החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

נערוּת

מאת:
הוצאה: | 2022 | 160 עמ'
הספר זמין לקריאה במכשירים:

40.00

רכשו ספר זה:

נערוּת הוא ממואר יוצא דופן המתאר מסע התבגרות אירוטי וספרותי בתל אביב של שנות השמונים. במרכזו עומדת אהבה גדולה ונכזבת לנערה אחרת, אבל הסיפור הזה הוא רק חוט אחד בפקעת של מערכות יחסים והרפתקאות שדרכן המספרת מתוודעת לעצמה, תובעת בעלות על מיניותה וחונכת את עצמה לכתיבה.

עמליה זיו מציעה התבוננות רפלקסיבית מרתקת ב״טלנובלה״ של הנעורים. זהו סיפור חניכה שאיננו מציית לשום דפוס מוכר. גיבורתו היא גם אוהב מיוסר וגם הרפתקנית מינית. היא צוללת לסערות הנפש של הנעורים, ויחד עם זאת עסוקה כל העת בחקירה עצמית מדעית כמעט. ״היום, ממרחק השנים, קשה לי לדמיין את האינטנסיביות הזו, להבין איך יכולתי להכיל אותה. אולי כי החיים עדיין לא היו רתומים לשום תכלית מלבד ההתנסות בכל פרעות הארוס, בכל ספקטרום החוויה הנפשית. כאילו נמסר לידיי כלי נגינה ובחנתי את מנעד הצלילים שהוא יכול להפיק".

נערוּת אינו רק ממואר אישי. זהו גם סיפור על הולדתה של הסצינה הלהט"בית שהפציעה באותם ימים במועדונים ובברים בתל אביב. מתוך הרגע הפרטי והקולקטיבי הזה יצמח בעשורים שיבואו עיסוק פורץ דרך בנזילות מגדרית ומינית.

 

עמליה זיו היא חוקרת בולטת ומוכרת של מגדר ותיאוריה קווירית. בין השאר היא ייסדה את הכנס המרכזי בלימודי להט״ב בישראל שהתקיים במשך שני עשורים, ערכה עם עמיתים שני קובצי מאמרים: ״מעבר למיניות״ (מגדרים, הקיבוץ המאוחד) ו״סקס אחר״ (רסלינג), ופרסמה את הספר "מחשבות מיניות: תאוריה קווירית, פורנוגרפיה והפוליטיקה של המיניות" (רסלינג). נערוּת הוא ספר הפרוזה הראשון שלה.

מקט: 4-31-9006947
נערוּת הוא ממואר יוצא דופן המתאר מסע התבגרות אירוטי וספרותי בתל אביב של שנות השמונים. במרכזו עומדת אהבה גדולה ונכזבת […]

 

אני רוצה לספר סוף־סוף את סיפור הנעורים. אישה חכמה אחת כתבה: “ילדות היא אי במרכז החיים”. אבל אצלי הילדות טבועה חלקית בשכחה. על מיטת הטיפולים של הפיזיותרפיסטית, שאליה אני מגיעה מדי פעם כשהגב שלי לא עומד במשא היומיום, אני נדהמת ממידת הפירוט והחיוּת של זיכרונותיה מתקופת בית הספר היסודי שבו למדנו יחד, לעומת הצמצום של זיכרונותיי. עבורי הילדות הייתה במידה רבה זמן של ציפייה, של אינקובציה, שאת רובו ביליתי במחיצת אותן שתי חברות, שגם הן כמוני איישו את השוליים החברתיים – ובמחיצת הספרות. הנעורים הם העלילה הגדולה. מצידם האחד משתרעים מרחבי הילדות כזמן שאין לו סיפור מובהק, ומצידם השני היומיום של חיֵי המבוגרים, כשהזמן נצבר בשנים, יום נערם על גבי יום, וקווי המתאר של היחסים, של האני, של צביון החיים, משתנים בהדרגה ומבלי משים. השינוי רק לעתים נדירות מסומן על־ידי אירוע שניתן להצביע עליו, כמו לידה או מוות, נסיעה או רומן, ולרוב מתגנב מאחורי הקביעוּת, כמו בפריימים עוקבים של אנימציה, שהם כמעט זהים זה לזה, ורק כשמעבירים אותם במהירות מופיעה התנועה. ובעצם, מה שמאפיין את החיים הבוגרים, רוצה לומר חיי האנשים המבוגרים – של נישואים (נכנה זאת כך לשם הפשטות) ונשיאה בעול – הוא היעדר קווי המתאר, המִסמוס של יום לתוך יום, אובדן הסיפור. הסיפור שייך לנעורים.

ומדוע לספר אותו דווקא כעת? אולי כדי לצאת חוצץ כנגד חוסר הצורה, וכי בגיל העמידה (נקרא לדברים בשמם, כל כמה שזה מרגיש פיקטיבי) כבר לא מגוחך לכתוב זיכרונות, שאם אחכה עוד הם עלולים להיטשטש ולהישמט מאחיזתי לגמרי. גרוע מזה, אם אחכה, אולי לא ארגיש עוד צורך לספר את הסיפור הזה שכבר שנים מחכה לפנאי ולמרחק שיאפשרו לו להיכתב. היום אני מבינה שפנאי צריך לקחת בחוזק יד, לנקות חלקה בתוך מצבור אשפת היומיום ולהתוות מעגל של כתיבה־זיכרון באבק.

אין עדיין תגובות

רק לקוחות רשומים שרכשו את המוצר יכולים להוסיף תגובה.