החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!
על ניר יניב

ניר יניב הוא סופר, מוסיקאי וקולנוען לעת מצוא. סיפוריו פורסמו בכתבי עת בארץ ובחו"ל, וספריו ראו אור בעברית ובאנגלית. למידע נוסף, שירים, קליפים, סרטים קצרים ומה לא, בקרו באתר הבית שלו: www.nyfiction.org. ... עוד >>

רצח בדיוני

מאת: ,
הוצאה: | 2009 | 120 עמ'
זמינות:

25.00

רכשו ספר זה:

כשהבלש דוד תדהר מבקר את אחיינו הסופר בכנס מדע בדיוני בסינמטק, הדבר האחרון שהוא מצפה לו זה רצח לא פתור. אך כשסופר מתחרה מת באופן חשוד במהלך הכנס, דוד נסחף לתוך העולם המסתורי של חובבי המדע הבדיוני והפנטסיה הישראלים – עולם שבו חיילים בחופשה נושאים איתם חרבות, תלמידות בית ספר עוטות כנפי פיות, ויכוחים על הארי פוטר ומסע בין כוכבים חשובים יותר מפוליטיקה. עולם סגור, שבו לפעמים אין לדעת את ההבדל בין אמת לבדיון, נחשף לאטו בפני דוד. אך מי הורג את סופרי העתיד של ישראל?

לחקירה מצטרפת דורית, חובבת מד"ב בקיאה ובלשית מתחילה. אך הזמן הולך ואוזל, וכשמוות נוסף מתרחש דוד ודורית יודעים שעליהם להתמודד עם רוצח חסר מעצורים – לפני שיכה פעם נוספת.

הומור ומתח משולבים זה בזה בספרם של ניר יניב ולביא תדהר, על הפן הישראלי של תרבות ההולכת וכובשת את נוף המדיה העולמי.

ניר יניב הוא סופר, מוסיקאי וקולנוען לעת מצוא. סיפוריו פורסמו בכתבי עת בארץ ובחו"ל, וספריו ראו אור בעברית ובאנגלית. למידע נוסף, שירים, קליפים, סרטים קצרים ומה לא, בקרו באתר הבית שלו:
www.nyfiction.org

לביא תדהר, סופר ישראלי המתגורר בלונדון, הוא זוכה פרס הפנטסיה העולמי על ספרו ״אוסמה״. ספריו וסיפוריו ראו אור בארצות רבות. עוד מידע על לביא ניתן למצוא באתר הבית שלו: lavietidhar.wordpress.com

מקט: 1-1030-2
לאתר ההוצאה הקליקו כאן
ביקורת על הספר

 הורד דוגמה חינם לאייבוקס  הורד דוגמה חינם לקינדל

כדי לקרוא אנא התקן תוכנת קריאה המתאימה למכשירך כמפורט במדריך לקורא


הקדמה

הדבר הראשון שלא ידענו לגבי מיקי אוחיון היה מקום מגוריו.

מיקי הקפיד להציג את עצמו כפרנואיד, אבל איש מאיתנו לא ידע אם הוא אכן כזה או אם מדובר בהתנהגות אקסצנטרית סתם. הוא גר בבית מבודד ששכר בקיבוץ כלשהו, אבל לא סיפר לאיש היכן. מעולם לא הזמין אורחים, ובמקרים הנדירים שבהם ביקר אצל אחד מאיתנו, הקפיד להגיע באוטובוס מהתחנה המרכזית בתל אביב. הוא רמז על כך שביתו נמצא תחת מעקב אלקטרוני עשרים וארבע שעות ביממה, אבל לא הבהיר מטעם מי: השב"כ? המוסד? המשטרה? מיקי עצמו? אלמלא הסיפורים שכתב, שזכו להערכה רבה בקהילה שלנו, איש לא היה מעניק לו תשומת לב כלשהי. אבל אף פעם לא נהנינו מעודף כותבים טובים, ומיקי, על מוזרויותיו ומגרעותיו, נחשב אצלנו לכוכב.

הזמן היחיד שבו היה ניתן לפגוש אותו ללא תכנון מראש, לו היית מיחידי הסגולה שזכו לאמונו, היה בשלושת ימי חול המועד סוכות שהוקדשו לכנס המדע הבדיוני והפנטסיה השנתי, ישרא.קון. אבל לא השנה.

כשמיקי הודיע, כמה ימים לפני תחילת הכנס, שהשנה הוא לא מגיע אלא יוצא לחופשה בלונדון, פרצה מהומה. מהומות הן עניין נפוץ אצלנו. כרגיל, אלה שנוטים להתרגש מכל דבר זעקו עד לב השמים, והשאר – כל אלה שלא היו עסוקים מדי בהכנות האחרונות לקראת הכנס – ליבו את האש כמיטב יכולתם, מחוסר דבר מעניין יותר לעסוק בו. מבין המתלהמים בלט שרגא ג', שקרא לכל עורכי כתבי העת להחרים את הסיפורים של מיקי. אחד העורכים, ניב, השיב ואמר שהוא מעדיף להחרים את שרגא ג'. אחר כך עורכת אחרת, רוזאנה, כתבה מאתיים וחמישים מילה על נאמנות ועל בוגדנות, ועל פירושן הנכון של המילים הללו. אחר כך היה שמח. בשבוע שלפני הכנס כמה פורומים באינטרנט כבר מלאו עד גדותיהם דיוני מיקי לאן, מיקי היכן. מיקי התעלם מכל זה. בניגוד לרוב האנשים אצלנו – או לרוב הישראלים, כשחושבים על זה – הוא לא נטה להתווכח. הוא הצהיר שלא יבוא, ובכך נגמר העניין. או היה אמור להיגמר. על כל פנים, כשמיקי אכן לא הופיע בכנס, איש לא הופתע.

הדבר השני שלא ידענו לגבי מיקי היה שהוא דווקא תכנן להגיע.

מחקירת המשטרה עלה שהוא מעולם לא הזמין מקום בטיסה ללונדון או לכל עיר אחרת, וביומנו האישי שנכתב, כמו סיפוריו, בציפורן פלדה במחברת משבצות פשוטה – עוד אחת מהמוזרויות שלו – רשום תאריך פתיחת הכנס, מוקף בעיגול, בלוויית ההערה "הפתעה". עד היום איש מאיתנו לא יודע למה בדיוק הוא התכוון, אם כי לא חסרות השערות בעניין, שלא לדבר על תיאוריות קונספירציה מסמרות שיער. אבל בסופו של דבר כולנו הופתענו – רובנו באופן מסמר שיער, כמה מאיתנו באופן בלתי-הפיך. האדם שהופתע יותר מכול היה ככל הנראה מיקי עצמו, שלא ידע את הדבר השלישי שלא ידענו לגביו: שמקום מגוריו לא היה סוד כה שמור כפי שהיה נדמה לו ולנו.

כשהשוטרים פרצו לדירה של מיקי, כמה ימים מאוחר מדי, הם מצאו אותו יושב ליד שולחן העבודה שלו. הוא נראה חיוור מעט, אבל ללא סימנים חיצוניים מחשידים, פרט לעובדה שהיה מת לגמרי. הנתיחה שלאחר המוות גילתה כי ציפורן הפלדה שבה כתב את סיפוריו נתחבה בכוח עצום דרך חלק הגולגולת שמאחורי אוזנו וננעצה במוחו. זמן המוות: שמונה וחצי בבוקר, יומו הראשון של הכנס.

מפסק הפחת הראשי של הדירה היה כבוי, ואיתו כל אמצעי המעקב המתוחכמים של מיקי. זה לא שינה דבר. שום אמצעי מעקב לא היה עוזר לו, או לנו.

לו היינו יודעים, במהלך אותו כנס ישרא.קון, את הדבר הרביעי שלא ידענו לגבי מיקי – את זמן ונסיבות מותו – הכול היה שונה. ואולי לא? במקרה שלנו, קשה לדעת.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “רצח בדיוני”