המשימה: טנגו הארכי-טרוריסט

פרולוג

כיכר סיינט מידאר, פריז

לה דוקטור לגם מכוס האספרסו שלו בבית הקפה השקט המשקיף על כיכר סיינט מידאר. הוא נגס בעדינות בקרואסון שוקולד והביט על העוברים ושבים ברחוב מופטארד. השעה היתה קרובה לעשר בבוקר של היום היפה הזה, והפריזאים, ובעיקר הפריזאיות, ניצלו את מזג האוויר הנוח לעשיית קניות בשוק הסמוך. הוא ראה עקרת בית אלגנטית תולשת את הקצה של הבאגט המהביל שבצבץ מסל הקניות שלה ומכרסמת אותו בהנאה גלויה. נשים אחרות עמדו ליד דוכני הירקות והפירות והשגיחו על המוכרים הזריזים שארזו את המוצרים הנבחרים בשקיות נייר. לאחר ששילמו, הנשים הכניסו את השקיות לתוך סלי הבד שנשאו. שום עקרת בית פריזאית שמכבדת את עצמה, לא תישא את המצרכים שקנתה בשקית ניילון, כמו הברברים בארצות הברית. דוכני הגבינות המו מקונים, והמוכרים הסבלנים חיכו עד שהקונים יחליטו איזה גבינות לקחת. המבחר העצום בלבל במיוחד את התיירים שלא הצליחו להבין למה יש מחירים שונים לגבינה מסוג מסוים, כי לא היה מי שיסביר להם באנגלית שגיל הגבינה משפיע על מידת בשלותה ומחירה. נשים לבושות באלגנטיות התיישבו בבתי־הקפה המפוזרים סביב הכיכר לפטפוט עם חברותיהן לאחר שסיימו את מסע הקניות היומי.

חמשת הרחובות הצרים שהובילו אל הכיכר וממנה היו עמוסים בכלי רכב מכל הסוגים והגדלים אשר נעו בקצב התנועה — כלומר, לאט מאוד. לה דוקטור חשב שהרגלי התנועה של הפריזאים השתנו מעט לטובה, כאשר נהג מונית שנאלץ לבלום בגלל שהרכב שלפניו התעכב להוריד נוסע קשיש המתין חמש שניות שלמות בטרם התחיל לצפור.

הדבר היחיד שהפר את האווירה השלווה היה פטרול של ארבעה חיילים חמושים מכף רגל ועד ראש. סמל ז’אן־קלוד הוביל את שלושת חיייליו, ז’אן־ז’אק, ז’אן־בטיסט וז’אן־לוק. הסמל היה וותיק קרבות, בעוד שחייליו זה עתה סיימו טירונות בסיסית, ואף פעם לא שמעו שריקת כדורים ליד גופם. דבר זה עתיד היה להשתנות תוך דקות ספורות, כפי שלה דוקטור ידע.

הפטרול הגיע לקצה התחתון של רחוב מופטארד, והטירונים מיהרו לחקות את מפקדם והניחו רגל אחת על עמודי הבטון הקצרים שחסמו את תנועת המכוניות במדרחוב. ז’אן־לוק ביקש רשות לעשן, וברגע ששלח את ידו להוציא את חפיסת הסיגריות מכיס חולצתו נשמעו שתי איוושות חלושות ולאחריהן שתיים נוספות. לפתע נראו ארבעה אבטיחים אדומים ובשלים במקום שבו היו עוד לפני רגע הראשים של ארבעת חיילי הפטרול. ארבעה הקליעים בקוטר 12.7 מ’מ שנורו משני רובי צלפים הותירו רק עיסה אדומה על כתפי החיילים.

פאניקה השתררה בכיכר שעד לאותו רגע היתה שלווה. אנשים התרוצצו לכל הכיוונים כמו ג’וקים מסוממים וחיפשו מחסה. כמה מהם נדחפו אל המטבח של בית הקפה, אחרים השתוחחו ליד מכוניות חונות, אבל רוב האנשים פשוט ניסו להתרחק מהכיכר. שני הצלפים המשיכו במלאכת ההרג שלהם וירו ללא אבחנה אל הקהל. תוך שניות, תריסר גופות מדממות שכבו על המדרכה ובכביש. נהגים שראו מה מתרחש לנגד עיניהם לחצו על דוושת הגז וניסו להתרחק מהכיכר, ללא התחשבות בעוברים ושבים וכלי רכב אחרים. נוצר פקק תנועה ענקי בכל האזור, ורק רכב דו־גלגלי יכול היה להמשיך ולנסוע.

לה דוקטור קיווה שהצלפים תודרכו לא לירות לעבר בית הקפה בו ישב, אבל חשש שבלהט הרגע הרוצחים ישכחו שהוא שם, ולכן נכנס לתוך המטבח עם ההמון המבועת. אף אחד מהמלצרים ההמומים והקהל החרד לא שם לב לנוכחותו. אדם מבוגר מלמל משהו על כך שהממשלה היתה צריכה לאסור על מוסלמים להיכנס לצרפת, אבל אישתו השתיקה אותו תוך העפת מבט רב משמעות לעבר המוסלמים בקהל מבקשי המחסה.

שני הצלפים קיפלו את כתות הרובים שלהם ובקור רוח ירדו מגג הבניין בפינת רחוב פסקל עליו התמקמו. הם דפקו בעדינות על דלת דירה בקומה השלישית. הדלת נפתחה על ידי צעירה נאה שחייכה אליהם והובילה אותם לחדר האמבטיה. היא משכה בידית מוסתרת והאמבטיה זזה במקצת. הצלפים הכניסו את הרובים לתוך מקום המסתור שהתגלה ועטפו אותם בשמיכות. עד שהצעירה, קאמי, החזירה את האמבטיה למקומה, הצלפים החליפו את בגדיהם ועזבו את הדירה בשקט. אחד מהם, הטוניסאי, יצא מהבניין וחזר לחנות הירקות הסמוכה בה עבד, והמשיך לפרוק ארגזי ירקות כאילו לא ארע דבר. הצלף השני, שהיה צרפתי קתולי בנערותו עד שגילה את האיסלאם הראדיקלי ובילה שנה עם כוחות דאעש בעיראק וסוריה, החליק את שערו הבלונדיני, ולבוש בגלימה של כומר קתולי הילך לאיטו אל תחנת המטרו הסמוכה, סנסייר דובנטון, ועלה על הרכבת הראשונה שהגיעה לתחנה. מחלון הקרון המתרחק הוא ראה את השוטרים מציבים מחסומים על כל הכבישים באזור הטבח, אבל תנועת המטרו לא הופסקה.

לה דוקטור היה הראשון שעזב את בית הקפה. הוא סקר בסיפוק את אתר הטבח ובקושי נמנע מחיוך ענקי. צלילי הסירנות של מכוניות המשטרה, האמבולנסים והכבאיות שמיהרו אל האזור החרישו את אוזניו. רק כמה דקות עברו בין הזמן שראשי החיילים התפוצצו כמו אבטיחים ועד לרגע בו יצא לכיכר. לא היה לו ספק שהצהרת המשטרה שהעיר פריז בטוחה ומוגנת תתהפך על פיה. הוא ידע שהמהומה בכיכר סיינט מידאר היא רק פעולת הסחה, וההשפעה של הפעולה האמיתית תגרום לתושבים לשכוח עד מהרה את אבדנם של ארבעה חיילים ועשרים אזרחים…