החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!
על זוהר אביב

דבר הסופרת להורי הקוראים: להורים הנכבדים שלום, אני כל כך שמחה שנכנסתם לאתר והגעתם אלי, אני כמהה לגרום לילדכם הנאה, וכן להקנות להם ערכים חשובים. הסדרות שלי- חבורת כוח המוח, יד הפלא, כוח הלב, ומסע מצמרר בטח מוכרות לילדכם. באתר ... עוד >>

חברה של חייל

מאת:
הוצאה: | 2011 |
הספר זמין לקריאה במכשירים:

28.00

רכשו ספר זה:

זוהר אביב כתבה כחמישים רבי מכר האהובים על הילדים ובני הנוער, בהם – חבורת כוח המוח, יד הפלא וכוח הלב, בספר זה מביאה הסופרת ספור אהבה בין נערה לחייל. הרומן מעורר קונפליקטים רבים והתמודדויות הנוגעות לליבם של בני הנוער. זוהר אביב היא אקדמאית בוגרת מכון אדלר, ומטפלת ב- NLP  נשואה ואם לשניים.

מקט: 1-32-20456
סקירת הספר באתר סימניה
עמוד הפייסבוק
זוהר אביב כתבה כחמישים רבי מכר האהובים על הילדים ובני הנוער, בהם – חבורת כוח המוח, יד הפלא וכוח הלב, […]

רק 1 – חבילה לחייל – הכול התחיל ביום חול רגיל. רעות, החברה הכי טובה שלי, באה אלי.

“מה את עושה ישראלה?”, שאלה אותי.

עצרתי והנפתי לעומתה אצבע עטופה בסלוטפ שהתעקש להתגלל סביב אצבעי- “כמה פעמים ביקשתי ממך לא לקרוא לי בשם הארוך והמייגע הזה.”

“לדעתי זה שם מדהים ומלא משמעות.” אמרה רעות.

“כן, משמעות. אבא שלי העניק לי את השם הזה מרוב אהבה לארץ, ואיפה הוא עכשיו? בשוויץ. הוא בטח מצטער שלא קרא לי שוויצריה.”

“לדעתי הכי היה מתאים לך שוויצרית, אם כבר. וחוץ מזה… מה זה?” שאלה רעות והצביעה על החבילה שארזתי.

“את לא רואה?” אמרתי, “אני מכינה חבילה לחיילים בצפון.”

“חבילה לחיילים?”

“כן רעות, יש לי שם מחייב, אני בעד צבא הגנה לישראל.”

“השתגעת?! זו חבילה ענקית!” צחקה רעות, “החיילים יצטרכו טנק כדי להעביר אותה לבסיס.”

“מה חשבת, שאני קמצנית כמוך?” אמרתי, “בטח שלחת להם חבילת ופלים ומסטיק, רק בשביל לצאת לידי חובה.”

“אלה, תירגעי, כל הכיתה הכינה חבילות קטנות, רק את ארזת את כל המטבח…” אמרה רעות ורחרחה סביב, “רגע, מה הריח הזה?” שאלה, “אל תגידי לי שגם אפילת בשבילם…”

“זה מה שמתחשק לי לעשות!” אמרתי בקול החלטי.

הרגשתי שהחבילה שהכנתי קטנה מדי. מאז מקרה גלעד שליט שנגע עמוק בלבי, כל מה שאני רוצה זה לשמח את החיילים. הכי התחשק לי לכתוב מכתב לחייל שיקבל את החבילה שלי. מכתב אישי, מיוחד. (חס וחלילה לא מייל, מאז שהתחלתי לקבל דוא”ל מאיים, אני משתדלת לא לפתוח את תיבת המייל שלי.) הו, כל כך בא לי לכתוב מכתב ולצרפו לחבילה, ממש מדגדג לי בקצה באצבעות… אבל בשביל זה אני זקוקה לשקט. איך מסלקים את רעות? אם אגיד לה שאני רוצה לכתוב מכתב, בטח תתחיל לצחוק על הנפש הרומנטית שלי. איך מסלקים חברה, מהר ועכשיו, בלי להעליב אותה? אמנם בא לי חבר חייל אבל לא בא לי לאבד חברה בגלל זה. בעצם אולי כן, אני מוכנה להסתכן…

פרק 2 – סוד

רעות יודעת בדרך כלל מתי אני רוצה שתסתלק כבר, אבל הפעם עמדה מולי ולא הראתה סימנים שהיא מתכוונת ללכת.

“נו, תלכי כבר,” אמרתי בלבי, “בא לי לשבת לכתוב מכתב לחייל.” אבל היא? האנטנה שלה סגורה. לא קולטת.

“רעות, תגידי… גמרת להכין שיעורים באלגברה?” שאלתי.

“לא. למה?”

“את לא תספיקי, שעות לוקח לפתור את המשוואות.” אמרתי.

“אלה! לא מתאים לך,” הבינה לבסוף רעות, “את רוצה שאני אלך? אז תגידי!”

“תלכי!” אמרתי.

רעות עשתה פרצוף נעלב והתקדמה לעבר הדלת.

“נו די, את לא נעלבת נכון?”

“אני לא נעלבת, אני פשוט שונאת שיש לך סודות, למה את רוצה שאלך?”

“אספר לך בהזדמנות,” אמרתי ופתחתי את הדלת.

“אז מחר את מספרת לי הכול,” אמרה רעות ויצאה מהחדר.

“בסדר, בסדר.” מלמלתי וסגרתי אחריה את הדלת.

חברה טובה נכנסת לנשמה. ככה זה. לפעמים זה טוב, ולפעמים זה מעצבן נורא.

התיישבתי ליד השולחן, מול דף ריק, ובלי לחשוב הרבה התחלתי לכתוב.

חייל יקר שלום לך!

אני לא יודעת מי אתה ואיך אתה נראה, אבל בשבילי אתה משהו מיוחד. אני יודעת שממש לא קל לך, אי-שם בגבולות המדינה, רחוק מהבית ומהמיטה החמה, הרובה על כתפך כבד ובחוץ קר כל כך… טוב די, אני נסחפת… בכל מקרה רק רציתי שתדע, שכאן, בלב המדינה, יש נערה שחושבת עליך ומודה לך על שאתה נמצא שם בשבילי. החבילה הזו קטנה לעומת התודה הגדולה שיש לי בלב.

תהיה חזק, ואם יהיה לך זמן לענות לי, מאוד אשמח.

שלך, אלה קופרמן

רחוב טשרניחובסקי 5

תל אביב

הכנסתי את המכתב למעטפה, כתבתי את כתובת הדואר הצבאי שמסרה לנו המורה ומיהרתי לדואר המרכזי. הרגשתי חסרת מנוחה. האם הוא ישמח לקבל את מכתבי? האם יענה? הלוואי שיענה! זה יהיה נפלא לקבל מכתב תשובה בדואר, מכתב בכתב יד, מכתב חם, לא סתם מכתב קר, כמו במייל. באופן כללי אני משתדלת לא לפתוח מייל. בזמן האחרון אני מקבלת מיילים מסתוריים, אנונימיים, ממישהו שטוען שהוא חייב לגעת בי, שיום המפגש הגורלי בינינו קרב ושלא אוכל להתחמק! אני לא מאמינה לאף מילה ובכל זאת פוחדת… מי הסוטה הזה? אני משתדלת לא לחשוב על זה, לחשוב רק על החייל המקסים שמקבל את מכתבי ברגע זה.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “חברה של חייל”