החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!

יומני זהרה: הזמנה נשית לאנתרופולוגיה

מאת:
הוצאה: | 2014-01 | 311 עמ'
הספר זמין לקריאה במכשירים:

28.00

רכשו ספר זה:

"טובה גמליאל נוהגת לחקור נושאים שרק מעטים יכולים להם. ספריה הקודמים בתחום האנתרופולוגיה הקיומית דנים בצורה חדשנית במשמעות החיים על סף הקץ ובשירת האבל. בספר זה ד"ר גמליאל דנה בשאלה לא פחות קשה ומורכבת: מי צריך את האנתרופולוגיה החברתית היום? היא עושה זאת באמצעות סיפור מעשה על ורדה, אנתרופולוגית צעירה, שנטלה על עצמה לחקור את חייה ועבודתה של זהרה, אנתרופולוגית שנפטרה לפני שנים אחדות. ד"ר גמליאל משבצת לתוך 'השיחות' שוורדה מנהלת עם האנשים שהיא פוגשת בעת המחקר ועם יומניה של נשואת המחקר את הגיגיה על האנתרופולוגיה החדשה והחיונית הנוצרת היום. הספר הזה יעניין כל אדם חושב, והוא גם מתאים להיות לספר לימוד בקורסים אוניברסיטאיים בסיסיים ומתקדמים באנתרופולוגיה ומדעי חברה אחרים." (עמנואל מרקס)
"ספר זה הוא מסע אנתרופולוגי צבעוני ומרתק, בין שדות, זמנים ודמויות, בין מציאות ודימיון, בדרך אל הגשמת משאלה. סוגה מקורית ומיוחדת המזמנת הנאה מהקריאה ורכישת ידע בכפיפה אחת." (ניצה אייל)

על המחברת: ד"ר טובה גמליאל היא אנתרופולוגית, מרצה בחוג לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה באוניברסיטת בר־אילן. מחקריה עוסקים בהיבטים הקיומיים של התרבות, בביצועים תרבותיים, בסוגיית הזהות בזקנה, ובעת האחרונה בזיקה שבין תיאטרון ותרבות. שלושת ספריה שראו אור הם זקנה עם זיק בעיניים (2000), סוף הסיפור: משמעות, זהות, זקנה (2005), ואסתטיקה של הצער: תרבות הקינה של נשות תימן בישראל (2010).

מקט: 9781869790318
מסת"ב: 9781869790318
לאתר ההוצאה הקליקו כאן
"טובה גמליאל נוהגת לחקור נושאים שרק מעטים יכולים להם. ספריה הקודמים בתחום האנתרופולוגיה הקיומית דנים בצורה חדשנית במשמעות החיים על […]

פרק ראשון:
מצאתי היום ורד תחוב מתחת למגב השמשה הקדמית של מכוניתי. הוא המתין לי רענן, ספוג בלחות של ערב קיצי. נשמתי את ניחוחו המשכר. זו הפעם השלישית שכך מתרפרף עד אליי משב קל של התרגשות, וכבר זה זמן שאני שואלת עצמי על האיש המסתורי המניח ורד חינני בשבילי. כשסיפרתי לחברתי, קולגה מהמחלקה, שאלה בהתחכמות: “מי חושב עלייך במונחים של ורד?” לא ידעתי.
תהיתי מדוע פתק אינו מצרף. מתי הוא מתגנב התגנבות של יחיד ולאור היום, לבצע מחווה רומנטית מעין זו? אין זאת אלא שהוא יודע את שעות שיעוריי ואת סדר יומי. אפשר שמצוי הוא גם בסדר הפסקותיי וביוצאי הדופן של הסדר הזה. הוא לבטח מכירני. אולי הוא יושב בשיעוריי. הוא צריך להיות קרוב אליי אך גם מספיק רחוק, רחוק עד כי ישבה את עצמו בסיפור דמיוני לפחות למשך שלושה ורדים אדומים. הדבר נעשה לי כה חידתי עד כי הפעם הזו התחלתי מחפשת — האם יש בסביבתי מישהו שאני רואה את חיבתו בעיניו?
הפעם התיישבתי במכוניתי מבלי להתניעה. בעודי שחה לעצמי, הצטייר הוא לפתע פתאום בעיני רוחי. תהיתי הכיצד לא עלה הוא בדעתי עד כה. הרי אי אפשר שלא אבחין בו במהלך שיעוריי. הוא מתבלט ביחס לאחרים. אפשר שהוא האיש? הוא למדן רציני למדיי, מסיים ככל הנראה את השנה השנייה ללימודיו. נוכחתי לדעת, לשמחתי, כי הוא מגלה בקיאות מרשימה בספרות ובביוגרפיות של סופרים. אבל הוא שקט מאוד, כמעט נחבא אל הכלים. ראשון לעזור לי במיני תקלות הקוטעות לפעמים את רצף השיעור. פעם התנדב לסחוב עבורי את התיק הכבד למשרדי. מחאותיי לא עזרו. הבחנתי כי איש יפה הוא ומבוגר יותר מהאחרים. ככל שאני זוכרת, גם ציוניו לא רעים כלל. האם אפשר כי הוא זה המשאיר לי ורדיםאיני בטוחה שנכח היום בשיעור. לא שמתי לב. הייתי צריכה להספיק להרצות את שהכנתי מחומרי הלימוד, להתקדם בצעדים גדולים בפנומנולוגיה של אלפרד שוץ ואדמונד הוסרל. להסביר איך בני אדם מחוללים את המציאות שאותה הם מחוללים וגם מאמינים בה כאילו הייתה עובדה שנפלה מהשמיים. כדי ליידד את הסטודנטים עם שני הפילוסופים הללו נחוצות עוד דוגמאות.
לא. איני זוכרת שהיה שם כדרכו, יושב בשורה הראשונה. רק ש… דבר־מה חסָר לי בשיעור האחרון. הרגשתי בפאתי הכרָתי שמשהו חסר לי. לא ידעתי מהו הדבר.
עכשיו אני יודעת מי.
זהרה ד’.
1983

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “יומני זהרה: הזמנה נשית לאנתרופולוגיה”