לוחמה חשאית במלחמת העולם השנייה

לוחמה חשאית הוא ספר עיון ומחקר העוסק בריגול, במודיעין, בחבלה, בפיתוח ושבירת קודים, ובפיתוח נשק שובר שוויון במלחמת העולם השנייה. לאחר שצ'רצ'יל עלה לשלטון בבריטניה הוא דרש להקים יחידה סודית, המנהל למבצעים חשאיים, SOE, במטרה “להבעיר את אירופה הכבושה”, לדבריו. לספר שמונה חלקים: החלק הראשון עוסק בשירות המודיעין הבריטי; החלק השני עוסק במודיעין האמריקאי; החלק השלישי עוסק במודיעין הסובייטי; החלק הרביעי עוסק במודיעין הגרמני; החלק החמישי עוסק במודיעין היפני; החלק השישי עוסק במפצחי הקודים; החלק השביעי עוסק בפיתוח נשק שובר שוויון; החלק האחרון הוא נספחים.
ברבש היה איש חינוך, מנהל בית-ספר ומורה להיסטוריה. ספריו מופנים לקהל הרחב והם פרי מחקר של שנים, תוך הקפדה מרבית על הדיוק בעובדות.
זהו ספרו החמישי של רוני ברבש. קדמו לו: הגנרלים במלחמת העולם השנייה; ארנהם כישלון בצל הגבורה; מלאכים על גדות הדנובה; הלב החצוי של אווה.

מקט: 4-575-837

לוחמה חשאית הוא ספר עיון ומחקר העוסק בריגול, במודיעין, בחבלה, בפיתוח ושבירת קודים, ובפיתוח נשק שובר שוויון במלחמת העולם השנייה. […]

---

הקדמה

במשך שש שנים לחמו הצבאות של מדינות רבות על פני תבל במלחמת העולם השנייה. מדינות הציר מצד אחד ובעלות הברית מהצד השני. קרבות רבים נערכו בהשתתפות אלפי חיילים ולפעמים אף מיליונים, כדי להכריע את גורל המלחמה לטובתם.

לצד המאבקים בשדה הקרב בהשתתפות חטיבות ואוגדות של לוחמים, נערכה מלחמה נוספת, שהייתה לא פחות חשובה להצלחה במלחמה. הייתה זו מלחמה חשאית, מלחמת צללים, שנערכה הרחק מהעין ובסודיות רבה.

השליטה במידע עדכני על מערכי האויב, על מיקומו, על חימושו ועל תוכניותיו הכריעה לא פעם את מהלך הקרב. על כן המאבק החשאי להשגת מידע היה חיוני לא פחות ואולי אף יותר מאשר סדר הכוחות בשדה הקרב עצמו. שני הצדדים ניהלו במהלך המלחמה מלחמה חשאית במטרה להשיג מידע ומצד שני למנוע מהאויב להשיג מידע חיוני עליהם.

המאבק החשאי הזה, שנערך בסודיות רבה ובהשקעה ניכרת של כוח אדם ושל פיתוח טכנולוגי, עומד במרכזו של הספר הזה. שני הצדדים לא חסכו במשאבים, בכסף, בכוח אדם ובכלים טכנולוגיים כדי להשיג מידע בזמן אמת, ולעדכן את מפקדי השטח בעת המבצע הצבאי.

בצד הניסיון להשיג מידע ולחבל במאמצי האויב התנהלה מלחמה אכזרית, שלא בחלה בשום אמצעי כדי למנוע מסוכני האויב להשיג מידע. במהלך המלחמה פעלו שני הצדדים תוך רמיסת זכויות האדם, עינויים וכל דרך אפשרית למנוע מהאויב להשיג מידע סודי.

מאמץ גדול הופנה לתחומי ההונאה, הטעיה ומסירת מידע כוזב, כדי לבלבל ולמנוע מהאויב לדעת מהן התוכניות הצבאיות האמיתיות. השימוש הנרחב ברדיו אפשר מצד אחד להעביר מידע בזמן אמת ומצד שני הוא היה חשוף לקליטה בידי האויב.

מאמצים גדולים הופנו לפיתוח קודים מתוחכמים, אנושיים וטכנולוגיים, כדי שהשידורים שייקלטו לא יובנו על ידי הצד השני. לחלל הזה נכנסו מוחות חריפים של מתמטיקאים ושל מהנדסים, שעשו הכול כדי לשבור את הקוד הסודי של האויב ולקרוא את תוכנם. פיצוח הקוד של מכונת ההצפנה הגרמנית אניגמה ופיתוח מנגנון אולטרה, שמסר מידע מעודכן וחשאי אודות האויב, היה גורם מכריע במלחמה. לטענת קצינים בכירים רבים, הם קיצרו את המלחמה לכל הפחות בשנתיים.

מאמץ גדול הופנה מצד בעלות הברית לחדור לאירופה הכבושה ולעורר את תושביה להתנגדות בכובש הנאצי. סוכנים הועברו לשטחים הכבושים כדי לארגן התנגדות מאורגנת ולבצע פעולות חבלה. בין הסוכנים האלה היו גם נשים רבות. הגרמנים עשו מאמצים גדולים באמצעות שירותי המודיעין שלהם, הגסטפו והאס-אס, לשים יד על סוכנים אלה. השימוש בעינויים היה הכלי העיקרי לשבירת רוחם ולהשגת מידע על חבריהם. רבים מהסוכנים, ביניהם נשים רבות, נרצחו בידי האס-אס והגסטפו.

תחום חשאי אחר היה המירוץ אחר נשק שובר שיוויון, נשק המעניק יתרון מכריע במלחמה. בעלות הברית השקיעו מאמץ וכסף רב כדי לפתח את הפצצה הגרעינית והיו הראשונים לעשות זאת. פרויקט הגרעין, ‘פרויקט מנהטן’, היה הפרויקט הסודי ביותר של ארצות הברית. הגרמנים פיגרו מאוד אחרי האמריקנים בפיתוח הפצצה, אבל הם השקיעו מאמצים רבים בפיתוח נשקים חדישים ובעל יכולת הרס גבוהה. היו אלה הפצצה המעופפת V1, הטיל הבליסטי הראשון בעולם V2 ומטוס הסילון הראשון מסוגו, Me262. אומנם הם לא הכריעו את גורל המלחמה, אבל גרמו להרג רב. ייתכן שהשפעתם הייתה גדולה בהרבה אם היו מפתחים אותם מוקדם יותר.

הספר מחולק לשמונה חלקים העוסקים בכל תחומי המלחמה החשאית בצבאות הלוחמים העיקריים: בריטניה, ארצות הברית, ברית המועצות, גרמניה ויפן.

החלק הראשון עוסק בגופי המודיעין הבריטיים, שהיו במידה רבה חלוצים בתחום הקמת גופים מיוחדים לריגול, למודיעין, לארגון התנגדות ולחבלה. הארגון הייחודי ביותר, שהוקם לפי דרישתו של ראש ממשלת בריטניה, וינסטון צ’רצ’יל, היה המנהל למבצעים מיוחדים, SOE. גופי מודיעים נוספים היו ה-MI5 ו-MI6. בחלק זה מובאים סיפוריהם של חלק מהסוכנים שהועברו לשטח האויב.

החלק השני עוסק במודיעין האמריקני והגוף המקביל ל-SOE הבריטי, המשרד לשירותים אסטרטגיים, OSS. גוף נוסף שעסק במניעת ריגול היה ה-FBI.

החלק השלישי עוסק בשירותי המודיעין הסובייטים, NKVD וה-GRU, שהישגיהם בתחום הריגול היו מרשימים. הסובייטים נהנו במידה רבה מהעובדה, שכמעט בכל מדינה נמצאו אנשים שהסכימו לשרתם בשל סיבות אידיאולוגיות – הזיקה לקומוניזם.

החלק הרביעי עוסק במודיעין הגרמני, האַבְּוֵהְר והאֶס-דֶה. הצלחתם בתחומי הריגול היו דלים, אולם מרבית ההצלחה שקצרו הייתה בתחום מניעת ריגול מצד בעלות הברית.

החלק החמישי עוסק במודיעין היפני, שהצלחתו הייתה מוגבלת מאוד. הצלחתם העיקרית הייתה באיסוף המידע לקראת התקפת הפתע על נמל פֶרל הָרבוּר.

החלק השישי עוסק במאמצי הצבאות השונים לבנות מערכות קידוד אמינות ומורכבות כדי למנוע את הבנתם של תשדירי רדיו שנקלטו. מאמצים עיקריים, בעיקר מצד הבריטים והאמריקנים, היה בפיצוח הקוד של אויביהם, ובתחום הזה הם נחלו הצלחות מרשימות.

החלק השביעי עוסק במאמצים לפתח נשק על שיכריע את גורל המלחמה. במסגרת מאמצים אלה הצליחו האמריקנים לפתח את הפצצה הגרעינית הראשונה, ששמה קץ למלחמה מול יפן. נשקים אחרים שפותחו היו אומנם תולדה של פיתוח טכנולגי מתקדם, אבל השפעתם על גורל המלחמה הייתה מועטה.

החלק השמיני כולל את הנספחים של הספר: רשימת תצלומים עם קרדיט, רשימת מפות, רשימת האנשים שסיפוריהם מופיעים בספר, רשימה ביבליוגרפית ותיאור הספרים הקודמים של המחבר.