החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

מלכת הקונכייה — אל האור

מאת:
הוצאה: | 2013 | 410 עמ'
זמינות:

25.00

רכשו ספר זה:

ביוגרפיה בשלושה כרכים של הסופרת נעמי פרנקל. פרנקל בת ליהדות גרמניה הבורגנית המתבוללת, התייתמה בילדותה. עם עליית היטלר לשלטון נמלטה ארצה.

רוחה הגדולה התגברה על התלאות שחוותה מיום היוולדה ועד אחרון ימיה. "מוטב מותה," אמר עליה אביה, כשנולדה כילדה-מפלצת ובמאבקו על דמותה הימר על חייה בניתוח מסוכן. "היא תהיה גאון או אידיוט", קבע המנתח שהסיר את הגידול הענק מראשה. ואכן, היא צמחה כילדה חריגה, חכמה ורגישה מעל ומעבר למידה. לטוב ולרע ליוותה אותה דמותה החריגה כל חייה.

נעמי פרנקל נולדה ב-20 בנובמבר 1918 בברלין, גרמניה למשפחה אמידה ומתבוללת. פרנקל נתייתמה מהוריה בגיל רך והאפוטרופוס שלה העלה אותה ארצה ב-1933. היא התחנכה בחוות הלימוד לנערות בירושלים מיסודה של רחל ינאית בן-צבי ובה חל מפגשה הראשון עם העברית.

היא גם מצאה בביתו של פנחס רוזן את "רוח בית-אבא". מגיל תשע היתה חברה בתנועת השומר הצעיר ועם תום לימודיה שהתה בחווה בקיבוץ משמר העמק. משם יצאה ללמוד בסמינר למדריכי-נוער ואחר-כך למדה היסטוריה יהודית וקבלה באוניברסיטה העברית בירושלים.

במלחמת השחרור שרתה בפלמ"ח. עם שחרורה נדדה בין מקיבוץ משמר-העמק לקיבוץ הזורע ולבסוף הצטרפה לקיבוץ בית אלפא. בראשית שנות הששים יצאה למסע-לימוד בגרמניה, אנגליה ועוד וב-1970 התגייסה לחיל-הים למשך 8 שנים (בדרגת רב-סרן).

ב-1982 עברה עם משפחתה לקרית ארבע. פרסומה בא לה עם פרסום הרומן "שאול ויוהאנה" ב-1956 שפרקיו הראשונים פורסמו על-ידי אברהם שלונסקי ב"אורלוגין" (גיליונות 9 ו-12). פרנקל המשיכה לכתוב למבוגרים ולילדים כאחד. זכתה בפרסים ספרותיים שונים, כולל פרס רופין ב-1956 ופרס אוסישקין ב-1962. נעמי פרנקל נפטרה בג' בכסלו תש"ע, 20 בנובמבר 2009.

מלכת הקונכייה – סיפור חייה הסוערים של נעמי פרנקל מאת ציפורה כוכבי-רייני בהוצאת גפן בית הוצאה לאור, בשלושה כרכים, כרך א: אל האור, כרך ב: זריחה ושקיעה, כרך ג: ניצחון הרוח, כולל ביבליוגרפיה ומפתח. 1500 עמודים.

מקט: 4-351-010
מסת"ב: 978-965-229-612-2
לאתר ההוצאה הקליקו כאן
 הורד/י דוגמה חינם לאייבוקס    הורד/י דוגמה חינם לקינדל

כדי לקרוא אנא התקן תוכנת קריאה המתאימה למכשירך כמפורט במדריך לקורא


פתח דבר

"אל תשאלי מה יגידו עליי, אל תחשבי על הקוראים. כתבי את אמת חיי." נעמי פרנקל מסרה לי את הגיגיה הכמוסים ביותר והטילה עליי כובד נפשי. בכל פעם שהבעתי את היסוסיי באשר לפרסום עניין זה או אחר מפאת רגישותם, ביקשה בתוקף קול שאפרסם את חוויותיה אפילו קשות הן.

בזו הלשון הבהירה לי הבהר היטב:

היו לי שתי אפשרויות בחיים. לא לחיות עם בני אדם או להסתתר מאחורי סיפורים ומעשיות ואיכשהו לחיות עם אנשים, למצוא דרך עקלקלה להיות עם בני אדם. סיפורים ומעשיות נתנו לי את היתרון שלא יתקיפו אותי. אפילו העריצו אותי. זה נתן לי שקט אבל סבלתי סבל נוראי. איש לא יכול לתאר לעצמו … כל מגע עם אנשים מכריח אותי לספר מעשיות. אני לא יכולה להגיד את האמת. אנשים לא מבינים. הייתה לי עוגמת נפש וקרו לי דברים נוראיים. זה נגמר.

בשנים 1969-1952, שנותיה עם אהובה ישראל רוזנצווייג, פתחה לבה. בשיחתנו הראשונה על חיבור הביוגרפיה, אמרה שעִם ישראל רוזנצווייג פרץ האושר לחייה הטרגיים ועם מותו נעלם אושרה. מרגע שעמד ישראל על כישרונה האמנותי התמסר לעיצוב אישיותה ולטיפוחה בלב חם ואוהב. אהובה הצמיח לשורשיה העמוקים אך הסבוכים והחבולים, שורשים איתנים עד כמה שניתן.

"אני רוצה שיֵדעו כי את היחידה ששיתפתי אותה בחוויה האינטימית ששמה ישראל רוזנצווייג," אמרה לי ומסרה בידי מפתח לחיבור קורותיה באָמרה בצדק שלא אוכל לכתוב על חייה נאמנה בלא להכיר את האדם שהשפיע עליהם השפעה מכרעת גם לאחר מותו.

"לעתים רחוקות נפתח חלון להציץ לתוך אישיותו הנדירה כל כך. ישראל עצמו לא אפשר לאנשים להכיר אותו ולהתקרב אליו" העירה, וכדי לקרב את דמותו אליי דקדקה במסירת פרטים על שלבי חייו השונים. נעמי שיתפה אותי בסודותיו ופתחה לפניי את כל תיקיו שכללו טיוטות של מאמרים, הרהורים, ערמות מכתבים, שירים וצילומי יומנים. בין מחברותיו מצאתי את תמצית קורותיו כפי שהעלה על הנייר:

נולדתי בווארשה ב–9 בדצמבר 1902. לאחר שנות הלימוד בבית הספר העברי של ש. ל. גורדון וארבע כיתות בגימנסיה "חינוך", נתקבלתי בשנת 1918 לסמינריון הממלכתי למורי דת משה, שנוסד אותה שנה בווארשה בהנהלתו של ד"ר שמואל אברהם פוזנאנסקי. משנה ותלמוד למדתי עד שנות בגרותי אצל מורה פרטי בבית הורי.

סיימתי את הסמינר בשנת 1923 ושימשתי מורה כללי בבתי ספר ממלכתיים יסודיים באחת העיירות בפולין ואחר כך בווארשה עד שנת 1929. בשנת 1929 עליתי ארצה. וב–1930 הצטרפתי לקיבוץ בית–אלפא והייתי מורה בבית הספר שם עד 1936 בהפסקה של שנה אחת (1934) שבה למדתי לימודי טבע במכון הביולוגי למורים בתל אביב בהנהלתו של יהושע מרגולין.

למן שנת 1936 עד 1946 עבדתי במשק הקיבוץ בדרך כלל. תוך השנים הללו עסקתי גם בעבודות עריכה כחבר מערכת "ספרית פועלים" וכן בעבודות תרגום שונות. לאחר מכן שימשתי בתפקידים ציבוריים שונים בקיבוץ בית אלפא ובקיבוץ הארצי השומר הצעיר והוספתי לעסוק בעבודות עריכה ותרגום ובכתיבת מאמרים, בעיקר בענייני ספרות וחינוך. כחמש שנים שימשתי מרצה להיסטוריה יהודית וספרות עברית בסמינריון הקיבוץ הארצי השומר הצעיר בגבעת חביבה. פרשתי משם מטעמי בריאות. בשנים האחרונות עבדתי כפועל בבית החרושת לטרמוסטאטים של קיבוצי.

עבודות תרגום שעשיתי הן:

גרישקו–דה–לונה, גנטיקה, הוצאת ספרית פועלים 1950

פרויליך — רוזה לוכסנבורג — הוצאת ספרית פועלים 1942

עבודות עריכה:

"סוגיות" — קובץ מחקרים בענייני כלכלה, חברה, היסטוריה וספרות, הוצאת הסמינריון הקיבוץ הארצי בגבעת חביבה

"ספר השומר הצעיר" כרך א', ספרית הפועלים

מאמרים שונים בענייני ספרות, חינוך וקיבוץ

מאמרים:

על עגנון: "בלי צער הריון" אורלוגין 11, 12

על יזהר: "אלוהים והבקעה", "הדים"

מאמרים שונים על חינוך ובעיות חברה וספרות ב"אופקים", "אורלוגין", "הדים" ו"סוגיות".

חיי ישראל כאבו לנעמי. חכמתו וכישרונותיו פתחו לו שערים בכל מקום ובכל חברה, אך חזון הקיבוץ השתלט עליו. האוטופיה שבנה לעצמו צמצמה את חייו. ישראל לא ראה את הפן האכזרי הנוגד את הטבע האנושי בחיים בקיבוץ. לדעתה, הכניעה אותו הסיסמה 'בראש ובראשונה הידיים' סיסמה אכזרית, ריקה מכל תוכן אנושי שטבע מנהיג תנועת הקיבוץ הארצי, מאיר יערי. עד יומו האחרון גרר רגליו לסככת התרמוסטטים של 'אמקור' ובלבד שלא יגודף בגידוף הנורא ביותר של אז–הימים, פרזיט. היא ראתה אותו בחולשתו ואמרה: בקיבוץ יצרו חצרות פורחות ובתים לבנים נאים אך דחקו את האדם הצִדה.

לאחר מותו מילאה את צוואתו. הקימה בית לבתו היחידה עם מזכ"ל איגוד העיתונאים, מאיר בן–גור, אך הנסיבות לא שמרו על שלמות הבית החדש והבת חזרה לקיבוץ בית אלפא אשר בו גדלה. לדעת נעמי, נישואיה לאחר מות אהובה לא עלו יפה, בעיקר מפאת כישלון מאמציה להשתחרר מרוחו של ישראל, שכן המשיך לחיות בנפשה ולהתהלך אִתה כל ימיה. תמונותיו לא משו מחדריה, לא מאצל מיטתה ולא מחדר עבודתה. בצוואתה ביקשה לשוב לאהובה, להיטמן בבית העלמין בקיבוץ בית אלפא, לצד האדם שלדבריה, ידעה עמו חיים טהורים. על המצבה ביקשה שייחקק הפסוק שתי נשמות אוהבות שהמוות לא היה יכול להן. לדאבוני, לא הצלחתי למלא את מלוא הצוואה עקב התנגדות הבת הן לבניית המצבה הזוגית שרכשה נעמי והן לכיתוב.

על ערש דוויי, בנסיעתנו האחרונה לבית החולים ועד לרגעים הבודדים לפני עצימת עיניה, חזרה על צוואתה, לצעוק את אמת חייה. נשבעתי לה שזו תהיה נר לרגליי.

על נעמי פרנקל

"כילדה גרמניה לא הייתי שותפה לתקווה הגדולה של הקמת מדינה יהודית כי נולדתי וגדלתי במשפחה מתבוללת. לצמוח במשפחה מתבוללת, זאת אומרת שהיהדות היא נושא שולי. איש לא חינך אותי כיהודייה. מיום שעמדתי על דעתי שמעתי בביתי הבורגני שאני אזרחית גרמניה," הייתה נעמי מספרת. אך מיום שברחובות ברלין נתקלה בנאצים שיצאו מהמחתרת, התוודעה ליהדותה, וזו בערה בה. מאז ניסתה לפצח את החידה מה זה יהדות ומי הוא יהודי, עברה כל חייה תהליך קשה להשגת זהות יהודית.

עם ישראל וארץ–ישראל היו תוכן חייה. במרכז יצירותיה עומדת היהדות על כל מורכבות בעיותיה. תולדות עם ישראל מסופרות בספריה בפרוזה לירית המשקפת את הנוף האנושי על רקע נופים וטבע. נעמי פרצה לתודעת הקוראים עם הטרילוגיה 'שאול ויוהאנה' שבה היא מתארת את עולמה של יהדות גרמניה המתבוללת ואת הקיבוצים היהודיים האחרים בתוך גרמניה של קדם–השואה ובארצות אחרות באירופה. משפחתה המתבוללת — הוריה ארתור ומרתה פרנקל ואחיה ואחיותיה: רות, היינץ, לוטשין, אִלזה, לוץ וארנסט שכינויו היה בומבה — מופיעה כסמל להתבוללות משפחות גרמניה היהודיות.

בספרים 'דודי ורעי' ו'צמח בר' היא מנציחה את מפעלה הציוני של התנועה הקיבוצית ואת מלחמות ישראל: מלחמת ששת הימים ומלחמת ההתשה.

תוך הזדהות עמוקה עם עמה וגורלו הקדישה את שני ספריה האחרונים לפרקים היסטוריים מדממים בתולדות העם היהודי: האינקוויזיציה וגירוש יהודי ספרד ב'ברקאי', ומאורעות תרפ"ט שהביאו לגירוש היהודים מעיר האבות וכן שבע שנותיה הראשונות של המדינה היהודית ב'פרדה'.

נוסף על כך, נעמי ערכה את יומניו של גיבור ישראל, מאיר הר ציון, והוסיפה להם פרקים משלה. כמו כן חיברה את 'נער צמח בגדות האסי' רומן ביוגרפי ספרותי על גיורא אשכנזי, סרן ביחידת הצנחנים שנפל במלחמת ששת הימים.

היא הותירה אחריה עוד יבול ספרותי רב של סיפורים ומאמרים.

הייתי סטודנטית וחיילת בשירות סדיר כשהכרתי את הסופרת והרב–סרן נעמי פרנקל במפקדת חיל הים. נעמי, אישה בעלת סבר פנים נוגה, טוב מבט ועיניים חכמות הביטה ממושכות בנערה שהרימה ראשה מעל ספרים בכל פעם שנכנסה לבונקר לכתוב את קד"ם המפקד (קיצור דיוני מטה) לאחר מלחמת יום הכיפורים.

"מצאתי," אמרה בלבה וחיפשה דרך אל הנערה שבבת אחת פרצה לתוך בדידותה. כל חושיה דובבו בה ששתיהן גזורות מאותו חומר נפשי והזמינה אותי לביתה.

בביקורי הראשון אצלה נתנה בידי את הספר 'הוגה יהודי מקץ הרנסאנס — יהודה אריה מודינא וספרו 'מדבר יהודה' מאת בעלה המנוח, ישראל רוזנצווייג, הוגה דעות ואיש רוח.

עִם ישראל, אהבת חייה, התהלכה בעולם עד יומה האחרון. באשר הלכה, ישראל הלך לצדה והשיח עמה. עודד אותה ולפעמים גם גער בה. ישראל ונעמי היו קשורים זה לזה בלב ובנפש. בכל הרומנים שחיברה — מהטרילוגיה 'שאול ויוהאנה' ועד 'פרדה' — דמותו ופרקים מחייו משולבים בסיפוריה.

במה התאפיינו חייה? היא הביטה אל העולם בפנים רציניות ואצילות. פנים שהייתה בהן עדינות של הגות וכובד ראש. צורת החשיבה הדיאלקטית שלה הייתה מרכיב חשוב בתכונותיה הרוחניות והנפשיות. הייתה לה היכולת לבנות תבניות אינטלקטואליות שבנויות מפרדוכסים מתוחכמים, וכך למשל ב'שאול ויוהאנה' מופיעות למעלה מארבעים דמויות שונות מורכבות ומסובכות, שבכישרון רב קשרה ביניהן.

נעמי פרנקל הייתה אישה נדירה. חָכמתה הייתה הברכה והקללה שלה. אי אפשר לשייכה לשום טיפוס אדם. אי אפשר לשייכה לשום מעמד, לשום חברה. היא חיה את חייה הנפשיים מבוצרת ומסוגרת בתוך עולמה. לא היה אצלה וידוי דברים. היא הייתה חידה חתומה שקשה היה לפצחה. נעמי נלחמה במלחמת השחרור במשמר העמק, במלחמת ההתשה ובמלחמת יום הכיפורים. בזו האחרונה הייתה האישה היחידה שבעיצומם של הקרבות חצתה עם אריק שרון והלוחמים את תעלת סואץ. ואכן, כוח ולהט וחולשה נקשרו אצלה כבחבילה הדוקה. חרף עוז רוחה הייתה ככלי שביר שיש לשמרו שמא ימעד, וייפול ויישבר לרסיסים. כל חושיה וכל הרהוריה וכל הרגשותיה נארגו בנשמתה באריגה צפופה. כולה מלאה חידות וסתירות וקשה היה להגדירה. בדידות פנימית ליוותה את חייה עם הצעקה שמישהו יבין אותה.

בכל ימיה היו לה חלומות וגעגועים להיות כמו כולם. אלה לא התגשמו חרף המאמצים העילאיים שעשתה אם בקיבוץ אם בשני העשורים אחרונים של שנותיה בחברון — קרית–ארבע. עם זאת היא העריצה ואהבה בכל נפשה את ההתיישבות על בניה. היא הלכה לעולמה עם האמונה שליוותה אותה מאז שנות השמונים של המאה העשרים שהרוחניות של המתיישבים ביהודה ושומרון, אוהבי עם ישראל וארץ ישראל, תנצח את מתנגדיהם לדרך. והייתה מטיפה ואומרת: מדינה כיצירה פוליטית לבדה אין בה החלמה משואות ברוח ובגוף. ריבונות יהודית על ארץ–ישראל פירושה אחד — שיבת העם למולדתו ההיסטורית. ריבונות יהודית היא חידוש הברית עם ארץ ישראל. מצוַות יישוב הארץ אינה מדברת באדמה לבדה. היא מדברת ביהודים שבאים לחיות בארץ–ישראל על פי מסורת אבותיהם. באים לחדש ימים כקדם. מצוות יישוב הארץ מדברת בשמירת נכסי הרוח של העם היהודי במולדתו ההיסטורית. שיבת ציון היא מעמד הר סיני וחידוש הברית שהופרה בגלויות.

נעמי שאבה עידוד מתעצומות הנפש של הצעירים הנאמנים לעמם ולארצם. באלה ראתה את המיעוט היהודי הנאמן שלא יקפוץ מהעגלה בימי משבר קשים, אלא יישא את הלפיד ויעבירו מדור לדור כשם שעשו אבותיו. בלבה חלמה שיום יבוא ויקומו מנהיגים רוחניים ואמיצי לב שיביאו לריענון ההכרחי ביהדות.

חיי נעמי המבודדים. איש אינו אשם בחייה האומללים. היא נולדה עם תכונת אופי של אמנים גדולים שסיבכה אותה, הכבידה עליה את החיים. מרבית שנותיה חיה בחברה שחרתה על דגלה רעיון גדול. למען רעיון גדול ומוצדק בעיניה הייתה מוכנה לשאת סבל חברתי קשה מנשוא.

המציאות והדמיון היו שזורים אצלה זה בזה. היא חיה במאבק מתמיד להפריד בין המציאות לדמיון. היא חיה במאבק קשה מאוד מהחשש שהדמיון יגבר על המציאות וכל דבר ייראה לה כפול. מילדותה, כשקראה ספרים, באו הדמיון והמחשבה האוריגינלית והתערבבו בסיפורים ויצרו חיים עצמאיים משלהם, שרחוקים מכל ראייה מציאותית המנוסחת בחומרים הכתובים. כל חייה נאבקה תמידית בתכונה מולדת זו של אמנים גדולים. כל חייה נאבקה בתכונת אופי שהייתה זרה לסביבתה.

על שונותה כתבה ב'שאול ויוהאנה':

היא שרה שיר שלה והניגון היה ניגונה. קולה באמת אינו יפה למקהלה. היא לא תתפוס שום לחן המוגש לה מוכן. תמיד תלחין שיריה בעצמה וקולה יבלוט מזויף בכל שירה בצוותא.

פרסים ספרותיים

פרס רופין (1956)

פרס אוסישקין (1962)

פרס ראש הממשלה ע"ש לוי אשכול (1969, 1983)

פרס העיתונות (1971)

פרס ניומן (2005)

מספריה, מסיפוריה וממאמריה של נעמי פרנקל

1. שאול ויוהנה (סיפור), אורלוגין, 9: 43-5, 1953

2. סגריר (פרקי הרומאן שאול ויוהנה), אורלוגין, 11: 32-1, 1955

3. שאול ויוהנה,

4. הביתה! דפים, ידיעות המחלקה לעליית ילדים ונוער, עשרים וחמש שנה לעליית הנוער, ירושלים, גיליון 4-1, מארס 1959

5. שאול ויוהנה, חלק ב', ספרית פועלים, מרחביה, תשכ"א

6. שאול ויוהנה, חלק ג', ספרית פועלים, מרחביה, תשכ"ו

7. קינה, הארץ, ט"ז תמוז תשל"א-9.7.1971

8. יום שנולד במזל של כוכב, על המשמר, כ"ט אלול תשל"א-19.9.1971

9. דודי ורעי, ספריה לעם, הוצאת עם עובד, תל–אביב, 1972. הוצאה חדשה: גפן, ירושלים וניו–יורק, תש"ס (תורגם לרוסית בידי אפרים באוך)

10. הביתה, אל פנחס רוזן, על המשמר, ד' אייר תשל"א-6.5.1973

11. הפגישה, ידיעות אחרונות, כ"ג ניסן תשל"ה-4.4.1975

12. רחלי והאישון, הוצאת לוין–אפשטיין, 1972, הוצאת ספרים עם עובד, תל–אביב, 1975; הוצאה חדשה: גפן, ירושלים וניו–יורק, תש"ס

13. נער צמח בגדות האסי, משרד הביטחון — ההוצאה לאור, 1977

14. בברית הסתרים עם העם, ספר השנה של העיתונאים, עמ' 134-127, בהוצאת אגודת העיתונאים בתל–אביב, תשל"ה-1975

15. צמח בר, ספריה לעם, הוצאת עם עובד, תל–אביב, 1981. הוצאה חדשה: גפן, ירושלים וניו–יורק, תש"ס (תורגם לרוסית בידי אפרים באוך)

16. גרשם שלום שבלב, מאזנים, 2-1, כרך נ"ה, סיוון-תמוז תשמ"ב, יוני-יולי 1982

17. פניה גרשם מספרת על גרשום שלום, ידיעות אחרונות, כ"ח בשבט תשמ"ג-11.2.1983

18. עיר מקלט להימלט שם, נקודה, גיליון 87, ד' סיוון תשמ"ה-24.5.1985

19. אז מה, זמיר, כבר אין מחבלים? חדשות, א' אלול תשמ"ה-18.8.1985

20. הם לא מפחדים. למה שאני אפחד? חדשות, י' אלול תשמ"ה-27.8.1985

21. שכחת, רבין, מי היה המורה שלך, חדשות, כ"ג אלול תשמ"ה-9.9.1985

22. אני חברונית, חדשות, ד' טבת תשמ"ו, ד' שבט תשמ"ו-16.12.1985

23. החבל מונח על הצוואר, חדשות, י"ח טבת תשמ"ו-30.12.1985

24. ותהי הקשת בענן, הארץ, מוסף, כ"ב טבת תשמ"ו-3.1.1986

25. קורבנות השלום בדרך, חדשות, כ' טבת תשמ"ו-30.1.1986

26. פדיון שבויים בעיני המהר"ם, ירדן, עמ' 8 ו–12, כ"ב טבת תשמ"ו-5.2.1986

27. בין בן–גוריון לרב קוק, חדשות, ז' ניסן תשמ"ו-16.4.1986

28. הארץ אינה ניתנת לחלוקה, חדשות, ד' באייר תשמ"ז-13.4.1987

29. לא כל האידיאולוגיות משקרות, נקודה, גיליון 109: 23-19, ה' ניסן תשמ"ז-14.4.1987

30. החלום המשיחי, דבר, ח' באייר תשנ"א-22.4.1991

31. העיקרון קודם לחוק, ידיעות אחרונות, כ"א באלול תשנ"ג-7.9.1993

32. תעלול היסטורי, מעריב, כ"ו באלול תשנ"ג-12.9.1993

33. ככוחי אז, ככוחי עתה, נתיב, 4 (39): 18-14, 1994

34. ביום של אבל, מוסף מיוחד 'לזיכרו', ידיעות אחרונות, ג' בחשון תשנ"ו-6.11.1995

35. האש תתלקח, ידיעות אחרונות, ט' שבט תשנ"ז-16.1.1997

36. מדינת ישראל — כלי זהב; המניח בו זהב ימצא זהב, מקור ראשון, דיוקן, ג' באייר תשנ"ח-24.4.1998

37. ברקאי, גפן, ירושלים וניו–יורק, תשנ"ט-1999

38. שאול ויוהאנה, הוצאת גפן, ירושלים וניו–יורק, תש"ס-1999 ((תורגם לרוסית בידי אפרים באוך)

39. פרדה, הוצאת גפן, ירושלים וניו–יורק, תשס"ד-2003

ביבליוגרפיה מקוצרת

אומסי יוסי ועזר עזר

"קבעתי שזו מלחמה שישה ימים לפני שפרצה", בין גלים, גיליון 5: 26-20, אוקטובר 2003

אורן מרדכי

לא את האמת חיפשו, הדים לשאלות החברה הקיבוצית, גיליון 50: 30-27, יולי 1956

אחימאיר יעקב

"לה–פסיונרה", מוניטין, עמ' 35-31, יוני 1985

אלמוג זאב

עטלפים בים האדום — פעולות הקומנדו הימי במלחמת ההתשה ובמלחמת יום הכיפורים, משרד הביטחון — ההוצאה לאור, 2007

אשהיים סטיבן

יהודי גרמניה מעבר ל-Bildung ולליברליזם: התחיה היהודית הרדיקלית ברפובליקת ויימר, אוניברסיטת בר–אילן, רמת–גן, 1995

ביילין יוסי

לגעת בשלום, ידיעות אחרונות, ספרי חמד, תל–אביב, 1997

בן–גור מאיר

"כך תיכננו וביצענו את הפיגועים בראשי הערים", מעריב, כ"א באייר תשמ"ד-23.5.1984

— "כך נדרדרו הדברים לרצח אהרון גרוס ולהתקפה על המכללה האיסלמית", מעריב, כ"ב באייר תשמ"ד-24.5.1984

— "פרשת המכללה האיסלמית", מעריב, כ"ג באייר תשמ"ד-25.5.1984

— "הטרמפיסט של הנאשמים היה חוקר שרותי הבטחון", מעריב, כ"ה באייר תשמ"ד-27.5.1984

בן–ישי רון; שקד רוני; פישמן אלכס; שמואל לימור; רפפורט עמיר ורגב דוד

"מלחמת עצמאות?", ידיעות אחרונות, ג' בתשרי תשס"א- 2.10.2000

בן–ישי רון

"רק לא ערפאת", ידיעות אחרונות, ג' בתשרי תשס"א 2.10.2000

בער יצחק

"דון יצחק אברבנאל ויחסו אל בעיות ההיסטוריה והמדינה", תרביץ ח (תרצ"ז): 259-142

בצלאל יצחק

ראיון עם נעמי פרנקל: חשבון–נפש בשלושה כרכים, למרחב, ג' בתשרי תשכ"ז-2.6.1967

ברגמן ש. ה.

מדע ואמונה, הוצאת מחברות לספרות, תל–אביב, תש"ה

ברודסקי עדה

ריינר מריה רילקה, דרכו של משורר, ירושלים: כרמל, 1994; תשנ"ד

ברקאי אברהם

יהודי גרמניה. מכון ליאו בק, ירושלים, תשנ"ו 1996

גלר בנציון

"כוחו" של פסוק, הדים לשאלות החברה הקיבוצית, גיליון 60: 90-84, ינואר 1959

בן–נחום דניאל

"ישראל רוזנצווייג ההוגה והמבקר, שלושים למותו", על המשמר, י"ד אייר תשכ"ט-2.5.1969

גולדשידר לודוויג

קוקושקה, הוצאה לאור "רביבים", 1976

גולן שמאי

גראס נגד ה'פיינגולדים', האומה, גיליון 165: 93-85, ספטמבר 2006

גורפיין רבקה

על "שאול ויוהנה" לנעמי פרנקל, הדים לשאלות החברה הקיבוצית, גיליון 51: 89-85, אוקטובר 1956

גוטמן ישראל

שואה וזיכרון. מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, ירושלים, 2000-1999

גנוסר נחמה

מפגש של דורות (מסיבה לנעמי פרנקל בבית הנשיא). על המשמר

גרינברג מתי ואחרים

בעוז רוחם: עיטורי הגבורה, העוז, המופת וצל"ש, תש"ח-תשנ"ח, משרד הביטחון, תל–אביב, 1998

גרישקו, נ. נ. ודֶלונֶה, ל. נ.

גנטיקה, ספריית פועלים/מענית, הוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, מרחביה 1950

הדרי זאב–וניה

המוסד לעלייה ב': יומן המבצעים — פאריס 1947, הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן–גוריון בנגב, באר–שבע, 1991

העצני אליקים

ולדמינו אין דורש ואין זוכר, נקודה, גיליון 109: 9-8, ט"ו ניסן תשמ"ז-14.4.1987

הר–ציון, מאיר

פרקי יומן, הוצאת לוין–אפשטיין, תל–אביב 1969

הרצל, תיאודור

נאומים ומאמרים ציוניים (א) 1899-1895, הספריה הציונית, ירושלים תשל"ו

טבגר בן ציון

חברון שלי, שמי"ר, ירושלים תש"ס-1999

ינאית בן–צבי, רחל

דרכי סיפרתי, הוצאת קרית–ספר, ירושלים, תשל"ב

יערי אהוד

מצרים והפידאיון 1956-1953, גבעת חביבה 1975

יערי מאיר

בקומה זקופה, הדים לשאלות החברה הקיבוצית, גיליון 50: 27-23, יולי 1956

— הספר, המחברת והתקופה, על המשמר, כ"ח שבט תשכ"ב-2.2.1962

כוכבי–רייני, צפורה

מראות, צבעים, קולות וצלילים, ניתוח לשוני–סגנוני של הרומן "ברקאי" לנעמי פרנקל, "גפן" הוצאה לאור, ירושלים וניו–יורק, 2004

— "פרדה" לנעמי פרנקל — ניתוח ספרותי ולשוני–סגנוני, "גפן" הוצאה לאור, ירושלים וניו–יורק, 2007

לביא צבי

יותר העמקה בדיון על שאלות חינוכנו (מאמר ביקורת על ישראל רוזנצוויג) הדים לשאלות החברה הקיבוצית, גיליון 55, אוקטובר 1957

לזר–ליטאי חיים

אף–על–פי–כן: ספר עליה ב', בהוצאת מכון ז'בוטינסקי, תל–אביב, תשי"ז

מוריס בני

"ההיסטוריה החדשה והתעמלנים הישנים", הארץ, ד' אייר תשמ"ט-9.5.1989

מושקוביץ ישראל; פאיז עבאס וגואל בנו

"אינתיפאדה בגליל וביפו", ידיעות אחרונות, ד' בתשרי תשס"א-3.10.2000

נאור מרדכי

ספר העליות: מאה שנה ועוד של עלייה וקליטה, מסדה. ההוצאה לאור — משרד הביטחון, 1991

נבו עמוס

"אני יודעת שמחכים לי בפינה, כל השמאלנים האלה", ידיעות אחרונות, 7 ימים, כ"ב סיון תש"ן-15.6.1990

נחתומי, מ.

"י. בר נידון ל–10 שנים", מעריב, ט' שבט תשכ"ב-14.1.1962

ניסן מרדכי

"זהות חינוכית" כגורם מרכזי בפיתוח מנהיגות בחינוך, סדרת המונוגרפיות של מכון מנדל, תשנ"ז

סגל מ. צ.

"ר' יצחק אברבנאל בתור פרשן המקרא", תרביץ ח (תרצ"ז): 299-260

עוזיאל מאיר

קופסה שחורה, מקור ראשון, דיוקן, תשס"ה-19.8.2005

פוני מלכה

"ענף עץ עבות", על מצוקות הזהות העצמית ביצירתה של נעמי פרנקל, זהות, כתב עת ליצירה יהודית

צווייג סטפן

העולם של אתמול, זמורה, ביתן — מוציאים לאור, תשמ"ג-1982

קורצווייל ברוך

חיפוש הספרות הישראלית, מסות ומאמרים. הוצאת אוניברסיטת בר–אילן, תשכ"ב

קמחי דוד; בבלי, ד.

סופת אש, מלחמת ששת הימים — מקורותיה, תוצאותיה, הוצאת עם הספר, תל–אביב, 1968

קמחי ג'ון ודוד

משני עברי הגבעה, המלחמה על ארץ ישראל, הוצאת מערכות, תל–אביב, 1979

קרני יובל

"הוראה למתנחלים: עוצר משש בערב", ידיעות אחרונות, ד' בתשרי תשס"א-3.10.2000

ראושנינג הרמן

שיחות עם היטלר, תל–אביב, 1941

רוזנצוויג ישראל

תביעותינו מן הסופר בקיבוץ, הדים לשאלות החברה הקיבוצית, גיליון 36: 63-53, אוקטובר 1950

— על הריאליזם הסוציאליסטי, דברים,

— בסמל האורלוגין (להערכת שירתו של א. שלונסקי), סוגיות,

— בעיות פילוסופיות בברית המועצות, סוגיות,

— "בלי צער הריון", חלק א', אורלוגין, 11: 320-307, 1955

— "בלי צער הריון", חלק ב', אורלוגין, 12: 89-66, 1956

— "בסמל האורלוגין (להערכת שירתו של א. שלונסקי)", סוגיות, קובץ מאמרים, יוצא לאור על ידי הסמינריון של הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, ספרית פועלים. עמ' 281-253

— לעג הרבה וצחוק מעט, הדים לשאלות החברה הקיבוצית, גיליון 44: 116-113, יולי 1957

— האם שוב ביזבזה האנושות את סיכויה הנצחי?, הדים לשאלות החברה הקיבוצית, גיליון 54: 99-92, יולי 1957

— הזמנה שנדחתה לשאלות החברה הקיבוצית", הדים לשאלות החברה הקיבוצית, גיליון 55: 51-46, אוקטובר 1957

— הפתרון הרץ אחר החלום לשאלות החברה הקיבוצית, הדים לשאלות החברה הקיבוצית, גיליון 57: 151-143, אפריל 1958

— הבקעה והאלהים לשאלות החברה הקיבוצית, הדים לשאלות החברה הקיבוצית, גיליון 62: 72-58, אוגוסט 1959

— קינה על ידיד-יריב, הדים לשאלות החברה הקיבוצית, גיליון 65: 46-44, יולי 1960

— החינוך בגיל הנעורים לקראת הקיבוץ, הדים לשאלות החברה הקיבוצית, גיליון 74: 107-105, אוגוסט 1963

— תמורות בעולם המחשבה של הקומוניזם, בשער, 5 (69) ספטמבר-אוקטובר 1965

— ערעורים ביום חג, הדים לשאלות החברה הקיבוצית, גיליון 82: 60-57, ינואר 1966

— ה"איך" וה"מה" (תמורות בעולם המחשבה הסוציאליסטי), בשער, חוברת 2-1: 90-89, פברואר-מאי 1969

— הוגה יהודי מקץ הרנסאנס. יהודה אריה מודינא וספרו, 'מדבר יהודה', ספרית פועלים, הוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, מרחביה ותל–אביב, תשל"ב (1972)

רוטנשטרייך נתן

"היחיד והחברה", פרק מתוך האישיות ודורה, קובץ הרצאות שהושמעו בכנס השמיני בהיסטוריה (חנוכה תשכ"ג), ירושלים, תשכ"ד

רינגלבלום עמנואל

יומן ורשימות מתקופת המלחמה. גיטו וארשה: ספטמבר 1939 – דצמבר 1940. יד ושם, רשות הזיכרון לשואה ולגבורה ובית לומי הגיטאות ע"ש יצק קצנלסון, תשנ"ג

ריפתין יעקב

סוציאליזם, 50 שנה למהפכת אוקטובר (סימפוזיון), בשער, חוברת 81: עמ' 334-332, תשכ"ז-1967

רפפורט עמיר

"זאת ממש מלחמה", ידיעות אחרונות, ה' בתשרי תשס"א-4.10.2000

שיף זאב; הבר איתן

לקסיקון לבטחון ישראל, זמורה, ביתן, מודן, מהדורת "דבר", תשל"ו

שי נחמן; כפיר אילן; מילנר משה

בטחון 50: צה"ל, קהילית המודיעין, משרד הבטחון, הוצאת מעריב, אלפא תקשורת, 1988

שלום גרשם

"לחקר תורת הגלגול בקבלה במאה הי"ג," תרביץ, ט"ז, ב'-ג', טבת-ניסן, תש"ה

— "מקורותיו של 'מעשה רבי גדיאל התינוק' בספרות הקבלה" תדפיס מיוחד מתוך הקובץ לעגנון שי, עמ' 305-289, יוצא לאור ע"י הועד הצבורי ליובל השבעים של ש"י עגנון ירושלים, תשי"ט

— פירוש פראנקיסטי ל"הלל", ספר היובל ליצחק בער, עמ' 430-409, החברה ההיסטורית הישראלית, ירושלים תשכ"א

— מצוה הבאה בעבירה, מוסד ביאליק, ירושלים, תשל"ג

— פרקי יסוד בהבנת הקבלה וסמליה, מוסד ביאליק, 1980

— דברים בגו, כרכים א' ו–ב', ספרית אפקים — עם עובד, 1982

— דבר אחר, ספרית אפקים — עם עובד, 1986

שם בלנק שמואל

ייצור ורכש נשק ביישוב היהודי בתקופת המנדט 1947-1920, חיבור לשם קבלת התואר "דוקטור לפילוסופיה", אוניברסיטת בר–אילן, רמת–גן, תשס"ה

שרון אריק

לספרו של מאיר הר ציון, עמ' 20-13, בתוך: פרקי יומן, מאיר הר–ציון, הוצאת לוין–אפשטיין, 1969

שַרל דֶה קוסטֶר

מעשה טִיל אולֶנשפִּיגֶל, עברית: אברהם שלונסקי, ספרית הפועלים, 1951

(ללא ציון שם המחבר)

"שאול ויוהאנה — שילוב של הבנה ורגש", על החומה, הסתדרות השומר הצעיר בישראל, שנה 24 מס' 6 (149), הוצאת ההנהגה הראשית של השומר הצעיר, 2.5.1962

Bruford, W. H.

The German Tradition of Self-Cultivation: 'Bildung' From Humboldt to Thomas Mann, Cambridge University Press, 1975.

Fontane, Theodor

Effi Briest, Berlin, 1895.

Callnell, Taylor

Der Herr der Erde, München, 1982.

Mann, Golo

"Zur Geschichte der deutschen Juden", Neue Rundschau, 77. Jahrgang 1966, p. 563-573.

Mann, Golo

"De Gaulle und jemand anderes", Neue Rundschau, 77. Jahrgang 1966, p. 659-664.

Scholem, Gershom

"Juden and Deutsche", Neue Rundschau, 77. Jahrgang 1966, p. 547-562.

Sommer, Ernst

Botschaft aus Granada, Rome 1887, jüdische Buch-vereinigung, Berlin.

Speer, Albert

Erinnerungen, ein Ullstein Buch, Berlin-Wien 1969.

Undset, Sigrid

Kristin Lavransdatter, Oslo 1920-1922.

http://war1418.com/battleverdun/kortverdun/index.htm

על חיבור הטרילוגיה

הטרילוגיה מתרכזת במסע חייה הסוערים של נעמי פרנקל על רקע אירועים היסטוריים בחיי האומה היהודית בגולה ובארץ–ישראל. האירועים ההיסטוריים, הביטחוניים, החברתיים וכן התיאורים של מצבי הנפש של דמות זו או אחרת משקפים את תפיסותיה הסובייקטיביות של פרנקל. הכותבת אינה מתיימרת להרחיב או להעמיק בנושאים עיוניים שממילא מתועדים בהרחבה ובעומק בספרות המחקרית של דברי ימי עם ישראל ותולדות העמים והנגישות אליהם באמצעים טכנולוגיים חלקה.

לנעמי ולישראל היו נשמות מורכבות ומסובכות ביותר, על כן בעצת נעמי ולבקשתה ראיתי לנכון להביא חלק ניכר מהתכתובת הענפה ביניהם ואף חלקים מיומניהם, כדי שיציץ הקורא לעולמותיהם פנימה ולפי הבנתו יצייר ברוחו את אופיים, את תכונותיהם; וכן לתפיסתו יפענח הקורא את מהות מהלכיהם. לתכתובת הענפה ביניהם יש ערך מוסף: נפרשת בה עדות אותנטית לאמת חייה, היינו אהבתה העזה לישראל, להתחבטויותיה או למצבי הנפש הקשים שעברו עליה בתהליך כתיבתה את הטרילוגיה 'שאול ויוהאנה', ליחסיה עם סביבתה ולהתפתחותה כאשת חברה נערצת.

במכתבים, המהווים חלק בלתי נפרד מהתוכן, ניתן למצוא תפיסות עולם דומיננטיות שהתהלכו בעבר בחברה הישראלית. נוסף על כך מזדקרים מתוכם נושאים שהעסיקו את הקיבוץ בכל תחומי החיים, בעיות שהתעוררו בקיבוץ, יחסים בין חברים, וכן נקודות מבט שונות של מציאות החיים בקיבוץ או בעיר. לתכתובת הזאת חלחלו דעות על אירועים היסטוריים שהתרחשו בארץ ובעולם וניתוחם על פי שני אנשי רוח שהשתייכו לאינטלגנציה הישראלית.

מכתבי האהבה מופיעים כלשונם וככתבם, להוציא מקרים בודדים שבהם ראתה המחברת לנכון להוסיף או להחסיר את אמות הקריאה, וי"ו או יו"ד, כדי להקל את הקריאה על הקורא. לבקשת נעמי, הצורה 'געגועיים' במכתביה המופיעה בהכפלת היו"ד על דרך ההדגשה וההלצה, תוקנה לצורת הריבוי המקובלת 'געגועים', למעֵט מקרים שבהם המוענים מתייחסים מפורשות לצורת הכתיבה החריגה. נוסף על כך, השמטת עיצור או מילה שלמה בידי המוען הושלמה בסוגריים < >.

תקופות חיים שעיצבו את דמותה של נעמי פרנקל או השפיעו על השקפותיה יתוארו בהרחבה. אירועים היסטוריים או מצבי נפש שלבשו לבוש ספרותי ביצירותיה יובלטו לאורך סיפורה. בשנותיה האחרונות התוודתה נעמי לפניי כי כל חייה נשאה על נשמתה את כובד הגעגועים לאמה שאותה איבדה בהיותה בת חמש. כל חייה ניתחה את אופי אמה ואת תכונותיה, חקרה את אחותה הבוגרת על התמודדות האם, בת ליהדות פולין החרדית, עם התרבות היהודית המתבוללת בגרמניה. ואמנם, השפעת מות האם עליה והתפתחותה כיתומה תתוארנה בהרחבה מה גם שבספריה (בפרט בטרילוגיה 'שאול ויוהאנה', ב'ברקאי' וב'פרדה') נתנה ביטוי ספרותי למוטיב מות האם ולהשלכותיו הדומיננטיות עליה.

חוויות בחייה שצוינו בהרחבה ומהדהדות בספריה בגלוי או בנסתר, תוארו בהדגשה על פי בקשתה.

בתשע שנותיה האחרונות סינַנו, נעמי ואני, את גרעיני האמת המשובצים בסיפוריה. כמו כן מייַנו את מאפייני הדמויות האותנטיות הארוגות ביצירותיה. כך למשל תיאורי תכונותיהן, חזותן, תנועות גוף אופייניות של בני משפחתה — סבא יעקב, האב ארתור, כל אחיה ואחיותיה ומקורביהם — מבוססים על התיאורים האותנטיים בטרילוגיה 'שאול ויוהאנה'. אפיונים פנימיים וחיצוניים של הדמויות האחרות — כולם משורטטים בהתאם למידע שמסרה לי. הדיאלוגים בספר זה נכתבו ברוח הדברים שבאו באוזניה של נעמי.

פרקי הילדות המופיעים בכרך א' נשענים בעיקר על זכרונותיה ועל סיפורי האחות הבוגרת שרלוטה (לוטשין) פרנקל–שוולב. כאן מצורפים מכתבי הילדה לאחות הבוגרת וסיפור ראשון שחיברה בגיל שבע. יתר על כן, יומנים, מחברות, שירים והרצאה שנשאה במלאת עשרים וחמש שנה להקמת עליית הנוער מאירים את תקופת ילדותה ובגרותה בכרכים "אל האור" ו"זריחה ושקיעה". סיפור האהבה העומד במרכז כרך ב' מתועד בתכתובת הענפה בין נעמי לישראל, בשיריהם, בציטוטים מיומנו של ישראל וכן בספריה של נעמי. על יחסיה הטרגיים עם שלוש בנותיה, לרבות נסיבות הפירוד ביניהן, כתבתי במשוּרה. השירים של היינה ורילקה תורגמו מגרמנית לעברית בידי נעמי.

שלושת העשורים האחרונים של חייה המובאים בכרך ג' נשענים בעיקר על ראיונות, על תכתובות, על מאמרים פרי עטה של נעמי ועל שיחות עם בן זוגה, העיתונאי מאיר בן–גור. כל פרט שנכתב על בן–גור נמסר לי בשיחות אישיות עמו בשנים 2007-2001. כל נושא אינטימי ורגיש על חייו או על התפתחות מערכת היחסים בינו לבין נעמי שתועדו בספר זה, מסתמכים על מידע שנמסר לי בעל פה מפיו או מפי נעמי ועל עיון במסמכים רלוונטיים. ראוי לציין כי נעמי עמדה על כך שאתגורר בביתה שלושה ימים בשבוע לפחות, כדי שאיחשף לסביבתה הקרובה ביותר ואצפה ביחסי הגומלין בינה לבין כל הבא עמה במגע. נוסף על כך, שיבצתי היגדים אותנטיים מיצירותיה של פרנקל. להלן המובאות:

תיאור שר המשפטים פנחס רוזן:

"יש בו בדמותו מן השקט, מן הניקיון, מן הבהירות והצחות והביטחון השלו, ואפילו מן הסדר החמור שבתמונותיהם של הציירים ההולנדים." ('שאול ויוהאנה' כרך ב עמ' 217)

על עצמה:

"היא שרה שיר שלה והניגון היה ניגונה. קולה באמת אינו יפה למקהלה. היא לא תתפוס שום לחן המוגש לה מוכן. תמיד תלחין שיריה בעצמה וקולה יבלוט מזויף בכל שירה בצוותא." ('שאול ויוהאנה' כרך ג עמ' 124)

"אלוהים שלי, עוד פעם אחת עשה עמדי חסד. קמצוץ של נחת בחיים. רק כף של נחת. כה עצובים ימי. תן לי רק עוד פעם אחת לחוש את תחושת הימים ההם. כשהגוף היגע מתמתח, מתרענן במקלחת והלילות שיכורים מעסיס ומעייפות." ("דודי ורעי" עמ' 126)

"אלי, אלוהי הרע, למה הקרירות הזאת שבה נוהג העולם…" ('דודי ורעי' עמ' 194)

"האומנם יש קול לדממה ריקה מאדם? הרי זו דממה שמדברת אליך תמיד בקולך שלך. באותו הד התגלגל מאופקים רחוקים. קשה לי לשאת את רעש הדממה" ("דודי ורעי" עמ' 210)

"מדוע לא נתת לו עוד נחת בעולמך. רק כף אחת של נחת…" ("צמח בר" עמ' 254)

"כל החושים וכל ההרהורים וכל ההרגשות נארגו בנשמתו לאריגה צפופה שאינה ניתנת לקריעה." ('פרדה' עמ' 77)

"כוח ולהט וחולשה קשורים אצלו כבחבילה הדוקה." (שם)

"ועיניו באות בתוכה, כמו נכנסו לתוך ביתו החי." ('פרדה' עמ' 186)

"מילדותה היו מתרחשים אצלה דברים מכושפים עד שלפעמים לא ידעה אם היא ישנה או ערה, מה נכון ומה דמיון." ('פרדה' עמ' 383)

בניגוד לעצמה:

"לעולם לא תקפוץ לתוך חיים חדשים ושונים, לא תפליג על גלים סוערים, אלא תחוג תמיד באותם המעגלים הנעולים." ("צמח בר" עמ' 52)

"שום אדם ולא כלום נוגע בה. היא אדישה לכול, אטומה למתרחש סביבה. לא נפגעת בשום רגש ובשום עלבון." ("צמח בר" עמ' 52)

על מגורשי ספרד:

"היהודים הנודדים כבר לא ראו בעץ שצמרתו נידבה צל למנוחה. לא ראו בשדה ריק שהזמין לחנייה. לא ראו באר שמימיה הזכים מיועדים לכל גרון יבש. ליהודים היו עיניים בבלי מבט וחוטם בבלי ריח ושפתיים בבלי דיבור. הגרון כבר לא ביקש להרטיב יובשו. לא חשו עוד במכאובים. הנשמה לבדה חשה בבושה ובהשפלה. שאר החושים נכרכו על הגוף כמו תכריכים לבנים למות בהם." ('ברקאי' עמ' 25)

לסיום, ברצוני להדגיש כי כל הדברים המופיעים בביוגרפיה נמסרו לי מפיה של נעמי. לא נטלתי חירות לפרש את דבריה או להביע דעה אישית בנושא זה או אחר. בפרקים האחרונים מובאים דיאלוגים שנרשמו בעת אמירתם ובאישור נעמי. נוסף על כך, מטעמים של צנעת הפרט החסרתי לעתים סימנים מזהים וכן פרטים משמעותיים שהיו עשויים להבהיר את עמדתה של נעמי בעניינים רגישים או להסביר את תגובותיה לאירועים שונים. אני מקווה שבהסתמך על מכלול החומרים האותנטיים שבספר, ישכיל הקורא להשלים את התמונה המתבקשת מאליה.

שלמי תודה

במסע הארוך של חיבור הטרילוגיה שנמתח למעלה מעשור, ליוו רבים את כתיבתי בסיפורים אישיים או בהצגת חומרים אותנטיים המשיקים לתקופות שבהן עוסקת היצירה. כעת בחתימה על המוגמר ברצוני להודות ל-Hans Arnold Loos על שסייע לי לאתר פרטים על אנשים ומקומות בגרמניה בשנות ה–20 וה–30 של המאה העשרים, לזיגי כהן ששלח לי חומרים מהארכיון של עיריית פרנסלאו שבגרמניה, לידידתי הד"ר אדריאנה פלדמן שכפסיכולוגית חיוותה את דעתה על הצגת הדמויות המרכזיות, לאנשי משק מתנועת השומר הצעיר ששוחחו עמי ביושר על החיוב והשלילה שבחייהם הייחודיים, לספרניות ולצוות המחשוב של מכללת בית ברל שסייעו לי באיתור מידע.

תודתי נתונה אף לקוראי הטרילוגיה טרם פרסומה: הסופר, המשורר והמתרגם אפרים באוך, שקרא מפרקיה וכאמן עודד אותי להמשיך בדרכה של נעמי, היינו לא להירתע מלהעמיק בנושאים רגישים; לנועה חורש שכקוראת צעירה העירה את שימת לבי לפרטים שראוי בימינו להבהירם או להרחיבם; לאהרונה קלס–אתרן ולשירלי שלף שחיוו דעתן על הפרקים שקראו.

יבואו על הברכה בני יוני והסטודנטים שלי אשר להם מוקדשת היצירה באהבה. בעידן של צמצום ומרכוז של ידע שאבתי עידוד רב מהערותיהם הנוגעות להצגת התיאורים ההיסטוריים העטופים בפן אנושי של אישים ידועים, וכן מהתייחסותם למובאות מן הספרות ולמכלול החומרים האותנטיים שחשפתי אותם אליהם.

לסיום, מיטב הברכות לידידי היקר, הפרופ' דניאל סיון, על תרומתו לעיצוב הטרילוגיה ולהגהתה, אך מעל הכול על הליכתו עמי דרך אקדמית ארוכה כמורה וכשותף לעבודות מחקר.

הערה כללית: בחלק השלישי של הטרילוגיה ימצא הקורא מפתח של השמות המופיעים בשלושת החלקים. הדמויות המרכזיות או המשניות ביצירה אינן מופיעות ברשימה זו בשל שכיחות הופעתן ביצירה.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “מלכת הקונכייה — אל האור”