PARRICIDE

שני סיפורים מאת שניים מגדולי הסופרים הצרפתים בכל הזמנים – מופסאן ופרוסט. בשניהם מתוארים ברגישות שאין דקה ועמוקה ממנה מעשי רצח של הורים בידי בנים. הסיפורים חפים משיפוטיות ומביאים את הדברים לקורא באופן שיהא זה הוא שישפוט. באחרית הדבר מרחיבה ענת רנן את היריעה ומנתחת בכלים פסיכואנליטיים את כל אחד מהמקרים בנפרד ואת המשותף ביניהם – ובעצם לכולנו.

מקט: 4-644-1096

לאתר ההוצאה הקליקו כאן

שני סיפורים מאת שניים מגדולי הסופרים הצרפתים בכל הזמנים – מופסאן ופרוסט. בשניהם מתוארים ברגישות שאין דקה ועמוקה ממנה מעשי […]

---

הקדמה

Parricide, כלומר רצח הורֶה, הורים או קרוב משפחה אחר, הוא השם הלא שגרתי והלא עברי שבחרנו לספר זה.

במקור קרא גי דה מופסאן (1850–1893) לסיפורו הבדיוני Un parricide, כלומר "רוצח הורים" או "רצח הורים", ואילו מרסל פרוסט (1871–1922), עשרים וחמש שנה לאחר מכן, קרא לרשימתו "העיתונאית" — שהיא תגובתו לסיפור אמיתי שהתרחש באותם ימים וזעזע את כל פריז — Sentiments filiaux d'un parricide, כלומר "רגשותיו של בן רוצח הורה".

ראוי לציין שפרוסט, אשר הכיר היטב את יצירותיו של מופסאן, הגדיר אותו כ"סופר מִשני". פרוסט הצעיר אף פגש את מופסאן עצמו מדי פעם בסלונים ספרותיים פריזאיים שבהם ביקר בהיותו סופר צעיר וצמא לחברה תרבותית ראויה.

באחרית הדבר המקיפה והמעמיקה שכתבה ענת רנן לשני הסיפורים אפשר לעמוד טוב יותר על הקשר ביניהם כמייצגים תופעה אוניברסלית עתיקת יומין שהיא חלק בלתי נפרד מחיינו, בעוצמה כזאת או אחרת, מאז היות האדם.

המתרגם

 

הסיפור רוצח הוריו ראה אור בקובץ גואי דה מופאסאן, סיפורים, בתרגומם של פנינה ויוסף כרוסט, הוצאת ספרי זהב, תל אביב (לא צוינה שנה).

רשימתו של מרסל פרוסט כלולה בחוברת קשת ס"ו, 1975, תחת הכותרת רגשי אהבת־בן של רוצח הורה וכן בספר תענוגות וימים, הוצאת כנרת זמורה ביתן, 1979. שניהם בתרגומו של יורם ברונובסקי.