החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!

מבוא לזיהויו של רבי משה נגה, מחבר "אהבה בתענוגים"

מאת:
הוצאה: | 2012 | 142 עמ'
קטגוריות: יהדות, עיון
זמינות:

15.00

רכשו ספר זה:

חשיפת משנתו הפילוסופית של רבי משה נגה, שכתב באמצע המאה ה14, ספר רחב יריעה בשם "אהבה בתענוגים". הספר עוסק בסוגיות הפילוסופית המרכזיות של ימי הביניים, וביניהם – האל ותאריו, השגחה, הנס, בריאת העולם, עולם הבא, שכר ועונש נבואה ועוד. במחקרנו, אנו מתחקים על דעת המחבר בהם, תוך התייחסות להשפעות חיצוניות שהושפע מהם. בנוסף, עסקנו בזיהוי האיש, היכן ומתי פעל, כולל סקירה היסטורית ממצה על תקופתו – ספרד הנוצרית של אמצע המאה הי"ד.

מקט: 1-920-1

חשיפת משנתו הפילוסופית של רבי משה נגה, שכתב באמצע המאה ה14, ספר רחב יריעה בשם "אהבה בתענוגים".


מבוא לזיהויו של רבי משה נגה, מחבר הספר “אהבה בתענוגים”

רבי משה נתן ומבנה חיבורו ספר “אהבה בתענוגים”

רבי משה נתן בן יהודה נגה פעל ויצר במאה הי”ד, ולמסקנה זו הגענו על סמך הקולופונים בחיבורו “אהבה בתענוגים”.

הקולופון הראשון לקוח מכתב יד II: “…ונודה ונשבח האל יתברך אשר עזרנו כוונתו ורצונו יתברך לדבר באלו הדברים העמוקים… ונשלם החלק הזה הטבעי בשנת קי”ד לבריאת העולם לפ”ק…” משמע – חלקו הראשון של החיבור הוא משנת 1354.

בהמשך כתב היד נאמר כך ” …נשלם זה החלק הכללי האלוהי והשלמנו בכ”ח אדר שנת קט”ו, פרשת ויקרא אל משה…” כלומר בשנת 1354/5.

ככלל, ספר “אהבה בתענוגים” הינו חיבור בעל שלושה חלקים. החלק הראשון דן בנושאים שונים של הפיזיקה האריסטוטלית, החלק השני עוסק במטאפיזיקה ואילו החלק השלישי מוקדש לדיון בנושאים תיאולוגיים שונים.

החיבור מצוי כאמור בשני כתבי יד:

א. כתב יד אוקספורד בודלי מספר 1291, 142 דף, הכתוב בכתיבה ספרדית. הקולופונים בכתב יד זה מציינים את שנת כתיבת הספר באופן ברור: “…נשלם החלק הזה הטבעי בשנת קי”ד לבריאת העולם… ואני הכותב השלמתיו ליל ד’ כ”א לחודש אדר משנת ש’ ועשרים לפ”ק…” ובהמשך נאמר כי: “…נשלם זה הספר הנקרא אהבה בתענוגים בעזר האל יתברך העוזר לחסידיו אשר בתורתו הוגים, ה’ ימים לחודש טבת שנת השגי”ח לחידוש העולם… האל יתברך יזכרני וידריכני לעבודתו, ויפתח לבי בתורתו, וימלא משאלות לבי לעבודתו ליראתו ויצילני מן המונעים לאהבתו… יהודה אבן פאראש…” דהיינו – הספר עצמו נכתב באמצע המאה הי”ד (1354), ואילו כתב יד זה הועתק בשנת 1566. יהודה אבן פאראש הוא שמו של מעתיק כתב היד.

ב. כתב יד אוקספורד בודלי מספר 1292, 387 דפים, הכתוב אף הוא בסגנון כתיבה ספרדי. בסופו, כותב המעתיק, יעקב בן שענון, לבעלי הספר כדברים האלה: “…וכתבתיו להיקר ונכבד, החכם רבי נחמיאש, ישמרו האל ברוך הוא להגות ולקרות ולקנות ספרים הרבה עד אין קץ… והייתה השלמתו, שנים עשר לחודש ניסן המכובד…” ללא ציונה של שנת ההעתקה.

כאמור, כתבי יד אלה מצויים בספריית אוקספורד בודלי ומהדורת צילום שלהם מצויה במכון לתצלומי כתבי יד בבית הספרים הלאומי האוניברסיטאי בירושלים. לאחר השוואה שערכנו בין שני כתבי יד אלו, תוך ספרורם, בחרנו להסתמך במהלך הכתיבה על כתב יד אוקספורד בודלי 1292, זאת נוכח העובדה שכתב יד זה הוא השלם והבהיר מבין שני כתבי היד האמורים. אנו מניחים כי שני כתבי היד הועתקו ממקור אחד, היות שבהשוואה שערכנו לא מצאנו שינוי טכסטואלי מהותי בין השניים.

הפרט הקשה לפיצוח הוא מחבר הספר עצמו. אין לנו אודותיו פרטים ביוגרפים, ולמרבה הצער הוא אינו מזכיר מקומות בהם התגורר או אירועים היסטוריים דרמטיים שהתרחשו במהלך חייו. זיהוי האיש חייב בחינה שיטתית של ספרות המחקר בה אנו מוצאים אזכורים לשמו.

ראשון המחקרים הוא ספרו של BUXTORF. ספר זה כולל רשימת חיבורים של פילוסופים יהודיים, שחלקם ספון עדיין בכתבי יד. בין כתבי היד הרבים מאוזכר גם ספר “אהבה בתענוגים” של רבי משה נתן נגה. לדברי בוקסטרוף חיבר רבי משה נתן גם קובץ איגרות המצוי אף הוא בכתבי יד. למרבה הצער, קובץ זה לא נמצא ברשימות של קבצי רשימות של כתבי יד עליהם עברתי. למרות אזכורו של רבי משה נתן בספרו של בוקסטרוף, ראוי לציין מייד כי זה האחרון לא תמיד ראה את כל הספרים או כתבי היד עליהם כתב. ראיה לדבר מצויה בשני המקורות הבאים.

האחד– הוא ספר הקטלוגים של יעקב רומאן, בו נאמר בין השאר “…שני האחים חזקיה ויעקב (המאה ה-17, קונסטנטינופול) עסקו רבות בענייני בביבליוגרפיה עברית. האח יעקב היה בקשר עם בוקסטרוף, ומסר לו רשימות של חיבורים עבריים לספרו (שצוין קודם לכן). רשימות אלה היו בדרך כלל דלות בשר, וצוין בהן בדרך כלל שמות החיבורים והמחברים בלבד. בנוסף יעקב זה לא היה הבעלים של חיבורים אלה, עובדה המוסיפה קושי לאמינות רשימותיו…”

השני – הוא מאמרו של זוסמן – שני קונטרסים של רבי משה בוטריל. במאמר זה אומר זוסמן את הדברים הבאים אודות מקורותיו של בוקסטרוף: “…אין לסמוך בביטחון על רשימתו של רומאן, שהרי הוא רשם שם הרבה ספרים שבוודאי לא ראה אותם בעצמו, אלא מצא זכרם במקומות שונים, וזאת על פי דברי רומאן באיגרת אל בוקסטרוף במילים אלה – שבאו לידי או ששמעתי שמעם…” ברם למרות הביקורת הנוקבת על בוקסטרוף ומקורותיו, הרי ספר “אהבה בתענוגים” מצוי לפנינו, עובדה המאששת את קביעתו לפחות במקרה זה. פרט לאזכור החיבור של רבי משה נתן, אין בוקסטרוף נותן מידע כלשהו אודותיו.

בדומה לבוקסטרוף, גם יוליוס ברטולוקי מאזכר כלאחר יד את רבי משה נתן וחיבורו ספר “אהבה בתענוגים”, ללא מתן זיהוי כלשהו היכן ומתי פעל ויצר.

יצחק בן יעקב, בהבדל מקודמיו, מתאר את חיבורו של רבי משה נתן כדלקמן: “…[ספר אהבה בתענוגים הוא] חקירות על ענייני הדת ויסודי האמונה, ותוספת ביאור עניינים שנשמטו מספר מורה נבוכים לרמב”ם…” ובהמשך הדברים: “…ספר אהבה בתענוגים לרבי משה בן יהודה הוא מחקר פילוסופי עמוק ויקר מאוד, בריא אצלי שלא שזפתו עין גדולי חכמי דורנו… והוא גדול בכמותו… ונחלק לשלושה חלקים, וכל חלק נחלק למאמרים ודיבורים ופרקים…” כאן לפחות קיימת התייחסות לחיבור עצמו למרות שעדיין אין כל פרטים ביוגרפים אודות המחבר.

בספר Gallia Judaica קיימת התייחסות להיבט השמי של רבי משה נתן. סברתו אודות מהות השם נגה, מובאת מתוך דיון משפטי בעיר ארל, משנת 1387: “…בית המדרש הרבני של פרפינאן היה חייב להקפיד על שמיעת מספר מסוים של עדים. בית מדרש זה היה מורכב משמואל בן יוסף חסדאי הלוי, חיים בן שלמה רי”ת בן מאיר ויוסף בן יהודה נ’ג’ה…” הקיצור של ראשי התיבות רי”ת הוא “רוח השם תנחנו”. המילה נ’ג’ה פירושה “נוחו גן השם”, שם נרדף לביטוי זכרונו לברכה. בהמשך הדברים מאוזכר רבי משה נתן בן יהודה נגה וחיבורו “אהבה בתענוגים”, שנתחבר לדעת הגליה יודאיקה בשנת 1356.

שטיינשניידר קובע כי חיבורו של רבי משה נתן הינו משנת 1354, והוא ספון בכתב יד, בקטלוג של Neubauer. גם הוא מסכים להנחה כי השם נגה הינו ראשי תיבות ואין הוא חלק אינטגראלי מהשם המקורי.

באשר לשמו של רבי משה נתן , ניתן לומר כי היו מספר אישים בעלי שם זה שחיו במחצית הראשונה של המאה הי”ד. הראשון היה רבי משה נתן מהעיר טריגה (Tarega), השוכנת בפלך קטלוניה בספרד. איש זה היה מנהיג ופרנס על הציבור, וחיבר את הספר “תוצאות החיים”. השני הוא רבי משה נתן שעל שמו נשתמר קובץ שירים בתרגום קסטיליאני בלבד.והשלישי הוא אישיות ציבורית החתומה על תקנות של מספר קהילות בצפון מזרח ספרד משנת 1354. בנוסף, איש זה מופיע במספר תעודות משפטיות העוסקות בדיני ממונות של הקהילה היהודית בספרד.

לאור דבריו של שור אודות התקנות הנ”ל שבסופן חתום רבי משה נתן, מן הראוי להרחיב את הדיבור. ברקע תקנות אלה עמדה המגיפה השחורה (1348), שנפוצה בכול אירופה והפילה חללים רבים. הייתה זו תקופה הרת אסון לקהילות היהודיות באירופה, זאת נוכח האשמת ההיהודים בהתפרצות המגיפה ובהתפשטותה. נוכח גל אנטי יהודי זה החליטו קהילות ארגון, קטלוניה, ולנסיה ומיורקה להתאחד בתקנות ציבוריות מחייבות, כדי להקל את הנטל על הציבור היהודי תוך נקיטת עמדה אחידה ומלוכדת מול השלטון הנוצרי המאיים.

התקנות עצמן מקיפות ומפורטות מאוד ואנו בחרנו להביא את עיקרן:

1.הגעה להבנה מלאה עם מלך אורגון, אלפונסו ה-iv והכנסייה הקתולית, עד כמה שניתן, כדי להשיג את ברכתם והגנתם לכלל הקהילה היהודית, תוך מיתון רגשות הציבור הנוצרי, שראה ביהודים אשמים במגפה השחורה.

2.דרישה שבמקרה שיהודי בודד מהקהילה יחטא כנגד האמונה הנוצרית, יישפט כבודד וכיחיד, והקהילה בכללה לא תיענש בעטיו של יחיד זה.

3.מתן אפשרות ליהודים להעתיק את מקום מגוריהם במקרה הצורך.

4.בקשה שתשלומי המיסים של הקהילה היהודית יהיו על סמך חותמת רשמית שהקהילה תנפיק, זאת במטרה למנוע הטלת מיסים שרירותיים נוספים מצד נתיני המלך.

5.ביעור מלשינים מתוך הקהילה היהודית, הפועלים בעצה אחת עם השלטונות תמורת בצע כסף.

עיקרי הדברים הללו מצביעים על המצב המדיני-פוליטי שבו היו נתונות הקהילות היהודיות באותה תקופה, שהניע את ראשי ההנהגה היהודית להגיע להבנות עם השלטונות כדי למנוע התדרדרות מוחלטת. בנוסף, תקנות אלה משקפות מצב עגום בחיים היהודיים הפנימיים, בעיקר בתחום החברתי- מוסרי, זאת נוכח מכת ההלשנות מבית. אליבא דשור, לשון התקנות משקפת התדרדרות השכלתית-מדעית, היות שזו לשון רדודה ופשוטה.

תקנות אלה, משנת 1354, חתומות בין השאר גם על ידי רבי משה נתן, שלפי שור הוא אחד מנכבדי הקהילה היהודית בקטלוניה, וייתכן שהוא בעל ספר “אהבה בתענוגים”.

דעתו זו של שור התקבלה גם על דעת בעל אוצר הגדולים, שרבי משה נתן החתום על התקנות הוא מחבר ספר “אהבה בתענוגים” המצוי בכתב יד.

אסף מציין את שמו של רבי משה נתן באחד ממכתבי הר”ן לקהל עדת ברצלונה, בעניין מינויו של רבי פרץ הכהן כרב הקהילה. קובץ מכתבים זה של הר”ן מצוי בכתב יד באוצר הספרים של קהילת פראג, וצילום מהם מצוי במכון שוקן לחקר השירה העברית. התאריך של מכתבים אלה לא צוין, אולם לדעת אסף, זמן חיבורם הוא לאחר שנת 1349. כראיה לכך מציין אסף כי הר”ן מאזכר בחלק ממכתביו את העובדה כי נכבדי טוליטולה שלחו לרבי פרץ הכהן ובקשוהו להתמנות כראש הקהילה. בשנת 1349 ישב על כס הרבנות רבי יהודה בן הרא”ש, כך שמינויו של רבי פרץ לאחר תקופתו של רבי יהודה חייב היה להיות לאחר שנת 1349.

במכתבים עצמם מציע הר”ן כי קהילת ברצלונה תמנה את רבי פרץ לרבם, והם קיבלו את עצתו. אולם, לאחר שנה נמצא כי שכרו של רבי פרץ אינו מספיק לפרנסת ביתו, והוא נטה לעזוב את כס הרבנות בברצלונה. הר”ן ניסה לעכב בעדו, ופנה לשם כך לאחד מנכבדי הקהילה היהודית של קטלוניה בשם רבי שלמה קרשקש. אדם זה יחד עם רבי משה נתן נזכרים באגרות הר”ן, ושניהם אף חתומים על התקנות משנת 1354. הנה כי הן שור והן המכתב מקהילת ברצלונה מפנים אותנו לעיר קטלוניה בספרד הנוצרית, מקום פעולתו של רבי משה נתן.

אישוש נוסף להנחה כי רבי משה נתן פעל בספרד הוא ז’אנר החיבור שבו אנו עוסקים. כבר נטען כי בתקופה שבה אנו דנים היה קיים בספרד זרם הגותי ייחודי בפילוסופיה היהודית, ששילב בין משנתו של רבי אברהם אבן עזרא עם תורות ניאופלטוניות, עם שכלתנות מימוניסטית קלאסית.

אנו נראה כי רבי משה נתן מתבסס על דעת הרמב”ם ומשלב בתוכה תדיר את דעותיו של אברהם אבן עזרא.

למרות העובדה שאין בספר “אהבה בתענוגים”, יצירת סינתזה בין דברי הרמב”ם להגותו של אבן עזרא, בדומה לאבן צרצה, רבי חיים ישראלי ורבי יצחק ישראלי קרובו, הרי ניתן לומר כי רבי משה נתן הושפע רבות מזרם הגותי זה.

אם נסכם את הדברים, לאור המקורות שהובאו לעיל, אנו יכולים לקבוע כי רבי משה נתן פעל ויצר בספרד הנוצרית, במחצית הראשונה של המאה הי”ד, התגורר בעיר קטלוניה, והיה אחד מנכבדי הציבור היהודי בעיר זו.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “מבוא לזיהויו של רבי משה נגה, מחבר "אהבה בתענוגים"”