החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

קריאת רשות

מאת:
מפולנית: רפי וייכרט | הוצאה: | 2005 | 175 עמ'
קטגוריות: עיון, שירה ומחזות

ספר זה זמין לקריאה ביישום מנדלי קורא ספרים בלבד

זמינות:

0.00

רכשו ספר זה:

ב'קריאת רשות' מזמינה ויסלבה שימבורסקה את הקורא להרפתקת קריאה ססגונית ומלאת חדווה. במסות קצרצרות, בעלות יופי פיוטי, חוכמה ושנינה נדירים, מתייחסת המשוררת הפולנייה, כלת פרס נובל לספרות לשנת 1996, לשלל נושאים: יצירות ספרות גדולות, ציירים, אופרות, קומדיות, קולנוע, חיי סופרים, אירועים היסטוריים מהעת העתיקה, פרקים בתולדות המדע ואנקדוטות מחיי היומיום.

כל אחד מן הקטעים היפהפיים הללו מהווה תגובה מבריקה על טקסטים מסוגים שונים כגון ספרי היסטוריה, ביוגרפיות, יומנים, ספרים על טבע ובעלי-חיים אך גם לוחות-שנה, מדריכים למשתמש, ספרי עצות, ספרי בישול ועוד. אלה משמשים לשימבורסקה כנקודת ארכימדס שממנה היא מניפה דיונים ועיונים ערניים ונוקבים על משפחה ואהבה, כישרון וחדשנות אמנותית, מיניות וצביעות, קנאה וקנאות. בכל אחד מהפרקים אנו פוגשים ביכולת התיאור המופלאה של שימבורסקה, שמאירה מחדש את ריבוי פניו של הקיום האנושי על פני כדור-הארץ.

'קריאת רשות' הוא מחרוזת פנינים בפרוזה מאת אחת המשוררות הגדולות של זמננו. הספר תורגם בידי רפי וייכרט, מתרגמה המובהק של שימבורסקה, שתירגם לעברית ארבעה מבחרים משיריה.

מקט: 4-497-1075
לאתר ההוצאה הקליקו כאן
מאמר על הספר בעיתונות

ספר זה זמין לקריאה באפליקציית מנדלי קורא ספרים בלבד


פתח-דבר מה שדחף אותי לכתיבת הטור קריאת רשות היה המדור "התקבלו במערכת" המופיע בכל כתב-עת ספרותי. לא קשה להבחין שרק מקצת הספרים שמופיעים במדור זה מוצאים את דרכם אל שולחן המבקר. הביקורת נותנת קדימות לספרות יפה ולפובליציסטיקה הכי עדכנית. סיכוי קטן יותר יש לספרי זכרונות ולמהדורות מחודשות מן הקלאסיקה. אין כמעט סיכוי למונוגרפיה, לאנתולוגיה, ללקסיקונים; ספרי מדע פופולריים וספרי ייעוץ שונים ומשונים אינם יכולים לצפות לשום התייחסות. בחנויות הדברים נראים לגמרי אחרת: מרבית הספרים שנסקרו בביקורת בלהט (מרביתם, כלומר לא כולם) מעלים אבק על המדפים במשך חודשים ארוכים ואחר-כך נגרסים. לעומת זאת הספרים הרבים שלא זכו להערכה, לא עוררו מחלוקות, לא הומלצו — נחטפים. נתקפתי חשק להקדיש להם קצת תשומת-לב. תחילה חשבתי לכתוב ביקורות אמיתיות, כלומר בכל אחד מהמקרים אגדיר את אופי הספר, אמקם אותו באיזשהו זרם, ואתן לקורא להבין איזה מהספרים טוב יותר ואיזה גרוע יותר. עד מהרה הבנתי שאיני יכולה לכתוב ביקורות ואפילו אין לי חשק לזה. הגעתי למסקנה שבסופו של דבר אני קוראת-חובבת וברצוני להישאר כזאת, בלי שיכביד עלי הכורח המתמיד להעריך. לפעמים הספר משמש לי כחוויה העיקרית ולפעמים רק תירוץ לטווייה חופשית של אסוציאציות. יצדק מי שיקרא לטורי קריאת רשות פיליטונים. מי שיתעקש על "ביקורות" יסתכן. ועוד משהו מהלב. על-פי התפיסה המיושנת, אני סבורה שקריאת ספרים היא המשחק היפה ביותר שהמציאה האנושות לעצמה. הומו לודנס רוקד, שר, מחווה תנועות מלאות משמעות, עושה פוזות, מתגנדר, חוגג ועורך טקסים ייחודיים. איני ממעיטה בחשיבות המשחקים האלה — בלעדיהם, כך נראה, היו חיי האדם חולפים בשיגרה ובהתפרקות שלא ייאמנו. עם זאת, אלו הן פעילויות קולקטיביות שעולה מהן, מורגש יותר או פחות, ניחוח של תרגילי-סדר קבוצתיים. הומו לודנס שספר בידו הוא אדם חופשי. חופשי עד כמה שניתן להיות חופשי. הוא מחליט על כללי המשחק באופן עצמאי ומציית רק לסקרנותו שלו. הוא מרשה לעצמו לקרוא ספרים חכמים שמהם ישכיל וספרים טיפשיים שגם מהם ילמד משהו. מותר לו לא לגמור ספר אחד, ואילו את השני לקרוא מן הסוף להתחלה. מותר לו לצחקק במקום לא צפוי ולהתעכב בהפתעה על מילים שיזכור כל חייו. ולבסוף מותר לו — דבר ששום משחק אחר לא יכול להציע — להקשיב לטיעוניו של מונטיין או לצלול לרגע לעידן המזוזואיקון. ו. ש.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “קריאת רשות”