החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!

יום השנה האחרון

מאת:
מאנגלית: אביגיל בורשטיין | הוצאה: | 2019-02 | 400 עמ'
הספר זמין לקריאה במכשירים:

28.00

רכשו ספר זה:

סופי שברה את לבו של תומס כשנפרדה ממנו בדיוק כשעמד להציע לה נישואים. אלא שתומס מיהר להתאושש והתחתן עם סוכנת הנסיעות שלו, וסופי החמודה והמקסימה שכולם אוהבים דוהרת לה ברווקותה לקראת שנתה הארבעים.

עכשיו מסתבר שסופי שבתה לא רק את ליבו של תומס, אלא גם את לבה של בת משפחתו הזקנה, דודה קוני. וכשדודה קוני מתה — היא מורישה את ביתה היפהפה באי שכל המשפחה מתגוררת בו דווקא לסופי. ואולי הכי מסעיר: במכתב שבו היא מודיעה לסופי על הירושה, היא גם רומזת שעל האי נמצא הגבר שנועד לה.

סופי עוברת לגור באי שפרשה מסתורית ואפלה מרחפת עליו. היא מכירה את גרייס, אם צעירה שמתכננת מנוסה מחרידה מחייה הכביכול מושלמים, את מרגרט שעוברת מהפך באמצע החיים, וגם את דודה רוז הקשישה שחושבת שאולי הגיע הזמן לספר את הסיפור האמיתי. חוץ מזה היא גם מכירה את הגנן השרמנטי, את עורך הדין המצליח וגם את השיפוצניק המתוק. האם למישהו מהם התכוונה דודה קוני? ואולי סופי צריכה להפסיק לחכות לאביר על הסוס הלבן ולקחת את המושכות לידיה?

ליאן מוריארטי היא סופרת אוסטרלית מצליחה. ספריה סודו של הבעל, שקרים קטנים גדולים, מה שאליס שכחה ובאהבה, בטירוף באשמה היו לרבי־מכר של

הניו יורק טיימס וגם בישראל.

מקט: 15100998
לאתר ההוצאה הקליקו כאן
סופי שברה את לבו של תומס כשנפרדה ממנו בדיוק כשעמד להציע לה נישואים. אלא שתומס מיהר להתאושש והתחתן עם סוכנת […]

1

‘את באמת מאמינה שלא יתפסו אותנו?’

‘אם לא הייתי מאמינה לא הייתי מציעה, נכון?’

‘אנחנו עלולות ללכת לכלא. זה הפחד השלישי הכי גרוע שלי. הראשון — עכבישים ארסיים, השני — לידה ואחר כך כלא.’

‘אף אחת מאיתנו לא הולכת לכלא, בכיינית שכמוך. יום אחד נהיה קשישות מתוקות ובטח נשכח שזה לא קרה כמו שסיפרנו.’

‘אני לא מצליחה לדמיין אותנו קשישות מתוקות.’

‘זה באמת נראה לא סביר.’

2

‘נישואים הם עבודה קשה ולפעמים זה קצת משעמם. כמו עבודות בית. זה אף פעם לא נגמר. צריך לחרוק שיניים ולהמשיך לעבוד, יום אחרי יום. כמובן שהגברים לא עובדים בזה קשה כמונו, אבל ככה זה גברים, לא? גם בעבודות הבית הם לא משהו. טוב, לפחות לא בזמני. נכון שהיום הם מבשלים, שואבים אבק, מחליפים חיתולים — הכול! אבל עדיין אין שכר שווה בשוק העבודה, נכון? לכן, בנות, יש עוד דרך ארוכה. אבל קשה להגיד שאת עושה משהו בעניין, נכון?’

‘כן, טוב, דודה קוני, העניין הוא שאני לא מתעניינת בנישואים באופן כללי. אני מתעניינת בנישואים של אליס וג’ק. איך היית מתארת אותם? רגילים? יוצאי דופן? תפעילי את הזיכרון! אפילו הפרט הקטנטן ביותר יעזור. הם אהבו אחד את השני לדעתך?’

‘אהבה! פפפ! אני אגיד לך משהו, משהו חשוב. תכתבי את זה. את מוכנה?’

‘כן, כן, אני מוכנה.’

‘אהבה היא החלטה.’

‘אהבה היא החלטה?’

‘בדיוק. החלטה. לא רגש. זה מה שאתם הצעירים לא מבינים. בגלל זה אתם מתגרשים בלי סוף. בלי להעליב, יקירתי. עכשיו, תכבי את הרשמקול הטיפשי הזה ואני אכין לך טוסט קינמון.’

‘הבטן מתפוצצת לי מרוב אוכל, דודה קוני. באמת. אני חייבת להודות שלא עזרת לי בכלל. תעלומת התינוקת מונרו היא כמו פאזל, את מבינה? ואת חלק בפאזל. אם אני אמצא את כל החלקים אני אצליח לפתור את התעלומה. תארי לך! אחרי כל הזמן הזה. לא היית רוצה שזה יקרה? זה לא מרתק בעינייך?’

‘אוי ורוניקה, מותק, למה שלא תשיגי עבודה וזהו? עבודה טובה ויציבה, בבנק למשל.’

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “יום השנה האחרון”