החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

פריז, סיפור אהבה

מאת:
מצרפתית: ראובן מירן | הוצאה: | 2014-02 | 256 עמ'
קטגוריות: עיון, פנאי
זמינות:

19.00

רכשו ספר זה:

דומה שאין עוד עיר על פני כדור הארץ שסופרים ומשוררים, אמנים והוגי דעות כה רבים – מכל התרבויות ובכל הזמנים – כתבו על אודותיה כה רבות כמו פריז. עם כל הכבוד השמור לערים מופלאות ברחבי תבל, אין עוד אחת שרבים כל כך נמשכו ונמשכים אליה בעבותות של קסם, וחשים דחף לכתוב עליה. כי פריז היא סיפור אהבה, וכמו בכל סיפור אהבה, היא מקרינה על אוהביה משיכה עצומה ומזרימה לעורקי הדמיון אינסוף לחשים מפתים.

[…] במשך כשנתיים אספתי מדבריהם של מאות סופרים, משוררים, אמנים ופילוסופים בני כל הזמנים והלאומים שפריז עוררה בהם תחושות מרטיטות לב והִשרתה עליהם מחשבות ורגשות שהניעו רבות מיצירותיהם. כולם יחד, וכל אחת ואחד מהם בנפרד, יוצרים עומק ספרותי המאפשר להכיר טוב יותר את העיר הזאת ולהמשיך לעשותה מקור השראה ומשיכה.

לקטעים שבחרתי, ורבים מהם אף תרגמתי מצרפתית, הוספתי מבחר צילומים שצילמתי המביעים את התרשמותי האישית מאווירתה המיוחדת.

מקט: 4-644-1017
לאתר ההוצאה הקליקו כאן

דוגמה חינם לאייפד, אייפון, אנדרואיד ומחשב הורד/י דוגמה חינם לאייפד, אייפון, אנדרואיד ומחשב

דוגמה חינם לקינדל הורד/י דוגמה חינם לקינדל

כדי לקרוא אנא התקן תוכנת קריאה המתאימה למכשירך כמפורט במדריך לקורא


הקדמה

דומה שאין עוד עיר על פני כדור הארץ שסופרים ומשוררים, אמנים והוגי דעות רבים — מכל הארצות והתרבויות ובכל הזמנים — כתבו על אודותיה כה רבות. עם כל הכבוד השמור לירושלים, לאתונה, לרומא ולעוד ערים מופלאות ברחבי תבל, דומה שאין עיר בעולם שרבים כל כך נמשכו ונמשכים אליה בעבותות של קסם וחשים דחף לכתוב עליה. כי פריז היא סיפור אהבה, וכמו בכל סיפור אהבה, היא מקרינה על אוהביה משיכה עצומה ומזרימה לעורקי הדמיון אינסוף לחשים מפתים.

נפגשנו לראשונה ביולי 1966. הגעתי אליה ברכבת מהולנד, ארבעה חודשים אחרי שעזבתי את דרום אפריקה. הייתה זו שעת אחר צהריים לוהטת. בתחנת הרכבת הצפונית בלע אותי המטרו ולאחר זמן מה הקיא אותי בלב הרובע הלטיני, ושם, בקומה השנייה של בית מלון קטן מעל מסעדה סינית מול מוזיאון קְלוּני, ביליתי את הלילה הראשון בחיקה. הייתי אז בן עשרים ושתיים, עם מעט מאוד כסף בכיס אבל עם צמא גדול להרחיב דעת, ורעב עמוק למצוא מקום שיש בו חירות, שוויון ואחווה. לפרנסתי עבדתי כשוער לילה בבית מלון זול ברובע דל, סַבּל בתחנת רכבת בתקופת חופשות הקיץ, מורה לעברית בקורסי ערב למבוגרים, ובימי א' לילדים. וכתבתי. אבל פריז לא חייכה אליי. העבודה הייתה קשה, הכסף מועט, והלימודים עמדו בפתח, אבל חשתי שאני חלק מעולם גדול ורבגוני ולא עוד פרט בודד באי חמוש, מסתגר ומתבדל. הרגשתי שאני אדם חופשי ללא קשר למוצאי, לצבע עורי או לאזרחות שלי. מלבד תחושת רוממות הנפש שמילאה אותי מן הרגעים הראשונים של המפגש, היו גם ימים שהבטן קִרקרה מרעב, והעור התברוֵוז מקור. התגוררתי אז בבניין מפואר ברחוב קטן ברובע השבע עשרה, סמוך למטרו ארזַ'נְטין, תחנה אחת מערבה לשער הניצחון, בחדר משרתות קטנטן בקומה שישית בלי מעלית, ועם כיור וברז ושירותים משותפים לדיירי קומת הדלפונים. נהגתי אז להיכנס לסֶלְף סֶרוויס שזה עתה נפתח בשַאנז אֶליזה, להניח על המגש חצי באגֶט ויוגורט ולהשלים את החסר בחרדל ובסוכר שתמורתם לא היה צורך לשלם. ועדיין היא נותרה בעבורי, כמאמרו של פילוסוף הייאוש המפוכח אמיל סיוראן: "הנקודה הרחוקה ביותר מגן עדן, אבל עדיין המקום היחיד שטוב להתייאש בו."

היו אלה חוויות לא קלות אך מעצבות, אבל יותר מכול חוויתי באותם ימים את תמצית החירות האנושית ולמדתי ש"פריז היא כל מה שאתה רוצה. בפריז אתה יכול להשתעשע, להשתעמם, לצחוק, לבכות, לעשות ככל העולה על רוחך. איש אינו זורק לעברך מבט, כיוון שיש עוד אלפים שעושים אותו הדבר, איש־איש בדרכו," כמו שכתב פרדריק שופן באחד ממכתביו. ואהבתי את מה שחוויתי, ואהבתי את מה שלמדתי.

ומאז העיר הזאת מקננת בי ומשמשת לי בית שני, עיר מקלט, מקור של תעצומות נפש, מקום מסתור מדוּמה ובה בעת מוחשי מאוד, חיוני ומנחם, מקום גלות שהוא לי יותר ויותר בית. כמו שכתב הנרי מילר כמה עשרות שנים לפניי: "[הִרגשתי ש] אני אוהב את המקום הזה; הייתי רוצה להישאר כאן לנצח… כאן אכתוב, כאן אחיה ואכתוב… ובכל יום אראה עוד קצת מפריז, אחקור את זה, אלמד כאילו היה מדובר בספר… הרחובות שרים, האבנים מדברות, ובתים נוטפים היסטוריה, תהילה, רומנטיקה."

***

לפני כשנתיים גמלה בי ההחלטה "לגמול" לעיר הזאת ולהעניק לעצמי ולשאר אוהביה שי: אוסף צנוע של דברים שכתבו על אודותיה סופרים ומשוררים שאהבו את העיר הזאת. וגם אם אירע שדעתם לא הייתה נוחה ממנה, בעִתות מצוקה, היו אלה פצעיהם של אוהבים, ובכתבים אחרים שלהם אפשר למצוא שירי הלל לאותה עיר עצמה. וכך התחלתי לחפש, ללקט, לתרגם מדִבריהם של סופרים ומשוררים ככל שהשיגה ידי, ולחוות את העיר הזאת גם דרך עיניהם ורגשותיהם. המשימה הזאת שהטלתי על עצמי שאבה אותי לתוכה והייתה לאובססיה כמעט. ביליתי שעות וימים בספריות, בחנויות ספרים חדשים ומשומשים, בבתיהם של ידידים — הכול כדי לצוד את הדברים שאני שמח ומתכבד להגיש לכם עכשיו. מהר מאוד הבנתי שאני עומד לפני חבית ללא תחתית והחלטתי לסמן קו גבול לכפייתיות שאחזה בי.

כי גם ים גדול, ספק אם יוכל לכלול את כל הטקסטים הספרותיים שפריז מוזכרת בהם לאורך התקופות, בכל השפות. מיצירותיהם של אונורה דה בלזק ושל אמיל זולה בלבד אפשר ליצור ספרים שלמים על דמותה, על טִבעה ועל אופייה של העיר הזאת ושל החיים בה. לפיכך, מאות הקטעים הכלולים בספר צנוע זה משקפים, מלבד את טעמי האישי, את יְכולתי לטפל במושאי בחירתי בפרק הזמן שעמד לרשותי.

***

הערה בעניין סדר הופעתם של הקטעים בספר — אחרי מחשבה והתלבטות החלטנו במערכת נהר ספרים להגישם כמו שהתרחשו בדרך כלל במציאות חיי, כלומר ללא סדר ובלי חלוקה לנושאים או לתקופות. כי כך חוויתי — ועדיין אני חווה — את פריז: אינספור מפגשים בערבוביה מַפרת דמיון ורגש, חפה מכל סדר. באורח זה נשמר, בעיניי, העונג שבַּגילוי; ההנאה שבהפתעה.

הדימויים המשובצים בספר מציגים קטעי מַראות מזווית אישית מאוד. הם נבחרו מתוך כאלף צילומים שצילמתי במהלך השנתיים האחרונות ושובצו בדפי הספר בצורה אקראית ובלי כיתובים. אני מאמין שהקוראות והקוראים יוכלו להשלימם בעזרת דמיונם ואולי אף יזהו מקצת מהמקומות שבהם צולמו.

ואסיים בתודה גדולה מעומק הלב להוצאות הספרים שמקצת מהקטעים שבספר נלקחו מספריהן, וכמובן למחברים ולמתרגמים. יבואו כולם על הברכה.

ראובן מירן

בנימינה — פריז, ספטמבר 2013

  1. :

    אני מחכה לספר הגיגיטלי!!!

הוסיפו תגובה