החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!
על אורה פטישי

אורה פטישי אורה פטישי. נולדה בתימן בד' בשבט תש"ה, 18 בינואר 1945. בגיל 4 עלתה עם הוריה במבצע 'מרבד הקסמים'. היא גדלה במגדיאל ולמדה בבית הספר הממלכתי-דתי במושבה. את לימודיה התיכוניים עשתה בבית ספר "מורשת" בכפר-סבא. מגיל 18 מלמדת. ב-1973 ... עוד >>

מלכת הכיתה

מאת:
הוצאה: | 2013 | 55 עמ'
זמינות:

19.00

רכשו ספר זה:

מור היא ילדה מיוחדת, חביבה ואוהבת. חבריה אוהבים אותה, אבל לא כולם. איילת שרוצה להיות מלכת הכיתה, משתדלת לבנות לה תדמית של ילדה מיוחדת, ומנסה למשוך אליה את חברי הכיתה. מאבק זה מתרחש באווירה של כיתה בה מתחלפות מורות וארועים צפויים ובלתי צפויים מתרחשים במהירות. האם איילת תהיה מלכת הכתה? האם מור תהיה מלכת הכיתה? קראו, תהנו ואולי תופתעו.

אורה פטישי. נולדה בתימן בד' בשבט תש"ה, 18 בינואר 1945. בגיל 4 עלתה עם הוריה במבצע 'מרבד הקסמים'. היא גדלה במגדיאל ולמדה בבית הספר הממלכתי-דתי במושבה. את לימודיה התיכוניים עשתה בבית ספר "מורשת" בכפר-סבא. מגיל 18 מלמדת. ב-1973 עברה לבאר-שבע ובה המשיכה את לימודיה. ב-1985 סיימה לימודי תואר ראשון בחינוך ובלשון עברית באוניברסיטת בן גוריון בנגב ועברה להורות בבתי הספר התיכוניים באזור. ב-1998 סיימה תואר שני בספרות במגמה לכתיבה יוצרת.

אורה החלה לכתוב מגיל 17: שירים, מעשיות לילדים וכן סיפורים לבני נוער פרי עטה, ראו אור במדורי הילדים בעיתוני ערב שונים וב"משמר לילדים" וכן מבחר משיריה פורסם ב"אנתולוגיה עלומה" בעריכת יואל דוידוב (1976). ב-1977 יצא לאור ספרה הראשון 'שחר מספר'. ב-1988 ראה אור רומן אלגורי על אהבת ארץ-ישראל בשם 'מגעים'. ב-2003 פירסמה סיפור לבני נוער: 'מלכת הכיתה' ושנה לאחר מכן הוציאה בהוצאת הספרים שייסדה, 'טנא אור', את ספרה 'סערות באביב' – רומן התפתחות שנכתב כעבודה בחוג לכתיבה יוצרת עם סיום לימודי התואר השני. ב-2005 ראה אור הרומן 'ציפור החול' וב-2007 ספר המשך לרומן הנעורים 'מלכת הכיתה' – 'אביב עלומיה'.

מקט: 1-800-4
סקירת הספר באתר סימניה

 הורד/י דוגמה חינם לאייבוקס    הורד/י דוגמה חינם לקינדל


פרק 1 – חברות טובות

מוֹר, סִיגָל וַאֲנִי הַיְנוּ חַבְרוֹת טוֹבוֹת. הֵגַנּוּ זוֹ עַל זוֹ. שָׁמַרְנוּ סוֹדוֹת וְעָזַרְנוּ זוֹ לָזוֹ. גַּם שִׂחַקְנוּ בְּיַחַד. לִפְעָמִים הָיִינוּ מְצָרְפוֹת אֵלֵינוּ בָּנוֹת אֲחֵרוֹת לַמִּשְׂחָקִים שֶׁלָּנוּ, וְלִפְעָמִים צֵרַפְנוּ גַּם בָּנִים. אֲבָל בְּתֹם הַמִּשְׂחָק נוֹתַרְנוּ שְׁלָשְׁתֵּנוּ כַּחֲבוּרָה. עַד כִּתָּה ג' לֹא הָיוּ לָנוּ מָה שֶׁנִּקְרָא חַיֵּי חֶבְרָה. רַק בְּכִתָּה ג' הִתְחִילוּ עִנְיְנֵי הַחֶבְרָה שֶׁלָּנוּ. עַד אָז הַדְּבָרִים לֹא הָיוּ בְּרוּרִים. וְאוּלַי לֹא הָיָה לָנוּ צֹרֶךְ בְּכָל הָעִנְיָנִים הַחֶבְרָתִיִּים.

הָיִינוּ זְקוּקִים לַהוֹרִים כִּמְבֻגָּרִים, עֲלֵיהֶם יָכֹלְנוּ לְהִשָּׁעֵן.

אֲנַחְנוּ הַבָּנוֹת, לֹא רָצִינוּ בְּקִרְבַת הַבָּנִים, וְכָךְ אוּלַי גַּם הַבָּנִים לֹא רָצוּ בְּקִרְבַת הַבָּנוֹת. אֲבָל זֶה לֹא הָיָה אִכְפַּת לָנוּ בִּכְלָל מָה הֵם אוֹהֲבִים אוֹ מָה הֵם לֹא אוֹהֲבִים. חַיֵּינוּ בְּתוֹךְ הָעוֹלָם שֶׁלָּנוּ, וְלֹא הָיָה לַבָּנִים מָקוֹם בְּעוֹלָם זֶה.

מוֹר, סִיגַל וַאֲנִי הָיִינוּ חֲבֵרוֹת טוֹבוֹת. הֵגֵנוּ זוֹ עַל זוֹ.

שָׁמַרְנוּ סוֹדוֹת וְעָזַרְנוּ זוֹ לְזוֹ. גַּם שִׂחַקְנוּ בְּיַחַד. לִפְעָמִים הָיִינוּ מְצַרְפוֹת אֵלֵינוּ אֲחֵרִים לְמִשְׂחָקִים שֶׁלָּנוּ, וְלִפְעָמִים צֵרַפְנוּ גַּם בָּנִים. אֲבָל בְּתֹם הַמִּשְׂחָק נוֹתַרְנוּ שְׁלֹשְתֵנוּ כַּחֲבוּרָה. עַד כִּתָּה ג' הִרְגַּשְׁנוּ בְּטוּחוֹת זוֹ עִם זוֹ, וְלֹא רָצִינוּ אַף אֶחָד אַחֵר.

בְּכִתָה ג' הִשְׁתַּנּוּ הַדְּבָרִים. הִתְחַלְנוּ לָשִׂים לֵב לַבָּנִים.

לֹא תָּמִיד אָהַבְנוּ לִהְיות אִתָּם, אֲבָל גַּם לֹא שָׂנֵאנוּ אוֹתָם כְּמוֹ קֹדֶם. בְּסוֹף כִּתָה ג' הִתְחִילוּ אֲפִלּוּ חֲבֵרֻיּוֹת שֶׁל בָּנִים וּבָנוֹת. קְצָת צָחַקְנוּ עַל זֶה בַּהַתְחָלָה, אֲבָל בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן זֶה נִרְאָה לָנוּ טִבְעִי.

בִּתְחִלַּת אוֹתָהּ שְׁנַת לִמּוּדִים הִגִּיעָה אֵלֵינוּ מוֹרָה חֲדָשָׁה עִם כְּלָלִים חֲדָשִׁים. לֹא אֶת כֻּלָּם אָהַבְנוּ. אֲבָל אֶחָד מֵהֶם מַמָּשׁ שָׂנֵאנוּ: הַמּוֹרָה בִּקְּשָׁה שֶׁנֵּשֵׁב בַּת לְיַד בֵּן. לִי זֶה לֹא הִפְרִיעַ. הָיִיתִי רְגִילָה לִהְיוֹת עִם בָּנִים. גַּם לְמוֹר זֶה לֹא הִפְרִיעַ. אֲבָל לְסִיגָל זֶה הָיָה נוֹרָא. הִיא בָּכְתָה כָּל הַשִּׁעוּר. גַּם בַּהַפְסָקָה, כְּשֶׁנִּסִּינוּ לְהַסְבִּיר לָהּ שֶׁזֶּה לֹא נוֹרָא, בָּכְתָה עוֹד יוֹתֵר.

"אֲנַחְנוּ יוֹשְׁבוֹת אַחַת אַחֲרֵי הַשְּׁנִיָּה, וְנוּכַל לְהִתְכַּתֵּב." הַסְּבִירָה מוֹר, וְחִבְּקָה אֶת סִיגָל.

"זֶה רַק בַּשִּׁעוּרִים. בַּהַפְסָקוֹת וְאַחֲרֵי הַלִּמּוּדִים נִהְיָה תָּמִיד יַחַד." הוֹסַפְתִּי לְנַחֲמָהּ.

"אֲנִי שׂוֹנֵאת בָּנִים. פִיכְס. הֵם מַגְעִילִים אוֹתִי. וְדַוְקָא יוֹסִי זֶה "

"אֲבָל הוּא מְחַבֵּב אוֹתְךָ. וְהוּא יֶלֶד שָׁקֵט" נִסִּיתִי לְהַסְבִּיר לָהּ.

"וְעַל יָדֶךְ יוֹשֵׁב דּוּדוּ." הִבִּיטָה סִיגָל בְּמוֹר, וּצְחוֹקָהּ הִתְפּוֹצֵץ מִתּוֹךְ בִּכְיָהּ.

"אָז מַה. אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁהוּא דַּוְקָא יֶלֶד נֶחְמָד. קְצָת שׁוֹבָב…" לִמְּדָה מוֹר זְכוּת עַל דּוּדוּ.

"קְצָת הַרְבֵּה. הָיִיתִי אוֹמֶרֶת." הֵעַרְתִּי.

"הוּא לְפָחוֹת לֹא מַגְעִיל כְּמוֹ יוֹסִי." מָחֲתָה סִיגָל אֶת דִּמְעוֹתֶיהָ.

"יוֹסִי לֹא מַגְעִיל." לֹא הֵבַנְתִּי לָמָּה הֵגַנְתִּי עָלָיו. גַּם בְּעֵינַי הוּא לֹא הָיָה מִי יוֹדֵעַ מַה נֶּחְמָד. אוּלַי הִתְעוֹרֵר בִּי אוֹתוֹ יֵצֶר, עָלָיו דִּבֵּר אַבָּא שֶׁלִּי, לְהָגֵן עַל כָּל מִי שֶׁמֻּתְקָף.

"וְדַוְקָא עַל יָד שָׁרוֹן יוֹשֵׁב הַלַּמְדָן שֶׁבַּכִּתָּה." אָמְרָה סִיגָל בְּקוֹל תֵּאַטְרָלִי, שׁוֹלַחַת יָדֶיהָ לַצְּדָדִים בִּתְנוּעָה שֶׁל רַקְדָנִית, אַךְ בְּלִי קִּדָּה.

הִבְחַנְתִּי בְּקִנְאָה קְטַנָּה. זֶה הִצְחִיק אוֹתִי. בִּי אַף פַּעַם לֹא קִנְּאוּ. מָשַׁכְתִּי בִּכְתֵפַי: "אוּלַי כָּךְ יִתְחַשֵּׁק לִי יוֹתֵר לִלְמֹד."

מוֹר וְדוּדוּ יָשְׁבוּ רִאשׁוֹנִים בְּטוּר הַשֻּׁלְחָנוֹת שֶׁלָּנוּ, קְבוּצָה ב'. אֲנִי וְיוּבָל הַלַּמְדָן יָשַׁבְנוּ מֵאֲחוֹרֵיהֶם, וְסִיגָל וְיוֹסִי יָשְׁבוּ מֵאֲחוֹרֵינוּ. יוֹסִי לֹא אָהַב לִלְמֹד. כָּל הַזְּמַן הִתְעַסֵּק בַּצְּבָעִים שֶׁלּוֹ וּבָאַף שֶׁלּוֹ.

אֶת מוֹר אָהַבְתִּי מְאֹד. הִיא הָיְתָה כָּזֹאת שַׁבְרִירִית וַעֲדִינָה. כְּמוֹ בֻּבַּת בַּרְבִּי: גּוּף דַּק כְּמוֹ שֶׁל רַקְדָנִית, עֵינַיִם גְּדֻלּוֹת חוּמוֹת, פֶּה קָטָן וּמָתוֹק וְאַף סוֹלֵד. שְׂעָרָהּ הָעַרְמוֹנִי הָיָה חָלָק, וַאֲנִי אָהַבְתִּי לְשַׂחֵק בּוֹ. לֹא שֶׁתָּמִיד הִרְשְׁתָה לִי לַעֲשׂוֹת זֹאת. בַּיָּמִים שֶׁלָּבְשָׁה שִׂמְלָה וְאָסְפָה אֶת שַׂעֲרוֹתֶיהָ, נִרְאֲתָה מַמָּשׁ כְּמוֹ דֻּגְמָנִית קְטַנָּה. כְּשֶׁאָמַרְתִּי פַּעַם שֶׁהִיא יְכוֹלָה לִהְיוֹת דֻּגְמָנִית פִּרְסֹמֶת, הִיא מָשְׁכָה בִּכְתֵפֶיהָ:

"מַה פִּתְאוֹם. קֹדֶם כָּל, אֲנִי לֹא יָפָה כְּמוֹ הַדֻּגְמָנִיּוֹת בַּטֶּלֶוִיזְיָה…"

"וְאֶת גַּם בַּיְשָׁנִית." הוֹסִיפָה סִיגָל.

"זֶה דַּוְקָא בְּסֵדֶר לִהְיוֹת כָּזֹאת קְצָת בַּיְשָׁנִית" הִבַּעְתִּי דַּעְתִּי.

"כֵּן. אֲבָל לֹא אִם רוֹצִים לִהְיוֹת בַּטֶּלֶוִיזְיָה. הַבּוּשָׁה תִּגְרֹם לָהּ לְהִתְבַּלְבֵּל. אֲנִי מַכִּירָה אֶת זֶה."

"אוּלַי זֶה לֹא יִקְרֶה לְמוֹר?"

"הֵי. אֲנִי פֹּה." מָחֲתָה מוֹר.

"נָכוֹן שֶׁגַּם שָׁרוֹן מַתְאִימָה לִהְיוֹת דֻּגְמָנִית?" הָעִירָה סִיגָל, מַקִּיפָה אֶת כֻּלִּי בְּמַבָּטָהּ.

"אֲנִי?" עִקַּמְתִּי אֶת פַּרְצוּפִי. הָיִיתִי דַּי נְבוֹכָה. בְּכָל זֹאת הָעִנְיָן הֶחְמִיא לִי.

"כֵּן. אִם לֹא הָיִית כָּזֹאת…" רָמְזָה מֹור וְלֹא פֵּרְטָה.

"עֲקֻמַּת פַּרְצוּפִים" מִהַרְתִּי לְהַשְׁלִים אֶת דְּבָרֶיהָ שֶׁל מוֹר.

"כֵּן." הֵשִׁיבָה סִיגָל בִּמְקוֹם מוֹר. "אִם לֹא הָיִית מְזַלְזֶלֶת, וְהָיִית קְצָת מְטַפַּחַת אֶת עַצְמֵךְ, אַתְּ הָיִית יְכוֹלָה לִהְיוֹת יְפֵיפִיָּה: יֵשׁ לָךְ שֵׂעָר כָּל כָּךְ יָפֶה, עֵינַיִם יְרוּקוֹת מַקְסִימוֹת וּפָנִים כְּאֵלֶּה יָפִים "

"אַתְּ בֶּאֱמֶת יָפָה." הוֹסִיפָה מֹור. "אֲבָל אֶת אוֹהֶבֶת לִהְיוֹת כְּמוֹ בֵּן"

"אִמָּא שֶׁלִּי אוֹמֶרֶת, שֶׁאַבָּא שֶׁלִּי הִתְפַּלֵּל שֶׁאִוָּלֵד בֵּן."

מוֹר וְסִיגָל הִבִּיטוּ בִּי וְחִיְּכוּ.

סִיגָל הָיְתָה הַגְּבוֹהָה מִבֵּין שְׁלָשְׁתֵּנוּ. גְּבוֹהָה וְרָזָה. גַּם כַּפּוֹת יָדֶיהָ וְרַגְלֶיהָ הָיוּ גְּדוֹלוֹת וּגְרוּמוֹת. הַפָּנִים שֶׁלָּהּ הָיוּ אֲרֻכִּים וּפְשׁוּטִים. רַק עֵינֶיהָ הָיוּ מְיֻחָדוֹת: גְּדוֹלוֹת וּשְׁחֹרוֹת. יָפוֹת, אֲבָל עִם הַבָּעָה כָּזֹאת כְּמוֹ שֶׁל הַכִּבְשָׂה שֶׁל הַשְּׁכֵנִים. (לַשְּׁכֵנִים שֶׁלָּנוּ, שֶׁהָיְתָה לָהֶם חָצֵר גְּדוֹלָה, הָיְתָה כִּבְשָׂה. אֲנִי וַאֲחִי אָהַבְנוּ לְשַׂחֵק אִתָּהּ, עַד שֶׁאַבָּא קָנָה לָנוּ כֶּלֶב.) סִיגָל הָיְתָה רְגִישָׁה מְאֹד. וְלֹא אִכְפַּת לָנוּ שֶׁהִיא

רְגִישָׁה כָּל כָּךְ, אֶלָּא שֶׁהַבְּכִי שֶׁלָּהּ הִרְגִּיז אוֹתָנוּ. כִּמְעַט כָּל דָּבָר גָּרַם לָהּ לִפְרֹץ בִּבְכִי. אֲבָל טוּב הַלֵּב שֶׁלָּהּ חִפָּה עַל מִגְבָּלָה זוֹ.

גַּם מֹור הָיְתָה רְגִישָׁה, וְגַם הִיא בָּכְתָה לִפְעָמִים. בְּעֶצֶם, מִי בַּגִּיל שֶׁלָּנוּ לֹא בּוֹכֶה לְפָחוֹת פַּעַם בַּשָּׁבוּעַ. כַּאֲשֶׁר רוֹצִים שֶׁהַהוֹרִים יַסְכִּימוּ לְמַשֶּׁהוּ, וְהֵם דַּוְקָא לֹא מַסְכִּימִים. אוֹ כַּאֲשֶׁר מִישֶׁהוּ פּוֹגֵעַ בָּנוּ, וְזֶה כּוֹאֵב. הַבְּכִי הוּא הַבִּטּוּי הַיָּחִיד לַכְּאֵב, שֶׁאוֹתוֹ אֲנַחְנוּ מַכִּירִים.

אֲנִי לִפְעָמִים מַחְזִירָה עֶלְבּוֹן. אֲנִי אֲפִלּוּ שׁוֹלַחַת יָדַיִם, אֲבָל מוֹר לֹא אוֹהֶבֶת אֶת זֶה. כְּשֶׁאֲנִי חוֹשֶׁבֶת עַל זֶה, אֲנִי מִתְרַחֶקֶת מִמַּכּוֹת. בִּמְיֻחָד לֹא כְּשֶׁמוֹר נִמְצֵאת בַּסְּבִיבָה וּמְסֻגֶּלֶת לִשְׁמֹעַאוֹ לִרְאוֹת אוֹתִי. גַּם כְּשֶׁהִיא אֵינֶנָּה בַּסְּבִיבָה, אֲנִי מִשְׁתַּדֶּלֶת לְהִמָּנַע מֵאַלִּימוּת, אֲבָל יֵשׁדְּבָרִים שֶׁמַרְגִּיזִים אוֹתִי מְאֹד, וְאָז אֲנִי לֹא יְכוֹלָה לְהִשְׁתַּלֵּט עַל עַצְמִי. אֲנִי קְצָת יַלְדָּה פְּרוּעָה. גַּם פְּרוּעַת שֵׂעָר וְגַם פְּרוּעַת הִתְנַהֲגוּת. מַה לַּעֲשׂוֹת. זוֹ אֲנִי.

אָהַבְתִּי אֶת הָעֲדִינוּת וְאֶת הַנֹּעַם שֶׁל מוֹר. הִסְתַּפַּקְתִּי בְּכָךְ שֶׁיֵּשׁ לִי חֲבֵרָה כָּזֹאת, וַאֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתָהּ.

כְּחֹדֶשׁ לִפְנֵי סִיּוּם הַלִּמּוּדִים בְּכִתָּה ג', סִפְּרָה לָנוּ מוֹר שֶׁדּוּדוּ הִזְמִין אוֹתָהּ אֵלָיו הַבַּיְתָה.

"מַה, בֶּאֱמֶת?" פָּקְחָה סִיגָל עֵינֶיהָ לִרְוָחָה.

"מָה אַתְּ מִתְפַּלֵּאת. הָיִיתִי בְּטוּחָה שֶׁזֶּה מַה שֶּׁיִּקְרֶה." אָמַרְתִּי לְהוֹכִיחַ עֶלְיוֹנוּת עַל סִיגָל. הָאֱמֶת הִיא שֶׁבִּכְלָל לֹא חָשַׁבְתִּי עַל זֶה. אֲבָל עַכְשָׁו זֶה נִרְאֶה לִי כָּל כָּךְ בָּרוּר מֵאֵלָיו "מִי לֹא יִתְאַהֵב בְּחֹמֶד שֶׁכָּזֶה." הוֹסַפְתִּי וְחִבַּקְתִּי אֶת מוֹר.

"אַל תַּגְזִימִי. הוּא לֹא מְאֹהָב בִּי. הוּא פָּשׁוּט הִזְמִין אוֹתִי וְגַם אַתֶּן מֻזְמָנוֹת."

"מַה, בֶּאֱמֶת?" הִתְלַהֲבָה סִיגָל.

"בֶּטַח אַתְּ הִצַּעְתְּ שֶׁנָּבוֹא אִתָּךְ. נָכוֹן?" אָמַרְתִּי.

"כֵּן. וְהוּא אָמַר שֶׁיֵּשׁלוֹ עֵץ תּוּת, וְנוּכַל לְשַׂחֵק."

"אֲנִי שְׂמֵחָה לִהְיוֹת הַחֲבֵרָה שֶׁלָּךְ." אָמְרָה סִיגָל.

רָצִיתִי גַּם אֲנִי לְהַגִּיד אֶת זֶה. אֲבָל שָׁתַקְתִּי. אֲנִי לֹא אוֹהֶבֶת לְהַסְכִּים בְּקוֹל עִם כָּל מַה שֶּׁאֲחֵרִים אוֹמְרִים. זֶה נִשְׁמַע לִי טִפְּשִׁי. אַבָּא שֶׁלִּי לִמֵּד אוֹתִי, שֶׁלֹּא כְּדַאי לְהַסְכִּים עִם כָּל הַבַּעַת רֶגֶשׁ שֶׁל אֲחֵרִים. "חָשׁוּב שֶׁתִּבְדְּקִי אֵיךְ אַתְּ מַרְגִּישָׁה. רַק עִם הַדְּבָרִים הַחֲשׁוּבִים שֶׁאֲחֵרִים אוֹמְרִים כְּדַאי לָךְ לְהַסְכִּים כְּדֵי לִלְמֹד מֵהֶם".

"אַל תִּשְׁכְּחוּ לְהַגִּיד לַהוֹרִים, שֶׁמָּחָר אַחֲרֵי הַלִּמּוּדִים אֲנַחְנוּ הוֹלְכוֹת לְדוּדוּ." סִכְּמָה מוֹר אֶת הַשִּׂיחָה.

אוֹתוֹ רֶגַע הוֹפִיעַ אַבָּא שֶׁל סִיגָל בִּמְכוֹנִיתוֹ הַלְּבָנָה וְהַגְּדוֹלָה, וַאֲנַחְנוּ נָסַעְנוּ הַבַּיְתָה.

לְמָחֳרָת בִּלִּינוּ שְׁעָתַיִם אֵצֶל דּוּדוּ. זָלַלְנוּ תּוּתִים אֲדֻמִּים וְתוּתִים לְבָנִים, שֶׁכְּלָל לֹא הָיְתָה בָּהֶם חֲמִיצוּת. וַהֲכִי נִפְלָא הָיָה עֲבוּרִי לְהִתְחָרוֹת עִם דּוּדוּ בְּתַרְגִּילֵי מֶתַח. בֶּחָצֵר שֶׁלָּהֶם הָיוּ עַמּוּדֵי מֶתַח. הוּא הִתְעַמֵּל בְּוַדַּאי הַרְבֵּה, אֲבָל אֲנִי נִצַּחְתִּי אוֹתוֹ. אִמָּא שֶׁלּוֹ הָיְתָה נֶחְמָדָה אֵלֵינוּ, וְכִבְּדָה אוֹתָנוּ בְּלִימוֹנָדָה קָרָה. זֶה הָיָה כָּל כָּךְ מַתְאִים לָנוּ אַחֲרֵי זְלִילַת תּוּתִים, וְלִי בִּמְיֻחָד אַחֲרֵי הַמַּאֲמָץ הַגּוּפָנִי. נָכוֹן שֶׁהָיוּ רְגָעִים בָּהֶם רָצָה דּוּדוּ לְהַרְאוֹת לְמוֹר דְּבָרִים אִישִׁיִּים שֶׁלּו, שֶׁהָיוּ חֲשׁוּבִים לוֹ. אָז כַּמּוּבָן הִתְרַחַקְנוּ מֵהֶם קְצָת. צָרִיךְ לָדַעַת לְהִתְחַשֵּׁב. לֹא? הֲרֵי הִיא הָיְתָה אוֹרַחַת הַכָּבוֹד שֶׁלּוֹ. יָצָאנוּ לַמִּרְפֶּסֶת שֶׁבַּכְּנִיסָה לַבַּיִת וְחִכִּינוּ עַד שֶׁמֹּור תִּצְטָרֵף אֵלֵינוּ.

"שַׂמְתְּ לֵב, שָׁרוֹן, שֶׁדּוּדוּ הִתְנַהֵג כָּל כָּךְ יָפֶה?" הָעִירָה סִיגָל.

מוֹר הוֹפִיעָה, שָׁמְעָה אֶת הַדְּבָרִים וְאָמְרָה בְּכַעַס מֵאֲחוֹרֵינוּ:" הוּא לֹא גָּדַל בָּרְחוֹב, וְגַם הוּא יוֹדֵעַ לִפְעָמִים לְהִתְנַהֵג יָפֶה."

נִבְהַלְנוּ. הַאִם דּוּדוּ שָׁמַע אֶת הַדְּבָרִים? לְשִׂמְחָתֵנוּ דּוּדוּ הוֹפִיעַ רַק אַחֲרֵי הַהֶעָרָה שֶׁל מוֹר. הוֹדֵינוּ לְדוּדוּ עַל הָאֵרוּחַ הַנִּפְלָא וְנִפְרַדְנוּ מִמֶּנּוּ.

"אֲבָל הוּא, בֶּאֱמֶת, הִתְנַהֵג יָפֶה." חָזְרָה סִיגָל עַל דְּבָרֶיהָ בְּצֵאתֵנוּ מֵחֲצַר הַבַּית שֶׁל מִשְׁפַּחַת שַׁפִּירָא, מִשְׁפַּחַת דּוּדוּ.

"נָכוֹן." הִסְכִּימָה מוֹר עתָּה. "וְיֵשׁלוֹ אֹסֶף עֲנָק שֶׁל כְּלֵי רֶכֶב שֶׁהוּא מַרְכִּיב בְּעַצְמוֹ. בַּבַּיִת הוּא אַחֵר."

"בֶּטַח." הִסְכִּימָה סִיגָל, וְהוֹסִיפָה: " יֵשׁלוֹ בַּבַּיִת דְּבָרִים שֶׁהוּא אוֹהֵב לְהִתְעַסֵּק בָּהֶם. בְּבֵית הַסֵּפֶר אֵין לוֹ…"

"הִנֵּה גַּם שָׁרוֹן מִתְנַהֶגֶת לִפְעָמִים יָפֶה וְלִפְעָמִים …" הָעִירָה לִי מוֹר בְּרֶמֶז שָׁקוּף.

"זֶה נָכוֹן." הִסְכַּמְתִּי אִתָּהּ.

"שַׂמְתִּי לֵב שֶׁאֶצְלֵךְ גַּם הַבְּגָדִים שְׂאֵת לוֹבֶשֶׁת מַשְׁפִּיעִים עַל הַהִתְנַהֲגוּת שֶׁלָּךְ." תָּרְמָה גַּם סִיגָל לַבִּקֹּרֶת.

מָשַׁכְתִּי סַנְטֵרִי קָדִימָה, וְעִקַּמְתִּי אֶת פַּרְצוּפִי כְּדֵי לְהַבִּיעַאֶת תְּמִיהָתִי הַמְּעֻשָּׂה: "מַה, בֶּאֱמֶת?"

"גַּם אֲנִי שַׂמְתִּי לֵב לְזֶה." אָמְרָה מוֹר, וְהִסְבִּירָה: "כְּשֶׁאַתְּ לוֹבֶשֶׁת שִׂמְלָה, אַתְּ מִתְנַהֶגֶת כְּמוֹ אֵיזֶה גְּבֶרֶת מְעֻדֶּנֶת, אֲבָל בְּדֶרֶךְ כְּלָל, כְּשֶׁאַתְּ לוֹבֶשֶׁת גִּ'ינְס, אוֹ כָּל מִכְנָסַיִם, וְלֹא מְשַׁנֶּה אֵיזֶה, אַתְּ מִתְנַהֶגֶת כְּמוֹ בֵּן. לִפְעָמִים אֶפְשָׁר לַחְשֹׁב שֶׁאַתְּ בֶּאֱמֶת בֵּן."

"שֶׁיִּהְיֶה." אָמַרְתִּי, מְבַקֶּשֶׁת לְסַיֵּם אֶת הַדִּיּוּן בַּנּוֹשֵׂא, שֶׁלֹּא נָעַם לִי בִּמְיֻחָד.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “מלכת הכיתה”