סתר המדרגה

1.

אלקה ביקשה את נפשה למות.

'חייתי מספיק,' היא אמרה לרונה בשיחת הטלפון היומית שלהן.

בשנים האחרונות רונה דיברה עם אמהּ יום־יום, וביקרה אצלה אחת לשבוע. בכל ביקור אמרה לה אלקה: 'למה באת,' ואמרה: 'מה יש לך לחפש אצלי,' ואמרה: 'אל תבואי יותר, אהרונה. אל תבואי.' אבל אחת לשבוע רונה נסעה במכוניתה עד ירושלים, השאירה את המכונית בחניון של התחנה המרכזית, עלתה לרציף האחרון בקומה השלישית של בניין התחנה והמשיכה אל קריית ארבע באוטובוס ממוגן נגד ירי, ואיתה סל גדוש בקופסאות שמילאה אותן בעוף מכובס, במרק ירקות, בפירה תפוחי אדמה ובקומפוט שזיפים. הכול כשר למהדרין, הכול טחון עד דק. מבעד לחלון האוטובוס ראתה איך מיד אחרי היציאה הדרומית מירושלים מופיע המחסום הצבאי רב־הנתיבים, מופיעים הסלעים, הטרסות ועצי הזית, ומופיעה חומת הבטון המתיימרת להסתיר את בית ג'אלה ואת בית לחם. האוטובוס דהר במנהרות ארוכות ומשוכללות, חצה הרים וכפרים, חצה עוינוּת, חצה שאלות שאיש אינו יודע לשאול ויצא אל עוד כפרים הרריים, גדרות, צריחי מסגדים וכרמי זיתים וענבים מלוא רוחב העין, שורות שורות של גפנים ומעבר להן שורות שורות של בתים אדומי גגות. כעבור דקות כבר היה צומת גוש עציון מאחוריהם, האוטובוס העמיק אל תוך הרי חברון ורונה נצמדה אל גב המושב וניסתה לחשוב רק על הקשר הכמעט קרוב — קשר שמורכב משיחות טלפון יומיות, מביקורים שבועיים וממזון טחון — שנוצר בינה ובין יולדתהּ אחרי חיים של נפרדוּת.

בשנים האחרונות רונה הפצירה באלקה, וחזרה והפצירה בה, שתסיים את פרק קריית ארבע שלה ותעבור לגור אצלם במושב. 'שני הילדים נשארים לעת עתה בברלין,' אמרה לה. 'שלומי ואני נסדר לך יחידת דיור משלך, ולא נפריע לך להתבודד כמה שתרצי.'

אבל הזקנה נאחזה בדירתה הצופה אל עיר האבות, נאחזה בעצמאותה, נאחזה בהליכתה בוקר־בוקר להתפלל במערת המכפלה. מאז שבעה באוקטובר, רונה הציעה שהיא תתארח אצלם לפחות באופן זמני. אלא שאמהּ השתיקה אותה בקוצר רוח, ורונה אמרה לעצמה לכי תקטפי תותים על הירח, לכי תשַׁני החלטה של הנחושה בנשים.

עכשיו האישה הנחושה הזאת החליטה למות. 'חייתי מספיק,' אמרה באותו הבוקר. 'לא חשבתי שעוד אצטרך לראות כאן מלחמה כל כך קשה, וכבר אין לי כוח, אהרונה. אין לי כוח.'

'ומה עם אבישי, אמא? לא תחכי שתסתיים המלחמה והוא ישוב לשלום?'

המילים האלה החרידו את רונה תוך כדי שהשמיעה אותן, והיא הסתכלה על הטלפון שבידה כמו מחפשת דרך למחוק את מה שזה עתה נאמר. אבל תשובתה של הזקנה בקעה מתוך המכשיר חדה וברורה:

'חיכיתי לו מספיק.'