בחזרה לארץ הארזים

"זהו, הגיע תורנו.

אדם התקשר בחצות וחצי וקבענו לשמונה בבוקר בבסיס מחסני החירום. עברתי על רשימת הציוד למילואים שהדפסתי ואז על המוצ'ילה, לוודא שלא יחסר דבר.

נשארו לי רק עוד שלוש שעות שינה יקרות.

אבל מי יכול לישון בכלל כשמחר הוא הולך למלחמה?"

 

"כמו רבים, גם אני זוכר חוויות מלחמה. לכל אחד מאיתנו האישיות שלו, הזיכרונות שלו, הדרכים שלו להתמודד, והדרך שלו להירפא ולשחרר. אני כותב כי אני מכיר כל כך הרבה אנשים שנושאים בליבם צלקות ונמצאים בשלב התקוע הזה, רגע לפני פנייה לעזרה. לפעמים אלה האריות שבאריות, האמיצים שבאמיצים, שחושבים שהם לא כאלה, מתוך שיפוט עצמי שהמלחמה מצליחה לייצר בנפש בעורמה. לפעמים אלה לא הגיבורים הגדולים, סתם אנשים שנקלעו לזמן ולמקום הלא נכון.

זה קשה ומפחיד לומר 'אני צריך עזרה' או 'הנשמה שלי פצועה'.

אם אתם מתלבטים – גם זה בסדר. אבל כנראה יש סיבה שאתם חושבים על כך. כנראה יש סיבה שאתם מתלבטים. לכן כדאי לבדוק. יש חיים של שלום ושלווה מהצד השני של הקו".

 

"בחזרה לארץ הארזים" אינו (רק) סיפור מלחמה.

יוסף (יוס) ברוך פרומר שימש מפקד טנק וסמל מחלקה בחיל שריון בשנים 94'-97' והמשיך לשרת ולהתנדב במילואים עד 2019. אסון המסוקים, מבצע חומת מגן, מלחמת לבנון השנייה – חברים שנהרגו, תחושות שהפכו בנות לוויה – כל מה שהיה אז אותו צעיר בסדיר ועד היום, התגבש לכדי ספר עז, נוקב, עטוף בחסד ורחמים, כדי שכל מי שחווה את העוצמות הללו יקבל את העוז לטפל בעצמו ולשוב לחיים.

 

יוסף (יוס) ברוך פרומר משמש כרב הקהילה המסורתית "מגן אברהם" בעומר, נשוי באושר לאהובת ליבו, ואב לפעוט מתוק.

מקט: 4-1272-2133

"זהו, הגיע תורנו. אדם התקשר בחצות וחצי וקבענו לשמונה בבוקר בבסיס מחסני החירום. עברתי על רשימת הציוד למילואים שהדפסתי ואז […]

---

 

LUNCH אקספוזיציה קצרה לאזרחים מן השורה

 

בצוות טנק ארבעה לוחמים: תותחן המכוון ויורה את הפגזים, נהג שמביא את הטנק לאן שצריך, טען שמכניס את הפגזים לתותח ומפקד שצריך לדאוג שהפגזים יגיעו אל מטרותיהם בשלום, שהמטרות יעלו השמיימה במהרה ובזמן קריב, ושהצוות יחזור הביתה בשלום.

אני המפקד.

לוחמי טנקים משרתים בשירות סדיר שלוש שנים, ואחר כך עד גיל ארבעים במילואים. יש המתנדבים לשרת יותר. קצינים משרתים עד גיל ארבעים וחמש. מיעוט המוכשרים כמפקדי טנקים או קציני טנקים, משרתים בתפקידים אלו בפועל. מתוכם, מיעוט שבמיעוט משרתים בתפקידים אלה במילואים, בפלוגות המבצעיות עד גיל השחרור.

הטנק בסיפור שלנו הוא מרכבה סימן 2ב. הטנק יוצר בשנים 1984-1983, יש לו תותח שקוטרו 105 מ”מ והוא נע על גבי זחלים – שרשראות המחוברות למנוע בעזרת גלגלי פלדה משוננים. הטנק מוגן בפני ירי של מקלעים ורובים, וניתן להשמיד אותו בשתי דרכים: על ידי מוקש או מטען חבלה המוטמנים בקרקע ועל ידי ירי של טיל נגד טנקים (נ”ט) שחודר את הפלדה וגורם לפיצוץ פנימי בטנק. פגיעת טיל נ”ט בטנק מרכבה סימן 2ב מובילה להרוג עד שניים. ניתן להוציא את הטנק מכלל פעולה גם על ידי ירי צלפים בראש המפקד הנמצא מחוץ לגוף הפלדה של הטנק.

 

איור: משה סיטין

בפלוגת טנקים 11-10 טנקים המחולקים לשלוש מחלקות בנות שלושה טנקים כל אחת. לכל מחלקה קצין המפקד עליה, ולפלוגה מפקד המכונה מ”פ וסגן מפקד המכונה סמ”פ. במלחמה פועלים בדרך כלל במשולב טנקים עם לוחמי רגלים או לוחמי הנדסה, ולכן פלוגת הטנקים יכולה להתחלק לכוחות קטנים יותר בהתאם לצורכי המשימה.

בגדוד טנקים שלוש פלוגות לוחמות ופלוגת מפקדה אחת שבלעדיה שום טנק לא זז מטר. על הגדוד מפקד מג”ד לוחם ולצידו סמג”ד לוחם, ויש להם במטה הגדוד קבוצה של קצינים לוחמים, מ”פים לשעבר, בדרך כלל, המקשטים את המטה כעציצים ירוקים (ואמורים להיכנס לפעולה כמחליפים עם מותם הצפוי של המג”ד או הסמג”ד).

כל זה היה כך מזמן בצבא שבו אני שירתי. היום זה שונה.

טנקי המרכבה שלנו נמכרו מזמן לשימוש במלחמות ובסכסוכים ביבשות אחרות, ואפילו את החטיבה שלנו סגרו.

כל מה שכתוב כאן אלה זיכרונות עבשים של חייל שהיה פעם בצבא שהיה פעם ואינו עוד.