החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
על נדיה תחאוכה בושנק

נדיה תחאוכה בושנק, ילידת 1989, גדלה בכפר קמא במשפחה צ'רקסית־מוסלמית, ולמדה בתיכון 'כדורי' בגליל התחתון. בהמשך למדה הנדסת כימיה תרופתית במכללת הדסה בירושלים, ופסיכולוגיה ומדעי החיים באוניברסיטה הפתוחה. אשת מחקר בתחום הפסיכונוירואימנולוגיה, בפקולטה לרפואה של הטכניון. ב־2013 פרסמה באתר 'הארץ' את ... עוד >>

לובשי הגופיות

מאת:
הוצאה: | 2022 | 172 עמ'
קטגוריות: סיפורת עברית
הספר זמין לקריאה במכשירים:

39.00

רכשו ספר זה:

באחד מלילות החורף מגיעה דוניא, סטודנטית בת עשרים, לבית החולים 'הדסה' בירושלים, לאחר שהחליקה במדרגות קניון ממילא, ונחבלה קשה. לאט לאט, בעזרתן של טובה, העובדת הסוציאלית, ובתה נועה, אמנית צעירה ועצמאית ברוחה, היא נזכרת באירוע המחריד שעבר עליה לפני הנפילה, ועולמה מתמוטט. באמצעות הכלים המוכרים לה, הדת המוסלמית והמדע, מנסה דוניא להשיב על השאלות המכאיבות המתעוררות בה. היא מגלה שלעתים התשובות נמצאות באנושיות הפשוטה, המשותפת לכולנו, ובקשר הקרוב והאמפתי המתאפשר לפעמים בין נשים.

לובשי הגופיות הוא רומן ביכורים אמיץ ומפתיע, הכתוב כיומן אישי. הוא מלווה את דוניא, ערבייה מכפר בגליל, בשנה הראשונה ללימודי הרפואה באוניברסיטה העברית. במקביל ללימודיה, עובדת דוניא כמלצרית בבית קפה בקניון ממילא. היא תוהה לגבי יחסיה עם הצעירים והצעירות היהודים שסביבה, שאותם היא מכנה 'לובשי גופיות'; היא נמשכת אל סגנון החיים החופשי שלהם, ועם זאת חשה שייכות ומחויבות רבה לדתה, למשפחתה, ולאורח החיים המסורתי שגדלה בו.

לובשי הגופיות מפגיש אותנו עם קולה העדין והעז של נדיה תחאוכה בושנק, קול שטרם שמענו כמותו בפרוזה העברית, ועם נקודת מבטה הייחודית של אישה מוסלמית צעירה, המתבוננת בעצמה וב'אחרים', הלוא הם 'לובשי הגופיות'.

מקט: 4-31-9006935
באחד מלילות החורף מגיעה דוניא, סטודנטית בת עשרים, לבית החולים 'הדסה' בירושלים, לאחר שהחליקה במדרגות קניון ממילא, ונחבלה קשה. לאט […]

 

השעה מאוחרת. הוריי הלכו לישון, אחי וָאִיל וחברו הסתגרו בחדרו, ואני שומעת אותם צוחקים. אני יושבת על מיטתי בין המון בגדים מיואשים, שחלקם גלשו אל הרצפה. אולי קיוו שבאורח פלא ימצאו עצמם במזוודה, שבה הם אמורים להיארז, משתוקקים כבר כמה ימים שיקפלו אותם, או לפחות שיגלגלו וימעכו אותם לתוכה. אולם אני עוד לא מוכנה לארוז.

מוקדם יותר ביקרתי את חנין, שמתחתנת מחר עם הִישָׁאם. הוא גר עם משפחתו בדיר־אל־חנא, הרחק מהכפר שלנו. חברתי מילדות דיברה בהתרגשות על החתונה, ועל הלילה הראשון עם הישאם בכפר שלו, ואני לא הפסקתי לחשוב, האם אוכל לשלוח לשם, ביחד אִתה, את מחברת היומן שלי, ובתוכה הסוד. אני לא מתכוונת לקחת אותה אִתי לירושלים, ולא יכולה להשאירה כאן בבית, מחשש שאחד מבני המשפחה ימצא אותה ויתפתה להציץ ולקרוא. האם תוכל חנין להכיל את השנה שעברה עליי ואת האנשים שהכרתי, אלה שראויים שאזכור אותם, ובעיקר אלה שלא, אך מעשיהם המתועדים ביומן כלואים במגירה בשידה שלידי, ולא נותנים לי מנוח. אני יודעת, שעד אשר ישוחררו מן המגירה ויראו אור יום, לא אצליח לארוז.

ישובה על המיטה, עדיין בשמלה שלבשתי הערב, כשביקרתי את חנין, אני מוצפת זיכרונות ומחשבות שמסתבכות זו בזו, כאילו היו החלבון הכי ארוך בעולם. אני מוציאה מהמגירה את היומן, שכתבתי בשנה החולפת, הראשונה ללימודיי בירושלים, פותחת בעמוד הראשון, ומתחילה לקרוא.

אין עדיין תגובות

רק לקוחות רשומים שרכשו את המוצר יכולים להוסיף תגובה.