החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

נוהל ויזתא

מאת:
הוצאה: | 2018-07 | 400 עמ'
קטגוריות: סיפורת עברית

ספר זה זמין לקריאה ביישום מנדלי קורא ספרים בלבד

זמינות:

42.00

רכשו ספר זה:

מזכיר הממשלה התקשה להאמין למשמע אוזניו כשראש השירותים החשאיים ביקש ממנו לארוז מזוודה ולערוק מן המדינה. "תראה," הסביר לו ראש השירותים החשאיים. "עלולה להיות מלחמה בקיץ. אנחנו יודעים שהם מוכנים ורק מחכים לאור ירוק מהפטרונים שלהם. אנחנו לא רוצים מלחמה, לא בעיתוי הזה לפחות. גם אם ננצח בשדה הקרב, מדינית נפסיד, וראש הממשלה חושש שיהיו למלחמה השלכות פוליטיות, כי כבר היו לו שתיים. ולכן אנחנו רוצים שתערוק. תבקש מקלט מדיני באיזושהי מדינה, ובתור נדוניה תביא אינפורמציה. מידע שירתיע אותם מלצאת למלחמה נגדנו."

בניגוד לכל מה שנדמה למזכיר המדינה שהוא יודע על עמו, על מדינתו ועל עצמו, הוא אורז מזוודה, נפרד מאשתו, מבקש מקלט מדיני בשוויצריה ונפגש שם עם נציג בכיר של מדינת האויב הראשית שלנו. בֶּרְן, שם הוא שוהה, די מוצאת חן בעיניו, וגם במתקן הממשלתי שאליו הוא נלקח בהמשך, המיזלי מצוין והנוף של גבעות היורה נוסך בו שלווה. בואה של מנהלת הלשכה היפה של ראש הממשלה רק משפר את המצב.

חבל שלא הכול מתנהל על פי התוכניות.

נוהל ויזתא הוא רומן ריגול ציני וביקורתי שדורס באלגנטיות קרירה את השירות הציבורי, את ארגוני הביטחון ואת הערכים שהתרגלנו לחשוב שהם נעלים — סודות מדינה, נאמנות ואמת.

האם זו קומדיה או טרגדיה? תלוי את מי שואלים.

אריה אלדד, פרופסור לרפואה, קצין רפואה ראשי לשעבר, היה חבר כנסת מטעם האיחוד הלאומי, עמד בראש ועדת האתיקה של הכנסת ה־16 ובראש שדולת הכנסת למאבק בשחיתות והיה חבר ועדת החוץ והביטחון. בעל טור ב״מעריב״ ומשדר תוכנית יומית ברדיו 103.

זהו ספרו השלישי. החמישי בעצם, אם אתם אוהבים ספרי ילדים.

מקט: 15100913
לאתר ההוצאה הקליקו כאן

ספר זה זמין לקריאה באפליקציית מנדלי קורא ספרים בלבד


1.

עמימות

או:

איך המטומטם הגיע לתפקידו

יותר משעה ישב מזכיר הממשלה בלשכתו של ראש השירותים החשאיים ועדיין לא הבין דבר.

‘תסביר לי שוב,’ ביקש. ‘יש לנו או אין לנו?’

ראש השירותים החשאיים נע בכיסאו. רק לפני שנה מונה במפתיע לתפקידו בידי ראש הממשלה. המועמד המוביל סבל ברגע האחרון מהתמוטטות עצבים, נעלם ומצא את עצמו באיזה אשרם בצפון הודו, והראש הנוכחי, שכבר יצא לחופשת פרישה, נקרא לדגל. עכשיו, לאחר שנה בתפקיד, סבל מנדודי שינה והתקפי חרדה, ופקודיו שמעו אותו אומר שהוא, אתיאיסט מובהק, התחיל להאמין באלוהים, כי רק קיומו מסביר בדוחק את המשך קיומה של המדינה למרות מנהיגיה.

איך האידיוט הזה הגיע לתפקידו, הירהר ראש השירותים החשאיים. התשובה המקובלת, כי מזכיר הממשלה נשוי לבתו של ראש הממשלה הקודם, לא סיפקה אותו. לא יכול להיות שלא זיהו מיד כמה הוא מטומטם. בטח יש פה עוד משהו.

‘כנראה לא הייתי די ברור בגלל המדיניות,’ ניסה ראש השירותים להסביר שוב. ‘אתה יודע, העמימות המפורסמת. התרגלנו לדבר בשפה דיפלומטית. ‘אנחנו לא נהיה הראשונים להכניס נשק כזה לאזור’ וכולי וכולי, אז אנחנו משתדלים ליצור את הרושם שיש לנו אבל בלי להגיד את זה.’

‘בסדר,’ אמר מזכיר הממשלה. ‘אבל כיוון שאתה קראת לי, ואתה מבקש שאעשה משהו, אתה צריך להגיד לי את האמת הפשוטה. יש לנו או אין לנו?’

ראש השירותים החשאיים נעץ עיניו בתמונת חוזה המדינה שעל הקיר. אולי הוא יעזור לו. הוא לא עזר. פתח את מגירת שולחנו והוציא עט נובע מוזהב.

‘אתה רואה את זה? האם יש לי עט נובע?’

‘כן.’

‘אין לי עט נובע. למען האמת אני לא מבין מה אנשים מוצאים בהם. תמיד הם מלכלכים את האצבעות. זה מכשיר הקלטה קטן. משהו שמרגלים היו משתמשים בו לפני חמישים שנה. פוקס האגדי השתמש בו במזרח אירופה. הוא נראה כמו עט נובע, אבל הוא לא. מי שרואה אותו חושב שיש לי עט נובע.’

‘אז אתה אומר שיש לנו רק משהו שנראה כמו, אבל הוא בעצם לא.’

ראש השירותים החשאיים פתח עוד מגירה והוציא עוד עט נובע. גם הוא מוזהב.

‘עוד מכשיר הקלטה?’ שאל מזכיר הממשלה.

‘לא,’ אמר ראש השירותים החשאיים, ושמץ עייפות בקולו. ‘זה עט נובע. והנה עוד,’ אמר והוציא חופן, והראה לו את הכיתוב המוטבע על העטים: ‘ארדוף אויבי ואשיגם’.

‘אנחנו נותנים אותם כמזכרת לאורחים חשובים.’

‘רק עכשיו אמרת שאין לך עט נובע,’ אמר המזכיר בשמץ אכזבה.

‘זה לא שלי, זה של המשרד.’

‘אז אתה אומר שיש לנו.’

‘לא אמרתי,’ אמר ראש השירותים החשאיים. ‘אבל כל מי שיוצא מכאן בטוח שיש לי המון עטים נובעים.’

‘אז אתה מסביר לי שאין לנו נשק ביולוגי אבל אנחנו רוצים שכל העולם יאמין שיש לנו. שיפחדו.’

‘אתה זוכר, כמובן,’ אמר ראש השירותים החשאיים, ‘שהמדינה חתומה על האמנה הבינלאומית לאי־הפצת נשק להשמדה המונית.’

‘כן, הסברת לי, אבל לא אמרת לי אם יש לנו או אין לנו.’

‘תלוי איך אתה מגדיר נשק.’

‘משהו שיכול להרוג?’

‘זאת הגדרה רחבה מדי,’ אמר ראש השירותים החשאיים. ‘המכונית שלך יכולה לדרוס זקנה במעבר חצייה, אבל המכונית שלך איננה נשק במובן המקובל. מטוסי הנוסעים שהתרסקו במגדלי התאומים לא היו נשק, אבל הפכו לנשק בידי אל־קאעידה. בכל בית חולים יש מעבדה מיקרוביולוגית ויש שם המון חיידקים שיכולים להרוג, אבל צלחות הפטרי במעבדות אינן נשק.’

‘אז איך אתה מגדיר נשק?’

‘משהו שיכול להרוג אם אני רוצה שיהרוג,’ אמר ראש השירותים החשאיים. ‘צמר־גפן איננו נשק, אבל אם אני דוחף חצי קילו לפה ולאף של מישהו, זה בהחלט עלול להרוג אותו.’ הוא החזיר את העטים הנובעים למגירה.

הצמר־גפן הזכיר למזכיר הממשלה משהו. ‘יש לי רופא שיניים בשתים־עשרה,’ אמר. ‘אני מצטער, לא אמרו לי שהפגישה תהיה ארוכה. מה אתה אומר, בעצם?’

‘בוא נניח שיש לנו במחסן אחד המון מקפיאים עם צלחות פטרי עם חיידקים. במחסן אחר מכלים עם נוזל שמאפשר לחיידקים לחיות כמה שעות מחוץ למקרר, ובמחסן שלישי טילים עם מקום פנוי בראש הקרבי של הטיל שמתאים בדיוק למכל כזה. אז יש לנו נשק ביולוגי?’

‘לדעתי כן.’

‘בוא נשאיר את זה כך,’ אמר ראש השירותים. ‘כל העולם יודע שיש לנו טילים. לגבי השאר הם יכולים רק לנחש את היכולות שלנו. אנחנו רוצים שהניחוש יהפוך בעיני האויב למידע מודיעיני. בשביל ההרתעה.’ ראש השירותים סגר את כל המגירות ונשען אחורה. זה היה סימן. נקודה בסוף משפט.

גם מזכיר הממשלה נשען אחורה אבל רק כדי לרפות את שרירי צווארו המכווצים. המזגן במשרד פלט חום יבש ומעיק. הביקור אצל רופא השיניים היה בעצם רק ביקורת חצי שנתית שגרתית, אבל הוא הרגיש שכבר כואב לו משהו. בלסת העליונה. ‘אז מה אתה צריך ממני?’

‘תראה,’ אמר. ‘עלולה להיות מלחמה בקיץ. אנחנו יודעים שהם מוכנים ורק מחכים לאור ירוק מהפטרונים שלהם. אנחנו לא רוצים מלחמה, לא בעיתוי הזה לפחות. למרות שאין לי ספק שאנחנו ננצח בשדה הקרב, מדינית נפסיד, וראש הממשלה חושש שיהיו למלחמה גם השלכות פוליטיות, כי כבר היו לו שתיים, ולכן אנחנו רוצים שתערוק,’ אמר ראש השירותים החשאיים. ‘תבקש מקלט מדיני באיזושהי מדינה, ובתור נדוניה תביא אינפורמציה. מידע שירתיע אותם מלצאת למלחמה נגדנו.’

ניצוץ משונה חלף בעיניו של מזכיר הממשלה. ‘זה די מטומטם,’ אמר. ‘למה שמזכיר הממשלה יערוק? יבגוד במדינה שלו? מי יאמין לשטות כזאת?’

‘כל מי שיכיר את הרקע, את המניעים שלך, ויראה את החומר שתספק,’ אמר ראש השירותים החשאיים וחיפש שוב משהו באחת המגירות, אבל התחרט ושב וסגר אותה. ‘אני מבין שאתה ממהר לרופא שיניים, ואתה בטח צריך זמן לחשוב על זה. נמשיך את השיחה בקרוב. ברור לך שזה אחד הדברים הכי חשאיים והכי חשובים לביטחון המדינה. אז אל תדבר על זה עם אף אחד. גם לא עם אשתך. בין אם תסכים להשתתף ובין אם לאו.’

‘אין סיכוי שאסכים להשתתף בדבר כזה,’ אמר, וקם ללחוץ את ידו של ראש השירותים. ‘תודה על השיחה המעניינת.’

אסף את הטלפון שלו מפקידות הלשכה וירד למגרש החניה. בדרך למטה תהה למה מכנים את ראש השירותים החשאיים ‘האינסטלטור’ והבטיח לעצמו לשאול אותו בהזדמנותו.

כמעט סוף החורף. רק מאה מטרים הפרידו בין עמדת השומר בכניסה, שרשם את שעת צאתו, לבין המכונית שלו, אך הוא הספיק להירטב במטח הגשם הפתאומי. הוא כמעט שמח על הרעננות החינמית.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “נוהל ויזתא”