאבים שבו בצד שמאל של הבטן התחתונה. כאבים אחרונים אלה פסקו רק לאחר שהתגלו וטופלו נושאי מתח נפשי שהיו שם במשך כל חייה. מאחר שאיברי הרבייה שלה נמצאו תקינים כשנבדקו על ידי פתולוג לאחר כל אחד מהניתוחים שעברה, סביר מאוד להניח שגם הכאבים הקודמים שלה נבעו מאותו מתח נפשי.
אם יש לך אחד או יותר מהתסמינים שתוארו בפרק זה, כיצד תוכל לדעת אם הגורם הוא מתח נפשי? נסה להיעזר בשלושת הצעדים הבאים:
- גש לבדיקה אצל הרופא שלך. אם תוצאות הבדיקה תקינות, הסיכוי גדול יותר (אם כי הדבר לא הוכח עדיין) שמתח נפשי הוא הגורם לתסמינים.
- ערוך רשימה של מקורות למתח בחייך, היכולים להיות גורמים למחלה. זהו צעד חיוני בהבנת כל הדברים שעליך להתמודד איתם. אנשים רבים מודעים לקיומם של נושאים הגורמים למתח, אולם לא מעריכים נכונה את מידת הקושי שאלה יכולים לגרום. בראיונות רבים, המטופלים שלי הכחישו בתחילה שחוו מתח יוצא דופן, ורק מאוחר יותר הכירו בכך שהם התמודדו עם הרבה יותר ממה שחשבו. עריכת הרשימה תסייע לך להבין את הנטל שמעיק עליך באופן מדויק יותר. הבנתך תלך ותגדל לאחר שתקרא את התיאור המפורט של חמשת סוגי המתח השונים בעמודים הבאים. לבסוף, תהיה לך תובנה גדולה אפילו יותר, לאחר שתקרא את הסיפורים בחלקו השני של הספר.
- יישם את 7 המפתחות או הצעדים שנדון בהם בהמשך, להפחתה או לסילוק הגורמים והתוצאות של המתח הנפשי. אם טכניקה זו מביאה להקלת התסמינים שלך, אתה יכול להיות בטוח בכך שהמתח הוא שגרם למחלה.
בשלב זה ייתכן שאתה סקרן לגבי השאלה כיצד יכול מתח נפשי לעשות אותך חולה באמת, וכאן המקום להסבר קצר על מערכת התגובה למתחים.
בהיעדר טורפים
התחל בכך שתדמיין לעצמך שלפני מיליוני שנים, אחת האימהות הקדמוניות שלך קטפה אוכמניות, כשהבחינה בנמר הרים קדום היוצא מתוך השיחים. במוחה, נכנסה לפעולה רשת של אזורים מקושרים המכונה 'מערכת תגובה למתחים', במטרה לסייע לה להתמודד. שם נוסף למערכת זו הוא 'הילחם או היעלם', שכן היא מכינה את הגוף להתמודד עם סכנה ראש בראש או לברוח משם. מערכת זו פועלת אצל מינים רבים של בעלי-חיים, כדי לתאם את התגובות לטורפים ומיני איומים אחרים. מערכת התגובה האנושית למתחים שלחה אותות עצביים אל גופה של אמך הקדמונית, וגרמה לליבה להלום מהר יותר, לשרירים להימתח, לנשימה להפוך מהירה יותר, ולמערכות העיכול והמעיים להאט את פעולתן. שינויים אלו סייעו לאמך הקדמונית לשרוד את המפגש, וזאת הסיבה לכך שגם אנו זקוקים למערכת תגובה למתחים בגופנו.
בני-האדם אינם צריכים להתמודד יותר עם נמרי הרים קדומים, אולם המתחים שאיתם אנו מתמודדים כיום מסוגלים להפעיל את אותה מערכת תגובה למתחים לא פחות מהם. השתתפות במירוץ, הרצאה בפני קהל, פתרון מבחן בכימיה (נמר ההרים הפרטי שלי), כניסה לראיון עבודה חשוב, מריבה עם אימא שלך, יציאה לפגישה ראשונה או ויכוח עם השכן, כל אלה יכולים לגרום למתח גואה. אירועים שמחים כגון לידת תינוק, רכישת בית חדש, נישואים או זכייה בפרס, יכולים גם הם לגרום למתח. התחושות שאתה חש בתגובה, 'פרפרים בבטן', נשימה מהירה ורדודה, מתח בשרירים, דופק מהיר או הזעה בכפות הידיים, כל אלה חוויות המוּכרות לכולנו היטב. תגובות גופניות אלה הן חלק מהכנתנו למאמץ מרבי.
חשוב להבין שמתחים מסוימים אורכים זמן קצר בלבד, לעומת אחרים שנמשכים זמן רב יותר. לדוגמה, תאר לעצמך שאתה נוהג במורד רחוב עירוני. ילד קטן קופץ פתאום למול המכונית שלך. אתה רואה את הילד והמוח שלך מחשב את הסכנה. מערכת התגובה למתחים שלך מזנקת לפעולה. אותות עצביים נשלחים אל הגוף שלך, ומאפשרים לך להפעיל את המעצורים במהירות ובעוצמה. הילד לא נפגע. במקרה כזה, המתח דועך תוך זמן קצר, האותות העצביים של מערכת התגובה למתחים נעצרים, והגוף שב למצבו הרגיל, כך שאין לכך השלכות לאורך זמן.
מתח לזמן ארוך, לעומת זאת, יכול לגרום בעיות לגוף שלך. כשהאותות העצביים ממרכז התגובה נמשכים, הגוף לא מצליח לשוב למצב נינוח. לדוגמה, נניח שאת גרה עם מישהו שמתפרץ או מכה אותך לעיתים קרובות. את לא יכולה להיות בטוחה מתי תהיי מאוימת, ולכן קיים מתח בכל הזמן שאותו אדם נמצא בבית. רוב הזמן, רמת המתח אינה גבוהה כמו בדוגמה הקודמת, אבל הוא נמשך לאורך תקופת זמן ארוכה יותר. למטרתנו, אנו יכולים להניח כי התסמינים הגופניים של מתח נפשי מופיעים כשאותות עצביים ממערכת התגובה למתחים נמשכים זמן רב מדי ברמה גבוהה מדי.
לעיתים לא ניתן להבחין בין תסמינים הנובעים מתהליך זה ובין כאלה שנגרמו על ידי מחלות אחרות. הם יכולים להיות קלים או קשים, ויכולים להופיע בכל מקום כמעט בגוף. אצל אחת המטופלות שלי, האותות העצביים החזקים ביותר ממערכת התגובה למתחים הגיעו אל קיבתה. מחלתה החלה ב'פרפרים בבטן'. עם הזמן, המתח החמיר והאותות העצביים התחזקו בהתאמה. המצב שלה התפתח לכדי בחילות, לאחר מכן הקאות, ולבסוף, שיתוק כללי של הקיבה. מציאת הפתרון למתח שלה הפסיקה את האותות העצביים, והקיבה שלה חזרה לתפקד כרגיל.
האותות העצביים גורמים רק לעיתים רחוקות נזק ממשי לאיברי הגוף. זאת הסיבה לכך שבדיקות אבחון רפואיות מחזירות כמעט תמיד תוצאות תקינות. אחת המטופלות שלי הייתה חולה במשך למעלה מ-80 שנה, ולמרות זאת, הבדיקות הרפואיות שלה לא גילו בעיות גופניות כלשהן. כמובן, מקרה כזה מהווה חידה גדולה בעבור הרופאים שבדרך כלל 'לא מוצאים שום בעיה', ומטופל כזה הופך להיות תעלומה רפואית.
למרבה המזל, כפי שראינו אצל אלן וקתרין, האבחון של מתח נפשי אינו תלוי בבדיקות, אלא במקום זאת, בהבנת המטופל כאדם. תהליך האבחון יכול להתחיל במקרה כזה, בחיפוש אחר המתח שהיה יכול לגרום למחלה.
חשוב להזכיר שרופאים רבים נמנעים מהעלאת האפשרות שהתסמינים של המטופל יכולים לנבוע ממתחים. הדבר נובע מכך שמטופלים רבים נוטים לדחות כל רמיזה כאילו התסמינים נמצאים 'רק בראש שלהם', או שהם דמיוניים באופן כלשהו. זאת הסיבה לכך שאני חוזר ומדגיש את העובדה שמתח נפשי גורם לתסמינים, שאינם אמיתיים פחות מאלה של כל מחלה אחרת. כרופאים, אנו יכולים להזכיר למטופלים שלנו, שהתסמינים של מתח נפשי נובעים מאותות עצביים הנשלחים מהמוח בדומה לאותות העוזרים לנו להגיב לאיומים פתאומיים – תהליך אמיתי שהיה קיים בבני-האדם מאז שהיינו לגזע אנושי.
כלי נוסף שיסייע לך להבין כיצד כל זה עשוי להתייחס גם אליך, הוא התרשים הבא. החיצים מהמילים 'מתח' אל המוח מדגימים אירועים קשים בחיינו המגיעים אל מערכת התגובה למתחים לעיבוד. למטרתנו, אפשר בהחלט להניח שאם רמת המתח הנכנס גבוהה מדי, מערכת זו יכולה לפרוק מתח לתוך הגוף בצורת אותות עצביים. כשאותות אלה חזקים מספיק, הם יכולים לגרום לתסמינים. מיקומם של תסמינים אלה תלוי במיקום אליו מגיעים האותות בגוף. בתרשים זה אתה יכול לראות את האותות יוצאים ממערכת העצבים ומגיעים אל אזורים שונים בגוף.
לאחר שהבנת את תהליך התגובה למתחים, צעדך הבא הוא לברר אילו מתחים בחייך עלולים להיות חזקים מספיק כדי לחולל תגובה זו בגוף שלך.
5 סוגי המתחים
חוויות קשות, מפחידות או מעיקות רגשית מתרחשות בחיי כולנו כמעט, ורבות מהן מסוגלות בהחלט לגרום למתח נפשי. יש מבחר גדול של חוויות העלולות לגרום למחלות, אבל הן נוטות בדרך כלל להשתייך לאחת מחמש הקטגוריות הבאות:
- מתח מתקופת הילדות
- מתח בהווה
- מתח מטראומה
- מתח מדיכאון, בעיה של בריאות הנפש
- מתח מהפרעת חרדה, בעיה של בריאות הנפש
כשתבחן את התיאורים הבאים, זכור שהקטגוריות נוטות לחפוף זו את זו, ואירועים בקטגוריה אחת יכולים להשפיע על התגובה לאירועים בקטגוריה שנייה.
1. מתח מתקופת הילדות
אחת ההפתעות הגדולות בקריירה הרפואית שלי, הייתה ההבנה שמתח בתקופת הילדות הוא לעיתים קרובות גורם של מחלה אצל מבוגרים. מתח מתקופת הילדות בא מחוויות המפחיתות מההערכה העצמית של הילד או הילדה במשך תקופת זמן ארוכה. לעיתים קרובות, אותה הערכה עצמית נמוכה משתמרת שנים רבות בשנות הבגרות. בעיות כאלה עלולות להיווצר כשהילד עובר אחת או יותר מהחוויות הבאות:
- הוא מקבל מכות, סטירות, בעיטות או הכאות לעיתים קרובות
- גורמים לו שוב ושוב להרגיש בושה, להיות מטרה ללעג, או לראות בני משפחה או חברים העושים ממנו צחוק
- גורמים לו להרגיש באופן קבוע ששום דבר שהוא עושה אינו טוב מספיק
- הוא חווה ליטופים באיברי המין, מגע מיני או צורות אחרות של התעללות מינית
- הוא חווה מחסור בהפגנת חיבה, תמיכה רגשית, ביטחון, מחסה, ביגוד או מזון
- הוא עד לאלימות
- הוריו צורכים סמים או אלכוהול
- ניתנת לו אחריות שאינה מתאימה לילד
- הוא חווה פחד מסכנה אמיתית או אפשרית בבית או בסביבה הקרובה
מחקר חשוב שנעשה באוניברסיטת קליפורניה והתמקד בכאבים באגן הנשי, מדגים את הקשר בין מתח בתקופת הילדות ובין תסמינים גופניים אצל מבוגרות. הנחקרים במחקר זה היו שתי קבוצות של נשים שעברו לפרוסקופיה (laparoscopy – 'הסתכלות בבטן'), תהליך כירורגי בו צינורית מתכתית עם מצלמה בוחנת את פנים הבטן או אגן הירכיים. בקבוצה השנייה, אף אחת מהנשים לא סבלה מכאבים, אולם הן נזקקו ללפרוסקופיה משום שלא הצליחו להיכנס להיריון.
לרוב הנשים בשתי הקבוצות הייתה בדיקת לפרוסקופיה תקינה. אצל חלק מהנשים שסבלו מכאבים התגלו אי סדירויות כרקמת צלקת, ציסטות על השחלות או 'רירית רחם תועה' (endometriosis – רקמה של דופן הרחם שדלפה החוצה וגדלה באגן). היה טבעי ביותר להניח, כפי שרופאים רבים נוהגים לעשות, שבעיות אלו היו גורמי הכאבים. עם זאת, המחקר גילה שגם אצל אותן נשים שלא חשו כאבים, הופיעו אותן אי תקינויות באותה תדירות בדיוק. מדוע שרקמת צלקת שנראתה באותו מצב אצל שתי נשים, תגרום לכאבים קשים אצל האחת ולא תגרום לכאב כלשהו אצל רעותה? ייתכן שרקמת הצלקת ושאר הבעיות לא היו הגורמים לכאבים אחרי הכול.
תוצאות אלו העלו שתי שאלות: ראשית, מה גרם לכאבים, אם לא רקמת הצלקת, הציסטות על השחלות או רירית הרחם התועה? שנית, מה גרם לכאבים אצל אותן הנשים שתוצאות הלפרוסקופיה שלהן היו תקינות לחלוטין? התשובה לשתי השאלות יכולה להיות מתח נפשי. החוקרים גילו תופעה מסקרנת שמרמזת על קשר בין הכאבים ובין מתח מתקופת הילדות. הם שאלו את כל הנשים בשתי הקבוצות על התעללות מינית לפני גיל 15. מתוך הנשים שחוו כאבי אגן כרוניים, 64 אחוזים עברו דרגה כלשהי של התעללות מינית. מתוך הנשים שלא חוו כאבים כלל, 21 אחוזים עברו התעללות מינית, וזהו הממוצע (לצערנו) בין כלל הנשים האמריקניות המבוגרות. במילים אחרות, התעללות מינית בתקופת הילדות התרחשה בתכיפות גבוהה פי 3 אצל נשים בוגרות עם כאבי אגן בלתי מוסברים, מאשר אצל נשים בוגרות שלא חוו כאבים כלל.
ראיה זו אינה הוכחה מוחלטת לכך שהתעללות מינית בתקופת הילדות הייתה הגורם לכאבים שהופיעו שנים רבות מאוחר יותר אצל אותן נשים. ייתכן שהיה גורם אחר שלא התגלה עדיין. עם זאת, הדבר מצביע על קשר חזק בין מתח מסוג מוגדר בתקופת הילדות ובין כאבים בלתי מוסברים אצל נשים מבוגרות. קשר זה שכיח מאוד בעבודתי, בה למעלה ממחצית חולי המתח הנפשי חוו מתח ניכר מסוג זה או אחר בתקופת הילדות, שאינו קשור בהכרח להתעללות מינית.
מחקר זה מדגים גם סוגיה שכיחה אחרת אצל חולי מתח נפשי, הבעיה של בדיקות אבחון המגלות אי סדירויות שאין להן קשר כלשהו עם תסמיני המטופל. במחקר זה, אצל נשים מעטות בלבד, אם בכלל, התגלו כאבים שאכן נגרמו על ידי רקמת צלקת, ציסטות על השחלות או רירית רחם תועה. למרות זאת, כשרופאים מגלים אי תקינות בגוף במיקום סמוך למיקום התסמינים, קל מאוד להניח שאי תקינות זו היא הגורם לכאבים. בשנות עבודתי טיפלתי במאות מטופלים לאחר שעברו הסרה של תוספתן, שחלה, רחם או כיס מרה, וגילו שהכאבים שלהם התמידו גם לאחר מכן, עד שמישהו איבחן את המתח הנפשי שלהם.
2. מתח בהווה
מתח הקיים בחיי המטופל ברגע זה, סוג המתח השני המסוגל לגרום לעיתים קרובות למחלה, יכול להיות אישי ביותר (כדוגמת משבר אמצע החיים), או להיות קשור עם אנשים אחרים במשפחה או במקום העבודה. התמכרות לסמים, ריבים במשפחה, בעיות בנישואים, אלימות מצד שותף אינטימי, בעיות כלכליות, הטרדה במקום העבודה, מחסור נמשך בזמן אישי ומוות של אדם אהוב, כל אלה מסוגלים לגרום למתח נפשי.
מחלת גוף רפואית יכולה גם היא להיות גורם לחץ התורם לתסמינים של מתח נפשי. בחלק מהמקרים, המחלה הרפואית והמתח הנפשי גורמים לתסמינים שונים לגמרי. במקרים אחרים, המחלה הרפואית והמתח הנפשי גורמים לאותם תסמינים. זהו אתגר אבחוני קשה במיוחד. דוגמה אחת לכך היא מטופלת שסבלה ממצב דלקתי במעיים שגרם לשלשולים. היא סבלה גם ממתח נפשי חזק שגרם לשלשולים. רק כששתי הבעיות גם יחד טופלו, פסקו השלשולים. בהמשך, בחלקו השני של הספר, יעסוק הפרק על מתחים רב-סיבתיים באבחון ובטיפול כאשר מחלה גלויה ומתח נפשי מופיעים בו-זמנית.
3. מתח בשל טראומה
סוג המתח השלישי, אותו חווים בזמן כלשהו בחייהם 10 אחוזים מהאוכלוסייה, הוא אירוע טראומטי. לשרוד התקפה או תאונה חמורה, להשתתף בלוחמה צבאית, להיות עד לאלימות, לעבור מוות לא צפוי או קשה במיוחד של אדם אהוב, כל אלה יכולים לגרום למתח נפשי שיכול להיות קצר מועד, או להתמיד במשך תקופה ארוכה.
בחלק מהמקרים, אירועים כאלה גורמים למצב המכונה 'הפרעת דחק פוסט-טראומטית' (post-traumatic stress disorder – PTSD). התסמינים של הפרעת דחק פוסט-טראומטית הם:
- זיכרונות מכאיבים של הטראומה החודרים למחשבות שלך
- סיוטים הקשורים לטראומה
- הבזקי זיכרון בהם אתה חש שאתה חי מחדש את הטראומה
- תגובות רגשיות חזקות לכל מה שמזכיר את הטראומה
- תבניות שינה מופרעות
- קהות חושים רגשית ואובדן ההנאה בחיים
- בהלה מסיבות של מה בכך
- רגזנות או כעס תכופים
התסמינים הגופניים של לחץ נפשי, כדוגמת כאבים או תפקודי כליות לא תקינים, אופייניים לאנשים המתאוששים מאירוע טראומטי. תסמינים גופניים אלה יכולים להופיע גם כשהתסמינים של הפרעת הדחק הפוסט-טראומטית אינם בולטים.
4. דיכאון
זהו הסוג הרביעי של המתח הנפשי, הנובע מבעיה של בריאות הנפש, אותה מכנים הרופאים 'דיכאון' (דיפרסיה). הפרעה זו מגיבה בדרך כלל היטב לטיפול והיא אינה קשה לאבחון במקרים בהם המטופל:
- חש בדיכאון, דכדוך או חוסר תקווה
- בוכה לעיתים קרובות ללא סיבה נראית לעין
- מרגיש עייפות עמוקה
- חש שלא שווה יותר לחיות את החיים, וייתכן שהמוות הוא פתרון עדיף לכאב הרגשי שלו (אם אתה חש כך, גש מייד לרופא)
עם זאת, רוב המטופלים בדיכאון אינם מפגינים תסמינים ברורים. ייתכן גם שלא ירגישו בדיכאון או בנטיות אובדניות. במקום זאת, ייתכן שהם ירגישו:
- קשיים בהירדמות או בשינה סדירה לאורך הלילה
- אובדן של עניין או הנאה בפעילויות שהם אהבו בעבר
- עניין מופחת במזון, המביא לעיתים לירידה במשקל (מספר קטן יותר של מטופלים בדיכאון אוכלים יותר ועלולים לעלות במשקל בשל כך)
- יכולת קטנה יותר להתמודד עם מתחים של היומיום
- מחסור כללי באנרגיה
- תחושת חוסר ערך או אשמה
- קשיים בריכוז
דיכאון יכול לגלות את עצמו באמצעות חלק מהתסמינים הללו, או כולם. הפרעה זו יכולה להפוך חמורה מספיק כדי לחולל מתח נפשי גם כשאין בנמצא מתחים ידועים אחרים. עובדה זו מפתיעה רבים מהמטופלים שלי. 'איך ייתכן שאני בדיכאון?' הם תוהים. 'אין לי שום סיבה להיות בדיכאון, החיים שלי בסדר גמור!' במקרים כאלה, הדיכאון נובע מחוסר איזון כימי במערכת העצבים שעשוי להיות לו קשר מועט ביותר עם חוויות החיים.
אצל מטופלים אחרים, הדיכאון מתקיים צד בצד עם מתח מאחד או יותר מהסוגים האחרים (מתקופת הילדות, לאחר טראומה, בעיות בהווה, חרדה), ואף מגביר אותו. יחד עם זאת, מתחים אחרים אלה עלולים להגביר גם הם בתורם את הדיכאון. הדבר יכול ליצור מעגל אכזרי שבו הדיכאון מפחית מהיכולת להתמודד, מה שגורם למתחים האחרים בחיים להיות קשים יותר לניהול, מה שמחמיר בתורו את הדיכאון.
5. הפרעות חרדה
סוג המתח החמישי גם הוא בעיה של בריאות הנפש, המגיבה בדרך כלל היטב לטיפול. קיימים כמה סוגים של חרדה, אולם בכולם המטופלים מתאפיינים בפחדים או בתחושת אימה שמעבר לכל פרופורציה יחסית לגורם. לדוגמה, סביר בהחלט שתחושי חרדה אם אדם זר מתקרב אלייך כשאת נמצאת לבדך בחניון חשוך. אולם אם את חשה אותה מידה של חרדה כשאת יושבת במסעדה עם חברים, ייתכן שהדבר נובע מהפרעת חרדה.
הפרעת החרדה הקיצונית ביותר היא התקף פאניקה. להתקף כזה של חרדה קיצונית, בעת או אימה, אין בדרך כלל סיבה או גורם ברורים (כלומר, מודעים). התקפי פאניקה מתרחשים בדרך כלל ללא אזהרה, הם יכולים להופיע בכל שעה ביום או בלילה, הם מגיעים לשיאם תוך דקות, והם נלווים בדרך כלל לאחד או יותר מהתסמינים הגופניים הבאים:
- דופק מוגבר
- הזעה
- קשיים בנשימה
- סחרחורת
- קהות חושים או עקצוצים בידיים, בכפות הרגליים או בשפתיים
- כאבי בטן או חזה
- תחושה כאילו אתה עומד למות
כשתסמינים גופניים אלה בולטים יותר מהחרדה או מהאימה עצמן, הרופאים עלולים שלא לקחת בחשבון את הפאניקה כגורם אפשרי, במקביל לחיפוש אחר אי תקינות בגוף. מצבים רפואיים העלולים לגרום לעיתים לתסמינים דומים, הם פעילות יתר של בלוטת התריס, הפרעות קצב חשמלי בלב, שימוש יתר בממריצים (כמו לדוגמה קפאין, או תרופות נגד גודש באף), ולעיתים נדירות יותר, גידולים המפרישים כמויות גדולות של ההורמון אדרנלין. אבחון נכון של התקפי פאניקה עלול להתעכב כמה שנים אם הרופאים לא לוקחים בחשבון אפשרות זו.
כשהתקפי פאניקה חוזרים על עצמם, הרופאים מכנים מצב זה כהפרעת פאניקה. בשלב כזה, יכולה להתפתח גם חרדה באשר לשאלה היכן ומתי יתחולל ההתקף הבא. מטופלים נוטים במקרים כאלה להתרחק מאותם מיקומים או מצבים בהם אירעו התקפים קודמים. מאחר שהתקף הפאניקה יכול להתרחש בכל מקום ובכל שעה, ישנם כאלה שיגיעו למצב שהם נמנעים ממצבים ומקומות רבים כל כך, שחייהם הופכים מוגבלים מאוד. לאנשים מסוימים קשה כל כך להתמודד עם הפרעה זו, שהם הופכים מדוכאים, או מחפשים הקלה בסמים או באלכוהול.
סוג אחר של הפרעת חרדה הוא חרדה כללית. במצב זה, המטופל אינו עובר התקפי פאניקה, אולם הוא חושש או חרד במשך רוב הזמן. חרדה כזו יכולה לארוך חודשים רבים או אף שנים, ולשבש את החיים על ידי שיבוש היכולות להירגע, להתרכז, לישון או ליהנות מהחיים.
בהפרעת חרדה חברתית, המטופל חווה פחד ממבוכה או משיפוט על ידי אחרים. הגורם המחולל במקרה זה, הוא סוג אחד או יותר של מצבים חברתיים כגון נאום בפני קהל, סעודה עם אנשים אחרים, או פשוט הימצאות בחברה עם מספר גדול של אנשים. בדומה להפרעות חרדה אחרות, רמת הפחד והחרדה היא מעבר לכל פרופורציה יחסית לנסיבות, אינה ניתנת לשליטה בקלות, ומחבלת בחיי המטופל.
לכל מטופל במתח נפשי, מציאת הגורם שמונח ביסוד המחלה – מתח מתקופת הילדות, מתח בהווה, מתח מטראומה, דיכאון או חרדה, או שילוב כלשהו שלהם – והטיפול בו, חיוניים כדי לסייע לו להבריא. חשוב להבין שבעבור מטופלים מסוימים, תהליך זה עלול לדרוש שנים של עבודה, בדרך כלל בסיוע יועץ לבריאות הנפש בנוסף לרופא הקליני העיקרי. במקרים רבים לא ניתן יהיה להתמודד עם כמה מנושאי המתח או עם כולם באופן מיידי. למרות זאת, ותוך התמדה, גם המקרים הקשים ביותר יזכו לשיפור.
7 המפתחות לריפוי מתח נפשי
כפי שהוזכר קודם לכן, חיוני ליישם עקרונות אלו בשיתוף עם רופא מומחה, שיפסול את האפשרות למחלות גלויות בעזרת בדיקות אבחון רפואיות. בזמן העבודה עם הרופא שלך, ובמיוחד אם אתם מתקרבים אל הנקודה בה 'הם לא מצליחים למצוא שום בעיה', יסייעו לך 7 מפתחות אלה לגלות ולנהל את 'מה שאוכל אותך', ויאפשרו לך לעלות על דרך ההחלמה באותו אופן שהם סייעו לאלפים מהמטופלים שלי להתאושש ממתח נפשי. מפתחות אלה מתוארים כאן בקצרה בלבד. בהמשך הספר תמצא תיאור מפורט יותר של עקרונות אלו.
מפתח 1 – דע שהתסמינים שלך ניתנים לאבחון ולטיפול
גם אם הרופאים אינם מצליחים למצוא את הגורם למחלה שלך, אין פירושו של דבר שאתה היפוכונדר או שהתסמינים שלך הם פרי הדמיון. זה לא רק בראש שלך! תסמינים של מתח נפשי הם אמיתיים לא פחות מתסמינים שנגרמו על ידי מחלות אחרות, וגם ניתנים לא פחות לאבחון ולטיפול. ההבדל היחיד הוא שבמקרה זה, האבחון אינו מתבסס על בדיקות דם וסריקות.
מפתח 2 – חפש את מקור המתח
דמיין לעצמך שאתה בלש העומד לעבור על ראיות הכוללות את התדירות והמיקום של כל אחד מהתסמינים שלך, ולחפש כל קשר שאתה יכול לגלות ביניהם ובין אירועים בחייך. המשך בעבודתך הבלשית כשאתה יוצר רשימה של המתחים שלך בעבר ובהווה. קרא על התסמינים המאפיינים של דיכאון, דחק פוסט-טראומטי וחרדה, כדי לראות מי מהם מתאים לעובדות שבידך. חפש את הקשרים וההצלבות בין הראיות, כשאתה מקשיב היטב למה שהגוף שלך מספר לך. בדפים הבאים יעניקו לך הסיפורים על אחרים שמצאו רמזים ורפואה תובנות חדשות.
מפתח 3 – טפל בעצמך
תסמינים יכולים להיות דרכו של הגוף לדחוק בך לטפל בעצמך. טיפול עצמי נשמע אולי כהמלצה פשטנית מדי, אולם המטופלים שלי נאבקים לעיתים קרובות עם כוחות נסתרים המחבלים בכוונותיהם הטובות ביותר. בפרקים הבאים תלמד על אתגרים אלה ותקבל טכניקות שיסייעו לך להתגבר עליהם.
מפתח 4 – כתוב כדי לדעת
רבים מהסיפורים שבהמשך מדגימים את הערך המרפא המדהים של ביטוי רגשות כמוסים במילים – אם בדיבור ואם על ידי כתיבת המילים על דף נייר. תסמינים גופניים נגרמים לעיתים קרובות על ידי המוח השולח רגשות לכודים אל הגוף. המרת הרגשות המודחקים למילים מעניקה למוח מוצא מוסף. אצל מטופלים רבים, ככל שהם יכולים לבטא רגשות רבים יותר באופן מילולי, כך המוח צריך פחות לשגר אותם אל הגוף. לכתיבה, יותר אפילו מהדיבור, יש דרך לגלות מחשבות ורגשות שאנשים לא חשדו כלל בנוכחותם.
מפתח 5 – יַשׂם את הריפוי המתאים
כמה שיטות ריפוי יעילות למתח נפשי כוללות שיתוף פעולה בין המטופל ובין רופא מומחה. רופאים יכולים לרשום תרופות, להפנות אותך ליועץ לבריאות הנפש, לעשות את שניהם, או להמליץ על צורות של טיפול קבוצתי המתאימות לסוג המתח המדובר. אתה תקרא על כל זה בהמשך הספר, ואנו נדון גם בעזרה שחלק מהמטופלים מוצאים בייעוץ דתי, תפילה, ותמיכה רוחנית.
מפתח 6 – התגבר על התנגדות נסתרת
עיקרון זה יסייע לך להבין מדוע וכיצד יכול המתח הנפשי להתנגד לטיפול או להופיע מאוחר יותר מחדש. אתה תלמד על כוחות עלומים המסוגלים לחבל במאמציך הגדולים ביותר ובכוונותיך הטובות ביותר לנהל מתחים. גורמים אלה מסוגלים להחליש מאוד את ההישגים של עצות בכוונה טובה, הממליצות על שינויים בסגנון החיים להפגת מתחים. זיהוין של סוגיות אלה וההתמודדות איתן יסייעו לך להתגבר על המכשולים שבדרך אל בריאות שלמה.
מפתח 7 – הפוך לאדם שנועדת להיות
השימוש ב-6 המפתחות הראשונים יגלה בפניך את המתחים שאתה מתמודד איתם, ואת הגורמים המגבילים את יכולתך להיענות לאתגרים אלה. כשתתחיל להתגבר על הבעיות שאיתרת, אתה תפתח בנוסף לכך גם הבנה מעמיקה ומדויקת יותר של עצמך. הגאווה שבהתגברות על מכשולים אלה תחליף בהדרגה את רגשות התסכול שלך. הצמיחה האישית שתחווה בעקבות זאת, תשפר את ההערכה העצמית שלך, את יכולתך לטפל בעצמך, ותאפשר לך להתמודד עם כל מצב שהחיים יעמידו בפניך בעתיד.
מתוך אלפי מטופלים בהם טיפלתי בשנות עבודתי, נראה שרובם חזרו לחיים בריאים ומספקים. רבים קיבלו בחזרה לא רק את בריאותם, אלא גם את טעם החיים, ואת היכולת להיות האדם שהם היו אמורים להיות מלכתחילה. אתה תראה זאת ברבים מהמקרים המתוארים בהמשך, וגם כשתאמץ בעצמך את החיים שמעבר למגבלות של המתח הנפשי.
השימוש בספר זה
כשאני מקשיב למטופל במשרד שלי, סיפורו מתחבר לסיפורים אחרים ששמעתי עם השנים. עובדה זו מסייעת לי למצוא את התשובה לשאלתי הפותחת 'שלום, מה שלומך?' ולהמשיך ולמצוא את המתח או המתחים שהם האחראים בסבירות הגדולה ביותר לתסמינים שלו. אתגר מיוחד של ספר זה הוא הדרכת הקורא שלא שמע כמוני את אותם אלפי סיפורים של מטופלי מתח נפשי. כיצד אוכל לעזור לאיש או לאישה לטפל בעצמם, כשהם מכירים את הסיפור שלהם בלבד? אתגר נוסף טמון בכך שרוב האנשים הסובלים ממתח נפשי, אינם מודעים באופן מלא למתח שנמצא ביסודו של מצבם. כיצד אם כן אעזור לאדם כזה למצוא ולהבין את המתח או המתחים העיקריים שלו?
תשובתי לשאלות אלו היא בכך שאספק אוסף של סיפורים, שיהיה גדול מספיק כדי להדגים טווח רחב של מתחים נפשיים. תולדות מקרים אלה מרכיבות את עיקרם של 6 הפרקים הבאים. מקרים אלה יתארו מתחים נסתרים שגרמו לתסמינים גופניים אצל מטופלים אחרים. לאחר מכן, אם אתה סובל ממתח נפשי, תוכל לספר לרופא המומחה שלך על התרגילים והטיפולים שהמלצתי עליהם. כל זה יוסיף להבנה שלך, ויספק לך אפשרויות חדשות בדרכך אל הרפואה השלמה.
אנשי מקצוע ברפואה האבחונית, בכירורגיה, וברפואת הנפש יכולים גם הם להשתמש בספר זה, כדי להשלים את החסר בשירותי הבריאות שלנו שהכזיבו מיליונים של חולים במתח הנפשי. במצב האידיאלי, המידע כאן יהווה בסיס לשיתוף פעולה נוסף בין מטופלים, מטפלים, רופאים, מומחי רפואת הנפש וקובעי מדיניות במערכת הבריאות. מעל הכול, אני מקווה שסיפוריהם של המטופלים האמיצים שלי ייתנו לך השראה, כפי שהם עשו בעבורי.
אין עדיין תגובות