מה אם התשובות לא נמצאות בחוץ, אלא עמוק בפנים? לזוז על החיים הוא לא עוד ספר השראה, אלא מסע. […]
הקדמה
'לא תמיד צריך לדעת לאן – מספיק לדעת שזזים.
ומשם – הדרך כבר נפתחת'
איריס מושלי
הייתי ילדה קטנה מקריית שמונה. ילדה שננטשה בגיל צעיר ביותר ונותרה עם שקט צורם בלב ועם שאלות שלא אמורים לשאת בגיל כזה: במשך כל ילדותי לא חדלתי לשאול למה זה קרה לי? איפה האהבה? מה עשיתי לא נכון? השאלות לא נתנו לי מנוח. אבל במקום להישאר בהן, הן הפכו להיות הדלק שלי למצוא משמעות ולגלות את הכוח הפנימי שלי.
החיים לא עטפו אותי, אבל בתוך כל הכאב חיפשתי משמעות. משהו עמוק בתוכי ידע שיש בי יותר ממה שאני מסוגלת לראות – כוח פנימי, חזק ושקט, שביקש ממני דבר אחד: פשוט תמשיכי לזוז, אל תוותרי.
אמרו לי שכדאי לי ללכת לטיפול. אולי הם צדקו, אבל אני בחרתי להפנות את המבט פנימה, להתבונן. להרגיש ולהבין, להשקיע בתודעה שלי, ללמוד מתי אני מתכווצת ומתי אני בוחרת להיפתח, ובייחוד לחיות בצעדים קטנים. מתוך כאב אבל גם מתוך תקווה – בניתי חוסן. למדתי להפוך את השברים לכוח, את הקושי להפוך למשאב ואת הסיפור שלי – למסע של תודעה, של ריפוי ושל התחדשות.
כשהייתי ילדה, כתבתי יומנים. כל שברון לב, כל מחשבה וכל חלום תועדו. כתבתי שירים, סיפורים והרבה מילים שנשפכו ישירות מהנשמה. יום אחד, מתוך זדון, הועלמו המחברות. אולי כדי למחוק את העבר, אין לדעת, אני זוכרת את הרגע שבו גיליתי כי הן אינן ברשותי יותר. חיפשתי בכל פינה ובכל מגירה. הלב שלי דפק בחוזקה כשהבנתי שכל המילים שלי, כל הסודות, נמחקו. כאילו מישהו ניסה למחוק את הקיום שלי. היום אני יודעת שאת מה שחי בתוכי לא ניתן היה למחוק. אולי מילות העדות אינן, אבל אני כאן במקומן.
היום אני כאן כדי לכתוב את מה שאי־אפשר היה להשתיק. הספר הזה הוא לא רק סגירת מעגל, אלא הוא שער, הוא הזמנה למסע.
בכל פרק תמצאו קטעים מהחיים שלי. חלקם רגעים קטנים של ניצחון, אחרים רגעים כואבים שלא חלקתי עם איש עד היום. תקבלו הצצה לרגעים שבהם נשברתי ולרגעים שבהם בחרתי לקום מחדש, יחד עם התובנות שלמדתי בדרך וכלים מעשיים ליישום.
בסוף כל פרק יחכו לכם שלושה מרכיבים שיזיזו אתכם:
מסר מעורר השראה – משפט אחד שיישאר איתכם כל היום.
שאלה פנימית – שתקרב אתכם לעצמכם ותגרום לכם לחשוב אחרת.
תחנת תזוזה – צעד קטן אחד שפותח דרך גדולה.
וורן באפט אמר פעם: 'ההשקעה הטובה ביותר שתוכלו לעשות היא בעצמכם.' אנשים משקיעים הרבה בחוץ – במראה, ברכוש ובמה שגלוי לעין, אבל כל אלה זמניים. הדבר החשוב ביותר שלמדתי הוא שההשקעה הכי משמעותית היא בעצמנו, בתודעה ובפנימיות שלנו. זהו הנכס היחיד שאף אחד לא יכול לקחת מאיתנו.
הניצחון הראשון בחיים הוא לא הצלחה חיצונית, אלא ההתייצבות מול עצמנו. זו היכולת לחקור את הפחדים שלנו, לנקות חסמים, לפרוץ את הגבולות שהצבנו לעצמנו ולהעז לחלום – זוהי המהפכה האמיתית, והיא קורית בצעדים קטנים, אבל אמיצים.
כשנבין שהחיים הפנימיים שלנו הם המקור לכל מה שנראה בחוץ, נוכל ליצור לעצמנו מציאות חדשה. מציאות שבה אנחנו לא קורבנות, אלא מובילים. מנהיגות בעיניי היא היכולת לקום, לבחור, ליצור ולהפסיק להאשים. ההפך הגמור מהתקרבנות.
ואני? אני מאוהבת בצמיחה.
לא עוצרת. לומדת לבד, חוקרת, שואלת ומתפתחת.
כל מה שלא ידעתי – למדתי.
כל מה שלא הבנתי – ביררתי.
וכך התקרבתי לאט־לאט למהות שלי.
אם יש דבר אחד שאני רוצה שתיקחו מספר זה הוא העובדה שהכוח נמצא אצלנו. לא בחוץ, ולא אצל אחרים. רק אצלנו. דמיינו לרגע את הילדה הקטנה מקריית שמונה, זו שישבה לבד בחדר וכתבה יומן, היום היא כותבת לכם, היא שרדה וצמחה, והיום היא פורחת.
אז קחו נשימה, פתחו את הלב ובואו נצא לדרך.
לא צריך מהפכה, צריך רק תנועה אחת. פנימית. אמיצה. אמיתית.
ומשם – הכול מתחיל לזוז…
אם אני הצלחתי לזוז על החיים, גם אתם יכולים.
באהבה, בתנועה ובתזוזה,
איריס מושלי
אין עדיין תגובות