ספרה השלישי של דורית זילברמן "תחנה מרכזית" הוא סיפור על תקופה מופלאה ונאיבית בחייו של אדם. מסביבו אירוניה ורשע והוא […]
פרק 1 – איש אחד בנה לו בית. כמה מסמרים היו לו?
כמו קאובוי שהחליט להיות עובד אדמה, ככה החליט יוש לבנות לו בית. לו ולאשתו ולילדם העתיד להיוולד. הוא עצר בתחנה המרכזית והחל לסייר את השטח, עד שעצר ליד בית אחד שעמד מול נגריה וטיפס לקומה השלישית ויצא בפתח אל הגג ושם עמד. הוא בחן את הגג, את מבנהו, את חוזק המעקה סביבו. מצד אחד אפשר היה לראות נוף פתוח: בתים ועצים על גבעות קטנות, בתי מלאכה אחדים ונגריה. מן הצד השני היה רחוב שבקצהו שני ברושים והשמש שקעה ביניהם. הוא בחר בצד הדרומי של הגג, שבו עומדת השמש רוב שעות היום. הגג הזה נראה לו. הנגריה היתה גורם חשוב: בזמן הבנייה יוכל להיעזר במכשיריו ובידיעותיו של הנגר, ואחר כך בחורף יהיו לו, מן הפסולת שיוצאת יום יום, עצים להסקה.
בבניין היו תשע דירות וכך גם בבניין שממול מצד מערב. בכל בתי הסביבה נבנו דירות גג, והבית היפה ביותר שיכול היה לראות היה בית-אנייה. בית שבנסיעה, במבט מן הכביש נראה כאילו הוא דו-ממדי, כאילו רק חזית של קרטון עומדת שם. הוא היה שבע רצון על כך שמביתו החדש על הגג יוכל להשקיף על בית האנייה. דבר ראשון, עליו להשיג את הסכמת השכנים. מן הסכום הקטן שחסך לצורך התחלת הבנייה שילם סכום לשכנים, ואחר כך הגיש בקשה לרשויות.
הוא יצא במכוניתו הישנה לירושלים ובמוצא השיג לבנים אדומות פגומות במחיר נמוך. שני פועלים יומיים עזרו לו, בעזרת גלגילה וחבל עבה, להעלות את החומרים אל הגג שצדו המזרחי פנה אל רחוב לבנדה. ברחוב זה מצא גם מסעדה-קיוסק של דודה אחת דתיה בעלת עיניים כחולות מאוד, ולה חמש בנות הדומות לה בכל. הוא אהב את המאכלים שהכינו בעצמן: חזרת חריפה, בירה, גפילטע-פיש, שניצל ותפוחי אדמה ברוטב בשר. כל יום בצהרים נהג לאכול אצלה. האוכל היה זול וכך גם יכול לנוח באמצע היום.
ושוב היה יוצא במכוניתו המשומשת למצוא פועלים יומיים ולהביא חומרים. מימיו לא נגע בחומרים אלה באותו כובד ראש, באותה התכוונות שבה נגע בהם עכשיו. הוא בחן כל פיסת עץ, למד את כיוון הסיבים שלה, את הצבעים, וידיו מהססות: איך לערבב מלט עם מים, איך למלא את החריצים בין הלבנים, איך למדוד בפלס. הוא עמד דקות ארוכות בנגריה של גרשלר – דור שני של נגרים – והתפעל מהמכונות המדויקות ורבות העצמה, מגזעי האלון המגיעים שלמים ונפרסים לפרוסות. גרשלר אמר, “ומה? מדענים? כלם מזדיינים בתחת, תסלח לי. אותי לא ישכנעו שצריך להחשיב קבוצה של מדענים שיושבים שעות בקונגרס שם בווינה ומתווכחים אם כדור הארץ יתקרב לשמש בעוד חמישה-עשר מיליון שנות אור או בעוד עשרים מיליון. רק לא לעבוד.”
והוא העמיד בגאווה חלון שבנה, בעל משקוף רחב, מחולק בתוכו למרובעים, והחל לצבוע אותו בבייץ חום כהה.
כשהיה יוש נוסע בערב, עייף מאוד, אל אשתו ואל ילדם העתיד להיוולד בקרוב, לא הפסיק לבחון את הרחובות וריכז את מבטו כאילו קיווה למצוא טבעת שאיבד. הוא גילה דלתות וחלונות ישנים, זכוכיות צבעוניות שבורות, מצבורי מסמרים וקרשים שהתאימו לו לפיגומים. היו קרשים טובים, חדשים יותר, שמהם היה שולף את המסמרים החלודים ומכשירם לבנייה, לשלב מאוחר יותר.
בלילה שאלה אשתו אם היא יכולה לעזור במשהו. היא היתה רוצה בעצמה לבנות את ביתם. יוש לא היה בעל מלאכה. מדי פעם שבר כוס או כלי אחר, או שפך קפה או שבר ידית כשניסה לפתוח את ארון הכביסה. הוא לא היה בטוח בידיו. הוא לא אהב לראות את כפות ידיו. הצפורניים נראו לו קטנות מדי והעור עדין. והוא מיהר להשיב לה: “לא.” הוא יכין לה בית. ארמון. אחר כך התרכך ואמר שהיא תוכל להצטרף אליו כשיהיה יום של איסוף. היא תבוא איתו במכונית ותכיר את כל הסוחרים שהוא בודק, בקינג ג’ורג’, ברחוב העליה, ובכל אזור התחנה המרכזית. יבוא יום והוא יגיע אל מערכת המים והחשמל, אל החרסינות והמרצפות, אל הידיות והברזים, הוא בודק כבר עכשיו היכן טוב ולא יקר.
אבל למחרת ירד גשם והוא ליטף את בטנה הקטנה והסיט קווּצת שערות שנתפסה בשפתיה, שהיו יבשות כיוון שבשנתה נשמה דרך הפה. אבל למחרת ירד גשם והוא הניח לה לישון. הוא לבש ז’קט קורדרוי ועליו מעיל סקי מרופד כיוון ששנא צמר, וחבש גם מגבעת כיוון שהיה צריך לפתוח את גג המכונית הקטנה ולמלא אותה בקרשים ארוכים, דלת שנזרקה אתמול ברחוב מלצ’ט, ושידה שנמצאה לו בתוך שדרת עצים. הוא חשב שתתאים לחדר השינה, ובסופו של דבר אולי תשמש ארון כלים קטן במטבח. צריך רק לחדש אותה ולמרוח בלכּה. הוא נאלץ לנתק את המושב שעל יד הנהג ולפנות לה מקום. את המושב החביא בחצר וכיסה ביריעת ניילון גדולה.
באותו יום פגש אותו גרשלר והזמין אותו לארוחת בוקר בנגריה. “בבוקר אני לא יכול לאכול. רק שותה קפה. פעם הייתי יכול לעבוד עד הצהרים בלי להרגיש. אבל היום בשעה עשר עשר וחצי אני רעב מאוד. תבוא.”
בשעה עשר וחצי עמדו הכן עוד שני מטרים מרובעים מהקיר הדרומי של הדירה, מתאימים לחזית. הוא לא רצה לחרוג או לקלקל. הוא הסתכל מן הגג אל הנגריה. היום היה סגרירי עד שבנגריה דלקו אורות. איציק, הפועל שעבד איתו במשך השבועות האלה, בחר להמשיך לעבוד, ויוש ירד לארוחה עם הנגרים.
אין עדיין תגובות