מה מאפשר תרגום של אפקט או התמרה של ייצוג דחפי לשפה ולמערכת סימבולית? מה מאפשר הבנה ותרגום של מטפל את […]
פתח דבר
“נשחק כעת דוראק”.
“מה נשחק?”.
“דוראק”.
“מה זה?”
“משחק קלפים… את יודעת מה זה דוראק ברוסית? טיפש… אם את נשארת עם הקלפים ביד… את הטיפשה”.
כך מסבירה לי, בחיוך שובב, יוליה, נערה בת 14 שפגשתי בעבודתי כפסיכולוגית קלינית באחת הפנימיות במרכז הארץ של החינוך למינהל התיישבותי במשרד החינוך. באותם רגעים תהיתי מה היא מנסה לומר לי על חווייתה כמהגרת בחברה, על היפוך התפקידים שמתאפשר לרגע ביחסים בינינו בתוך המשחק, ועל המשמעויות המרובות המגולמות במילה דוראק ובמשחק דוראק.
ספר זה הוא פרי עבודה לקבלת תואר דוקטור שצמחה בניסיון לתת מענה לרגעים מעין אלו. ניסיתי לבחון את דרכי פעולת התרגום במפגש טיפולי בגישה פסיכואנליטית. טענתי היא שתרגום הוא מנגנון לשוני אקטיבי בעיצוב העצמי בפסיכותרפיה הפסיכואנליטית, וששאלות מעשיות בטיפול מסוג זה נוגעות במישרין לתרגום. מהם המפתחות שיש בידי המטפל או המטופל להתייחסות לתהליכים מנטליים בכלל, ולתהליכים לא־מודעים בפרט, המתרחשים בנפש? מה מאפשר תִרגום אפקט או התמרה של ייצוג דחפי לשפה ולמערכת סימבולית? מה מאפשר למטפל להבין את תודעתו של המטופל, בהנחה שאין בהכרח זהות בין תודעות אלו? האם מעורבת בכך פעולה של תִרגום? כיצד מתגברת הפסיכואנליזה על שונות תרבותית בין המטפל למטופל? אילו מודלים של תרגום מובלעים בכל הגות פסיכואנליטית העוסקת בהבנת נפש הסובייקט ובפיתוח הטכניקה הפסיכואנליטית? אלו כמה מהשאלות שעמדו בבסיס הספר הזה, בשאיפה להרחיב את יריעת הדיון האקדמי שעוסק בעיצוב העצמיות באמצעות חקר השפה.
אופיו המתודולוגי של המחקר בספר הזה הוא בלשני־פרשני. הטקסטים הפסיכואנליטיים משמשים מושא להתבוננות ולחקירה, ודרך קריאה פרשנית בהם חילצתי מנגנוני תרגום הפעילים בתהליכי הטיפול. התמקדתי בשלושה מישורים המשפיעים על עיצוב העצמיות של סובייקט בעולם: במישור תוך־נפשי בין אדם לעצמו; במישור בין־אישי בין אדם לזולתו; ובמישור הבין־תרבותי בהצטלבות בין תרבויות שונות. המישור הראשון, בין אדם לעצמו, יכונה מרחב תוך־נפשי. מרחב זה מאופיין בניסיון להבין כיצד אדם מתרגם לעצמו את עצמו, את חלומותיו, רשמיו החושיים והרגשיים וחוויותיו הפרטיות. המישור השני, בין אדם לזולתו, יכונה מרחב בין־אישי. מישור זה נובע מא־סימטריה בין נגישות הסובייקט לתהליכים מנטליים המתרחשים בתודעתו, לבין נגישותו של האחר הצופה בו. המישור השלישי יכונה מרחב בין־תרבותי. מישור זה מתייחס לפער אפשרי אך לא הכרחי המתעורר בעקבות הבדלים בהשקפות עולם, ערכים, רוח הזמן ועוד.
מבנה הספר
בספר שישה פרקים. הפרק הראשון משמש כמבוא תיאורטי ובו מוצגת סקירה של הזיקות בין תרגום לפסיכואנליזה והבהרה של המושג “עיצוב עצמי” בהקשרים אלו. לאחר מכן מתוארים המישורים השונים שבהם תיבחן פעולת עיצוב העצמי, מאפייניהם והפערים המתקיימים בהם ומצדיקים שימוש במודל תרגומי זה או אחר.
הפרק השני משמש כפרק מתודולוגי בתחום חקר התרגום. בפרק נפרשים הצירים השונים ששילובם יחד מהווה את המצע שבו מתרחשת פעולת התרגום. לדוגמה, ישנה התייחסות לתנועה המתקיימת בין פעילות בלשנית לפעילות הרמנויטית בשדה התרגום. כמו כן מתואר המתח התמידי בין מוכרות לבין זרות ובין הסמיוטי לבין הפרגמטיסטי. הפעולה הפסיכואנליטית כוללת היבט סמיוטי והיבט פרגמטיסטי. היבטים אלו מתבטאים בעיצוב המהלך הטיפולי, לאור מטרותיו. לכן אך טבעי לפנות לתיאוריות אלו כדי להעמיק את ההבנה בסוגיה שעומדת לפתחנו. כמו כן מוצגים בפרק מושגי מפתח משדה חקר התרגום, המשמשים לפענוח פעולת התרגום בפסיכותרפיה פסיכואנליטית. תיאוריות אלו בוחנות תהליכי מעבר בין לשונות ומערכות סימנים. מהלכים טיפוליים רבים מערבים בתוכם חילופי סימנים ומשמעויות בין מישורים שונים ובין המטפל למטופל, ולכן נדרשת העמקה בפעילות מנגנון התרגום. מחקר זה נשען על תחומי דעת שונים מחוץ למסגרת הפסיכואנליטית, כדוגמת חקר התרגום וסמיוטיקה, כשכל אחד בפני עצמו וכן שילובם יחד מאפשרים להתבונן על אופן עיצוב המשמעות של הסובייקט בפסיכותרפיה הפסיכואנליטית.
הפרק השלישי מתמקד בתרגום במרחב התוך־נפשי, ובו מנותחים טקסטים של הוגים מרכזיים בפסיכואנליזה של היחיד, המתייחסים לתהליך עיצוב העצמיות כתהליך תוך־נפשי המתרחש בין היחיד לבין עצמו. ייחודם של טקסטים אלו הוא בהתייחסותם לפעילות התרגום בתוך המהלך התוך־נפשי. כל טקסט משמש כבסיס לחילוץ מודל של תרגום. הצגת המודלים השונים מספקת נקודת מבט רחבה על הצורך במודלים שונים לפעולות שונות המתרחשות במפגש הטיפולי. לשם העשרת המודל והעמקתו מעבר לגבולות ההגות הפסיכואנליטית, נעשה שימוש במושגים מהגותו של צ’ארלס סנדרס פרס (Peirce), לוגיקן שפיתח הגות עשירה ומעמיקה בנוגע לפעילות הסמיוטית. ממצאי פרק זה ממחישים עד כמה חשובה היציאה מעבר לפסיכואנליזה על מנת לבחון היבטים לשוניים וסמיוטיים המעורבים בטיפול. המודל הדינמי המשולש של פרס ביחס לתהליכי סימון יכול להוות בסיס להסברת תהליכים נפשיים והאופן שבו נוצר סימפטום על גלגוליו השונים. מודל זה מסייע לנו גם להרחיב את הבנתנו את הממדים השונים שדרכם אנו יכולים להסביר מגוון תופעות נפשיות.
בפרק הרביעי אתמקד במרחב הבין־אישי במפגש הטיפולי. שתי שאלות מרכזיות מנסות לקבל מענה בפרק זה. הראשונה – מה יכולתו של המטפל להכיר ולהתוודע לעולמו הפנימי ולתודעתו של המטופל? השנייה – כיצד עצמיותו של המטפל משפיעה על עיצוב עצמיותו של המטופל? על השאלה הראשונה ניתן מענה דרך ניתוח טקסטים שעוסקים בטכניקות טיפול מרכזיות בפסיכואנליזה, המהוות נתיב להבנת עולמו הפנימי של האחר, תוך כדי חילוץ אופרציות תרגום שנעשה בהן שימוש בטכניקות אלו. על השאלה השנייה ניתן מענה דרך ניתוח טקסטים פסיכואנליטיים בגישה האינטר־סובייקטיבית, שהלכה והתפתחה בשנים האחרונות בפסיכואנליזה, ונבחנת מרכזיותם של השפה בכלל ושל תרגום בפרט, כפי שהיא משתקפת בטקסטים בגישה זו.
בפרק החמישי נבחנות שאלות הנובעות מהמרחב הבין־תרבותי. השאלה הראשונה נוגעת לאפשרות לתרגם את הפסיכואנליזה לתקופות זמן אחרות ובתרבויות שונות מזו שהתהוותה בהן. השאלה השנייה עוסקת באפשרות של הבנה במפגש טיפולי שבו ניכרת שונות תרבותית בין המטפל למטופל. שאלת התרגום נבחנת דרך שני מקרי מבחן: עדשת הפמיניזם והמעבר מתרבות המערב לתרבות המזרח. בחלק זה מומחשת גמישותה של הפסיכואנליזה והאופן שבו נעזרה במנגנוני תרגום על מנת להשתנות הן בהטמעתה בתרבות המזרח הרחוק והן בהתאמתה למהפכה הפמיניסטית. על השאלה השנייה בדבר אפשריות ההבנה בין מטפל למטופל הבאים מתרבויות שונות אנסה לתת מענה דרך שימוש בתיאורי מקרה מחדר הטיפול, שימחישו את התנועה בין עמדות תרגום שונות אצל המטפל.
בפרק השישי מוצעות השלכות מחקריות וקליניות הנגזרות ממחקר זה. מתוארים התפקידים התרפויטיים של תרגום במפגש טיפולי בעל אופי פסיכואנליטי ונבחנות תופעות נפשיות שונות דרך עדשת התרגום. ההישענות על חקר התרגום מאפשרת מיפוי לכשלי תרגום אפשריים במפגש הטיפולי. בהקשר זה מתואר טיב הכשל וכיצד ניתן להתגבר עליו, ונבחנות משמעויות שונות אפשריות לתחושת אחרוּת המתעוררת בחדר הטיפול, אצל המטפל או המטופל או אצל שניהם. האחרוּת היא תחושה שיש בה כדי ליצור את הצורך בתרגום.
הספר שלפניכם מאפשר הבהרה של נתיבים בשפה המסייעים לתהליך של עיצוב העצמי במפגש טיפולי בגישה פסיכואנליטית. נעשה ניסיון להעמיק בהבנת אופן פעולת התרגום בפסיכואנליזה, המאפשרת לזהות מצבי תקיעות בתהליך הפסיכואנליטי שנובעים מקשיים וכשלים בתרגום. בחינת מנגנונים לשוניים בתהליך הפסיכואנליטי עשויה לשמש כעוגן אובייקטיבי במדיום ניטרלי – השדה הלשוני – בתהליך הפסיכואנליטי, ולשמש מדד לבחינת פעולת התקשורת בטיפול. תרומה נוספת של עבודה זו היא בהרחבת השימוש בשפה בכלל ובמנגנון התרגום בפרט כבעלי יכולת תרפויטית. מושא ההתבוננות של הפסיכואנליזה הוא הסובייקט, והכלי שעומד לרשות הפסיכואנליזה הוא השפה. לפיכך, אך טבעי לבחון בשדה זה את התהליכים שתוארו עד כה.
בנימה אישית, אמנם הספר הזה הוא פרי עבודה ממושכת, אך עדיין נותר פתוח באין־סופיות הגלומה בנושא שבו הוא עוסק. כמו בתהליך התרגום, גם כאן יש צורך במוען ונמען. מקצת הרעיונות יתגלו כפתוחים וככאלה הזקוקים למבטו של הקורא על מנת שיתגלו משמעויות נוספות המגולמות בהם. אשמח להמשיך את הדיאלוג בנושא זה עימכם, קוראים יקרים.
אין עדיין תגובות