רגע לפני שסוגרים עיתון

הטרנספורט

ברוכים הבאים לחדר הכי מבורדק בגטו טרזין, הלוא הוא חדר א' בבית ששוכן ברחוב 6. חדר שמצליח לשבור את חוקי הפיזיקה ולהיות תמיד הכי חם ומחניק בקיץ והכי קפוא בחורף. הוא מורכב מעשרות מיטות עשויות מקרשים עקומים שחוברו במסמרים וממיטות שבנויות האחת על השנייה כמו מגדל בבל.

אל המיטות העליונות מוליכים סולמות עץ עם שלבים מתנדנדים שלא כדאי לסמוך עליהם. לכל קומת מיטות התקינו מן קרש עץ שמשמש כמדף, או כמוריד גשם של חפצים על מי שבמיטה שמתחתיך. מגבות שתלויות לייבוש ובגדים שונים מתנפנפים מכל קומה כמו דגלים של מדינה משוגעת.

במרכז החדר ניצב שולחן גדול ושרוט מעץ עליו גם אוכלים וגם לומדים, וכמה כיסאות וספסלי ישיבה שראו ימים טובים יותר. יש בו מדפי בגדים משותפים וצפופים וכלי אוכל גדולים וקשים מפח, שמשמשים גם ככלי נגינה, או יותר נכון כלי הרעשה. יש גם מזוודות חומות וכבדות או תרמילים מבד קשה עם כמה דברים שהבאת מהבית, וזהו, בערך.

גם את הכרית והשמיכה כל אחד סחב איתו בדרך הארוכה שהשתרעה מהבית לגטו. ראיתם פעם ילד שהוא כמעט בן 14 שקשור לכרית שלו כמו תינוק ואפילו קורא לה בשם חיבה? גם כאלה אפשר למצוא פה. לכרית של איוון, למשל, קוראים טוטינק, והשמיכה של מישה היא המפלצת הכחולה. לכרית של טומאש קוראים הלב, ומי יודע, אולי היא קרויה על שם הלב של הקמרד, אבל זה בכלל לא בטוח ושכחנו לשאול.

בכניסה לחדר שולחן פינג פונג ירוק ודהוי. בשעת הצוהריים מבקשים המדריכים שתהיה מנוחה, אפילו שינסו לנמנם קצת, לקראת הפעילות של המשך היום שכוללת לעתים לימודים, יצירה או ספורט, אבל לא אחת הנערים מצליחים לגנוב איזה מיני טורניר פינג פונג שסוער בשקט מתחת לאפם של המדריכים. בדיוק כשמבקשים מהם לנוח, דווקא אז הם הכי ערניים, מה אפשר לעשות?

היום מתחיל בהשכמה בשעה 6:45. אחד המדריכים מגיע ומנסה לשלוף אותם מהמיטות, אתגר לא פשוט בקור הזה. אחר כך יש רבע שעה מתיחות והתעמלות בוקר. הונזה תמיד עומד מאחורי פאוול ומחקה את הניסיונות שלו להגיע ולגעת בקצות אצבעות הרגלים. הגוף של פאוול כל כך נוקשה שבכל פעם הוא נעצר בקו הברך. אחר כך הוא מרים ראש והפנים שלו אדומות כמו עגבנייה בשלה במיוחד.

אחרי תרגילי הבוקר יש זמן להתארגן ולהתלבש. כל עשרה נערים חולקים ביניהם כיור רחצה אחד, מה שיוצר תור ארוך וחסר סבלנות במיוחד. הפישקולונה, הלוא היא השיירה שיוצאת יחד לכיוון חדרי השירותים, כבר משתרכת בקור הגדול, וצריך ממש להיזהר כי פפה קרמר, האחראי על כל המדריכים, אורב שם ומחפש קורבנות שיצטרפו לניקיון השירותים.

כדאי לעשות מה שעושים שם ולברוח מהר, כדי לא למצוא את עצמך על ארבע ומקרצף בתוך הצפת המים הקבועה על הריצפה. כשהם מתכופפים בגועל לכיוון הריצפה, המדריכים תמיד מבקשים מהם להזדרז בניקיון, שיסיימו מהר ויוכלו להצטרף לחבריהם ליום הלימודים.

'המדריך, אין סיכוי שאני מתכופף כאן בסירחון הזה,' אומר הונזה קורץ בכעס וסותם את האף בהפגנתיות.

והמדריך יירקה משיב לו, 'תרגע, קרוצה, זה רק מים חיים.'

בהמשך מסדרים את החדר, אוכלים ארוחת בוקר ובתשע יש מסדר בוקר. כשיירקה המדריך מגיע לעשות מסדר ניקיון, תמיד מנסים כולם לנחש על מי הוא יבחר לרדת הפעם. 'החדר לא טואטא, איך זה שהנעליים לא מסודרות? כולכם מרותקים לחדר ועד שאחזור שיהיה כאן מסודר!' הוא מכריז בכעס בכל פעם מחדש, כאילו שזה באמת יעזור.

ככל שהמדריך יירקה יותר כועס, כך ניתזים יותר רסיסי רוק מפיו. הלוואי ויכלו הרסיסים שניתזים מפיו של הזקן המתקלח הזה להפוך למים שישטפו את החדר וישליטו בו את הניקיון שהוא כל כך שואף אליו. אך ממרום המיטה של הונזה ממשיכים לנשור כמו שלג, פירורי לחם וחתיכות נייר שהוא שומר, מחכה לשעת הכושר להשליך אותם מלמעלה על ראשו של שכנו מלמטה, איוון הנרגז.

אצל לא מעט נערים מוצאים בביקורת כלי אוכל מלוכלכים, קליפות תפוחי אדמה, קרומי לחם עם עובש. מישה קרא להם במאמרו האחרון בעיתון הקמרד בשם: 'מטנפי הצמרת'. ילדים שהמצעים שלהם תמיד מלוכלכים, שהפרורים חוגגים סביבם כאילו תפסו עצמאות. שלגרביים שלהם יש ריח של כרוב מקולקל. לפעמים ריטה המדריכה מרחמת עליהם ועוזרת להם לסדר, אבל שנייה אחרי מסדר הניקיון חוזר החדר להיראות כמו אחרי הפצצה.

הבוקר הזה נפתח בשיעור ספורט ויירקה המדריך שוב מריץ אותם באזור של חומות הגטו. החומות הללו הן כפולות וביניהן נוצר שטח מישורי שלו הם קוראים: הבָּשְׁטָה. בבשטה מתקיימות פעילויות הספורט של הילדים. הכול בזכות פרדי הירש, סגן ראש מחלקת הטיפול בנוער בגטו, שהצליח להשיג לכך רשות מהגרמנים ומצא מקום מתאים.

שתי סוללות עפר מסתירות את האזור הזה מן העולם, וזה דבר טוב. לידן ניתן למצוא את גני הירק שבהם עבדו נערים מבוגרים מהם. מרבית חברי החדר של איוון עוד לא היו מספיק מבוגרים כדי לצאת לעבוד, אבל לעתים נזקקו הנערים העובדים לתגבור, וכך יכלו גם הצעירים להתנדב לחקלאות בטבע הפתוח.

אבל עכשיו הם רצים ולא עובדים. הבוקר קר ופאוול שוב משתרך מאחור. הוא משתדל לצעוד בצעדים מהירים, מניח את ידו על הצד, לסמן שכואב לו. לידו רץ לקנר ומנסה לגרור אותו קדימה, צורח עליו בקולו הצרוד. פטר בק שוב במרפאה, והוא לא היחיד. החורף מביא איתו כל מיני הפתעות שמעלות את החום.

'קדימה, פאוול, עוד סיבוב אחד,' אומר הארי, וממשיך לרוץ. איוון מגביר את הקצב ועובר את הארי. הארי מגביר את הקצב ועובר את איוון, ששוב רואה בעיני רוחו את זגבוש נוסע במכונית המרוץ הצהובה-אדומה שלו בכביש הפתוח, וכמה ירוק מסביב. עוד מעט ודאי יעצור זגבוש לאכול כריך לחם לבן וטרי עם פרוסה עבה של גבינה צהובה וישתה כוס תה מתוק או אפילו מיץ מתפוזים טריים שזה עתה נסחטו, ואז ימשיך בנסיעה המהירה וחסרת הדאגות שלו בכביש. הוא ייסע גם חצי מדינה, אם רק יבוא לו, ואז ימלא דלק ויחזור שוב לאימוני נסיעה לקראת המרוץ הבא.

הנה שוב חלק מהעצים עומדים ללא עלים, מה שמעיד שגם הטבע לא עוצר. איוון ממשיך לרוץ, הרוח הקרה על פניו. האם זה בכלל חוקי לקנא בדמות שאתה יצרת? רגע לפני שיתעמק בשאלה הוא נזכר שזגבוש בכלל כלוא בצריף, מוקף באנשים רעים ושארבעת גלגלי המכונית הצהובה-אדומה שלו מנוקבים ממסמרים, אז איך ייסע בחופשיות?

יירקה המדריך מסמן להם בידו כי הריצה הסתיימה. הם מבצעים כעת תרגילי מתיחות ותרגילי קפיצות. אחר כך כל אחד מנסה לעשות שכיבות סמיכה. מישה נשבר אחרי שלוש, לקנר אחרי חמש, איוון אחרי שבע והארי מצליח לעשות כמעט עשרים. פאוול כמובן מתרומם בחצי הדרך ללא נשימה. המדריך יירקה מסמן להם וכולם רצים לכיוונו למשחקי כדור.

אחרי שמסתיימים הלימודים, הם יושבים כל אחד על מיטתו, נערכים למנוחת הצוהריים. לקנר כבר מחמם את שכניו במיטות הסמוכות לוותר על המנוחה לטובת טורניר פינג פונג.

'יש שמועות חדשות על טרנספורט!' מכריז הארי, שנכנס לחדר כמו רוח תזזית וצועד בנעליו הכבדות לעבר מיטתו. על כתפו של הארי תרמיל ובידו שק אליו אסף קוביות פחם שחורות שהביא כדי לחמם באמצעותם את החדר הקפוא.

'אוי ואבוי,' עונה פטר, ששוכב אותה עת על המיטה, הראש על השמיכה ורגליו על הכרית.

'כבר יודעים מי ברשימה?' שואל פאוול.

'עוד לא פרסמו,' עונה הארי, מוריד את השק והתרמיל הכבדים שנשא, מיישר את השמיכה שלו ומתיישב בחבטה על המיטה.

זה כבר נהיה עובדה. בכל כמה ימים, או שבועות, מתפרסמת רשימה של אנשים וילדים שעוזבים את הגטו ברכבות שנוסעות לכיוון מזרח. תחילה מתפרסם תאריך לטרנספורט ואז מתפרסמת כמות האנשים שהגרמנים אומרים שעליהם לעזוב. אחרון להתפרסם הוא החשוב ביותר – רשימת השמות של אלה שצריכים לארוז בחיפזון ולהיפרד מכולם.

מי שקובע את רשימת הנכללים בטרנספורטים היא ועדת הטרנספורטים של ההנהגה היהודית בגטו. הגרמנים מוסיפים בכל פעם לרשימה עוד כמה אנשים שנענשו על עבירות שונות ומשונות. מצד אחד, נקבע כי לא מפרידים משפחות, אבל בכל מחלקת עבודה, מנהלי העבודה היו מדרגים את נחיצות העובדים ומי שהיה נחוץ היה מוגן משילוח, אך מה עם בני משפחתו?

וכדי לעשות את הכול עוד יותר מסובך, יש כאלה שמופיעים ברשימה אבל לא בטוח שייסעו, ויש כאלה שנוספים לרשימה רק ברגע האחרון. איך אפשר לשחק ככה פינג פונג בחיים של משפחות שלמות?

'נו, הארי, תראה כמה בוץ, השארת עקבות כאילו עבר פה היפופוטם,' אומר מישה. 'לפחות תוריד את הנעלים. עשית פה גם שביל שחור של פחם עם השק, איך ננקה את זה עכשיו?'

'נו, מה אני אעשה, מישקוס?' עונה הארי. 'באתי הכי מהר שיכולתי. יש שמועות שהפעם יעזבו את הגטו בטרנספורט ילדים מהחדר שלנו.'

'אוי ואבוי,' זועק טומאש.

'שמועות הן רק שמועות,' אומר גרוטה, אבל טומאש מכסה את ידיו בפניו ומיד מתחיל לבכות. איוון נאנח, מסתכל על מישה ופטר והם מושכים בכתפיהם. הדליפה מהממטרות שבעיניו של טומאש היא דבר קבוע, ואין שרברב בנמצא.

'מה יהיה?' ממלמל טומאש ומושך באפו, 'מה יהיה, מה יהיה…'

איוון מתיישב על מיטתו של טומאש, ומניח יד על כתפו. 'יש לי רק שתי מילים לומר לך, טומאש,' הוא לוחש על אזנו.

'מה?' שואל טומאש בקול רועד.

'תולדות החדר,' אומר איוון ומונה באצבעותיו. 'בעצם שש מילים: תולדות החדר, תכתוב ותגיש לי כבר.'

'טוב, איוון,' אומר טומאש ומוחה את הדמעות.

'מה יהיה?' שואל פאוול בדאגה.

'אין מה לעשות,' אומר איוון, חוזר למיטתו וממשיך ליישר את דפי העיתון. 'נחכה. כמו תמיד.'

איוון מניח את העיתון בעדינות בתוך תיק החומרים והמאמרים שהוא אוסף במשך השבוע לכל גיליון. זהו תיק עור מרופט שאביו היה הולך איתו פעם לעבודה בבנק של נאחוד, העיר הצ'כית שבה התגורר איוון עם הוריו לפני המלחמה. בנאחוד היה אביו מנהל בנק, וכיום הוא פועל שעובד בבנייה בגטו. הוא עובד קשה ואיוון רואה אותו בעיקר בשבתות.

את התיק מניח איוון על המדף העליון של ארון הבגדים. מעליו נערם הר של חולצות שמיועדות לכביסה. מחר אחרי שיסתיימו הלימודים ייצא לכיוון מגורי ההורים וייתן לאימו את דפי העיתון כדי שתכרוך אותם יחד בחוט כחול-לבן שהשד יודע מאיפה השיגה בגטו.

רגע לפני שסוגרים עיתון, צריך שכל הדפים יתחברו להם יחדיו לתמיד. רק אז ירגיש שהעיתון באמת סגור ומוכן ושניתן לעבוד על הגיליון הבא. כל זה יוכל לקרות כמובן רק אחרי שטומאש יגיש לו סוף סוף את הפרק החדש של 'תולדות החדר'. טומאש תמיד מתמהמה ולא עומד בזמנים, וזה מרגיז.

'הפחם בוער?' שואל הארי אחרי כשעה. 'עוד לא כל כך,' עונה הונזה. 'יהה, הנה, יש ריח של עשן, פויה,' אומר מישה.

'אין עשן בלי אש,' משלים איוון.