שבשתא

היום לא זרקת עלי נעל
וְלֹא דָּחַפְתְּ אוֹתִי לַקִּיר
וְלֹא קִלַּלְתְּ שֶׁאָמוּת
וְלֹא טָרַקְתְּ דְּלָתוֹת
וְלֹא רסַּקְתְּ שַׁלָּטִים וְכוֹסוֹת.
וַאֲנִי לָקַחְתִּי אֲוִיר וְנָשַׁמְתִּי עָמֹק
וְאַחֲרֵי שֶׁהָלַכְתְּ, הִתְחַלְתִּי לִצְחֹק
כִּי הַיּוֹם לֹא זָרַקְתְּ עָלַי נַעַל.
וְהָיָה בֹּקֶר טוֹב

דפנה פלדמן היא משוררת בעלת קול ייחודי, עשיר ומתעתע. שירתה משתמשת בחריזה ומשקל, אך שלא על מנת להמתיק, או לפאר את יפי האדם והעולם, אלא על מנת להביט בקיומנו בעיניים פקוחות לרווחה – עד ששורות השיר נדמות לשוטים, בהם היא מצליפה בדף. בכתיבה אוטוביוגרפית מטלטלת ובגילוי לב מפתיע היא חותרת אל ליבו של השיר בלהב הכאב האירוני, בהומור מריר, לפעמים בייאוש אך תמיד בעוצמה. ב"שַׁבֶּשְׁתָּא" מרחיבה פלדמן את כנפי כתיבתה, וחפה מדימויים ומשלים היא ממשיכה לנוע בחופשיות בין האני ללאומי, האמונה והחטא, ובין הפרוזאי לאינטימי. נמרוד שיין
דפנה פלדמן. סופרת, משוררת ותסריטאית. זוכת פרס אלמוג. סיפוריה ושיריה הופיעו באנתולוגיות שונות. בנוסף, תורגמו לאנגלית, בנגלית ויפנית וכן פורסמו באסופות, בכתבי עת וברשת. ב־2021 ראה אור ספר הביכורים שלה "כורמיזא". זהו סיפרה השני.

מקט: 4-575-670-1

היום לא זרקת עלי נעל וְלֹא דָּחַפְתְּ אוֹתִי לַקִּיר וְלֹא קִלַּלְתְּ שֶׁאָמוּת וְלֹא טָרַקְתְּ דְּלָתוֹת וְלֹא רסַּקְתְּ שַׁלָּטִים וְכוֹסוֹת. וַאֲנִי […]

---

*

אֶת שִׁירַי לֹא יִלְמְדוּ

לְעוֹלָם בְּשִׁעוּר לְסִפְרוּת,

אֵין בָּהֶם מֵטָפוֹרוֹת בִּכְלָל

וְאֵין בָּהֶם דּוּ־מַשְׁמָעוּת.

 

עַל הַשִּׁירִים שֶׁלִּי לֹא יִשְׁאֲלוּ

לְמָה הִתְכַּוֵּן הַמְּשׁוֹרֵר,

כָּל אֶחָד מִשִּׁירַי הוּא פָּשׁוּט לְמַדַּי

וְאֵין עַל מָה לְהַרְהֵר.

 

אֶצְלִי בַּשִּׁירָה הַשְּׁכִינָה לֹא שׁוֹרָה

לֹא עָפָה, נוֹסֶקֶת, דּוֹאָה

רָק מְעַט מִדִּבְרֵי הַיָּמִים

מְגֻבֶּה בְּקַמְצוּץ נְבוּאָה

 

אֲנִי בְּשִׁירַי לֹא “אֵלֵךְ בַּשָּׂדֶה”

כְּדִבְרֵי לֵאָה הַמְּשׁוֹרֶרֶת.

בַּשִּׁירִים שֶׁלִּי הַשָּׂפָה הִיא פְּשׁוּטָה

אֶצְלִי אֲנִי סְתָם מִזְדַּיֶּנֶת.

 

תֵּשֵׁב הַמַּפְמָ”רִית מְלוֹא כָּבוֹד בַּמִּשְׂרָד,

תִּקְרָא שִׁיר אֶחָד דֵּי מֻצְלָח.

אַךְ אָז תַּעֲבֹר וְתִקְרָא שִׁיר אַחֵר

וְתִקְבַּע: “הוּא סְתָם מְגֻחָךְ”.

 

אֶת הַסֵּפֶר שֶׁלִּי לֹא יִלְמְדוּ

לְעוֹלָם לַבַּגְרוּת בְּסִפְרוּת.

הוּא וַדַּאי יְשַׁמֵּשׁ כְּתוֹמֵךְ לְמַדָּף

אוֹ אוּלַי כְּטַפֵּט אוֹ קִשּׁוּט.