רומאו ויוליה / ויליאם שייקספיר "רומאו ויוליה", אולי המחזה המפורסם ביותר בעולם, מצית כבר יותר מארבע מאות שנה את דמיון […]
תמונה 1
כיכר בורונה.
נכנסים סמפסון וגרגורי מבית קפולט, חרבות ומגנים בידיהם.
סַמְפְּסוֹן:
יֵשׁ דְּבָרִים, גְרֶג, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָשֵׂאת!
גְרֵגוֹרִי:
בִּשְׁבִיל זֶה אֲנַחְנוּ לֹא סַבָּלִים.
סַמְפְּסוֹן:
אֲנִי אוֹמֵר — נַחְסֹךְ תַּ‘סֵּבֶל — נִתְנַפֵּל!
גְרֵגוֹרִי:
אֲנִי אוֹמֵר, נַחְסֹךְ תַּ‘חֶבֶל — נִתְקַפֵּל!
סַמְפְּסוֹן:
אֲנִי, כְּשֶׁפּוֹגְעִים בִּי, מִיָּד נִהְיֶה לִי חַם.
גְרֵגוֹרִי:
אַתָּה מִיָּד נִפְגָּע, אֲבָל לֹא מִיָּד נִלְחָם.
סַמְפְּסוֹן:
תָּבִיא כֶּלֶב בֶּן־מוֹנְטֶגְיוּ וְכָל הַגּוּף בּוֹעֵר לִי!
גְרֵגוֹרִי:
מִי שֶׁבּוֹעֵר — נִשְׂרָף, גִּבּוֹר שׁוֹמֵר עַל קֹר־רוּחַ,
אֶצְלְךָ זֶה מַתְחִיל בְּדָם חַם וְנִגְמָר בְּרַגְלַיִם קָרוֹת.
סַמְפְּסוֹן:
אֲנִי אֲטַפֵּל בַּגְּבָרִים וְאָז אֶכָּנֵס בַּנְּקֵבוֹת.
גְרֵגוֹרִי:
זֶה סִכְסוּךְ בֵּין גְּבָרִים: הָאֲדוֹנִים וַאֲנַחְנוּ.
סַמְפְּסוֹן:
בָּעִנְיָן הַזֶּה אֲנִי בְּעַד שִׁוְיוֹן.
גְרֵגוֹרִי:
לֹא תְּוַתֵּר לָהֶן?
סַמְפְּסוֹן:
לְוַתֵּר לָהֶן? אֲנִי אֲבַתֵּר אוֹתָן
גְרֵגוֹרִי:
תְּבַתֵּר אוֹתָן?
סַמְפְּסוֹן:
אֲבַתֵּר אוֹתָן, אֲבַתֵּק אוֹתָן. מָה שֶׁתִּרְצֶה… הַגִּבּוֹר שֶׁלִּי נִצָּב גֵּאֶה!
גְרֵגוֹרִי:
אֲנִי דַּוְקָא שָׁמַעְתִּי שֶׁהוּא לֹא פַּעַם “נָפַל עַל מִשְׁמַרְתּוֹ“…
שְׁלֹף, שְׁלֹף אוֹתוֹ! הִנֵּה בָּאִים הַמּוֹנְטֵגִים!
נכנס צמד משרתים נוסף, אברהם ובלתזר.
סַמְפְּסוֹן:
צֵא עֲלֵיהֶם, אֲנִי מְגַבֶּה אוֹתְךָ.
גְרֵגוֹרִי:
אַתָּה מִתְכַּוֵּן מַפְנֶה גַּב וּבוֹרֵחַ?
סַמְפְּסוֹן:
מָה אַתָּה דּוֹאֵג? אֲנִי מֵאֲחוֹרֶיךָ.
גְרֵגוֹרִי:
זֶה בְּדִיּוּק מָה שֶׁמַּדְאִיג אוֹתִי.
סַמְפְּסוֹן:
נַשְׁאִיר תַּ‘חֹק בַּצַּד שֶׁלָּנוּ, שֶׁהֵם יַתְחִילוּ.
גְרֵגוֹרִי:
אֲנִי, אֵיךְ שֶׁהֵם עוֹבְרִים תּוֹקֵעַ לָהֶם פַּרְצוּף, וְשֶׁיַּעֲשׂוּ עִם זֶה מָה שֶׁהֵם רוֹצִים.
סַמְפְּסוֹן:
אֲנִי, עוֹד לִפְנֵי שֶׁיַּעֲשׂוּ, נוֹשֵׁךְ עֲלֵיהֶם אֶצְבַּע, נִרְאֶה אֵיךְ הֵם יֹאכְלוּ אֶת זֶה.
אַבְּרָם:
אַתָּה נוֹשֵׁךְ עָלֵינוּ אֶצְבַּע, חָבֵר?
סַמְפְּסוֹן:
אֲנִי נוֹשֵׁךְ אֶצְבַּע, חָבֵר.
אַבְּרָם:
(לבלתזר) זֶה חוֹשֵׁב עָשׂוּ אוֹתִי בְּאֶצְבַּע.
(לסמפסון) שָׁאַלְתִּי אִם אַתָּה נוֹשֵׁךְ עָלֵינוּ אֶצְבַּע.
סַמְפְּסוֹן:
(הצדה לגרגורי) אִם אֲנִי אוֹמֵר “כֵּן“, הַחֹק בַּצַּד שֶׁלָּנוּ?
גְרֵגוֹרִי:
(הצדה לסמפסון) לֹא.
סַמְפְּסוֹן:
לֹא, חָבֵר. אֲנִי לֹא נוֹשֵׁךְ עָלֶיךָ אֶצְבַּע. אֲבָל אֲנִי נוֹשֵׁךְ אֶצְבַּע.
גְרֵגוֹרִי:
(לאברהם) אַתָּה מְחַפֵּשׂ לָרִיב, חָבֵר?
אַבְּרָם:
לָרִיב, חָבֵר? לֹא, חָבֵר.
סַמְפְּסוֹן:
כִּי אִם כֵּן, חָבֵר, יֵשׁ עִם מִי, חָבֵר. הָאָדוֹן שֶׁלִּי לֹא פָּחוֹת חָשׁוּב מִשֶּׁלְּךָ.
אַבְּרָם:
גַּם לֹא יוֹתֵר.
סַמְפְּסוֹן:
מָה שֶׁתַּגִּיד, חָבֵר.
נכנס בנבוליו.
גְרֵגוֹרִי:
(לסמפסוֹן) תַּגִּיד “יוֹתֵר“: יֵשׁ לָנוּ גַּב.
סַמְפְּסוֹן:
“יוֹתֵר“, חָבֵר.
אַבְּרָם:
כֶּלֶב.
סַמְפְּסוֹן:
שְׁלֹף אִם אַתָּה גֶּבֶר!
תִּזְכֹּר, גְרֶג, לֹא לְוַתֵּר — (תנועת סכין) לְבַתֵּר!
כולם בהיכון.
בֶּנְבוֹלְיוֹ:
עִצְרוּ!
טִפְּשִׁים, תַּגִּידוּ מָה אַתֶּם עוֹשִׂים?
מפיל את נשקיהם ארצה. נכנס טיבלט.
טִיבַּלְט:
מִי זֶה שֶׁשָּׁם נִטְפַּל לַזּוּטָרִים?
‘סְתּוֹבֵב, בֶּנְבוֹלְיוֹ, וְתִרְאֶה תַּ‘סּוֹף.
בֶּנְבוֹלְיוֹ:
אֲנִי שׁוֹמֵר שָׁלוֹם, הַצְנַע סַכִּין
אוֹ בּוֹא אִתָּהּ וּבֵינֵיהֶם נַפְרִיד.
טִיבַּלְט:
שׁוֹלֵף וּמְדַבֵּר לִי עַל שָׁלוֹם?
שׂוֹנֵא שָׁלוֹם כְּמוֹ אֶת הַגֵּיהִנּוֹם,
אֶת כָּל הַמּוֹנְטֵגִים וְגַם אוֹתְךָ!
בּוֹא, פַּחְדָן!
נאבקים. נכנסים שלושה־ארבעה אזרחים ובידיהם אלות או פגיונות.
אֶזְרָחִים:
בְּאַלּוֹת, בִּקְרָשִׁים, בְּסַכִּינִים, מָה שֶׁבָּא לַיָּד! לְפָרֵק אֶת הַקָּפּוּלֵטִים! לְחַסֵּל אֶת הַמּוֹנְטֵגִים! בְּלִי רַחֲמִים!
נכנסים קפולט ואשתו.
קָפּוּלֶט:
מָה זֶה הָרַעַשׁ? תְּנוּ לִי חֶרֶב, תְּנוּ!
ל. קָפּוּלֶט:
קַבַּיִם תְּנוּ לוֹ! חֶרֶב הוּא רוֹצֶה?
קָפּוּלֶט:
הַחֶרֶב! זֶה הַמּוֹנְטֶגְיוּ שָלַף,
כְּדֵי לְנַקֵּר עֵינַיִם, הַשַּׁחְצָן!
נכנסים מונטגיו ואשתו.
מוֹנְטֶגְיו:
בֶּן־קָפּוּלֶט נָבָל! עִזְבִי תַּ‘יָּד!
ל. מוֹנְטֶגְיו:
לִקְרַאת אוֹיֵב גַּם צַעַד לֹא תִּצְעַד!
נכנסים הנסיך ופמלייתו.
נָסִיךְ:
אוֹה! נְתִינִים מוֹרְדִים, אוֹיְבֵי־שָׁלוֹם,
שֶׁנֶּשֶׁק מְטַמְּאִים בְּדַם אַחִים —
מָה, לֹא שׁוֹמְעִים? אוֹה! אֲנָשִׁים! חַיּוֹת,
שֶׁצִּמְאוֹנָן מַרְווֹת בְּמֵי־דָּמִים.
הָנִיחוּ נְשָׁקִים וְאָזְנֵיכֶם
הַטּוּ מִיָּד לִדְבַר שַׁלִּיט נִסְעָר.
(ההמולה שוככת.)
שָׁלוֹשׁ קְטָטוֹת, פְּרִי שֶׁל מִלִּים רֵיקוֹת,
מִפִּיכֶם, קָפּוּלֶט וּמוֹנְטֶגְיוּ,
הֵפֵרוּ בִּשְׁלוֹשָׁה מִקְרִים שַׁלְוָה
שֶׁל עִיר עַל אֶזְרָחֶיהָ. וְהָיָה
וְהַשַּׁלְוָה בָּרְבִיעִית מוּפֶרֶת:
בְּחַיֵּיכֶם אֶגְבֶּה מְחִיר־הַשֶּׁקֶט!
הַפַּעַם, כָּל הַשְּׁאָר מְשֻׁחְרָרִים.
אַתָּה, מַר קָפּוּלֶט, תָּבוֹא אִתִּי.
מַר מוֹנְטֶגְיוּ — תַּגִּיעַ בַּהֶמְשֵׁךְ
וּנְגַלֶּה אֵילוּ תַּעֲנוּגוֹת
עוֹד יְזַמֵּן לִי הַמִּקְרֶה הַזֶּה.
הַשְּׁאָר, רְאוּ הֻזְהַרְתֶּם, לֹא צוֹחֵק:
לְהִתְפַּזֵּר, כֻּלָּם לְהִסְתַּלֵּק!
כולם יוצאים זולת הזוג מונטגיו ובנבוליו.
מוֹנְטֶגְיו:
מִי מֵחָדָשׁ הִצִּית אֶת הֶחָבִית?
דַּבֵּר, אַחְיָן, הָיִיתָ בַּסְּבִיבָה?
אין עדיין תגובות