החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
על גינגי פרידמן

גינגי פרידמן נמנה עם האבות המייסדים של הפרסום המודרני בארץ. ניהל משרד פרסום מצליח במשך 30 שנה, מכר אותו והקים חברת השמה ראשונה לתחום הפרסום והשיווק. במשך כעשר שנים היה בעל טורים בדה מרקר, YNET וICE. ושימש כמרצה במכללות ובפני ... עוד >>

תל אביב זה לא לונדון

מאת:
הוצאה: | 2017-09 | 350 עמ'
קטגוריות: סיפורת עברית

ספר זה זמין לקריאה ביישום מנדלי קורא ספרים בלבד

זמינות:

37.00

רכשו ספר זה:

קרן  נעמן, המכונה  המלאך הלבן,  מי שנחשבה לפרסומאית  מספר אחת בתעשיית הפרסום העולמית והייתה למנכ"לית  סלפרידג'ס -החברה הקמעונאית הגדולה בבריטניה,  עוזבת הכול וחוזרת לישראל כדי להגשים את חלומה  הישן להקים את משרד הפרסום שלה. קרן היא אישה צעירה, מבריקה, דעתנית וסקסית שמגלה שהתכניות לא תמיד מתיישבות עם המציאות ושהחיים בתל אביב אינם דומים לחיים בלונדון. אלה שני עולמות בהם שולטים  חוקים שונים, דפוסי התנהגות שונים וכמובן ,תרבות שונה. קרן, מי שהייתה הלוחמת הראשונה בשייטת, לא מוותרת, נאבקת , נענית להזמנה לתפקד כיועצת אסטרטגית למועמד מבטיח לראשות הממשלה, לומדת את סודות הפוליטיקה ומטפחת תקוות עד להתפכחות המטלטלת.

הספר הוא המשך, העומד בפני עצמו, לספר תל אביב לא מחכה לי

מקט: 001-3000-010

ספר זה זמין לקריאה באפליקציית מנדלי קורא ספרים בלבד


1

 

השעה היא שבע ארבעים וחמש בערב ואני יושבת בביסטרו הקטן בפולהאם, על שפת נהר התיימז. קבעתי עם רונאלד, בן זוגי האהוב, לשעה שבע ושלושים אך בהגיעי לשם קיבלתי ממנו הודעת טקסט שהוא מתעכב בישיבת הנהלה ויאחר בכחצי שעה. את רונאלד הכרתי על מסלול הריצה בפארק בסיינט ג'ון'ס ווד. מסתבר ששנינו עושים שם את ריצת הבוקר שלנו, באותה השעה. חלפתי על פניו שלוש פעמים. בפעם הרביעית הוא נצמד אלי והציע ' מי שמגיע ראשון לפאב קונה ארוחת בוקר' מבלי להמתין לתשובתי הוא פרץ בספרינט שהביא אותו ראשון אל פתח הפאב. קודם ראיתי את פניו, אחר כך ראיתי את התחת שלו וחיוך של שביעות רצון עלה על פני. הוא הציג את עצמו על ארוחה של מיץ תפוזים וביצת עין עם בייקון ולחמניה טריה, ומיהר לציין שהוא בהליכי גירושין מתקדמים, ללא ילדים. אני מצדי עדכנתי שאני כבר שנה פרודה מפבריציו וחופשיה כמו אסיר משוחרר. ללא בן זוג וללא ילדים. באותו הערב נפגשנו לארוחה במסעדת טאג'מאהל בנוטינג היל הוא החמיא לי על החליפה הלבנה שלי וציין שגם בבוקר הייתי לבושה בבגד ריצה לבן

'הלבן עושה לך טוב, הוא מבליט את שיערך השחור'

'כן, זה המיתוג שלי'

אמרתי

'מה, זאת את?'

'האחת והיחידה'

'לפני מספר שנים שקלנו להחליף משרד פרסום ורוברטסון, סמנכ'ל השיווק, הציע שנפנה אל המלאך הלבן'

'אז למה לא פניתם?'

'כי בסוף החלטנו להשאיר את המשרד הקיים'

המלצר שניגש אלינו על מנת לקבל את הזמנתנו, התבקש על ידי, להניח לנו לזמן מה ולשוב לכשנסמן לו.

'לא תמיד יש הצדקה להחליף משרד פרסום אבל תמיד יש הצדקה לפנות אל המלאך הלבן'

הערתי

'מה זה, שחצנות אופיינית או סתם חוצפה ישראלית?'

'מה, גם את זה אתה יודע, שאני ישראלית?'

'וודאי, זה הרי חלק מהמיתוג שלך, לא?'

'אז דע לך שזאת לא שחצנות ולא חוצפה. זאת עובדה'

'כדאי לך להיזהר'

אמר בחיוך

'אנחנו האנגלים מעדיפים את לשון ההמעטה. היא יותר מעודנת והרבה יותר עוצמתית.'

'אני יודעת אבל זה תמיד נראה לי צבוע ומתחסד, קשה לי עם זה. אני מעדיפה כנות. ורק כדי להוכיח לך שאני לא סתם מלהגת, אומר לך למה נשארתם עם משרד הפרסום שלכם ולמה טעיתם'

'אני כבר לא יכול לחכות'

אמר בחוסר אמון שניכר היטב על פניו המחויכות

לא חלפו אלא מספר רגעים מאז ששילחנו מעלינו את המלצר והנה הוא שב נושא מגש גדול של מתאבנים, שלא הזמנו

'זה לא בריא לדבר כל כך הרבה על קיבה רגע אז השף שלח לכם כאן מעט חומר בעירה'

אמר בחיוך והלך.

 

'נשארתם עם המשרד הקיים שלכם כי אחרת הייתם מפסידים את תיק הביטוח שלו, ששווה לא מעט מיליונים, לפי הערכתי. נכון עד כה?'

המשכתי מהמקום בו נקטענו.

'נכון מאוד. ואיפה טעינו?'

'טעיתם בשיקול הדעת. כי כאשר אתה מפסיד סכום ידוע מראש, ההפסד הוא קבוע ובלתי משתנה. אבל אם הייתם פונים אלי, אני בטוחה שהייתי מצליחה להוביל אתכם בדרך שהייתה מכניסה לכם מעל ומעבר להפסד שהייתם סופגים'

'ואיך את יכולה להבטיח את זה?'

'זה בדיוק העניין. שלא ניתן להבטיח כזה דבר ולכן נדרשים חזון ואומץ. כי ההכנסות העתידיות בלתי ניתנות לשיעור, כגודל הסיכון כן גודל הרווח'

'אני מכיר את הדיבורים האלה, הם נראים טוב בספרי השיווק אבל החיים האמיתיים לא תמיד מסתדרים לפי הספר'

'ואתה יודע למה? כי בתשעה מתוך עשרה מקרים הזהירות מנצחת את התעוזה. לכן גם רק אחד מתוך עשרה מהלכים שיווקיים גדולים, מצליח'

'גם זה נשמע לי כמו ציטוט מספרי השיווק שמלמדים באקדמיה'

'נכון, אבל לא כל מה שכתוב בספרים הוא תיאוריות חסרות בסיס. אם תבדוק את הרקורד שלי, תגלה שאני לא סתם קשקשנית. לא קוראים לי המלאך הלבן רק בזכות צבע הבגדים שלי'

'אני מתחיל להצטער שלא שמעתי בקולו של רוברטסון, בזמנו'

'אבא שלי אומר ' פעמים רבות אני מצטער על דברים שעשיתי אבל אני לעולם לא מצטער על דברים שלא עשיתי'

'מה, אבא שלך הוא גורו?'

'לא. אבא שלי הוא הנשר הגדול המפזר אמרי שפר לכל דורש'

'מה הוא עושה?'

'הוא סוחר רהיטים בגמלאות'

'אז מה הקשר שלו לרמב'ם?'

לרגע, לא האמנתי למשמע אוזניי, נאלמתי דום,

'מאיפה אתה יודע על הנשר הגדול?'

', למקרה שלא ידעת, יש לי דוקטורט בפילוסופיה'

חייך אלי חיוך גדול של ניצחון.

בנקודה זאת הרגשנו שהגיע הזמן להתחיל ליהנות מאחת הארוחות ההודיות הטובות בלונדון.

רונאלד התגלה כאיש שיחה מרתק, סקרן, בעל תחומי עניין המתפרסים על פני מנעד נושאים רחב ומגוון. מלא ביטחון עצמי אך חף מכל סממן של יהירות או כוחנות שהיית מצפה למצוא אצל מנכ'ל חברה פיננסית גדולה,

מה שעורר בי ספקות שמא הוא לא מי שהוא אומר שהוא. הוא גילה עניין רב בשירותי הצבאי, בחיים בישראל ובקריירה שלי, לכל אורך השיחה הוא לא הוציא מפיו, ולו פעם אחת, את המילה 'ביטוח'. עד אותו היום, לא פגשתי גבר אחד שלא דיבר על עבודתו, רוב הזמן. ככל שזה היה מפתיע זה גם היה שינוי מרענן.

מאז אותו ערב דרכינו לא נפרדו.

 

בלית ברירה נכנסתי לביסטרו בידיעה שיהיה עלי להעביר חצי שעה בהמתנה. כמו בתור לרופא שיניים. נזכרתי באבא שלי שנוהג לומר 'החיים זה מה שקורה בין עמידה בתור לעמידה בתור ובין המתנה להמתנה'. רבע שעה כבר חלפה, הזמנתי לי כוס יין אדום ואני מעבירה את זמני בקריאת הלקוחות שמסביבי. בשולחן מולי, יושב גבר בחליפה אפורה עם פסים דקים, מה שהאנגלים מכנים 'עצמות דג', חולצה לבנה ועניבה כחולה. הוא כבן ארבעים, שיערו כבר מתחיל להקליש, על פניו ניכרים זיפי הזקן של ערוב היום,, ראשו נתון עמוק בתוך הסמרטפון שלו. הוא יועץ פיננסי בסיטי של לונדון, בדרגת ניהול בינונית-בכירה, משהו כמו סופרוויזר. מצדו השני של השולחן יושבת בת זוגו, חנוטה בחליפת עסקים מחויטת, ורגליה הארוכות נתונות בנעלי סטילטו, שיערה הכהה אסוף לפקעת על עורפה והשיער המתוח מקנה לפניה ארשת חמורת סבר. היא עורכת דין המתמחה בדיני משפחה ולבי נכמר על הבעלים המתגרשים הנופלים טרף בטפריה. היא נוברת בנבלות ומותירה אותן מוטלות עירום ועריה בשדות החיים. כמו שלדים מנוקרי עצמות.

גם היא מרוכזת בסמרטפון שלה, מתעלמת מבן זוגה. שניהם על תקן נוכחים נפקדים. מדי פעם הם מחליפים ביניהם שאלה ותשובה בנות הברה אחת וברוב הזמן ההם מסתפקים בהמהום קל כתחליף לתשובה מדוברת. ושניהם קצרי רוח לסיים את המפגש המאולץ ומסיח הדעת ולחזור לביתם לשם המשך עיסוקיהם החשובים. בשולחן סמוך, יושבת אישה בסוף שנות הארבעים, מטופחת, טובת מראה ובעלת טעם יקר שיצאה מגדרה להתנאות לקראת המפגש המיועד אך האדם לו היא מצפה בושש להגיע. היא ממתינה כבר שעה ארוכה ומתחילה לתהות שמא לא יגיע. היא לוגמת כוס מים, כי היא לא רוצה להתחייב לתשלום כלשהו למקרה שתחליט לקום וללכת. היא מניעה את עיניה משעון הקרטייה המוזהב שעל פרק ידה אל מכשיר הטלפון המונח מולה. היא סוקרת את דלת הכניסה בתקווה ובקוצר רוח ונימה של אכזבה משתלטת על פניה בכל פעם שמישהו נכנס אך אינו מי שהיא מצפה לו. היא גרושה, מצבה הפיננסי איתן, הדבר ניכר בבגדיה שנרכשו בהרוד'ס ובענק היהלומים הכבד המתנוסס על צווארה. היא משתוקקת לבן זוג שיהיה ה'פרק ב' או ג' ' שלה וימלא את החלל שנפער בחייה. בשולחן מרוחק יושב גבר בגיל שבעים, לערך, לבוש היטב, עסוק בלגימת מרק ועיניו נתונות בעיתון הערב הפרוס על שולחנו. סימן היכר מובהק לדור שטרם התמכר לטלפון. הוא גבר בודד שהחליט לצאת מדלת אמות בדידותו ולסעוד את ארוחת הערב שלו בחברת אנשים. גם אם זרים, הם מהווים חברה נעימה יותר מריקנות דירתו. מבעד לחלון הגדול נשקף התיימז שבשעות היום צבעו חום דוחה ולפנות ערב הוא הופך לזהב שחור עטור למצחה של העיר שאורות הסירות המשייטות בו הם כאבנים טובות המשובצות לאורכו.

קבעתי כאן את הפגישה עם רונאלד כדי לבשר לו על הצעד שהחלטתי ליטול, צעד שישפיע באופן מהותי על חיי שנינו. לצורך הבשורה נדרשה לי סביבה אינטימית אך במקום ציבורי. מקום בו ניתן לדבר בגילוי לב תוך הימנעות מתגובות נסערות או קולניות.

רונאלד הייסטינגס, בן 46, בעל דוקטורט בפילוסופיה ודוקטורט בספרות אנגלית, שניהם מאוקספורד, משמש כמנכ'ל חברת הענק בריטיש אינשורנס אינק. לאחר שהקים את מחלקת החדשנות שהפכה במהרה לגולת הכותרת של החברה ואחראית לכל חידושיה ופיתוחיה היחודיים, קודם לתפקיד סמנכ'ל ותוך שנתיים מונה למנכ'ל הצעיר בתולדותיה. רונאלד הופיע בפתח הביסטרו מתנשם ומתנשף, שופע התנצלויות למכביר. אני כבר הייתי 'מבושלת' היטב והלחץ לפרוק את אשר על לבי איים להתפוצץ. לכן לא השתהיתי ואמרתי ישירות, עוד טרם שהספיק להתרווח בכיסאו

'אני עוזבת את סלפרידג'ס '

' מה? שמעתי נכון?'

נהם רונאלד ההמום

'שמעת נכון, רוני'

'מה קרה?'

'מה שצפית. הם לא קיבלו את הצעתי '

'ו…'

'נאלצתי להגיש את התפטרותי'

' יצאת מדעתך? את, קרן נעמן מתל אביב, מנכ'ל סלפרידג'ס! אחת המשרות הבכירות במשק, על זה וויתרת? יכולת להגיש הצעה חליפית, הרי ידענו שאין סיכוי בעולם שהם יאמצו את ההצעה הזאת? מי זה בא למצגת ללא תכנית גיבוי?'

'זאת אשליה, רוני'

'למה אשליה?'

'כי האמת היא שנמאס להם לראות בחורה צעירה, ישראלית, ממנכ'לת את החברה הבריטית היקרה שלהם. הם מסתכלים עלי והם לא מסוגלים לכבוש את הרמץ האנטישמי הלוחש בתוכם'

'אני חושב שאת פראנואידית. כמו כל היהודים'

'אני לא מאמינה, אתה באמת חושב שזאת פראנויה? מה, לא באמת רדפו אותנו? אנטישמיות זאת המצאה שאין לה אחיזה במציאות?'

'תפסיקי, את יודעת הרי שלא לזה התכוונתי. בסך הכול ציטטתי את גרושתי'

'לא, התכוונת שרק אני, באופן אישי, סובלת מפראנויה'

'בחייך, את מכירה אותי, את יודעת שאינני נגוע באנטישמיות'

'לא, מה שאני יודעת שאנטישמיות היא מחלה המקננת אצל כל מי שאיננו יהודי. אצל הרוב היא פעילה ואצל חלק היא בתרדמת. זאת עובדה לאו בת שינוי'

'ובכל זאת הצלחת, כנגד כל הסיכויים, לפתח קריירה מעוררת קנאה'

'כן, זה לא היה בזכות היחס השוויוני שקיבלתי אלא חרף ועל אף כל המכשולים שהוצבו בפניי בגין היותי : יהודייה, ישראלית, בחורה וצעירה'

'טוב, אל תתחפרי לי עכשיו, בואי נתקדם'

'בוא נתקדם. נתעלם מהאנטישמיות כאילו היא איננה'

'אז מה את מתכוונת לעשות?'

'אני חוזרת הביתה'

'מה זאת אומרת הביתה. הבית שלך, זה כאן'

אמר נואשות ושחרר את קשר העניבה ההדוק שלא הקל על הרגשת המחנק שתקפה אותו

'לא, הבית שלי הוא בתל אביב. כאן אני לעולם אהיה 'a bloody foreigner' כמו שאתם אוהבים לכנות כל מי שאיננו אנגלי מבטן ומלידה. '

'קרן אהובתי, תסתכלי מסביבך, כולם כאן היום 'זרים ארורים'. כשאני הולך בקינג'ס רואד אני לא פוגש אפילו אנגלי אחד לרפואה, כשאני צועד

באוקספורד סטריט אני רואה רק תיירים, ואת יודעת מה? אפילו החברה שאני עומד בראשה, על חמישים אלף עובדיה, נראית כמו פירמידה שבסיסה צבוע בכל גווני הקשת ורק לקראת קצה קודקודה היא מלבינה והולכת, ואני בטוח שגם אצלך בסלפרידג'ס זה כך. אז את לא יוצאת דופן.'

'אתה צודק, אני מסתכלת סביבי ומה אני רואה? הודים, פקיסטאנים, אפריקנים, ערבים, סינים, יוונים, איטלקים, בקיצור, כל המינים וכל הגזעים, מוסלמים מכל הסיעות, נוצרים מכל הכנסיות, הינדואים, סיקים, עדי יהוה, בודהיסטים והרי קרישנרים. ומה לי ולהם? כלום. לפעמים אני תופסת את עצמי ואני לא מבינה מה אני עושה כאן עם כל הערב רב הזה?'

'ומה, בתל אביב זה לא ככה? גם שם יש לכם ערב רב מכל העולם'

'כן, אבל לפחות רובם יהודים'

'אז מה, את ממילא לא מאמינה באלוהים'

'ובכל זאת משהו מדביק אותנו ביחד'

'מה?'

'יש לנו אויב משותף'

' מי?'

'שאר העולם'

'את רצינית?'

'ברור. עמים מגדירים את עצמם על פי אויביהם. כך גם היהודים.'

'את לא נסחפת כאן?'

'ממש לא. תחשוב על זה ותראה שאני צודקת'

'אוקיי, נניח שאת צודקת, מה תעשי בתל אביב?'

' אגשים את חלום חיי, אפתח משרד פרסום. מה שרציתי לעשות מזמן אבל מיסטר סטרלינג היקר מנע ממני בהצעתו המפתה למנכ'ל את סלפרידג'ס'

'אז למה שלא תקימי את המשרד שלך כאן? במגרש המרכזי, בליגת העל ולא באיזו ליגה ג' בתל אביב? למה דווקא תל אביב?'

'כי בתל אביב מדברים עברית, בתל אביב יש לי חברים, בתל אביב אנשים פחות אדיבים אבל הם ישירים, כשתוקעים בך סכין זה בפנים ולא בגב, בתל אביב אמנם הטלוויזיה פחות טובה אבל למי יש זמן לראות טלוויזיה, ואתה יודע מה? בתל אביב אני אהיה כריסטיאנו רונאלדו שבא לשחק בליגה המקומית'

'ומה יהיה אתנו?'

שאל כשהבעה מכמירת לב משתלטת על פניו. לפתע, במקום מנכ'ל חברת הביטוח, רב העוצמה, בעל החזות הקשוחה וקורנת הביטחון העצמי ישב מולי ילד קטן המייבב על הצעצוע שניטל ממנו

'נראה. נבנה לנו דפוסי זוגיות שיתאימו למצב החדש'

'מפיך, זה נשמע כל כך פשוט'

אמר בחמיצות

'רוני, אני יודעת שזה לא יהיה פשוט אבל אני מקווה שהאהבה תנצח את הגיאוגרפיה. או כמו שאבא שלי אומר…'

'עוד פעם אבא שלך?'

'כן, אבא שלי איש חכם ואמרותיו מאירות לי את החיים, כידוע לך'

'אז מה הוא אומר?'

'הוא אומר שהמרחק מקרב'

'זה נשמע כמו הברקה של קופירייטר'

'כן, אבל אין זה אומר שזה לא נכון'

'טוב, אני רואה שכבר חשבת על הכול, ולא חשבת לשתף אותי?'

'לא, זאת החלטה שקיבלתי היום ובכל מקרה הייתי חייבת לקבל בעצמי. וחוץ מזה אני יודעת מה היית אומר ואיך היית מנסה להניא אותי מהצעד הזה'

'אז מה עכשיו?'

'עכשיו נאכל ארוחה טובה ונפיק את המקסימום מהזמן שנותר לנו ביחד ונתכנן את עתידנו המשותף. מה דעתך?'

' לדעתך יש לנו עתיד משותף?'

שאל כשזיק של תקווה ניצת בעיניו

'ברור. לא הייתי מוותרת עליו בעד שום משרד פרסום בתל אביב'

 

בזווית העין ראיתי שהאישה שהמתינה זמן כה רב קמה ממקומה והתנשקה בחום עם אישה שזה עתה הגיעה.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “תל אביב זה לא לונדון”