החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!

יומניקו

מאת:
הוצאה: | 2017-12 | 295 עמ'
הספר זמין לקריאה במכשירים:

22.00

רכשו ספר זה:

ישבתי בסלון ביתי, רגל על רגל מול האח הבוערת… טוב, נו… ישבתי על הספה כשחתיכת לגו ננעצה לי בישבן. ילד א' זרק על ילד ב' כדור וזה החזיר לו בצעקות: "אמאאאאאאא…" ילד ג' צווח: "סתם ת'פה, מה אתה צועק?" הכלב נבח, השכנה נתקעה בלי מפתח, המזגן הפסיק לעבוד, הכביסה גלשה, הכלים געשו, וכולם היו, כמובן, רעבים. האידיאלי (שיחיה) אמר שהוא לא עובד בחברת חשמל, אימא שלי דרשה לדעת: למה את לא חוזרת אליי?" ואני חשבתי: "למה הכל קורה רק לי?" כל מה שרציתי זה שיופיעו בדלת האנשים בחלוק הלבן וייקחו אותי למקום שיש בו שקט.

"הצילו!" צעקתי על הקיר הפייסבוק, ומשם זה התחיל.

"יומניקו היקר,"

כל מה שעיצבן אותי קודם: כאימא, כאישה, כבת זוג, כחברה, ככלה, כבת, כמפרנסת, כנהגת חוגים, כמקפלת תחתונים וכמתעבת בישולים הפך לקומדיה של משפחה, על פניו "רגילה": אבא, אמא, שלושה בנים וכלב.  גרים במרכז הארץ, בדירה ממוצעת, שיום אחד אולי עוד נסייד אותה, נתקן, נשפץ, נסדר, ונזכור איפה שמנו את השלט של הטלוויזיה. לא שקטים במיוחד, לא מסודרים במיוחד, לא ממש מבינים מה התפקיד של מי ומתי. לא המצאנו שום דבר, כל מה שקורה לנו, קורה לכולם. או למישהו. בטוח למישהו.

שואלים אותי, "תגידי, את גרה אצלי בבית?" אז לאאאאאאאא! בקושי אצלי אני מצליחה לגור. אני לא צריכה לגור אצלכם בבית כדי לדעת שהתור ב"אברבנאל שלום, מדברת רבקה" ארוך לא בגלל השירות, אלא בגלל הפנטזיה שלנו (חוץ מפלוס בבנק, מינוס במשקל, ילדים מנומסים ובן זוג אידיאלי) לשקט. מה כבר ביקשנו? שקט!

מקט: 4-1272-157
לאתר ההוצאה הקליקו כאן
ישבתי בסלון ביתי, רגל על רגל מול האח הבוערת… טוב, נו… ישבתי על הספה כשחתיכת לגו ננעצה לי בישבן. ילד […]

אורגזמה

 

יומניקו היקר, אתה יודע מה זה אורגזמה?

 

היום שלנו התחיל רגוע דווקא. ילד צה”ל היה בצה”ל, ילד נמש היה בשבט וילד פיקסו צייר, כשלפתע פתאום, באמצע שטיפת הכלים, באמצע שום דבר שקשור לשום דבר נעמד מאחורי ילד פיקסו ושאל בקול ילדותי חמוד ומתוק, “אימא, מה זה אורגזמה?”

הפסקת חשמל. כל החוטים במוח נשרפו. עשן יצא מהאוזניים והשערות נעמדו.

“מה זה מה?” שאלתי בחזרה באיטיות כדי למשוך זמן ולהבין איך אני יוצאת מהפלונטר הזה.לא הסתובבתי. עדיין סיבנתי בנונשלנטיות את הכלים.

“אורגזמה, אורגזמה”, חזר ואמר בקול מלא עוז ועזוז כמו מעודדת במשחק כדורסל.

“אורגזמה”. כן, שמעתי היטב. זו המילה. סגרתי את הברז, ניערתי את הידיים מהמים והסתובבתי אליו. כן, זה הילד שלי. התוצר החי והקיים של האורגזמה.

“אורגזמה?” חזרתי על המילה באיטיות אורגזמתית. הברה אחר הבהרה שחררתי לחלל המטבח עם תפילה ליקום שיחזיר לי תשובה הגיונית ומדויקת, וקיבלתי בחזרה נאדה. כלום. גורנישט. איך עונים לילד בן שבע וקצת על שאלה כזו מסובכת? תשאל אם יש אלוהים, זה כבר יותר קל. ולמה אותי שואלים את השאלות האלה? בשביל מה אני מתחזקת את האידיאלי כל כך הרבה שנים? שאלתי את עצמי ועניתי… אה, בשביל לדעת שההגנה הכי טובה זו התקפה. אז התחלתי לתקוף. “מה זאת אומרת אורגזמה? איפה שמעת את המילה הזו?”

“שמעתי”, הוא חייך חיוך זוויתי, חיוך של ילד שעדיין לא יודע את כל לוח הכפל בעל פה, אבל יודע את המילה אורגזמה, בלי לשבש אף הברה. ממש מְחַיֶּה השפה. אבל אני, אני לא פריירית. הושבתי אותו על הספה, קשרתי לו את הידיים, סובבתי סלוטייפ סביב הראש הקטן וכיוונתי נורה לפניו. “עכשיו תגיד לי איפה שמעת את המילה הזו…” דרשתי לדעת בקול של החוקר הרע.

טוב יומניקו, לא צריך להתקשר לרותי מהרווחה, לא באמת קשרתי לו את הידיים, רק שמתי נורה על הפנים והמשכתי לשאול איפה הוא שמע את המילה הזו, והוא המשיך להגיד שהוא לא זוכר. לשב”כ צריך לגייס אותו ומייד. וגם אותי!

בסוף, אחרי איומים כמו, “אין יותר לגו”, “אתה לא זז מפה עד שאתה נזכר”, “אני לא אגיד לך מה זה אורגזמה אם לא תגיד לי איפה שמעת”, הוא נשבר ואמר ששמע את החברה שלי אומרת שהיה לה ממש כיף אתמול, ממש כמו אורגזמה. אחחחחחח… הילדים האלה, אוזניים לכותל, אחחחחח, החברות האלה… פה ג’ורה.

“אורגזמה”, אמרתי בקול רציני ומלומד וצווארי התארך וקיבל זוויות משונות, “זו מילה שמתארת תחושה אחרי קיום יחסי מין”. בום. פששש עליי… הייתי גאה באבן שושן שיצא לי מהפה ככה בשלוף, בקלילות. וכדי לסגור את כל הערך הוספתי, “תחושה שמתארת סיפוק והנאה”. חייכתי. ברור שאחייך. הכי מספק ומהנה לתת לילד תושבה מפורטת ומנומקת היטב.

גלגלי המחשבה רצו במצחו הקטן ויצרו פסים של מסילת רכבת. כשהיא הגיעה לתחנה הוא אמר, “אני עדיין לא מבין מה זה בדיוק התחושה הזו. אם זה רק משהו טוב, למה יש לזה שם כל כך מסובך, כמו של ירקות כאלה שסבתא קונה בשביל המרק?”

ילד נודניק. “זה שם שלקוח מיוון העתיקה והוא מתאר פורקן מיני” (העתקתי מוויקיפדיה) והבנתי שהסתבכתי קשות כי הילד החוויר. “מההההה? מפרקים את המין, מה זה לגו?”

מי זה הילד הזה? מה הוא עושה אצלי בבית? למה הוא פה ולמה הוא לא רואה טלוויזיה? כמו כל אם עבריה, גם אני, יומניקו, נאלצתי להסביר לו את תולדות המין על פרטיו. דבורים וכו’… הילד בא על סיפוקו, ובא לציון גואל. יש לו אורגזמה של ידע במוח, ועכשיו אין יותר מתבקש מלבקש: “לך תסדר את החדר”, פקדתי מתוך צורך לנשום.

ואז… יומניקו, ואז הוא חזר… האידיאלי, מיום עמלו, ושאל את הילד, “נו, איך עבר עליך היום?” שאלה אבהית פשוטה שמסתכמת לרוב בתשובה “כיף” כל כך פשוטה, אלא שהפעם ילד פיקסו ענה,” היה ממש כיף. תגיד אבא, הייתה לך היום אורגזמה?”

 

ב”אברבנאל שלום מדברת רבקה”, נאמר לי שכל העמדות תפוסות וזה ייקח זמן עד שרבקה תגמור.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “יומניקו”