פריטות מהלב

תאהבו לאהוב.

תאהבו את הפריטות מהלב של האנשים איתכם,

אל תשפטו, תכירו מהלב את הלב שמולכם,

מי יודע? אולי תגלו שאנשים קסומים לידכם.

תאהבו ותגלו כמה טוב…"

 

הספר נקרא פריטות מהלב כי אני מאמינה

שהלב הוא תיבת התהודה של הגוף, כמו תיבת התהודה של הגיטרה.

הלב מעצים את הקול הפנימי שלנו

ואת המחשבות הטובות שלנו.

אנחנו יכולים לכוון את מיתרי לִבנו זה לזה ולהתכוונן לטובה.

אם אתם מתמודדים עם פריטה ישנה,

מוזמנים לפתוח את הספר ולהרגיש עומק מלא שמחה,

שיגרום לכם לכוון את מיתרי לִבכם,

לפרוט מהלב מנגינות חדשות שינגנו את חייכם.

עדי אבוקרט, משוררת ויוצרת בשנות העשרים לחייה,

היא נפש של אמנית הנותנת כוח בשיריה.

דרכם מעוררת השראה בקרב רבים — בהרצאות,

בהופעות, בהעברת פעילויות וברשתות החברתיות.

 

בספר הביכורים תפגשו בתעצומות הנפש של עדי.

בח"י הפרקים שנבראו מעולמה הפנימי,

בשיריה שהיו מקור כוחה בהתמודדויות רבות,

וכתרפיה התלוו יצירותיה האמנותיות.

 

ייעודה להמשיך לכתוב, להלחין, לפרוט,

ליצור, לקרב לבבות,

ולעזור מתוך הזדהות אישית

לכל מי שחווה התמודדות.

 

בנימתה האופטימית,

"כל יצירה מהלב היא היפה באנושות".

מקט: 4-1272-294

לאתר ההוצאה הקליקו כאן

תאהבו לאהוב. תאהבו את הפריטות מהלב של האנשים איתכם, אל תשפטו, תכירו מהלב את הלב שמולכם, מי יודע? אולי תגלו […]

---

פרק א’ משפחה לעצמי

משפחה לעצמי

בחיים,

לעתים, נשים לב שאנחנו מכירים

סוגי משפחה

מגוונים, מרגשים, מיוחדים…

אִם

יִהְיֶה לִי עוֹד מָקוֹם,

פָּשׁוּט לָשֶׁבֶת וְלַחֲלֹם,

עַל מָה שֶׁעוֹד יִקְרֶה,

עַל מָה שֶׁעוֹד יִהְיֶה.

אִם

פָּשׁוּט לֹא אֲחַכֶּה

לְמָה שֶׁהַזְּמַן יַעֲשֶׂה,

אָבִין שֶׁהַמַּעֲנֶה רַק בִּי,

שֶׁזּוֹ אֲנִי עִם עַצְמִי.

כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁבִּי

הֵם לְלֹא סָפֵק

חֵלֶק

מֵהַיִּתְרוֹנוֹת שֶׁלִּי.

אִם

לֹא הָיוּ לִי אֶפְשָׁרוּיוֹת,

לֹא פְּחָדִים וְהַחְלָטוֹת,

לֹא מַחְשָׁבוֹת מְיֻתָּרוֹת,

עַל מָה הָיִיתִי חוֹלֶמֶת בַּלֵּילוֹת?

אִם

הַכֹּל הָיָה אַחֶרֶת,

לֹא הָיִיתִי מַכִּירָה אוֹתִי,

וְהַזְּמַן יַעֲנֶה לְכָל שְׁאֵלוֹת לִבִּי.

זוֹ הַמִּשְׁפָּחָה לְעַצְמִי.

|►►  ►►  || ►  ◄◄  ◄◄|

פריטות מהלב | עדי אבוקרט

תלתלים

כְּשֶׁאוֹמְרִים תַּלְתַּלִּים הַכַּוָּנָה לְמִשְׁפָּחָה,

לְהִזְדַּהוּת, לְאֹפִי,

כִּי הֵם מְאַפְיְנִים אֶת הַשִּׂמְחָה,

הָאֵנֶרְגִּיּוֹת וְהַחִיּוּךְ הַקּוֹפְצָנִי.

כְּשֶׁהַתַּלְתַּלִּים בָּאֲוִיר עָפִים,

אִישִׁיּוּתֵנוּ

קוֹרֶנֶת,

נְקַבֵּל מַחְמָאוֹת וְכָל אַחַת

תַּרְגִּישׁ מְיֻחֶדֶת.

לִהְיוֹת עִם תַּלְתַּלִּים

זֶה לָקוּם בַּבֹּקֶר,

וְכֻלָּם יָשִׂימוּ לֵב

שֶׁקָּמְתִי

לִפְנֵי כַּמָּה שְׁנִיּוֹת.

זֶה לְנַסּוֹת לְסַדֵּר

וּבְאוֹתָהּ עֵת לְאַבֵּד סִכּוֹת,

שֶׁיִּמָּצְאוּ אַחֲרֵי כַּמָּה שָׁעוֹת

לְפָחוֹת.

זֶה לַעֲשׂוֹת תִּסְרֹקֶת,

וְכֻלָּם יַחְשְׁבוּ

שֶׁהָיִיתִי

בַּמִּסְפָּרָה.

זֶה לַעֲשׂוֹת סֶלְפִי

עִם מִשְׁפָּחָה וַחֲבֵרִים,

וּבְרֹב הַמִּקְרִים,

הַתַּלְתַּלִּים אוֹתָם מַסְתִּירִים.

לִפְעָמִים הַתַּלְתַּלִּים

מַרְאִים אֵיךְ

אֲנִי מַרְגִּישָׁה –

אִם עֲיֵפָה, יוֹצֵאת לִמְסִבָּה,

אוֹ אוֹסֶפֶת בְּעִפָּרוֹן

וְלוֹמֶדֶת לְלֹא הַפְסָקָה.

בְּטִיּוּל שֶׁטַח הֲכִי יָפִים

מֵהַסִּבָּה

שֶׁכְּשֶׁאֵינָם מְסֹרָקִים

הֵם מִסְתַּדְּרִים, מִשּׁוּם מָה

הַתַּלְתַּלִּים הֵם סִימָן הַהֶכֵּר שֶׁלָּנוּ בְּכָל עוֹנָה –

בַּגֶּשֶׁם, בַּלַּחוּת, בְּחֹם יוּלִי-אוֹגוּסְט, בַּשַּׁלֶּכֶת… כָּל הַשָּׁנָה.

|►►  ►►  || ►  ◄◄  ◄◄|

פריטות מהלב | עדי אבוקרט

אנשים קסומים

מִשְׁפָּחָה, הַכֹּל מַתְחִיל מִמִּשְׁפָּחָה.

הָאָסוֹצְיַאצְיָה יוֹתֵר מִדַּי גְּדוֹלָה –

הֲמוֹנֵי אֲנָשִׁים קְסוּמִים לָרֹאשׁ צָצִים,

מִילְיוֹנֵי חִיּוּכִים מֵאַלְבּוֹמִים.

אוּלַי הַחִיּוּכִים

גַּם מִשִּׂמְחָה מְהוּלָה בְּעֶצֶב

וּמֵעַנְפֵי מִשְׁפָּחָה

הַמְּלַוִּים דֶּרֶךְ הַלֵּב.

אוּלַי הַחַיִּים

הִפְגִּישׁוּ בֵּינֵינוּ

וּמֵחֲוָיוֹת מְרַגְּשׁוֹת

לִדְרָכַי נִכְנְסוּ.

בְּפֶרֶק אַחֵר הִכַּרְתִּי עוֹד מִשְׁפָּחָה,

הִרְגַּשְׁתִּי הִזְדַּהוּת עֲנָקִית, כָּל כָּךְ חֲשׁוּבָה.

הֲמוֹנֵי אֲנָשִׁים קְסוּמִים, כְּמִשְׁפָּחָה מִבִּפְנִים,

מִילְיוֹנֵי חִיּוּכִים וְאַהֲבָה גְּדוֹלָה לַחַיִּים.

וְאַחֲרֵי כִּכְלוֹת הַכֹּל,

כָּל אָדָם,

הַדֶּרֶךְ שֶׁלּוֹ בָּעוֹלָם

מַתְחִילָה מִמִּשְׁפָּחָה.

|►►  ►►  || ►  ◄◄  ◄◄|

פריטות מהלב | עדי אבוקרט

קמטים במצח

הָאָסוֹצְיַאצְיָה שֶׁעָלְתָה לִי:

קְמָטִים בַּמֵּצַח –

חוֹשְׁבִים אוֹ מֻפְתָּעִים?

מִזְדַּקְּנִים אוֹ מִתְבַּגְּרִים?

עֲצוּבִים אוֹ שְׂמֵחִים?

אֶפְשָׁר לְהָבִין רַק מֵהַהַבָּעָה

אוֹתְךָ בַּמִּשְׁפָּחָה,

בְּלִי לוֹמַר מִילָה.

כָּךְ, בְּשֻׁלְחָן עָגֹל חֲסַר פִּנּוֹת,

נוּכַל לְשַׁתֵּף מִלִּבֵּנוּ רְגָשׁוֹת:

אֶת עֵינֵי הַמִּשְׁפָּחָה נְעוֹרֵר בְּרֶגַע,

אֶת רֵיחַ הֶעָבָר נִזְכֹּר, וְנֵדַע

שֶׁאֵין בְּרִיחָה מִמֶּנּוּ וּמֵהַטּוֹב שֶׁבּוֹ.

אֶפְשָׁר לְהָבִין הַבָּעָה כָּזוֹ

כְּשֶׁבְּפֶה מְחֻיָּךְ נְדַבֵּר,

וּבְאָזְנַיִם קְשׁוּבוֹת נְסַפֵּר.

כָּךְ קְמָטִים בַּמֵּצַח מִתְנַהֲגִים –

מַבָּטִים, תְּחוּשׁוֹת, זִכְרוֹנוֹת, הַכֹּל מַסְבִּירִים.

 

|►►  ►►  || ►  ◄◄  ◄◄|

פריטות מהלב | עדי אבוקרט

ואולי עוד כמה שנים

אַל תִּדְאֲגוּ, יִהְיֶה לָנוּ טוֹב.

לָמַדְנוּ לֶאֱהֹב,

לִהְיוֹת עִם מִי שֶׁקָּרוֹב.

נֶהֱנִים מְכָּל שְׁנִיָּה,

נַעֲשֵׂינוּ מִשְׁפָּחָה.

וְאוּלַי בְּעוֹד כַּמָּה שָׁנִים,

הַכֹּל יִהְיֶה כְּמוֹ עַכְשָׁיו –

כֻּלָּנוּ יַחַד,

פֶּרֶק חָדָשׁ נִכְתָּב,

שֶׁהַזְּמַן תּוֹפֵר לָנוּ.

הַשָּׁעוֹן

אֶל הַמָּחָר מַרְאֶה

שֶׁהֶעָתִיד כְּבָר מְחַכֶּה.

עוֹד מְעַט נִגְמָר הַזְּמַן,

וּכְבָר לֹא נִהְיֶה כָּאן.

וְאוּלַי בְּעוֹד כַּמָּה שָׁנִים,

נַחֲזֹר לְאוֹתָהּ תְּקוּפָה

וְתִתְנַגֵּן אוֹתָהּ מַנְגִּינָה,

וְאֹמַר תּוֹדָה לָאֵל,

שֶׁאַתֶּם בְּסֵדֶר.

שיר המוקדש לרגע קסום

שנפרט מהלב בסיום התיכון,

עם חבריי למסיבת הסיום,

בתקווה לחזור

אי שם בעתיד לפגישת מחזור.

|►►  ►►  || ►  ◄◄  ◄◄|