החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

טחנות ביירות

מאת:
מערבית: רחל חלבה | הוצאה: | 2017 | 296 עמ'
קטגוריות: סיפורת מתורגמת
זמינות:

38.00

רכשו ספר זה:

תופיק יוסף עואד נולד בשנת 1911. ילדותו עברה עליו על רקע הרעב הגדול בהר הלבנון בעת ההתנגדות לתורכים בשלהי מלחמת העולם הראשונה. בתקופה שלפני מלחמת העולם השניה, למד משפטים ועסק בעריכת דין ובכתיבה עיתונאית. ייסד עיתון עצמאי שנקט קו לבנוני-פטריוטי, והיה פעיל בתנועה לשחרור לבנון. לאחר שלבנון קיבלה את עצמאותה, הצטרף לסגל הדיפלומטי במשרד החוץ הלבנוני ושרת במשך שנים רבות באסיה, דרום אמריקה ואירופה. בשנת 1989, במהלך מלחמת האזרחים, נפגע מפגזים בית השגריר הספרדי בלבנון, ועואד, יחד עם בתו הסופרת, שהיתה נשואה לשגריר, נהרגו. את טחנות ביירות, חיבר בשנת 1972, כשלוש שנים לפני פרוץ מלחמת האזרחים הקשה שטילטלה את המדינה. עואד משכיל לשרטט את המתחים העדתיים מתחת לפני השטח של חיי היום-יום ושל העימות עם ישראל.

מקט: 978-965-9-253-852

דוגמה חינם לאייפד, אייפון, אנדרואיד ומחשב הורד/י דוגמה חינם לאייפד, אייפון, אנדרואיד ומחשב

דוגמה חינם לקינדל הורד/י דוגמה חינם לקינדל

כדי לקרוא אנא התקן תוכנת קריאה המתאימה למכשירך כמפורט במדריך לקורא


הקדמה

ביירות, שהייתה לדידו של האזרח הישראלי כתם על המפה, שם של בירה ערבית אפוף אגדות, הפכה מאז דרכה רגלם של חיילינו על אדמתה וחגו מטוסינו בשמיה ממשות טרגית של חורבות ועשן, שם שפכו בנינו את דמם לשווא. ביירות זאת, המסוערת רגשות, המשוסעת פלגים ועדות, המטולטלת בין נאמנויות שונות ומנוגדות, חדרה אל עולמנו בתוקף חדירתנו אל עולמה, וסחפה אותנו אל מערבולת מימיה הדלוחים. לא בסבר פנים יפות ולא בחיבוקים קיבלה אותנו, וה”חלום הלבנוני” של מנהיגינו ומצביאינו צנח מהשחקים המדומים אל הקרקע המוצקה והאכזרית של המציאות.

אבל ביירות פנים רבות לה. בהיותה צומת תרבויות מימים רחוקים, ידעה עיר זאת לתפוס את מעמדה הבכיר בתנועת התחייה הערבית אשר ניערה את העולם הערבי מתרדמה ארוכה. המגע עם המערב, שתחילתו בעשורים הראשונים של המאה ה-19, היו לו שני מרכזים: קהיר וביירות, ואולי ביירות לפני קהיר, כי משם נשמעה הקריאה הראשונה להתמערבות, ובה נוצרו מפעלי התרבות הראשונים שהפיצו את אורם על סביבתם. לא קל היה למשכילים המתמערבים לשאת את בשורתם לבני עמם, והמערכה שהתחוללה אז בין מצדדי המודרנה מזה והאוחזים בעגלת ההיסטוריה לבל תזוז מזה, הלא היא אותה מערכה עצמה המתחוללת עד היום הזה בביירות ובקהיר, בבגדאד וברבאט, בדמשק ובצנעא, על פני העולם הערבי כולו מן המפרץ הפרסי ועד חופי האוקיינוס האטלנטי. רבות אמנם הושג במערכה זו, ועגלת ההיסטוריה לא קפאה על עומדה, אבל נפש האדם עדיין חצויה, והריהו מתנדנד בין שני קוטבי משיכה: המשפחה ומוסכמותיה מזה, והחיים המודרניים על הטוב והרע שבהם מזה.

עוד במאה שעברה נתן ביטוי לכך הסופר הלבנוני סלים אל-בוסתאני (1884-1848), אחד מחלוצי הרומן הערבי, אשר שיקף ביצירתו את מה שכינה “תקופת המעבר”, כאשר חדרה הציביליזציה המערבית אל חיק המשפחה וזעזעה מן היסוד מבנה מבוצר של דעות ואמונות. מאז הופיעו יצירות אין-מספר המשקפות אותה “תקופת מעבר”, שבינתיים שינתה צורה ותוכן, אך עדיין מפגרת אחרי מרוץ הזמן.

טחנות ביירות משתייך לסוג זה של יצירות, שבמרכזו צעירה כפרית המגיעה אל עיר הבירה להמשך לימודיה באוניברסיטה, ושם מוצאת עצמה בתוך ים גועש הנושא אותה על גליו ומשקע אותה במצולותיו. ביירות הסטודנטיאלית, הפרוצה לרוחות-זעף בלתי-פוסקת, טוחנת את הנערה הזאת עד דק ושוחקת את חלומותיה ואשליותיה. בדמותה של תמימה ביקש תאופיק יוסף עואד לייצג את הצעירה הערבית המנסה לכבוש את אישיותה, אך נתקלת בחומה גברית המסרבת להעניק לה את חירותה. “רוצה אני לתפוס את מקומי בחיים לפני שאתפוס את מקומי בחברה” – כך היא אומרת, ובזה נותנת ביטוי לדילמה בה מצויה האישה הערבית, כאשר נדמה לה שהודות להשכלתה ולפעילותה החברתית והפוליטית תתפוס את מקומה הראוי לה לצד הגבר, בעוד שלמעשה, אין זה האחרון רואה בה יותר מאשר אישה לתענוגות, יצור נחות הנתון לחסותו.

אבל רומן זה אינו מספר את סיפורה של תמימה בלבד, אלא פורש יריעה רחבה המספרת את סיפורה של ביירות שנה אחרי מלחמת ששת-הימים, כאשר מטוסים ישראליים שועטים בשמיה וגלי-זעם מציפים אותה. תמונה מן העבר הלא-רחוק המחזירה אותנו אל ההווה, אל אותה ביירות שהכירו חיילינו ובה שפכו את דמם, אותה ביירות שהכזיבה את קברניטי השלטון כפי שהכזיבה את תמימה התמימה.

משנה חשיבות יש, אפוא, להופעת רומן זה בעברית בימים אלה, ויש לקוות שיגיע לידיהם של קוראים רבים ככל האפשר, שבו ימצאו לא רק יצירה מרתקת אלא גם תעודה אנושית מהימנה.

שמעון בלס, 1983

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “טחנות ביירות”