מסתרי האנרגיה הנפשית

ניצה אייל, חוקרת פסיכולוגיה של הגיל השלישי, חברה בצוות ההקמה של מכון הרצג לחקר הבגרות והזקנה באוניברסיטת תל-אביב, כלת פרס האגודה הגרונטולוגית על מפעל חיים. פרסמה מאמרים מדעיים בכתבי עת מקצועיים בארץ ובחו"ל בנושאי הזדקנות ושינויי זיכרון נורמליים עם הגיל. ספרי העיון וההדרכה של ניצה נשענים, בין השאר, גם על ניסיון עשיר בעבודת שדה בתחום התמחותה. מסתרי האנרגיה הנפשית הוא ספרה האחרון של ניצה ז"ל.
– מהי אנרגיה נפשית?
– המקשר והמבדיל בין אנרגיה נפשית חיובית לשלילית
– אנרגיה נפשית נשית ואנרגיה נפשית גברית
– מה בין תעצומות נפש לאנרגיה נפשית
– תקשורת אנרגטית בין-אישית
– מקורות האנרגיה הנפשית
– דרכים לתגבור האנרגיה הנפשית ו"מילוי המצברים"
– צרכים, מימוש עצמי וניהול אנרגיה נפשית
"דע, נפש האדם אחת" (הרמב"ם)

מקט: 978-965-565-305-2

ניצה אייל, חוקרת פסיכולוגיה של הגיל השלישי, חברה בצוות ההקמה של מכון הרצג לחקר הבגרות והזקנה באוניברסיטת תל-אביב, כלת פרס […]

---

מבוא

מהותה של האנרגיה הנפשית, מקומה במהלך חיי האדם ותרומתה לבריאות הנפש, העסיקו את ניצה לאורך שנים רבות. כדי להבין את משקלה ואת דרכי השפעתה של האנרגיה הנפשית לאורך טווח החיים, היא השקיעה משאבים רבים בחיפוש ובקריאת חומר על הנושא, במחשבה ובהחלפת דעות עם עמיתות ועמיתים למקצוע.

ביטויים כתובים ראשונים להתעניינותה בנושא מצויים בספרה “הזמן האמיתי” שיצא לאור בשנת 1996.

הרעיון לכתיבת ספר על אנרגיה נפשית עלה במוחה של ניצה, כנראה, בתחילת שנת 2017. איסוף החומר וגיבוש הטיוטות החלו במקביל, ככל שאפשרו מצב בריאותה, הזמן שהקדישה להתנדבות בקהילה והחובות המשפחתיים. היא המשיכה לעסוק בספר ברציפות עד אמצע שנת 2019, כאשר נאלצה להאט את הקצב עד מאוד בשל הידלדלות כוחותיה הפיזיים.

ניצה רצתה לכתוב ספר על אנרגיה נפשית, לא רק בשל מיעוט ספרים בנושא, אלא גם מאחר שהתנסתה אישית במיצוי כל האנרגיות הנפשיות בהיעדר כוחות פיזיים מספיקים. ניצה רצתה לעמוד בציפיותיה העצמיות ולהמשיך להיות יצירתית כפי שהייתה תמיד, גם תוך כדי התמודדות עם מחלה כרונית פרוגרסיבית.

לאחר איסוף החומר וגיבוש התובנות הספיקה ניצה לכתוב את הטיוטות הראשונות, אולם המחלה קטעה את חייה ומלאכת העריכה הראשונית לא הושלמה ונותרה כמטלה קדושה לביצוע בידי המשפחה. בידינו נשאר חומר כתוב ומנוסח, אבל פה ושם נותרו חלקים בכתב היד שעדיין לא סוכמו בבהירות והצריכו “קשירת קצוות”. ניצה קבעה את התכנים והמסגרת ברובם הגדול והוסיפה הערות שוליים. הערות אלה התייחסו לתוספות, לאימות מקורות, לבחינת דיוק ציטוטים ולדילול במקרים של עודפות. את אלה עשינו בדחילו ורחימו ובנאמנות להנחיותיה בהערות. תשומת לב מיוחדת הקדשנו למניעת חזרות שמתגנבות לטקסט תוך כדי כתיבה, להשלמת התוספות שעליהן העירה ולהעברת פסקאות ומשפטים ממקומם למקום אחר בספר, לפי הצורך.

ניצה טרחה גם על כתיבת אנקדוטות, זיכרונות ילדות שלה ותובנות אישיות שרצתה למקם ב”מסגרות” מפוזרות לאורך כל הספר, בהקשרים המתאימים. ואולם מיקומן המדויק נשאר פתוח וממתין לסוף העריכה הראשונית. מסגרות מעטות נמצאו בלוויית הנחיות לשיבוצן בפרק או במקום מסוים. לעיתים רשמה ניצה את לבטיה לגבי קטעים ומקום שיבוצם הנכון, אם לשלבם בתוכן השוטף או במסגרת. אנחנו מקווים שלא טעינו בבחירה הסופית.

כצעד ראשון ריכזנו את כל הערות השוליים ואת כל ההנחיות הכתובות על מנת לבצען כלשונן – ככל הניתן וכמיטב פרשנותנו ויכולותינו הבלתי מקצועיות. קטעים שובצו לפי ההוראות, מקורות נבדקו לפי מיטב כישורינו, “מסגרות” הושתלו על פי ההקשר כמיטב הבנתנו. לא הוספנו לכתוב, גם מחוסר יכולת וגם כי לא רצינו לשנות מהותית את כתב היד המקורי. יוצא מכלל זה הנספח שאליו אתייחס בהמשך.

סוגיה קשה יותר לטיפול צצה כאשר שקלנו להשמיט קטעים או לצמצם אותם. ניצה אומנם טרחה מאוד למנוע עודפות ולצמצם את הכתוב כאשר חשבה שמן הראוי לעשות כך, אבל להוראה כזו שציוותה על עצמה נשמענו אנו בלב כבד ובמורא מחשש לטעות בשיקול ובנגיעה בחומרים שאין אנו מומחים בהם. איך יכולנו להיות בטוחים מתי נדרש קיצוץ ואיך לקצץ ללא שבירת רצף הקריאה ושימור המסר? לפני כל שינוי מסוג זה ערכנו התייעצויות בין בני המשפחה, וכשעשינו זאת, התאמצנו לא להתרחק מהמקור אלא במקרים שלדעתנו היה צורך מיוחד בכך, ובצורה שתואמת את הערותיה ומחשבותיה, כפי שהתבטאו בהערות השוליים הרבות.

באשר לצד המקצועי, אך טבעי היה להיעזר בעמיתים/ות למקצוע, חברות שהכירו את ניצה וגם את דרך חשיבתה ולבטיה בכלל הנושאים, ובמידה מסוימת גם בכל האמור בדגירה על סוגיית “האנרגיה הנפשית”. מה גם שהוחלפו ביניהן דעות בנושא זה מעת לעת בשלב הבשלת החשיבה והתגבשות ההבנות לגבי מהות המושג והמופעים שלו במהלך החיים.

ניצה סיכמה את הישגי חייה בשיר שכתבה ב־2018:

 

חשבון חיי

אני סופרת בעל אחד

שלושה בנים וארבע כלות

אחד־עשר נכדים ושני חתולים

ואם הסכום נמוך אפשר להוסיף שמונה ספרים

ובעוד מאמץ גם שניים בכתיבה

ומסים על ההוצאות

משהו חסר, אני חושבת

אולי העציצים תספרו שנית בקול

זה טוב לזיכרון

“מסתרי האנרגיה הנפשית” הוא ספרה העשירי, והוא משלים את מלאכתה על פי דרך הספירה שלה בשיר, שאיננה כוללת עשרות רבות של מאמרים מדעיים, מאות מאמרים נוספים, דורות של תלמידים והתנדבות רבת שנים. מבחינת המשפחה ספר זה, וגם הספר התשיעי שכבר יצא לאור, איננו עוד ספר אלא יד זיכרון שלהשלמתו נתנו יד רבות/ים מדורשי טובתה.

הבהרות לנספח

הנספח מציג מחשבות ושאלות של ניצה, אבל הוא לא נכתב על ידה, ועל כן הוא דורש הסבר והבהרה.

הסוגיה הבסיסית שבה דן המסמך כתובה בתכלית הקיצור בפרק 1. בניסוחה המקורי של ניצה זו השאלה: “האם יש פירמידה של אנרגיה בדומה לפירמידת הצרכים של מאסלו? האם האנרגיה הנפשית מתחלקת בין השקעה בצורכי קיום (בסיס הפירמידה) שבלעדיהם אין חיים, לבין השקעה בצורכי ביטחון, שייכות ואהבה, הערכה והגשמה עצמית?” תהיות לגבי הקשר בין הפירמידות לאנרגיה מבצבצות גם במקומות אחרים. הארה נוספת של הנושא נמצאה בטיוטות המוקדמות של כתב היד שבהן כלול גם המשפט: “בשונה ממאסלו, פירמידת האנרגיה אינה חייבת להיות פירמידה, ולפעמים היא מתהפכת על הקודקוד או משנה צורה”.

הנקודה נראתה בעינינו חשובה מספיק על מנת לבדוק אפשרות להרחיב את הדיון בה על סמך כל רמז או שביב מידע שמקורו אצל ניצה. לצורך כך בדקנו פתקאות וטיוטות קודמות, אספנו טיעונים שמופיעים במאמריה הקודמים במגוון נושאים ושוחחנו עם עמיתותיה ועמיתיה למקצוע על מנת לדלות נתונים ותובנות מפגישות והחלפת דעות על הנושא. כמו כן הסתמכנו על ידיעתי והיכרותי האישיות עם התפקיד שהאנרגיה הנפשית האישית של ניצה מילאה במהלך חייה. ניצה לא נטתה לדבר על הפן האישי של חייה מחוץ למשפחה. פן זה נשמר נצור בתוך הבית. לפיכך, שני המקורות, המדעי שבו התחלקה עם החברות, והאישי שמוכר לי ולבני ביתי, נראו לי כמשלימים במידה רבה האחד את השני. תכני הנספח הם תוצאת החיבור בין השניים. הם נסמכים על דברים שכתבה ואמרה ניצה בבית ומחוצה לו ככל שהצלחנו לדלות, אבל שלא נשמרו בכתב כחומר מעובד וערוך. הנספח מכיל גם דברים שמשתמעים מכלל הנתונים וההרהורים שלהם נתנה ביטוי.

השימוש בדימוי חזותי של פירמידות, או גופים הנדסיים אחרים, כפי שהם מוצגים בנספח, תאם שני צרכים:

א. השוואה בין שתי תבניות שהעלתה ניצה בכתב היד לספר זה, ואולי גם לאפשרות שתכננה לחקור ולהעמיק בהשוואתן.

ב. סיוע לעצמי לצורך ניסיון, לפחות חלקי, ללמוד את הנושא ולרכוש ביטחון עצמי מינימלי שנזקקתי לו כדי לגעת בתחום שהוא רחוק מהמדעים המדויקים שמאפיינים הרבה יותר את התנסותי המקצועית.

אני מניח כי הזהירות שנקטנו וההערות והמשובים שקיבלנו מהסביבה נותנים מקום לתקווה כי הנספח, למרות שלא ניצה כתבה אותו, מייצג את מחשבותיה, או לפחות קרוב אליהן ככל האפשר. ביקשנו לתת בדרך זו ביטוי גם לסקרנותה ולשאיפתה להגיע לתובנות חדשות – תכונות שאפיינו את מהלך חייה המקצועיים. הניסיון להגיע לתמצות חזותי מייצג של האנרגיה הנפשית נגזר גם מהרצון לשמר ולעודד המשך חקר הנושא, לטובת קידום התחום והכוונתו למרחב היישומי, לטובת הקהילה – גם זאת כמאפיין את דרכה המקצועית של ניצה.

אם קיימים פערים או סדקים בתוכן הנספח, למרות כל המאמץ שהושקע בו, אני לוקח על עצמי את האשמה ומודה כי ייתכן שלא פירשתי בצורה מדויקת מספיק את מהות התשומות וההערות שהגיעו לידי. אם החטאתי את המטרה, אני תקווה כי בכוחו של הספר, על הנספח שלו, לעורר סקרנות על מנת שמומחים בתחום יעמיקו יותר ויקרבו את התשובות למודל משופר ונכון יותר.

ברצוני להביע הערכה רבה לרצונם הטוב של רבים שהציעו את עזרתם, אולם בנסיבות המיוחדות שיצרה מגיפת הקורונה, לא התאפשרה התייעצות והסתייעות בניסיונם ובכישוריהם. רבים/ות וטובים/ות מעמיתיה למקצוע, מעבר למה שאנו מודעים לו, מהם/הן כאלה שאנחנו כלל לא מכירים, תרמו, מן הסתם, למוצר הסופי. אולם אין באפשרותנו לשחזר את זהותם של כל המסייעים וכל פרטי המקורות שעליהם התבססה. לא נשאר אלא להתנצל בפני אלה שאינם מוזכרים/ות כאן או בעלי זכות יוצרים שבתנאים אחרים ראויים היו לאזכור ולקרדיט. הסליחה איתם.

מבין המסייעים והתורמים המזוהים תודות מגיעות לחברות ועמיתות פרופסור טובה גמליאל על עינה החדה, זמנה ועל הערותיה המאירות ועצותיה החשובות שחסכו לי זמן וטעויות מיותרות, ליעל רייכנטל ואיריס קליינמן, שאיתן נשמר הקשר במהלך הכתיבה, לד”ר אלינער פרדס על חברותה עם ניצה ועל זמנה ותרומתה המקצועית המועילה. תודה והערכה מובעת בזאת לד”ר ליאורה בר־טור וד”ר עירית רגב, חברות קרובות, שותפות לחשיבה, תומכות ומעודדות, שליוו את ניצה גם בימיה הקשים, שטרחו לקרוא את כתב היד ולהעיר הערות מקצועיות מועילות. תודה לפרופסור דב שמוטקין, עמית למקצוע, בוס, מורה, חבר ושותף של ניצה (בנוסף לחוקרים אחרים) בהקמתו, בנייתו, ביסוסו והרחבת פעילותו של מכון הרצג לחקר הבגרות והזקנה באוניברסיטת תל־אביב, על הסיוע שלו זכיתי מצידו בהתייחסות לפרקים נבחרים בספר.

תודות רבות לדרור כהן, סופר ומשורר, שהערכה הדדית שררה בינו ובין ניצה על רקע הכתיבה והיצירה הספרותית, על תרומתו בהערות חשובות.

תבורך ציפי גון־גרוס, חברה מוערכת של ניצה, סופרת, אשת רדיו ופסיכולוגית, שתרמה רבות בהערות נוקבות, מועילות ומאירות לכתב היד, וגם בעצותיה ועזרתה לי בתחום הפרגמטי שנלווה ל”הולדת” ספר והוצאתו לאור.

הערכה מיוחדת ברצוני להביע לרחל הלוי, עורכת חדת עין וקפדנית, שערכה לניצה גם חלק מספריה בעבר ובקיאה בדרך חשיבתה. תרומת הערותיה גם לתכנים וגם לדרך ניסוחם וסדר הצגתם לא תסולא בפז.

 

רמה”ש, מאי 2022

ראובן אייל