החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!

יוצרת חיים מאבק

מאת:
הוצאה: | 2021 | 112 עמ'
הספר זמין לקריאה במכשירים:

21.00

רכשו ספר זה:

 

"לעולם! אבל לעולם!!! לא להיכנע ולא להיתקע על האבחנה שאומרת שאי אפשר. אני אחליט מה אפשר ומה לא.

ואני אחליט להצליח, וגם אצליח. גם אם זה יהיה כרוך במאמץ…

ואם אכשל, זה יהיה כישלון זמני. כי בשורה התחתונה – אני אצליח!"

 

יוצרת חיים מֵאבק כתוב בשטף ובבהירות, ורשמיו יהדהדו בכם זמן רב לאחר סיום קריאתו.

 

כשקשה לא תמיד קל לראות בהיר;

לפעמים קל יותר לראות את החיים שלנו דרך חייהם של אחרים.

מה שבטוח מבחינתי הוא שתמיד יש אפשרות אחרת גם אם היא עדיין לא נגלית לעין גם אם ממש נראה שאין אפשרות כזאת.

אני יודעת, ולא כי ניחנתי בכוחות-על (למרות שכך חשבתי כשהייתי קטנה, אבל הפסיכולוגית אמרה שרוב הילדים הנטושים והאומללים חושבים כך כדי להתגבר על קשייהם). אני יודעת כי הייתי שם, ועכשיו אני במקום אחר.

את מה שחוויתי אי אפשר למחוק, אבל לימדתי את עצמי לחיות לצד זה, לא לפי זה. יצרתי חיים אחרים, חיים על הקרקע; לא חיים תלושים ומעורפלים. אני עובדת ולומדת, אני אימא ובת זוג, ואני כותבת כי חשוב לי לומר לכל מי שנמצא בשפל המדרגה שיש אפשרות אחרת. תראו אותי.

 

בשטף, בבהירות, דרך עיני הילדה, אחר כך הנערה ולימים האדם שהפכה להיות, מגוללת אלכסנדרה ברקוביץ' את סיפור חייה, החל בילדותה באוקראינה בשנות ה-70 שבה חוותה נטישת אב וחיים לצד אם לא מתפקדת, דרך עלייתה ארצה וקשיי ההתאקלמות בה, הַמשך במעשי האונס וההטרדה המינית שעברה וכלה בהצלחתה ליצור חיים טובים יותר ובהגשמת ייעודה כאשת חינוך על אף כל זאת.

מקט: 4-1272-1070
  "לעולם! אבל לעולם!!! לא להיכנע ולא להיתקע על האבחנה שאומרת שאי אפשר. אני אחליט מה אפשר ומה לא. ואני […]

 

"העבר שלך אינו סימן לעתיד שלך"

אלון אולמן

 

אחד מהמשפטים שעזר לי להחליט לכתוב את הסיפור שלי.

זמן רב חשבתי, התחלתי, התחמקתי ודחיתי את המחשבה, ובוודאי את הכתיבה בפועל של הסיפור האישי שלי.

ולמה?

טוב, הוא די קשוח וטרגי.

וחשבתי לעצמי, מה? אני אכתוב את זה, ומי שיקרא ידע עליי עד כמה היו לי חיים קשים?

ירחמו עליי?

יחשבו שאני פסיכית?

אולי יחשבו שלא כדאי לתת לי אחריות או תפקידים או הערכה.

ואולי יעשו לי "טובה", כי אני מסכנה, כי היו לי חיים קשים… ואוי אוי אוי, איזו "אלופה אני", כי הינה, התקדמתי למרות הכול…

ואם יחשבו שאני באמת אלופה, איך אדע שזה אמיתי?

 

כך עבר הזמן, כי זה מה שהזמן עושה, הוא עובר.

באחד הבקרים בפנימייה מישהו כתב על הלוח: "זמן, אם לא היינו מגדירים אותו, הוא לא היה קיים." אני לא יודעת מה מקור המשפט, וזה גם לא משנה, כי אנחנו, בני האנוש, הגדרנו אותו, ולכן הוא קיים.

ואם הוא קיים, הוא עובר.

החלק המעצבן בזמן הוא העובדה שהוא נזיל, לא מוחשי, עובר מהר ואין אפשרות לחזור בזמן ולשנות דברים שקרו.

איזה מזל שאפשר לפעול בהווה וכך גם להשפיע על העתיד!

לאחרונה, שנים אחרי שהייתי בפנימייה, קרו אירועים שונים ומשונים, שבסופם, הלילה, החלטתי לכתוב את הסיפור שלי. המזעזע, הקשה, העצוב אבל גם השמח והמלא בעוצמה. מלא ברגעים טובים בתוך סוג של קטסטרופה קיומית.

ולמה?

פשוט כדי לתת השראה לאחרים שחווים דברים קשים וגם לתמוך באותו משפט שעזר לי להחליט לכתוב את הסיפור שלי. "העבר שלך אינו סימן לעתיד שלך" – כך גם אני טוענת.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “יוצרת חיים מאבק”