החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

פחד חרטה ומשאלת לב

מאת:
הוצאה: | 2020 | 432 עמ'
הספר זמין לקריאה במכשירים:

44.00

רכשו ספר זה:

כולנו כועסים לפעמים, עצובים לפעמים, מתחרטים לפעמים. כולנו שוגים באשליות, נאחזים בחלומות. לרגשות שלנו יש מחיר והשלכות, לעיתים רק עלינו, לעיתים גם על אחרים. אני כועס על מחבר הספר, שלא הגיש טיוטה בזמן. לשנינו לא נעים. המחבר עצוב, כי לא אהבתי את המבוא שכתב. צריך למצוא דרך לעודד אותו. רגשות הם בדרך כלל עניין לעיסוק פרטי, ליחסים אישיים. החרטה שלה היא שלה. האימה שלו היא שלו.

זה לא מה שמעניין את פרופ׳ גדי היימן. הוא מתעניין במקומות שבהם רגשות של כעס מובילים לקטל של מאות אלפים. הוא מתעניין במצבים שבהם רגשות של חרדה מדרדרים אימפריות לסף תהום. הוא מתעניין באירועים שבהם רגשות של חרטה מובילים מנהיגים להימורים מטורפים. למעשה, כפי שהוא מדגים בספר, כך מתנהל העולם. כך מוכרע גורלם של מיליארדים. יש משהו מתעתע בספר שלו: הוא מתאר תהליך עוכר שלווה בסגנון קולח, כמעט מחויך. את העולם הוא מדמה לעיירת ספר במערב הפרוע. ״החוק קיים אך הנבלים בעיירה רואים בו המלצה בלבד… כיוון שכך, אף על פי שרוב התושבים בעיירה הם טיפוסים נורמטיביים, הם אינם מעיזים לצאת מפתח ביתם ללא אקדח בחגורתם. הפיתוי להשתמש בנשק קבוע״.

כאשר תתחילו לקרוא את הספר, אולי תחשבו לרגע שאתם כבר יודעים הרבה ממה שכתוב בו. אתם יודעים שהיפנים תקפו בפרל הרבור, שהצרפתים התעקשו להשפיל את גרמניה, שצ׳כוסלובקיה ננטשה, שישראל

כבשה את חצי האי סיני, שרוסיה ואוסטרו־הונגריה התקשו להסתדר, שצ׳מברלין החניף להיטלר. אבל למה קרו כל הדברים האלה? היימן בוחן בדקדקנות תהליכים של קבלת החלטות. הוא מביט בחדות מפוכחת במניעים העמוקים שמגלגלים מנהיגים ואומות לאסון ידוע מראש, למרחץ דמים אכזרי וחסר תוחלת.

פה ושם, זה יזכיר לכם את ״מצעד האיוולת״ הקלאסי של ברברה טוכמן. אבל היימן לא רואה איוולת, הוא רואה קנאה וחרטה, פחד ואשליה, בושה ואשמה. אזמל המנתחים שלו מיטיב לחדור לנבכי הנפש הסוערת של קיסרים ומצביאים, דיפלומטים ושרים. ולא, הם לא טיפשים. היה נוח יותר, קל יותר, לחשוב שהם טיפשים. אלא שזו לא תהיה אבחנה מדויקת. היימן מוכיח שהם הרבה יותר גרועים מטיפשים. הם אנושיים.

שמואל רוזנר

 

פרופ׳ גדי היימן הוא מרצה במחלקה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית, ראש המגמה לביטחון בין־לאומי ודיפלומטיה. ספרו הקודם (סופה של ידידות מופלאה, הוצאת מאגנס) עסק ביחסי ישראל וצרפת בתקופת הנשיא דה גול.

מקט: 15101476
כולנו כועסים לפעמים, עצובים לפעמים, מתחרטים לפעמים. כולנו שוגים באשליות, נאחזים בחלומות. לרגשות שלנו יש מחיר והשלכות, לעיתים רק עלינו, […]

הקדמה

בילדותי קראתי שוב ושוב את המלך מתיא הראשון, ספרו המופלא והמרגש של יאנוש קורצ’אק. הספר מספר על מתיא, נסיך שהתייתם מהוריו בהיותו רך בשנים והפך מלך בגיל עשר. קטע אחד הרשים אותי במיוחד ולא פסקתי להרהר בו. מתיא מנסה לקדם את זכויותיהם של הילדים ובשלב מסוים קורא לילדי העולם להקים תנועת מחאה. שכניו רואים קריאה זו כניסיון המרדה ושולחים צבאות על מנת להוריד את המלך הצעיר מכיסאו. אחד מהם הוא המלך העצוב, שגילה בעבר חיבה כלפי מתיא. כאשר שומע מתיא כי ידידו בגד בו והצטרף לאויביו, הוא מסרב להאמין, אולם המלך העצוב, למרות רגשותיו האבהיים כלפי מתיא הקטן, אינו יכול לנהוג אחרת שכן כשליט הוא חייב להפריד בין הרגשות האישיים שלו ובין חובותיו לבני עמו.

הדילמה שבה מצא את עצמו המלך העצוב ריתקה אותי. זה היה מפגשי הראשון עם עולם היחסים הבינלאומיים. מאוחר יותר, כאשר התחלתי ללמוד יחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית, גיליתי שאומנם תפיסה זו של הפרדה בין מדינאות ובין רגשות מאפיינת את הגישות המרכזיות בתחום, אולם באותה תקופה החלו חוקרים רבים לאתגר אותה ולבחון את המקום שתופסים רגשות בפוליטיקה הבינלאומית. ספר זה הוא ניסיון ראשון להביא את סיפור הממשק בין רגשות ופוליטיקה בינלאומית אל קהל מחוץ לכותלי האקדמיה בישראל.

בהכשרתי ובמקצועי אני היסטוריון של היחסים הבינלאומיים. ואכן, הספר שלפניכם עוסק בהיסטוריה של המאה העשרים אך הוא אינו מחקר היסטורי של ממש. אני מציג בו את הפרשנות שלי לאירועים ידועים ומוכרים שזכו לתשומת לב מחקרית רבה. אינני מביא ממצאים חדשים ואיני מתיימר להוסיף על הידע ההיסטורי הקיים. אני משתמש בספרות מקיפה מתחום הפסיכולוגיה, הכלכלה והיחסים הבינלאומיים ומחבר אותה לספרות העשירה לא פחות העוסקת בפרשות ההיסטוריות שאני מתאר. תרומתי היא בניתוח המקרים ההיסטוריים באמצעות מודלים מתחומי הידע האחרים שהזכרתי.

כיוון שאין זה מחקר אקדמי, לקחתי לעצמי את החופש לנסח את הדברים בלשון מסוגננת והומוריסטית. כמו כן, בניגוד לנורמות המקצועיות שחונכתי להן, איני נמנע מלחרוץ משפט ולהביע ביקורת על חלק מהדמויות. אני גם מרבה להשתמש באנקדוטות וציטוטים שמצאתי במקומות שונים וייתכן שפה ושם הובילוני הללו לאי אילו אי־דיוקים. עם זאת, בתיאור קווי העלילה המרכזיים השתדלתי להיצמד אל הספרות המרכזית, ולא להסתמך על דעת מיעוט. לבסוף, למען קריאה רציפה, המעטתי ככל האפשר בציון מקורות. אני מפנה למקור רק כאשר מדובר בציטוט ישיר. בסוף הספר תוכלו למצוא רשימה מלאה של המקורות שהשתמשתי בהם בכל אחד מהפרקים.

אני רוצה להודות לשורה של אנשים שהסכימו להקדיש מזמנם היקר ולקרוא פרקים מתוך הספר ולהעיר את הערותיהם הנבונות: אודי אבן־אור, תמר אבן־אור, ציון אברוני, יערה אלעזרי, ניסים ביטון, לטם בסן־נייגל, אהוד נקר, אמיר פרומר, גליה בר־נתן פרס ורוני קנטור. בייחוד ברצוני להודות לבת זוגי אלה לוין על האהבה והתמיכה שהיא מרעיפה עלי, שחיוניות לעבודתי כמו אוויר לנשימה.

אין עדיין תגובות

רק לקוחות רשומים שרכשו את המוצר יכולים להוסיף תגובה.