שנינה ומשל

״זה לא ספר שירה אלא ספר שעוסק בשרירות ובשררה,׳ ההתמודדות עם המציאות היא משימה שמעסיקה את רובנו. אף על פי שיהיו הנכשלים מתבוססים ומתפלשים לפניה, תמשיך המציאות לבעוט בהם ללא רחם.

מקט: 4-86-479

״זה לא ספר שירה אלא ספר שעוסק בשרירות ובשררה,׳ ההתמודדות עם המציאות היא משימה שמעסיקה את רובנו. אף על פי […]

---

מִגְדַּל בָּבֶל

כַּאֲשֶׁר הָאֵל בָּרָא אֶת הָעוֹלָם,

אֱמֶת אַחַת הוּא נָתַן לִבְנֵי אָדָם,

וְצֶדֶק אֶחָד נָקִי וּבָרוּר,

שֶׁאוֹתוֹ קִבֵּל כָּל הַצִּבּוּר.

כָּל קֻשְׁיָה וְכָל שְׁאֵלָה,

קִבְּלָה תְּשׁוּבָה פְּשׁוּטָה וְקַלָּה,

בְּכָל תְּחוּם הָיָה מַדָּד שֶׁל פְּסִיקָה,

לְלֹא צֹרֶךְ בְּחֹק אוֹ חֻקָּה.

תָּמִיד הָיָה בָּרוּר מִי צוֹדֵק,

וּלְעוֹרֵךְ-דִּין אִישׁ לֹא הִזְדַּקֵּק.

לֹא הָיָה עִרְעוּר וְלֹא הָיָה דִּבּוּר

עַל עִסְקוֹת טִעוּן אוֹ מִשְׂחָק מָכוּר.

בֵּין הַמְּדִינוֹת הָיוּ גְּבוּלוֹת בְּרוּרִים,

יָם, נָהָר אוֹ שַׁרְשֶׁרֶת הָרִים,

הַכַּלְכָּלָה פָּרְחָה בְּקֶצֶב דּוֹהֵר,

כָּל בֶּן-אֱנוֹשׁ קִבֵּל כָּל צְרָכָיו וְהוֹתֵר.

בְּשִׁתּוּף כֹּחוֹת הֻשַּׂג כָּל אֶתְגָּר

הָעֹנִי הָיָה מֻשָּׂג לֹא מֻכָּר.

רָאוּ בְּנֵי אָדָם כִּי רַבָּה יְכָלְתָּם,

וּפָנוּ לְיַעֵל אֶת נִהוּל הָעוֹלָם.

כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לִשְׁלֹט עַל הַכֹּל

הֻחְלַט לִבְנוֹת מִגְדָּל גָּדוֹל.

וְכָךְ מֵיטַב קַבְּלָנֵי הַתֵּבֵל,

הֵחֵלּוּ לִבְנוֹת אֶת מִגְדַּל בָּבֶל.

רָאָה הָאֵל מַעֲשֵׂי בְּנֵי אֱנוֹשׁ,

וּלְמַעַן הָאֱמֶת הֵחֵל קְצָת לַחְשֹׁשׁ.

‘אִם גֶּזַע הָאָדָם יִתְגַּבֵּהַּ כָּאֵל,

אֵיךְ נֵדַע מִיהוּ הָרִבּוֹן הַכּוֹלֵל?’

הַבּוֹרֵא הֶחְלִיט לִפְעֹל בִּתְבוּנָה,

וּבְמֹחַ הָאָדָם לְשַׁנּוֹת תָּכְנָה.

הוּא הוֹרִיד לִבְרוּאָיו אֲמִתּוֹת עוֹד לָרֹב,

סוּגִים שֶׁל צֶדֶק וּמִינִים שֶׁל טוֹב.

לְכָל בְּעָיָה צָצוּ רֹב פִּתְרוֹנוֹת,

וּלְכָל בֵּרוּר – תּוֹצָאוֹת שׁוֹנוֹת.

בְּנֵי אָדָם נִפְרְדוּ לְעַמִּים וְדָתוֹת,

עִם בְּלִיל שָׂפוֹת, אִרְגּוּנִים, עֲמֻתּוֹת.

בֵּין בּוֹנֵי הַמִּגְדָּל פָּרְצוּ וִכּוּחִים,

בַּנָּאִים פָּעֲלוּ בְּכִוּוּנִים הֲפוּכִים.

כָּךְ נוֹצְרוּ מִיָּד עִמּוּתִים, מְהוּמוֹת,

וּבִמְהֵרָה נִצְּתוּ וְהֵחֵלּוּ מִלְחָמוֹת.

הַבְּנִיָּה נִבְלְמָה וּפָסְקָה חִישׁ מַהֵר,

וּמַה שֶׁנּוֹתַר הֵחֵל מִתְפּוֹרֵר.

כָּךְ הִסְתַּיֵּם וְנָגוֹז הַחֲלוֹם,

לְהַגִּיעַ לִשְׁלֵמוּת וּפִסְגַּת הָרוֹם.

בְּנֵי אֱנוֹשׁ נוֹתְרוּ עִם מֹחַ מְפֻתָּל,

הַמּוֹלִיכָם אֶל דֶּחִי וְגַם אֶל הֶחָלָל.

הַמַּאֲמִינִים עֲדַיִן צוֹפִים אֶל עָל,

שֶׁמָּא תִּשָּׁכַח טְרָאוּמַת הַמִּגְדָּל.