מכוון המצפנים

חשבתם פעם על הדרך שבה אתם מקבלים החלטות, וכיצד היא משפיעה על העולם הסובב אותנו?
זה יישמע אולי מפתיע, אבל גם אייזיק ניוטון, בדק את הנושא כבר בשנת 1700. מסקנתו הייתה שהאופן שבו בני אדם מקבלים החלטות יביא את העולם לאבדון בשנת 2060 .

300 שנה לאחר מכן מתגלים כתביו ומוצגים במוזיאון בירושלים. מדען סקרן מפענח את הכתבים, בונה “מערכת לקבלת החלטות” ויחד עם קבוצת נערות על הרצף האוטיסטי יוצא למסע מאתגר שמתקיים בחלומות. בדרכם הם פוגשים מנהיגים רוחניים, מדענים ואמנים שמסייעים להם ואף מגדירים עבורם "דיברות" חדשים, כדי לאפשר למשתמשים במערכת לקבל החלטות נכונות ואף ליצור עולם טוב יותר.

זהו ספר אינטלקטואלי, שופע תובנות ורעיונות מדעיים ופילוסופיים, לצד סיפור הרפתקאות מסקרן שכולל התמודדות עם יצורים מיתולוגיים, אתגרים לוגיים ואף סיפור אהבה. הספר קורא תיגר על הנחות מוצא שהשתרשו בנו, ובמעטה של ספר הרפתקאות, יגרום לכם להמשיך ולהרהר ברבדים השונים שבו, גם לאחר סיום הקריאה.

“כתיבה מעמיקה ומרתקת המשלבת את עולמן המיוחד של נערות על הרצף האוטיסטי, שבחלומותיהן המשותפים הופכות את קשיי היום יום לחשיבה ייחודית ולתובנות מרחיקות לכת הראויות לדיון המשך"
עמוס שפירא, מנכ”ל לשעבר של סלקום ואל על, נשיא אוניברסיטת חיפה לשעבר, ויו”ר אלו”ט – אגודה לאומית לילדים ובוגרים עם אוטיזם.

דורון סיון, פיזיקאי ובעל תואר שני במנהל עסקים. מוכר בישראל בזכות רבי המכר שכתב לאורך השנים בתחומי מחשבים, תקשורת וסייבר. מייסד שותף בחברה שפיתחה פטנטים בתחום בינה מלאכותית. זהו רומן הביכורים שלו.

מקט: 4-575-701

הקדמה

מי מאיתנו לא חווה פעמים רבות בחייו את הקושי המתלווה להליך קבלת החלטות?

בשיטות הרבות ובעצות לקבלת החלטות הנפוצות באינטרנט, התכונות החבויות בנו, דוגמת פרפקציוניזם או הערכה עצמית נמוכה או גבוהה, אינן מובאות בחשבון, אולם במחשבה שנייה ברי לכולנו שהן יגרמו להטיה מסוימת בבואנו לבחון את האפשרויות השונות. הדגש בגישות אלה הוא על היתרונות והחסרונות כערך מוחלט, ולא על מה שגורם לנו להגדיר אותן ככאלו. בנוסף, עד כמה אנו מתחשבים בהשפעת החלטותינו על העולם שסביבנו? בסופו של דבר אנו חלק ממערכת ולא פועלים בריק. נקודות אלו ואחרות הובילו אותי לשאלה חשובה ומתעתעת, מהי החלטה נכונה ועל סמך מה מקבלים אותה?

מכוון המצפנים הוא במהותו ספר הרפתקאות ואינו מתיימר להיות מקור מדעי. כתביו של ניוטון משמשים אותי בסיס ומקור להשראה ואפשרו לי לכרוך יחד תיאורים ומקומות אמיתיים בתוך עלילה דמיונית. הסיפור מתמקד בדינמיקה יומיומית של עיר קטנה בארצות הברית שבה מתנהל ניסוי מעניין, אשר מחלחל גם לחלומות של המשתתפים ומוביל אותם למסע מאתגר. גיבורי הספר פוגשים במהלך מסעם בכמה מורים חשובים שמציעים להם “דיברות” חדשים הנשענים על ערכי מוסר שונים, במטרה להוביל לקבלת החלטות באופן שונה. זו הסיבה לכך שהרעיון המרכזי בספר קורא להפקיע מאיתנו את קבלת ההחלטות ולהעבירה למערכת חיצונית, שתעשה זאת טוב יותר עבורנו הן ברמה האישית והן ברמה ההוליסטית. הבסיס לרעיון נעוץ בסברה שדרך קבלת ההחלטות כיום אינה נכונה, לא לנו ולא לסובב אותנו, אינטליגנטיים ככל שנהיה.

עבור כל מי שמכיר אותי, אני מזוהה בתור מי שהקים לראשונה עוד ב־1989 קורסי תחזוקת מחשבים בישראל. בהמשך חיברתי ספרי תקשורת מחשבים וסייבר, סיימתי תואר ראשון במדעים מדויקים בהתמחות של פיזיקה ותואר שני במנהל עסקים. אולם מי שמכיר אותי יותר לעומק, דוגמת אשתי, יודע שמוחי מלא וטעון ברעיונות ובהרפתקאות, ומתחת לכסות המנכ”ל שרשם פטנטים בתחום הבינה המלאכותית, מסתתר נער חולמני שנמשך לסיפורים דמיוניים. איכשהו בספר זה, שני צדדים אלו באישיותי באו לידי ביטוי. מצד אחד ספר הרפתקאות שנותן דרור לדמיון שלי, ומצד שני מבזיקה לא פעם הנדוניה הלוגית שהבאתי לסיפור.

ובנימה אישית, מאז היותי נער הערצתי את אייזיק ניוטון. התגליות המדהימות של המדען המבריק ריתקו אותי ותחת השפעתן למדתי את נפלאות הפיזיקה. מעטים יודעים שבמקביל לאמונתו שהיקום כפוף לעקרונות מתמטיים אחידים והרמוניים, ניוטון גם עסק בכרונולוגיה של התנ”ך ובאלכימיה, בשל התחושה שהם שזורים אלו באלו ואין ביניהם סתירה. השילוב המעניין הזה סקרן אותי מאוד, ובהשראתו נכתב ספר ההרפתקאות, שהוקדש כמובן לניוטון.

מאחר שאני אופטימי מטבעי ולא באשמתי, אני מקווה ומאמין שהקריאה בספר תסב לכם עונג לא קטן, ואם תחשבו עליו עוד כמה דקות לאחר סיום הקריאה, דייני.

ברצוני להודות לכל מי שסייע לי בהערותיו המועילות במהלך הכתיבה. לאשתי דליה שקראה בשקידה כל מילה והערותיה היו מועילות מאוד, לילדיי עופר, נעה ועמית שסיפקו לי הערות ותובנות חשובות, לגיסתי שירלי טל כהן על דגשים חשובים הנוגעים לנוער על הרצף האוטיסטי, לידידתי נעמי פאר קונפורטי שסיפקה לי הערות חשובות ואף סייעה לי באיור ראשוני של המצפן, לחברי יוסי כהן על הערותיו, לאחיי רונן סיון ושרון סיטבון ולנויה אחייניתי שקראו את הספר והעניקו לי תובנות, ולמר עמוס שפירא שהאיר את עיניי בפרשנותו על הספר.