כל חייה חיפשה אטלי פיין, סוכנת האף-בי-איי, את מרסי אחותה התאומה שנחטפה כשהיו בנות שש. מרסי הותירה אחריה משפחה מפורקת שלא הצליחה להשתקם, ואטלי גילתה רק לאחרונה שמרסי נחטפה במהלך סגירת חשבונות של המאפיה עם הוריה – סוכנים חשאיים שגידלו את בנותיהם במסגרת התוכנית להגנת עדים. היא גילתה גם שמרסי שרדה שנים ארוכות בתנאי שבי איומים עד שהצליחה לברוח בלי להותיר עקבות. שוב. אלא שהפעם אין לאטלי כל כוונה להניח לחיפושים עד אשר תמצא את אחותה. בכל מחיר.
מרסי הבורחת הותירה אחריה שובל של אנשים שנפגעו ממנה ומבקשים לנקום בה. לרוע מזלה אחד משוחרי רעתה הוא פיטר באקלי, איש בעל קשרים ואמצעים בלתי מוגבלים. הוא אדם נטול כל עכבות, שהופך את הנקמה במרסי למשימת חייו.
המפגש המחודש בין התאומות מעולם לא היה קרוב כל כך, אולם עתה הוא הופך להיות מסוכן עבורם. האם הקשר המיוחד שחלקו בילדותן יהיה הגורם שיהרוס את חייהן?
קטגוריות: מתח ופעולה
98.00 ₪
מקט: 001-3000-350
1
אטלי פיין ליוותה במבטה את הארון החבוט שנמשך סנטימטר אחר סנטימטר אל פני הקרקע מתוך הבור שבו נח קרוב לשני עשורים. לא אמורים להוציא ארונות קבורה וגופות מתוך האדמה. הם אמורים להישאר בדיוק במקום שבו הונחו, לפחות עד שהשמש תגווע בחלל וכל הקיים עלי אדמות יאבד.
בעולמה של פיין, זה היה תיאור מדויק של היום שעבר עליה.
של השנה שעברה עליה, למען האמת.
היא לטשה מבט בעורב שחור שקרא בקרקור צורמני ממקומו על ענף של עץ אורן חולני למראה, שניצב מעל לקבר הפעור. דומה היה שהציפור חושבת שהיא עומדת לקבל את ארוחתה ארוזה בתוך קופסה, והיא נעשתה קצרת רוח.
בסדר, אני קצרת רוח כבר שלושים שנה, חשבה פיין.
פיין הייתה סוכנת מיוחדת של האף־בי־איי. ברגליים יחפות היא התנשאה לגובה של מטר ושמונים והיו לה שרירים שנבנו בשנים ארוכות של הרמת משקולות, תחילה למען הישגיה כספורטאית ובעת האחרונה כדי לשרוד את דרישותיו התובעניות של תחום עיסוקה. היו סוכנים שרוב הקריירה עברה עליהם בישיבה על התחת ובהייה במחשב, או בפיקוח על הסוכנים שפועלים בשטח. פיין לא נמנתה עם אלה או עם אלה.
תא השטח שהיה באחריותה היה באריזונה, בסמוך לגרנד קניון. זה היה אזור גדול מאוד, והיא הייתה סוכנת האף־בי־איי היחידה שהוצבה שם. זה היה עדיף בעיניה. היא תיעבה ביורוקרטיות ופקידים שכל עולמם התנהל לפי אינסוף כללים חונקים, שבעיקר פוגעים ביכולת להגיע במהירות לתוצאות. בטח לא בכל הנוגע להרחקת אנשים רעים מהחברה, ומבחינתה זאת הייתה המשימה העיקרית שלה.
כרגע היא שהתה בווירג’יניה ועסקה בעניין אישי. זאת הייתה ההזדמנות היחידה שלה לתקן את מה שהשתבש בחייה.
לצד פיין ניצבה העוזרת האדמיניסטרטיבית שלה, קרול בלום.
פיין ובלום חיפשו אחר אחותה התאומה של פיין, מֶרסי פיין, שנחטפה מהחדר שחלקו השתיים באנדרסונוויל שבג’ורג’יה כשהילדות היו רק בנות שש. את פיין החוטף כמעט הרג, והיא שרדה הודות למזל גרידא בצירוף מה שפיין החשיבה כסירוב הגמור שלה למות. מאז לא ראתה את מרסי. האירוע הזה הרס את משפחתה של פיין והיה לטראומה שהגדירה את חייה.
הן התחקו אחר מסלול חייה של מרסי והגיעו לבית באזור קרופורדוויל שבג’ורג’יה, במחוז טליאפרו, שהיה המחוז הכפרי ביותר במדינה, ובעל האוכלוסייה הדלילה ביותר. מרסי קיבלה את השם רבקה אטקינס ונכלאה שם עד שברחה, לפני שנים רבות. העקבות שהותירה אחריה התקררו כמו מקרר גופות בחדר מתים.
ג’ו אטקינס, אחד משוביה, נמצא מת יום אחרי שמרסי ברחה, והמשטרה קבעה שנרצח. אשתו, דזירה, נעלמה באותו עיתוי. פיין גילתה שהחוטף של אחותה היה אדם בשם איטו וינצ’נזו. הוא היה אחיו של ברונו, מאפיונר שהיה לו חשבון פתוח עם אימה של פיין, ג’וליה, שפעלה כחפרפרת בשירות הממשלה. היא השתתפה במבצע – שצלח – להפלת משפחות הפשע של ניו יורק בשנות השמונים של המאה הקודמת. חברי משפחות פשע לא אוהבים שמפילים אותם. זה פותח איתם חשבון. למשפחת וינצ’נזו בהחלט היה חשבון פתוח עם משפחת פיין. בעידוד אחיו הרצחני ניסה איטו וינצ’נזו לחסל את משפחת פיין, ובמידה רבה נחל הצלחה.
לאחרונה פרסמה הבולשת הודעה לציבור עם תמונה של מרסי, שצולמה בדיוק ברגע שברחה מכלאה. פיין קיוותה שאם מרסי בחיים היא תראה את ההודעה ותיצור קשר. זה לא קרה, ופיין החליטה לפעול בכיוונים אחרים.
לפני שנים סיפרה אימה של פיין לבתה שאביה, טים פיין, התאבד. בהמשך גילתה פיין שאביה הביולוגי לא היה טים, אלא אדם בשם ג’ק ליינברי. ליינברי עצמו כמעט נהרג במתקפה שמטרתה הייתה אטלי עצמה, באירוע שלא היה קשור לסיפורה האישי. התגלית שהוא אביה היממה את פיין, אבל באותה מידה, אם לא יותר, היממה אותה התגלית האחרונה שחשפה. זו הייתה הסיבה לכך שכעת עמדה במקום שבו עמדה.
אני יודעת שכל המשפחות הרוסות, אבל נראה שהמשפחה שלי היא אלופת העולם הבלתי מעורערת בתחרות הזאת.
סוף־סוף הגיע הארון אל פני הקרקע, הורחק מהבור והונח על הדשא. על גוף המתכת שלו ניכרו נזקים שגרמה הלחות כמו גם עצם השהות הממושכת באדמה. היא תהתה מה מצבה של התכולה.
צוות זיהוי פלילי ניגש אל הארון, פתח אותו בזריזות והעביר את השרידים שבתוכו לשק גופות. הם רכסו את השק והניחו אותו בירכתיו של ואן שחור, שעזב מייד את המקום. פיין שיערה שהיא יודעת מי נקבר שם. אבל השערה לא הספיקה לה, לא כסוכנת אף־בי־איי, וגם לא כבת אבלה, ולכן נערכה הבדיקה. אין דבר ודאי יותר מזיהוי גנטי. היא הייתה משוכנעת שכך יתגלה שרידיו של מי מונחים בארון הזה.
פיין מעולם לא פקדה את חלקת הקבר הזאת, שנכרתה באזור הכפרי של וירג’יניה, מהסיבה הפשוטה שאימה שיקרה לה בנוגע למקום שבו התרחשה התאבדותו לכאורה של אביה. היא סיפרה לה שגופתו נשרפה ושהיא עצמה פיזרה את אפרו באתר לא ידוע. הכול שקרים. נראה שכולם שיקרו לה בנוגע לעבר שלה.
היא הייתה סבורה שהאדם שהיה קבור שם הוא איטו וינצ’נזו בכבודו ובעצמו. הוא כנראה התחקה אחר עקבותיו של טים פיין והגיע כדי לנקום בו, אבל בסופו של דבר הוא זה שמצא אז את מותו.
פיין שמעה שהוריה התגרשו בשל פערים בלתי ניתנים לגישור ביניהם, שהיו קשורים בתחושת האשמה סביב היעלמותה של מרסי. עכשיו כבר ידעה שטים ביים את מותו ושאימה נטשה את בתה, ששרדה, זמן קצר לאחר “מותו” של האב. בפועל, ג’וליה פיין הצטרפה לבעלה לשעבר, והם נעלמו יחד.
והשאירו אותי לבד לגמרי. תודה, חברים. התגליתם כהורים ממש נפלאים.
2
פיין הסתכלה על קרול בלום. היא הייתה בת שישים פלוס, אם לשישה ילדים בוגרים ועובדת ותיקה בבולשת שהפכה עבורה לדמות אם, ובמידה מסוימת תפסה את מקום האם שנטשה אותה.
בלום נעצה מבט נחוש בבוסית שלה, שמצידה תחבה את ידיה עמוק בכיסי הג’ינס ועל פניה ניכר שהיא מתקשה להכיל את זעפה.
“כמה מהר יֵדעו אם זה איטו וינצ’נזו?” שאלה בלום.
“אני מקווה שתוך יומיים, לכל היותר. נתתי להם דגימות דנ”א שלו.”
“איך השגת אותן?”
“מהגופות של הבן והנכד שלו. בנסיבות כאלה התאמה גנטית משפחתית היא קלי קלות.”
“כן, כמובן,” מיהרה בלום לומר. “אין שום דרך אחרת שבה דנ”א של משפחת וינצ’נזו היה יכול להתגלגל לקבר הזה.”
הן חזרו אל המכונית שלהן ועזבו את המקום.
“אז מה עכשיו?” שאלה בלום.
“יש לנו קצת זמן, מכיוון שהבולשת נתנה לשתינו חופשה ללא תשלום.”
“זה המעט שהם יכלו לעשות אחרי שאת והסוכן פוּלר פיצחתם את החקירה ההיא בניו יורק.”
ג’ון פולר היה חוקר צבאי שחבר לפיין בניסיון לסכל ניסיון סחיטה שהגיע עד לדרגות הבכירות ביותר במסדרונות הכוח של המדינה. פולר נורה במסגרת החקירה, אבל כעת כבר החלים כמעט לגמרי.
“גם את היית חלק מזה, קרול. וכמעט איבדת את החיים שלך כי אני פישלתי.”
“את הצלת את החיים שלי.”
“אחרי שסיכנתי אותך שלא לצורך,” השיבה לה פיין. היא יצאה משטח בית הקברות והוסיפה, “יכול להיות שמרסי תיצור קשר אם היא תראה את ההודעה לציבור. זה התרחיש האידיאלי.”
“ואם היא לא תיצור קשר?”
“אז יכול להיות שהיא כבר… לא בחיים.” פיין לכסנה מבט אל בלום. “השלמתי עם האפשרות הזאת, קרול. מזמן. אני יודעת שמרסי הייתה בחיים כשברחה ממשפחת אטקינס, אבל הרבה מאוד דברים יכלו לקרות מאז.”
בלום אמרה, “ולא נראה שמשפחת אטקינס דאגה להשכלה שלה או…” קולה גווע והיא הביטה בבוסית שלה בהיסוס.
“בואי נכיר בעובדות: היא נראתה כמו פרא אדם,” אמרה פיין לאט. “אני לא יודעת אם הייתה מסוגלת להשתלב בכוחות עצמה בחברה נורמטיבית. ואנשים שחיים בשוליים ללא שום תמיכה עלולים ליפול קורבן לניצול.” פיין הביטה מהחלון ואמרה בקול קהה, “מי שראיתי בסרטון ההוא… עלולה הייתה ליפול קורבן לניצול.”
“אבל היא ניחנה בחוסן נפשי ובתושייה, הסוכנת פיין. תראי איך הצליחה לשרוד אצל משפחת אטקינס עד שגברה עליהם וברחה.”
“וג’ו אטקינס גמר עם סכין בגב,” השיבה פיין.
“כבר אמרתי לך מה דעתי בעניין. הוא קיבל את מה שהגיע לו.”
“אני לא חולקת עלייך, קרול. אבל אני אומרת שאם זו אכן מרסי שרצחה אותו, אם היא אלימה, אז השנים שחלפו מאז אולי לא האירו לה פנים. יכול להיות שהיא עשתה דברים נוספים.”
“את חושבת שאולי היא פגעה באנשים נוספים?”
“או שהייתה בעצמה קורבן לאלימות, מה שיותר סביר,” אמרה פיין.
“זה מחזיר אותי לשאלה המקורית שלי: מה אנחנו עושות עכשיו?”
“היא נראתה לאחרונה בקרופורדוויל בג’ורג’יה. היא ברחה בלילה ההוא, לפחות כך זה נראה.”
“מה זאת אומרת ‘כך זה נראה’?” שאלה בלום.
“דזירה אטקינס מעולם לא נמצאה. אני רואה לפחות שלושה תרחישים.” פיין מנתה אותם על אצבעותיה. “היא רצחה את בעלה ונמלטה. היא רצחה את מרסי ונמלטה. מרסי רצחה אותה ונמלטה.”
“למה שדזירה תרצח את בעלה?”
“מכל העדויות עולה שהיא הייתה פסיכית וסדיסטית. בסרטון שומעים ירייה, ואנחנו פשוט הנחנו שזה היה ג’ו, שירה לעבר מרסי. אבל אולי הנשק היה בידיה של דזירה והיא זו שירתה? ואולי ג’ו דווקא ניסה לעצור בעדה? הוא לקח ממנה את הנשק, אבל היא דקרה אותו.”
“אז נראה לך שג’ו אולי רצה שמרסי תברח? אני פשוט לא רואה את האפשרות הזאת. כשהאמת הייתה יוצאת לאור, שניהם היו מסתבכים.”
“אני אומרת שזו עוד אפשרות, גם אם לא ממש סבירה. יכול להיות שהיא כן הצליחה להרוג את מרסי ושג’ו נלחץ ורצה להתקשר למשטרה ולכן היא דקרה אותו וברחה עם הגופה של מרסי. אבל אין ספק שלהעלות את הגופה לתא המטען של המכונית של ג’ו היה חתיכת אתגר בשבילה. דזירה הייתה קטנטונת, ונראה שהגובה של מרסי היה למעלה ממטר שמונים והמשקל שלה בטוח היה גבוה משל דזירה בערך בשלושים קילו. בנוסף, כשגילינו מה קרה שם נערך חיפוש גם באמצעות כלבי גישוש לאיתור גופות. שום גופה לא קבורה שם באזור, אז האפשרות הזאת ירדה מהפרק. אבל אולי ג’ו עזר לה להיפטר מהגופה של מרסי, ואז נבהל או התחרט, ואז דזירה תקעה לו את הסכין בגב?”
בלום הרהרה בדבריה של פיין. “או שכמו שאמרת, אולי מרסי רצחה את שניהם, השאירה שם רק את הגופה של ג’ו, ואת השרידים של דזירה קברה באיזשהו אתר מרוחק.”
“זה אפשרי. אבל זה אומר שמרסי נהגה בטנדר.”
“אני בטוחה שהיא הייתה מסוגלת להבין איך לעשות את זה,” אמרה בלום.
פיין הנידה בראשה לשלילה. “זה היה טנדר עם תיבת הילוכים ידנית. אני לא מכירה אף אחד, בטח לא מישהי שהייתה כלואה באיזה חור מהגיהינום במשך שנים ומעולם לא ניסתה לנהוג בשום רכב, שמסוגל להבין איך עובדת דוושת מצמד. בטח לא כשהיא בכזה לחץ. ואני לא מאמינה שמישהו במשפחת אטקינס לימד אותה.”
“אז מה את אומרת?”
“אני אומרת, קרול, שלדעתי מי שהסתלקה באותו לילה עם הטנדר הייתה דזירה. אבל נראה לי שהיא עזבה לבד.”
“כי מה שהם עשו עמד להתגלות?”
פיין הנהנה. “כן. אז, אם לענות על השאלה הראשונה ששאלת, לדעתי אנחנו בדרכנו לג’ורג’יה, כדי לנסות לעלות על עקבות שהתקררו מאוד־מאוד.”
“וג’ק ליינברי? תלכי לבקר אותו בזמן שנהיה בג’ורג’יה?”
פיין לא השיבה.
היא רחשה לאביה הביולוגי רגשות מעורבים, והמפגש האחרון ביניהם היה הרסני. היא לא ציפתה שמשהו ישתפר בסיבוב השני. אבל בסופו של דבר זאת הייתה אשמתו. זה מה שקורה כשכל מילה שיוצאת לך מהפה היא שקר.
היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “מרסי”
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.
אין עדיין תגובות