החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

מילון השקרים והתירוצים

מאת:
הוצאה: | 2009 | 265 עמ'
קטגוריות: עיון
זמינות:

25.00

רכשו ספר זה:

השקר הוא יפויים והסתרתם ההכרחית של החיים. רק בכוחו בלבד ניתן לשאתם.

(גבריאלה ד'אנונציו)

התירוץ גרוע מהשקר מפני שאינו אלא שקר מלווה בצביעות.

(אלכסנדר פופ)

בספר שלפנינו נאספו אלפי השקרים והתירוצים הממלאים את חיינו, הצצים ועולים בכל יום, הנפוצים בכל תחום וגיזרה, המתגלים בכל גיל, המתגוונים בעשרות סוגים ואיפיונים.

הכרת "מילון השקרים" ו"מילון התירוצים" שבספר מקנה לנו ראייה כל מקפת של השקרים והתירוצים בחיינו ומסייעת לנו להיטיב להבין את היחסים הבינאישיים ולא פחות מכך את יחסינו עם עצמנו.

האוספים שבספר חושפים לפנינו את אלפי השקרים והתירוצים, המודעים והלא מודעים, באהבה ובמין; בזוגיות ובמשפחה; בחברות ובבגידה; בנישואים ובפרידה; ביחסים חברתיים ומקצועיים; בחיי העבודה והמסחר, הכלכלה והניהול; בתקשורת ובפירסומת; בחינוך ובאקדמיה; בפוליטיקה ובאידיולוגיה; בצבא ובחיים האזרחיים; במשפט ובפלילים; בספרות ובאמנות; בגיל הרך ובבגרות; ברמייה העצמית ובלבישת המסכות.

ספר ראשון מסוגו המציג לפנינו את המראה העקומה, ואולי האמיתית, של חיינו.

המחבר פרופ. אדיר כהן הוא מייסד לימודי הביבליותרפיה והתרפיה הפילוסופית וממטפחיהם בישראל ובעולם. משמש כפרופ. לחינוך ולביבליותרפיה באוניברסיטת חיפה וכראש החוג לחינוך במיכללת עמק יזרעאל. עמד בראש בית־הספר לחינוך, בראש החוג לחינוך ובראש לימודי התרפיות בעזרת יצירה והבעה באוניברסיטת חיפה. הוא מחברם של ספרים רבים בביבליותרפיה, פילוסופיה של החינוך, ספרות וספרות ילדים. עורכם של כתבי־עת בתחומים הללו וחתן פרסים רבים, ישראליים ובין לאומיים.

מקט: 4-593-39
מסת"ב: 978-965-7259-21-4
 הורד/י דוגמה חינם לאייבוקס    הורד/י דוגמה חינם לקינדל

כדי לקרוא אנא התקן תוכנת קריאה המתאימה למכשירך כמפורט במדריך לקורא


שהכל נהייה בדברו — מבוא לעולם השקרים

מה ברכה מברכים על השקרן?

"שהכל נהייה בדברו"…

(פתגם יידי)

כל שוטה מוכשר לומר את האמת,

ורק החכם מסוגל לשקר כראוי.

(סמואל בטלר)

אילו לא היה שקר בעולם

לא היה ספק,

אילו לא היה ספק

לא היה חקר,

אילו לא היה חקר

לא היתה חוכמה,

לא היתה דעת

לא היתה גאונות…

(וו. ס. לאנדור)

פתגם עתיק אומר: "אל תאמין בשום דבר שאתה שומע ורק במחצית הדברים שאתה רואה", ואכן לאורך כל יומנו אנו עוסקים בהבחנות בין אמת ושקר: האם דבריו של המוכר בחנות דברי אמת? האם באמת אחר למשרד בגלל תקלה באוטובוס שנסע בו? האם באמת עוכבה בעבודתה עד שעת לילה מאוחרת? האם ניתן להאמין במודעת הפירסומת? האם באמת הייתי טוב במיטה? האם באמת התכוון מנהל המיפעל שימליץ בפני חברי ההנהלה לקדם אותו בדרגה? האם באמת בילתה עם חברתה בבית קפה? האם באמת שבר החתול את הכד היקר?

אחת התופעות הבולטות והראויות לציון ולמחשבה היא הכמות העצומה של מלים נרדפות לשקר: שקר, כזב, בדיה, רמיה, הטעייה, כחש, הונאה, סילוף, עיוות, סירוס, התחזות, זיוף, גוזמה, אוון, בדותא, כחד, שווא, הבאי, פלסתר, ניבלות, הולכת שולל; ואליהן מצטרפות מילות עגה: צ'יזבאט, בלוף, פיקציה, סיבון, פיברוק; ומלים קרובות: גניבת דעת, כפירה, בגידה, סטייה, שוחד, משוא פנים, שטיפת מוח, אונס, כפייה, פיתוי ועוד ועוד; וניבים וביטויים: אמת במרכאות; בערבון מוגבל; ביצה שלא נולדה; לא יאומן; ברווז עיתונאי; שלא היה ולא נברא; שלא בא לעולם; חסר כל שחר; נטול כל יסוד; שאין בו ממש; דימיון שווא; סברת כרס; זילזול בעובדות; סיפור בדים; הבטחת שווא; הפחת כזבים; זיוף המציאות; מצוץ מן האצבע; חזון שווא; כזבי כזבים; לזות פה; לשון מירמה; מסכת כזבים; ניחוש בעלמא; סברה כוזבת; סילוף זדוני; סיפורי מעשיות; סיפורי סבתא; עורבא פרח; צרור שקרים; סיפור מההפטרה; שמועה קלוטה מן האוויר; שקר גס; שקר זדוני; שקר מתועב; שקרים מוסכמים; שקרים סיטוניים; תרוץ שקוף; גיבוב שקרים; סבב בכחש; להד"ם; מגדל פורח באוויר; סיפור מן השרוול; זריעת חול בעיני הבריות; נשבע לשקר; נתן גט כריתות לאמת; עשה שקר בנפשו; פנה עורף לאמת; אין לדבר רגליים; אין אמת בדבריו; אין אלה פני הדברים; אין הדעת סובלת זאת; מופרך מעיקרו; ההיפך הוא הנכון; תלוי על בלימה; בדוי מן הלב; אחוז בסבך של שקרים; בלתי מאומת; לא דובים ולא יער; לא מיניה ולא מקצתיה; מה פתאום? ספר לסבתא; לעקם את הכתובים; לאנוס את העובדות; לגלח אדם בלי שירגיש; לעוור עיני פיקחים.

אל כל אלה מטרפים ביטויים שהמלה שקר היא חלק משמעותי בהם כמו: שקר גס; שקר לבן; שקר קדוש; שפת שקר; עד שקר; נביא שקר; מתת שקר; לשון שקר; משיח שקר; לחם שקר; גר שקר.

הבה נפנה, איפוא, לבחינת כמה הגדרות מילוניות של השקר ולהתייחסות ראשונה אליהן.

אברהם אבן־שושן במילונו (אבן שושן, 1964) מגדיר שקר — "כזב, סילוף האמת, דברים שאינם מתאימים". מילון וובסטר החדש (Webster, 1971) מגדיר לשקר — "לומר דבר מה שהאומר יודע שאינו נכון בכוונה לרמות; ליצור רושם כוזב ומטעה". הן בהגדרתו של אבן שושן והן בהגדרת מילון וובסטר מופיעים כמה אלמנטים — הידיעה כי הדברים אינם נכונים, הרצון להטעות, ליצור רושם כוזב.

ניתן למיין את השקרים על פי כוונותיו של השקרן. מכאן אפשר לדבר על שקרים לבנים, שקרים אלטרואיסטים, אם כוונותיו של המשקר הן ביסודן טובות; או על שקרים שחורים, מרושעים, אלימים, אם כוונותיו של המשקר להרע.

כאשר פלוני מבקר את חברו החולה במחלה חשוכת מרפא המאושפז בבית החולים והוא אומר לו: "בקרוב תחלים ותחזור לעבודתך", המדובר בשקר שכוונתו להקל, להרגיע את שומעו, השקר מוגדר כשקר לבן, או כשקר אלטרואיסטי.

השקרים המרושעים נאמרים כדי להפיק תועלת על חשבון האדם שמשקרים לו. שקרים אלה מתוארים כרציניים, מרושעים, נוראים וכיו"ב.

קטיגוריה נוספת היא של שקרים חברתיים — אמירות שאם נקבלן כלשונן הן שקריות, אך אינן מבקשות לרמות. כך, למשל, אם פלוני יוצא ממסיבה משעממת ומתישה ואומר למארחים: "איזה ערב נפלא זה היה", ניתן להגדירו כמנומס, אך איננו בהכרח מאמינים לו.

העוסקים בסוגיית השקר העלו קטיגוריות נוספות רבות של שקרים: שקרים פאטרנאליסטים, שקרים דתיים, שקרים טריוויאליים, שקרים רפואיים, שקרים בטחוניים, שקרים תקשורתיים, שקרים הומוריסטיים ועוד…

בסקר נרחב שערכנו לגבי ההגדרות המקובלות של שקר, הן בקרב נשאלים במידגם אקראי (560 נשאלים) והן בספרות עלו ההגדרות הבאות:

עובדות לא נכונות; משהו לא נכון; משהו לא מציאותי; בריחה מהאמת; סילוף האמת; יפוי של דברים; הטעייה מכוונת; היפוך האמת; סטייה מהאמת; הסתרת האמת; משהו לא נכון שפוגע; אמירת דבר לא נכון כדי להשיג השגים; אמירת משהו לא נכון כדי להתגונן; אמירת משהו לא נכון כדי להרגיע; אמירת משהו לא נכון כדי למנוע משבר או כעס; אמירת משהו לא נכון כדי להתחבב; אמירת משהו לא נכון כדי להסתתר; אמירת משהו לא נכון כדי להכשיל; אמירת משהו לא נכון כדי להשתלט; אמירת משהו לא נכון כדי לבלבל; אמירת משהו לא נכון כדי לשעשע; אמירת משהו לא נכון כדי לפתות; אמירת משהו לא נכון כדי לנצל; אמירת משהו לא נכון כדי להתנצל…

רבים מן החוקרים את השקר תמימי דעים כי שקר הוא הצגה לא נכונה של עובדה. אך לא כל הצגה לא נכונה היא שקר. בשימוש המקובל קביעה שאימרה מסויימת היא שקר מצביעה לא רק על הצגה לא נכונה, אלא מרמזת כי הצגה לא נכונה זאת היא בניגוד למוסר.

ואכן אין תחום בחיינו המשוחרר משקר. במקצועות רבים כמו משפטים ועיתונאות, ממשל ומדעי החברה, רפואה ומדיניות, נגלה שהשקר הוא מובן מאליו כאשר הוא ניתן להצדקה על־ידי אלה המשקרים ואשר לעתים קרובות אף קובעים את הכללים.

שרי ממשלה, חברי כנסת ומועמדים לבחירות משקרים לעתים קרובות כאשר הם יודעים שיוכלו לצאת בשלום משקריהם או בשעה שהם מניחים שמצב העניינים האמיתי הוא מעבר לתפישתם ולהבנתם של האזרחים. חוקרים במדעי החברה עורכים ניסויים תוך הפעלת התחפשות או הטעייה, כאשר הם מניחים שהדעת שתופק במחקר ראוייה וחשובה. עורכי דין עורכים מאניפולאציה באמת בבית המשפט לטובת לקוחותיהם. אנשי מכירות, פירסומאים וכיו"ב מטעים את הציבור ואת מתחריהם כדי להשיג את מטרותיהם. פסיכיאטרים עלולים למנוע מידע או לעוות מידע על מטופליהם בעבר כדי לשמור על סודיות או כדי לשחררם מן השירות הצבאי. חוקרי משטרה, בלשים, עיתונאים ואנשי מודיעין למיניהם אינם נרתעים משימוש בדרכי מירמה כדי להשיג את המידע שהם מבקשים.

מכאן, אם נבקש להאיר דמותו של השקרן בכל הבט מן ההבטים הרבים שציינו נוכל לומר כי שקרן אינו אדם שטועה או נכשל, זהו אדם שבאופן מכוון מרמה, מוליך שולל, בוגד או לא נאמן.

אמנם אנו למדים כי השקר עשוי להיות מכשיר יעיל להונות אויבים, לעזור לנו לשרוד בתנאי סכנה, להגיע להשגים, לנצח. אבל במערכת היחסים הקרובים השקר עלול להיות קללה קשה המכניסה בינינו זרות מרובה. בצורתם הקיצונית עלולים היחסים להידרדר עד לבידוד, פגיעה באינטימיות, סגירת ערוצי תקשורת, חוסר יכולת לאמפאתיה, רמייה עצמית, ניכור ותחושת ריקנות.

כמה מן החוקרים מטעימים כי רמייה ואלימות הן שתי הצורות הבולטות של פגיעה מכוונת בבני אדם. שתיהן יכולות לגרום לאנשים לפעול בניגוד לרצונם ושתיהן גורמות נזק, אולם רמייה משתלטת באורח מתוחכם יותר, שכן היא פועלת על אמונתו של אדם כמו על עשייתו. אפילו אותלו שמעטים העזו להכניעו בכוח, הובל להרס עצמי ולחיסולה של דזדמונה על־ידי רמייתו של יאגו, ידידו הטוב.

כמובן, שקר כמו אלימות יכול לבוא כהגנה עצמית, לעתים אפילו לצורך הישרדות. השימוש בשקר עשוי להיות גם טריוויאלי ולא פוגע כמו "שקרים לבנים", אך עדין הפוטנציאל של דיכוי והרס הקיימים בו הוא כה גדול, שהחברה לא היתה יכולה לתפקד בלי מידה ניכרת של אמת בדיבור ובמעשה. האם נוכל לתאר לעצמנו חברה שבה לא ניתן לסמוך על שום מילה או ג'סטה, על שום הבטחה או הצהרה, ועל שום מידע או התייחסות. בחברה כזאת שאלות שנשאלות, תשובות שניתנות, מידע שמועבר, הבטחות שניתנות, רגשות שמובעים — כולם יהיו חסרי ערך. במצב שבו כל החיוויים והאמירות, ההצהרות והקביעות, הם אמיתיים או שקריים באורח אקראי, כל פעולה או בחירה, החלטה או פעולה יתערערו.

חייבת להיות מידה מינימאלית של אמון בתקשורת בין בני אדם כדי ששפה ופעולה לא יהיו יותר מהבזקי אור באפלה. זו הסיבה לכך שרמה מסויימת של אמיתיות היתה תמיד דבר מהותי והכרחי בחברה האנושית. אפילו השדים עצמם, אמר סמואל ג'והנסון, אינם משקרים זה לזה, מאחר שהחברה בגיהנום אינה יכולה להתקיים בלי אמת יותר מאשר חברות אחרות.

נפתח דיוננו בסוגי השקרים בטבלת מיון של שקרים שאפשר, כמובן, להוסיף לה עוד כהנה וכהנה.

נייברג (Nyberg, 1993) מעיר כי בכל מקרה של שקר צריך שיהייה אדם שגורם, תורם, מאפשר לאחר (ועוד נראה, שלעתים אף לעצמו) להאמין, להמשיך להאמין, להפסיק להאמין, להיות בלתי מסוגל להאמין בדבר מה שהוא אמיתי או שיקרי.

דבר זה עשוי להתרחש כאשר:

1. א' גורם לב' להאמין בדבר כוזב, לאמץ רעיון מוטעה, לקבל הצהרת מירמה כנכונה. כך, למשל, אומר הפורץ לבעל הבית שלכד אותו: "לא אני פרצתי לביתך, במקרה נכנסתי לחצר לשתות מים מן הברז".

2. א' גורם לב' להמשיך להאמין בדבר כוזב, להמשיך להשלות את עצמו, להמשיך לא לראות דברים נכוחה. כך, למשל, אומר הבן לרופא, המספר לו שימי אביו המאושפז בבית החולים ספורים, "אל תאמר לאבי שהוא עומד למות, אני רוצה שימשיך להאמין שהוא יחלים בקרוב ויחזור הביתה".

3. א' גורם לב' להפסיק להאמין בדבר מה שהוא אמיתי, לאבד אמונו בדבר שהוא נכון. כך, למשל, אורי מאמין כי הקרב שהשתתף בו היה קרב הגנה לאחר שהאוייב פרץ בחסות החשיכה ואיים להשמיד את המאחז. באמונותו זו, שאכן היא מוצדקת, הוא מחזיק עד שבא דוד ומספק לו מידע כוזב: "זאת היתה סתם הטעייה, זאת היתה תקיפה מבויימת כדי להביא אתכם לפעולה התקפית".

4. א' גורם לב' להיות בלתי מסוגל להאמין במה שהוא אמיתי. כך, למשל, אותלו בוטח בדסדמונה הנאמנה לו ואוהבת אותו והוא משוכנע בנאמנותה ובהתנהגותה שאין בה רבב, עד שיאגו מספק שורה כל כך ארוכה של ראיות כוזבות לבגידתה עד ששוב אין אותלו מסוגל להמשיך להאמין ביושרה ובטוהר כפיה.

כדי להכניס חיים למיון נביא שורה של דוגמאות לסוגים שונים של שקרים. נעשה זאת בעזרת שקרים של ילדים ונוער:

1. אורי מכחיש כי שבר את החלון כאשר לא נזהר והשליך את הכדור בכוח לעבר הבית. אין ספק שעשה זאת אך הוא מתעקש שלא. לפנינו שקר תועלתי המבקש למנוע עונש.

2. דני ראה את אורי משליך את הכדור ושובר את החלון אך הוא מספר להוריו כי אורי לא עשה זאת ובוודאי היה זה מישהו אחר. שקר זה הוא שקר הזדהותי או חיפויי. דני מפגין בו סולידאריות עם אורי ומגן עליו מפני עונש.

3. נדב הוא ילד בודד, בלתי מקובל בחברה, מסתגר ובעל דימוי עצמי נמוך, אך כשהוא בין ילדים בכיתה הוא מתפאר בחבריו הרבים בשכונה, בילדות המאוהבות בו, בטיולים הרבים שהוא יוצא אליהם וכדומה. לפנינו שקרים הגנתיים או הסוואתיים.

4. נירה שונאת את רונית ומבקשת להרע לה. בשעת אחת הבחינות בכיתה היא משקרת למורה ואומרת כי ראתה את רונית מעתיקה מן הספר את כל התשובות. לפנינו שקר תוקפני.

5. גלעד מבקש להיבחר לוועד התלמידים של בית הספר והוא מספר באסיפת הבחירות שקרים על פעולותיו למען הכיתה שלו, על הצלחותיו בתנועת הנוער וכדומה, לפנינו שקר תעמולתי.

6. רינת מבקשת למכור מצלמה, שביצועיה גרועים ביותר, והיא משבחת את ביצועיה, מהללת את צילומיה המרהיבים וכדומה. לפנינו שקר תועלתי.

7. חגית היתה במסיבה שערכה דלית ומאוד לא נהנתה. כשהיא פוגשת את דלית למחרת היא אומרת לה: "איזו מסיבה נהדרת ערכת", זהו שקר לבן.

8. אורית היתה רקדנית מבטיחה עד שנפגעה בגבה בתאונת דרכים והיא חוששת פן לא תוכל להמשיך לרקוד. חברה שמע מן הרופא כי אין כל סיכוי שתוכל לחזור לרקוד, אך הוא אומר לה: "זה רק נזק זמני, הרופאים אומרים כי תוך פרק זמן קצר תחזרי לרקוד כאילו לא קרה דבר", זהו שקר אלטרואיסטי.

9. חנוך שקוע בדימיונות כל היום. הוא איבד כל קשר עם המציאות ואינו חדל מלבדות ולספר שקרים שלא היו ולא נבראו והוא מאמין בהם. לפנינו שקר פאתולוגי.

יש המחשיבים את כל השקרים המכוונים לטובה, גדולים ככל שיהיו, כשקרים לבנים. אנו נלך בעקבות אלה הדבקים בשימוש הצר: שקר לבן הוא שקר שלא מכוון לפגוע באף אחד וחשיבותו המוסרית מעטה. הרבה ביטויים מקובלים אינם מכוונים כלל להטעות, כמו, למשל, כל האמירות החברתיות או הנימוסיות: "כמה יפה את נראית", "כמה נחמד לראותך", "כל כך התגעגעתי אליך", "שלך בלבביות", "בחיבה ובהוקרה" וכיו"ב… אלה ועוד אלפי ביטויי נימוס אחרים כל כך מובנים מאליהם, עד שאם מישהו יחליט בשם האמת המוחלטת לא לומר אותם הוא יתפש כאדיש או כמרושע.

התנהגות חברתית שהיא שיקרית באופן בולט יותר היא זו של מתן תירוץ כוזב כדי לא לפגוע ברגשות של מישהו המזמין אותך, המציע לך דבר מה, המבקש ממך דבר מה, כאשר אתה מתנצל בתירוץ "אינני יכול" כאשר למעשה אינך רוצה. אולם גם התירוץ הכוזב יש לו צד זכות בבקשו למנוע פגיעה או לא לעורר רושם של טינה או עוינות, ומכאן להתנצל ולומר שאינך יכול לעשות דבר מה איננו כה חמור כשקר מכוון.

חלק מהשקרים הלבנים נאמרים במטרה להחמיא או להחניף, לשמח או לעודד, לתת פרשנות נעימה יותר בנסיבות מדכאות, לבטא הכרת תודה, גם אם המתנות או המחוות אינן רצויות. בעיני רבים שקרים מסוג זה אינם מזיקים, מספקים תמיכה ועידוד נחוצים ועוזרים לשמח, לסלק חרדות ושיעמום.

השקרים הלבנים משמשים, אם כן, לשתי מטרות עיקריות: א. להגן על הזולת שלא יפגע ולא יושפל. ב. להגן על הדובר ולחלץ אותו מסיטואציה לא נעימה.

מספר גדול של שקרים נחשבים לטריוויאליים עד שניתן להכליל אותם במסגרת השקרים הלבנים. כאלה הם השקרים הנאמרים ללא מחשבה בלהט הרגע, או כדי לצאת ממבוכה או אפילו סתם כדי להתבדר. כאלה הם השקרים הנאמרים לצורך התפארות או הגזמה או, להיפך, לצורך צניעות וענווה; השקרים שנאמרים או חוזרים עליהם ברכילות; השקרים שנאמרים כדי לומר משהו בחברה; השקרים המבקשים לקשט מעט ולייפות את העובדות הנראות אפורות ומשעממות; השקרים הנאמרים כדי לקצר וויכוח או דיון מתמשך על עניין לא חשוב שעלול להתארך ללא סוף וחבל לבזבז עליו את הזמן. מרבית חוקרי השקר אינם רואים פסול רב בשקרים הלבנים שהם בעיקרם שקרים חברתיים שתפקידם ל"החליק" ו"לשמן" את היחסים הבינאישיים, כדי למנוע חיכוכים ופגיעות. חלקם נאמרים באורח כמעט אוטומאטי, מבלי אפילו שישאירו רושם כלשהו או יחרטו בזיכרון.

תודה שהזמנת אותי למסיבה בביתך. היא היתה נהדרת (לא רציתי לקלקל את היחסים איתך אז באתי בדלית ברירה, היא היתה מחורבנת).

הייתי שמחה ללכת איתך לתיאטרון אבל יש לי התחייבות מוקדמת (בחיים לא הייתי יוצאת עם נאד כמוהו. מוטב לי להתייבש בבית מאשר להיפגש איתו).

אני מרגיש מצויין, מה שלומך? (יש לי כאב בטן נורא ושילשול. ואת מי בכלל מעניין איך אתה מרגיש).

נשמח לארח אתכם אצלנו בקרוב (מוטב לנו לברוח לקוטב הצפוני מאשר לסבול את חברתכם המשעממת).

קטיגוריה נוספת של השקר הם השקרים המגוננים. כך, למשל, השקר הוא פונקציה הגנתית באינטראקציות איסטרטגיות, כדי להטעות את היריב בקשר למהלך מתוכנן מסויים על מנת להבטיח את הצלחתו של מהלך זה.

ההטעיות הן חלק בלתי נפרד ממשחקי הספורט התחרותי — כדורגל, הוקי, כדורסל, כדור־עף וכדומה.

ההטעייה היא חלק מרכזי והכרחי בפעולות לחימה. לא בכדי נאמר כי בתחבולות תעשה לך מלחמה. אילמלא פעולות ההטעייה וההפצה של מידע כוזב על־ידי בנות הברית קודם הפלישה לנורמנדיה במלחמת העולם השנייה, היה הקטל בצבאות בנות הברית חמור לאין שעור. ההצלחה להטעות את הגרמנים ולהביאם לרכז כוחות גדולים ליד קאלה ולא ליד נורמנדיה מנעה טבח נורא.

אפשר אמנם לטעון כי שקרים אלה הם התקפתיים ואינם בקטיגוריה של שקרים הגנתיים. אך לא כך, בהיותם מגינים על הצד האחד מפני תגובותיו של הצד השני ומפני הסכנה של הכשלת תוכניתו.

סוג אחר של שקרים הגנתיים הם שקרים של היתחלות. היתחלות היא בעייה גדולה בקרב חיילים המבקשים להשתחרר משרות בקווים הראשונים ובכך הם מצילים לעתים את חייהם. היתחלות נגלה אצל פגועי תאונות הטוענים לפגיעות צוואר חמורות כדי לזכות בפיצויים מוגדלים. היתחלות נגלה אצל חולים נוירוטיים הממציאים סימפטומים קשים כדי לזכות ביתר תשומת לב וטיפול.

שקרים הגנתיים מסוג אחר לחלוטין הם שיקרי חיפוי, שיקרי הסוואה, שיקרי בילבול וטישטוש עיקבות, שיקרי דחייה והסחת דעת המוקבלים גם ביחסים הזוגיים. על כך כתבה בוני מאסלין (מאסלין, 1996) "השקר החברתי הוא חומר סיכה שמאפשר לנישואים להתנהל חלק ('אמרתי לאמך שיש לנו כבר תוכניות לארוחת ערב ביום שישי'). הראו לנו אדם שטוען שהוא מעולם לא שיקר לבן זוגו, ונראה לכם שקרן".

מאסלין מדברת על קטיגוריה מסויימת של אנשים אותם היא מכנה "המדכאים" — אנשים שקוברים את כעסם בכך שהם מדכאים סיכסוכים. הם יעשו כל מה שביכולתם כדי שלא תהייה דריסת רגל למתיחות בנישואיהם, לא יהיו מחלוקות, אי הסכמה, וויכוחים, התנצחויות, עימותים, מריבות, קטטות וכיו"ב…

לדברי מאסלין "המדכאים" עוקפים את האמת, בקביעות או אפילו מתוך הרגל, כדי לעקוף את מה שלדידם הוא הסכנה האמיתית — עימות. כך, למשל, עינייני כספים, שהם תמיד מקור למחלוקות בנישואים, מטוייחים, כאשר המדכאים צובעים את האמת כדי שבן הזוג לא יכעס ולא יפתח במריבה (שוברי תשלום כרטיס אשראי מושמדים, מחירי מוצרים "מופחתים", נלקח כסף מההורים כדי להשלים חוסר וכדומה).

בהקשר זה מקובלים מאוד שקרים של השמטה. הבעל "שוכח" לספר לאשתו על דו"חות חנייה, היא "שוכחת" לספר לו על בגד חדש שרכשה או על אגרטל שנשבר וכיו"ב…

לדברי מאסלין: "המדכאים שצריכים לשקר אינם אנשים רעים, הם אנשים מפוחדים. להגיד את האמת זה מפחיד. בשבילם זה כאילו לזרוק את הכפפה לבן הזוג, והם מרגישים שהם אינם מסוגלים להתמודד עם התוצאות הצפויות של מחלוקת, התנגדות, מאבק וכדומה. אם אנחנו נוהגים להחליף עובדה בבדייה כדי למנוע חיכוך בחיי הנישואים, עשויים השקרים שלנו לגלות את האמת: אנחנו מדכאים".

ננסה לערוך רשימה קצרה ומסכמת של מניעים וסיבות לשקר ושל הנימוקים השכיחים ביותר המוקבלים לעובדה שכולנו משקרים (ור' Shibles, 1985).

1. מתוך רצון להימנע מעונש.

2. מתוך רצון להכשיל את הזולת.

3. מתוך רצון להשיג רווח אישי.

4. כדי להשתחרר מאשמה.

5. כדי להיות מנומס.

6. מתוך רצון להימנע מפגיעה בזולת.

7. מתוך הרגל.

8. מתוך רצון להתבדח.

9. מתוך רצון לקדם רעיון כלשהו.

10. מתוך רצון להדביק באמונה כלשהי.

11. כדי לסייע לאנשים במצוקה.

12. מתוך חיקוי לאנשים האחרים בסביבתנו המשקרים כל הזמן.

13. מתוך רצון למכור דבר מה.

14. מתוך רצון לפרסם דבר מה.

15. כי אנו נאלצים לשקר.

16. כדי להימנע ממבוכה.

17. מתוך גחמה.

18. כדי לשמור את סודותינו או סודות הזולת.

19. מתוך היענות לציפיות הזולת מאיתנו.

20. לנוחיותנו.

21. מתוך זילזול.

22. מתוך אי מודעות לחומרת הדבר.

23. מתוך רשלנות.

24. כדי למנוע וויכוח ובילבול מוח.

25. כדי להרגיע כעס.

26. כדי לקצר דיון מתמשך.

27. כדי להימנע מהתמודדות.

28. כדי לנקום.

29. כדי לברוח או להימנע מן האמת.

30. מתוך התפארות וגאווה.

31. מתוך הצטנעות.

32. מתוך תחושת עליונות.

33. כדי למנוע את הזולת ממעשה לא ראוי.

34. כדי להצליח במבחן.

35. כדי לממש את המקצוע שהוכשרנו לו (מרגל, בלש, פרובוקאטור וכדומה).

36. כדי לעודד את רוח הצוות.

37. לצרכי המפלגה, האיגוד, המדינה.

38. מטעמים חולניים.

39. כדי להפיג שיעמום ולעורר מתח ועניין.

40. כדי לחלץ ידיד מדיכאון.

41. כדי להפעיל אירוניה.

42. כדי להתבלט.

43. כדי להגן על אמונתנו שאיננו יכולים להגן עליה.

44. כדי לגשר על המרחק בין מה שרצינו שנהיה ובין מה שאנו באמת.

45. כדי להרגיע ולעודד את עצמנו.

46. כדי להשלות את עצמנו.

47. כדי לטפח בנו תקווה.

48. כדי לברוח מן המציאות ולבנות מציאות בידיונית הנוחה לנו.

49. כדי למצוא דראמה בחיים.

50. כדי לחפות על כישלון.

51. כדי להפיץ שמועות.

52. כדי להבריק בשיחה.

53. כדי להעלות את קרננו בעיני הזולת.

54. כדי לשפר את מעמדנו במקום עבודתנו.

55. כדי להימנע מלחצים.

56. כדי להסתתר מפני עצמנו.

57. כדי לפצות את עצמנו.

58. כדי להסתיר אי ידיעה ובורות.

59. מתוך חוסר ביטחון עצמי.

60. מתוך רצון להצליח בעסקים.

61. כדי להרחיק טרדנים.

62. כדי להגדיל את משיכתנו המינית.

63. כדי ליצור תדמית נכספת.

64. כדי להיות אופנתיים.

65. כדי לחפות על ריקנות.

66. כדי לשנות זהות.

67. כדי להסיח דעת.

68. כדי למצוא נחמה.

קטיגוריה חשובה במיגוון סוגי השקר היא הרמיה העצמית.

המושג רמייה עצמית נראה בראייה ראשונה כפאראדוכס. איך פלוני יכול לא לדעת מה שהוא יודע? הן המרמה את עצמו צריך לדעת במה הוא מרמה את עצמו, אחרת אין הוא מרמה את עצמו אלא פשוט טועה. רמייה עצמית שונה תכלית שינוי מטעות. אם הוא אכן יודע במה הוא מרמה את עצמו אז איננו מרומה, כי אדם היודע שהוא מרומה על־ידי עצמו יודע גם שמה שהוא מרמה עצמו בו הוא כוזב. אם הוא יודע שמה שהוא "מאמין" בו הוא כוזב, הרי איננו מאמין באמת, לכל היותר הוא מעמיד פנים שהוא מאמין.

משום הפאראדוכס הנ"ל יש הטוענים כי הוא מוכיח לנו שרמייה עצמית היא בלתי אפשרית, לכן אין בכלל דבר כזה. אחרים טוענים כי קיים קרע, קיימת חצייה בתוך המרמה את עצמו, כאשר המחצית האחת מרמה את המחצית השנייה.

תיאוריה שלישית בנושא זה היא תיאוריית הדיסוציאציה. לפי תיאוריה זאת המרמה את עצמו בדרך כלשהי מנתק את הידיעה שיש לו מן האמונות הכוזבות בהן הוא מרמה את עצמו, או מצליח "לחשוב" דבר מה שהוא "מאמין" שהוא כוזב. יש חילוקי דעות בין התיאורטיקנים מה מנותק ממה והיכן בדיוק מתרחש הניתוק הזה. גם כיצד הדבר הזה מתרחש אינו ברור.

תיאוריית "משחק התפקידים" מבהירה במקצת את הניתוק הזה. המרמה את עצמו אינו מאמין במה שהוא מרמה את עצמו אלא הוא משחק תפקיד של מי שמאמין בכך. אשר לתיאוריה זאת רבים אינם מקבלים אותה כמתארת רמייה עצמית, אלא כמייצגת העמדת פנים בלבד.

תיאוריה אחרת היא תיאוריית "ההזנחה". היא מדגישה כי המרמה את עצמו אינו מבצע את הדברים הנדרשים להשגת האמת. מכאן הרמייה העצמית אינה פעולה פוזיטיבית של בקשת השקר אלא פעולה נגאטיבית של אי בקשת האמת.

רמייה עצמית אומרת קיומם הסימולטאני של לפחות שני רעיונות במוחו של האדם המתייחסים לאותו עניין אך סותרים זה את זה. בתהליך הרמייה העצמית מושלט הרעיון האחד ומוכנע הרעיון האחר עד להתעלמות ממנו. מכאן לעיתים קרובות נזקקים בני האדם להשתמש ברמייה עצמית כדי לשמר איזון נפשי.

הדגשנו עד כה את ההבדל בין שקר ורמייה עצמית. בשקר המשקר מרמה את המרומה, המשקר יודע והמרומה אינו יודע ואילו ברמייה העצמית אותו אדם הוא גם המשקר וגם המשוקר. מכאן, אותו אדם צריך בעת ובעונה אחת לדעת דבר מה ולא לדעת אותו. לכן, טוענים כמה מן ההוגים כי הרמייה העצמית אינה אפשרית מבחינה לוגית.

ניתן לסכם את גילוייה של הרמייה העצמית בכמה הבטים בולטים:

• אי ידיעה ובורות רצונית — אי רצון לדעת ולהכיר בעובדות העשויות לסבך אותך במצבים קשים או לא נעימים, לדרוש ממך פעולות העלולות לסכן אותך או להפר את שלוותך.

• הכחשה שיטתית — הכחשה של מידע העשוי לפגוע בך; לסכן את השתלבותך החלקה בחברה וזאת מתוך רצונך להיות שחקן בצוות; להכחיש את תפישתך הנוסטאלגית את עברך וכדומה.

• ניתוק רגשי — חסימה רגשית על מנת לא להיפגע אמוציונאלית; אטימה כדי להיות מסוגל לפעול על פי עקרונות החברה או הצוות, או המדינה, או הדת; בניית חומות כדי להיות מסוגל להתמודד עם אובדנים ואסונות.

• העמדת פנים — לבישת תחפושת עד שלעיתים קרובת שוב קשה להבחין מה פנים ומה מסיכה.

• ראציונאליזאציה — מציאת ק"ן טעמים להוכיח את צידקת הכרעותיך או מעשיך; ראיית הגיונם ההכרחי; הדגשת מחוייבותם החברתית.

מארטין (Martin, 1986) מביא שורה ארוכה של מונחים המביעים את ההבטים השונים של רמייה עצמית כהימנעות, הסתרה והסוואה, שעליהם נוסיף רבים אחרים:

• במונחים ויזואליים — אנו מדברים על הימנעות מראיית עובדות; עירפול הראייה; סינוור עצמי; סילוק מבט; פזילה לכיוון אחר; עצימת עיניים; השפלת מבט וכו'…

• במונחים צליליים־שמיעתיים — אנו מדברים על אטימת אוזניים; סירוב להאזין; להיות חרשים לאמת.

• במונחים חברתיים — אנו מדברים על הימנעות מהכרה; הימנעות מתפישה; הימנעות מזיהוי של מה שמסתמן לפנינו.

• במונחים פסיכולוגיים — אנו מדברים על הדחקה, התעלמות, סירוב, להתמודד, הכחשה, דיכוי וכדומה.

• במונחים של עימות — אנו מדברים על סירוב להתייצב מול; סירוב לעמוד בפני; סירוב לנקיטת עמדה.

• במונחים של אמונה וידיעה — אנו מדברים על דבקות באמונות כוזבות; בחירה בבורות; התעלמות וכדומה.

• במונחים לשוניים — אנו מרבים להשתמש בשקר לעצמך; רמיה עצמית; חוסר יושר פנימי; זיוף; חוסר כנות; משחק לא הוגן, צביעות, חוסר אותנטיות.

הבט אחר במיגוון צורות השקר הוא העמדת הפנים ולבישת המסיכות. הפסיכולוגים מדגישים כי הצורך להעמיד פנים, ללבוש מסיכות ולשחק בתפקידים שונים הוא כה עמוק עד שהמסיכה כמו נידבקת לפנינו. יוליוס פאסט (פאסט, 1972) מטעים כי "תהליך לבישת המסיכות נובע מצורך כל כך עמוק עד שהוא מנציח את עצמו ושוב אי אפשר להוריד את המסיכה או לרופפה". ישנם מצבים הן בחיי האני שלנו, הן ביחסינו האינטימיים, שנוצר צורך להוריד את המסיכות ולעתים קרובות גם אז אנו יראים לעשות.

המסיכות שאנו לובשים בחיי היומיום שלנו, בחולין ובחג, בעבודה ובבילוי, בעשייה ובמנוחה מרובות הן ומגוונות. רבים ניסו למיינם לפי סוגיהם ולהתייחס אליהם, אחת מאלה היא דורי הולנדר (הולנדר, 1996) המקדישה עיון נרחב לשאלות המסיכות שאנו לובשים. לדבריה: "מסיכה מסתירה, היא משקפת חזות שיקרית לעולם הכולל ידידים ואויבים, עצמך ואחרים. ההונאה שבמסיכה עשוייה להיות מכוונת או בלתי מכוונת, מרושעת או תמימה… פעמים רבות הופכים שקרים למסיכות… אנחנו לומדים מהר מאוד שמי שאנחנו באמת אינו קביל בעיני משפחתנו, בעיני ידידינו, או שאנחנו מגלים שאיננו מתאימים לאידיאלים תרבותיים מסויימים המכתיבים כיצד ילד או ילדה צריכים להיראות או להתנהג. לכן אנו סוגרים את התריסים ונועלים את הדלת בפני מי שאנחנו באמת, ויוצאים לעולם כשאנו משקרים כדי להסתיר את סודותינו. לפעמים אנחנו רק משקרים לאחרים. לפעמים אנחנו שומרים על סודותינו כל כך טוב, עד שאנחנו מתחילים לשקר גם לעצמנו".

שונות הן המסיכות ביחסי החיזור וביחסים הזוגיים:

1. מסיכת הספינקס — כולה חידה, חצאי אמירות, הסמוי מרובה מן הגלוי, המרומז מן המפורש. מסיכה זאת מעוררת סקרנות, כמו מבקשת שיגלו את סודה. היא מושכת, לעתים מסעירה, אינה משאירה את הבאים עימה אדישים.

2. מסיכת המיסתורין — אחותה של מסיכת הספינקס. הכל לוטה בסודיות, תחושת שובל של מיסתורין הנמשך מאחורינו. אין דבר המעורר משיכה יותר מאשר הרצון לפתור את המיסתורין שמאחורי המסיכה.

3. המסיכה הסטואית — איפוק, הסתרת רגשות, חוסר פתיחות. לפנינו אגוז קשה לפיצוח שלגבי חלק הוא אתגר ולגבי החלק האחר רתיעה.

4. המסיכה הרגשנית — היפוכה של המסיכה הסטואית, הפגנת אמפאתיה, רגשנות, פתיחות ושיתוף. מסיכה המדברת אל ליבם של הרומאנטיקאנים.

5. מסיכת העבר החתום — סגירה של העבר האישי והמשפחתי; מניעת כל הצצה לעבר הלימודי, הפוליטי, החברתי; הדגשה שהכל מתחיל בהווה. מסיכה המעוררת תגובות אמביוואלנטיות, מניסיון לפענח את העבר ועד היסתגרות וריחוק.

6. מסיכת הצניעות והאיפוק — הפגנת כיבוש היצר, דחיית מותרות, הסתפקות במועט, ריסון עצמי.

7. מסיכת הפיכחות וההתנזרות — דחיית כל הודייה על שימוש בסמים, על שתיית אלכוהול, או על התמכרות כלשהי.

8. מסיכת הכל בסדר — הפגנת קלות חיים, אופטימיות, יכולת להסדיר הכל, דחייה של בעיות וגישה חיובית לחיים.

9. מסיכת הסודיות הכספית — שמירת הסודות הכספיים, הימנעות מלגלות מידע על רכוש, הימנעות מעיסוק בנושאים כלכליים־אישיים.

10. מסיכת הרומאנטיקן — הפגנה של רגשות רומאנטיים, פיוטיות, רגשנות, דימיון וחלומות.

11. מסיכת הגיבור האירוטי — דיבור על הישגים במיטה, התפארות באונות מינית, הבטחות לשילהוב מתמיד.

12. המסיכה של מחוייבות — הפגנה של רצון במחוייבות, בביסוס הקשרים, בטיפוח חיים משותפים לטווח ארוך.

13. מסיכת היושר — הפגנה של כנות אישית, דחיית כל רמז לשקר או להטעייה, התיימרות לאמירת אמת בכל עת ובכל שעה.

14. מסיכות אלה לובשים גם גברים וגם נשים, אך מרביתן אופייניות יותר לגברים. אל מסיכות אלה ניתן להוסיף שורה של מסיכות שאף הן נלבשות על־ידי גברים ונשים אך הן אופייניות יותר לנשים.

15. מסיכת האופטימיות והחשיבה החיובית — הסתרת החולשה והריפיון, הפחד והבעייתיות, במעטה של אופטימיות ובהפגנה של חשיבה חיובית המאמינה בפיתרון כל הבעיות.

16. מסיכת הצניעות המינית — הסתרת הניסיון המיני, המעטה במספר הגברים הקודמים, הפגנה של איפוק וריסון יצרים.

17. מסיכת הרקע המשפחתי התקין — הסתרה של בעיות ומצוקות בבית ההורים, אלכוהוליזם, מחלות־רוח, ילדים חריגים וכדומה.

18. מסיכת השילהוב המיני — זיוף של אורגאזמה, הפגנה של ריגוש אירוטי.

19. המסיכה של כישורים כלכליים או ניהוליים — הפגנה של יכולות בתחום הכלכלי, הכספי או הניהולי.

20. המסיכה של שוויון נפש — הסתרה של התלהבות, בקשת קשר, ריגוש ורצון קירבה, כדי להציג את 'הקשה להשגה' ואולי משום כך גם המושכת.

21. המסיכה של הפופולאריות — הפגנה של פופולאריות חברתית, שפע של מחזרים, גם כשהבדידות מרה והפופלאריות ירודה.

ברור כי מאחורי המסיכות, לעתים קרובות, אנו לא רק מסתירים את עצמנו מפני זולתנו ומשקרים להם, אלא אף מסתתרים מעצמנו ונגררים לרמייה עצמית. אנו מצפים שהמסיכות תשמשנה לנו כחיפוי, תענקנה לנו כיסוי והגנה; תסתרנה את נקודות החולשה שלנו; תעזורנה לנו לחוש שאנו שולטים במצב; תסתרנה את סודותינו הקשים; תגברנה את כוח המשיכה שלנו; תסתרנה את רגשותינו האמיתיים וכך תצלנה אותנו מלהיות פגיעים; תבנינה לנו תדמית רצוייה יותר; תכסנה על חוסר הביטחון שלנו; תסתרנה היעדר רגישות או מעורבות או רצון למחוייבות; תגברנה את סיכויינו לממש את רצונותינו.

עניין מיוחד יש בתגובות האופייניות על היתפשות בשקר:

1. הכחשתו.

2. המעטה בחשיבותו.

3. הצדקתו.

4. הדגשת האלמנטים האמיתיים שבו.

5. ראייתו כמיקרה חריג.

6. מציאת תירוצים.

7. האשמת הזולת.

8. פיקפוק ביכולת הזולת להבחין בין אמת ושקר.

9. הדגשת הכוונה הטובה.

10. היסתתרות מאחורי הנורמה הכללית.

11. הצגת השקר כטעות ולא כשקר.

12. היסתתרות מאחורי חוסר תשומת לב והחלקה מקרית.

13. התעקשות שהרגשות אמיתיים אך ביטוים לקה.

14. הדגשת ההיבט הפרגמאטי החיובי.

15. האשמת הזולת בקריאה לא נכונה של הדברים.

16. האשמת הזולת בכוונה זדונית.

17. העלאת שקר נוסף לכיסוי השקר הנוכחי.

ומן המשקר אל זה ששיקרו לו. כיצד הוא מתמודד עם השקרים המסופרים לו. קיימות מספר של גישות והתייחסויות:

א. הכחשה — מסובבים את הראש, מעמידים פנים שזה לא קרה, מתעלמים, משנים פרשנות או משמעות.

ב. האשמה עצמית — בדיקה עצמית אם אנו יילדנו את השקר, אם יצרנו לו תנאים, אם דחפנו לעברו.

ג. עימות — מסרבים להשלים, דורשים את העובדות הממשיות.

ד. הפנמה ודגירה — מפנימים את השקר ודוגרים עליו. שוקעים בהירהורים עליו, מנתחים אותו מכל צדדיו.

ה. התפלספות — שוקעים בהירהורים מעמיקים על השקר בכלל ועל מקומו בחיים.

ו. פסיכולוגיזציה — מנתחים את אופיו של השקרן, נטיותיו, מניעיו ומנסים להבין מה דחף אותו לשקר לנו.

ז. הומוריזציה — צוחקים לשקר, מגלים את הצדדים המשעשעים שבו, רואים אותו כבדיחה מוצלחת.

ח. סלחנות — הבנת המשקר, רחמים עליו וסליחה לניסיונו לשקר לנו.

ט. מריבה — אי קבלת השקר, כעס, מריבה עם המשקר, חילופי האשמות.

י. ניתוק — הרחקתו של המשקר, ניתוק היחסים עימו.

יא. מסתבר כי במקרים מסויימים, קיימת אף הנאה מן השקר המסופר עלינו, הוא מחניף לנו ומוצא חן בעינינו שמשקרים עלינו, עוסקים בנו, משערים השערות לגבינו וכדומה…

מראי מקום

• אבן־שושן, אברהם (1964) — מילון חדש, ירושלים: קרית ספר.

• הולנדר, דורי (1996) — 101 שקרים שגברים מספרים לנשים, תירגמה: עדית בן־פורת, ת"א: : מטר.

• כהן, אדיר (2000) — הספר הגדול של הבדיחה והשנינה, חיפה: אמציה.

• כהן, אדיר (1999) — עולם השקר, חיפה: אמציה.

• מאסלין, בוני (1996) — נישואים של כעס, תירגמה: צילה אלעזר, תל־אביב: זמורה־ביתן.

• פאסט, יוליוס (1970) — לשון הגוף, תירגם יעקב שרת, ת"א: : רשפים.

• Martin, Mike W. (1986) – Self-Deception and Morality, Lawrence, Kansas: University Press of Kansas.

• Nyberg, David (1993) – The Varnished Truth: Truth Telling and Deceiving in Ordinary Life, Chicago Il.: University of Chicago Press.

• Shibles, W. (1985) – Lying: A Critical Analysis, Whitewater WI.: Language Press.

• Webster's Third New International Dictionary (1971), MA.: Merriam.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “מילון השקרים והתירוצים”