דורית ראשוני-מנדיל אובחנה לראשונה בשנת 2007 עם סרטן שד. כאשר המחלה הופיעה בגופה בפעם הרביעית כשהיא כבר מפושטת ובשלב 4, […]
פתח דבר
כתבתי את הספר מכיוון שחשוב לי להוציא לאור את העובדה שאפשר לחיות עם סרטן בבריאות מלאה. עד כמה שהמשפט הזה נשמע מוזר, במהלך השנה האחרונה מצאתי בעצמי את ההוכחות לכך: פגשתי עשרות מחלימים בישראל שמהם למדתי שאפשר לרפא סרטן. הם, ועוד אלפי אנשים בעולם, הצליחו להעלים את הגידולים שבגופם בניגוד לציפיות הרופאים, וחיים עד היום בבריאות טובה. כמה מהם כתבו על כך ספרים, ועוד רבים אחרים ממשיכים בחייהם מבלי ששמענו עליהם דבר.
לפני שנה קיבלתי החלטה: למצוא את הדרך לחיות עם הסרטן הגרורתי שאובחן בגופי. ההחלטה גרמה לי לצאת למסע חיפוש אחר אנשים שפעלו אחרת על מנת להציל את עצמם. הכרתי אנשים שפגשו את הסרטן גם שש ושמונה פעמים, למדו לרסן אותו, להמס אותו ועדיין לחיות חיים מלאים. המפגשים איתם לימדו אותי דרכים נוספות להתגבר על הסרטן ודרכם גם הכרתי מטפלים נפלאים להיעזר בהם. מאלה ומאלה למדתי לעשות את מה שנכון ומתאים לי.
מטפלים רבים ציינו כי לרוב מגיעים אליהם אנשים במצב נואש ומבקשים תרופת קסם. לו התחילו לעשות שינויים באורח חייהם ותזונתם כשרק גילו את המחלה, סיכויי ההחלמה היו טובים יותר. יתרה מכך, ההמלצה היא לעשות את השינויים עוד לפני שאתה חולה כדי לא לחלות. אבל המלצה זו קשה ליישום.
ייתכן שהתרגלתי למצבי החדש, וללא ספק רוב הזמן אינני מבוהלת מכך שבגופי יש סרטן. הבהלה, כידוע, היא גורם מרכזי בהחלשת המערכת החיסונית.
כיום אני חיה, שמחה, אוהבת, יוצרת, עובדת בגינה, רצה, שוחה, כותבת, ומשקיעה את מרב זמני בטיפוח בריאותי ולמידה מסיפוריהם של חולי הסרטן המיוחדים הללו. מאגרי האופטימיות שלי התמלאו, ואני נמצאת בתחילתו של מסע נוסף: לימודי נטורופתיה. בלימודים הללו, ממש כמו בכתיבת הספר הזה, אני מבקשת ללמוד מה עוד אפשר לעשות למען הבריאות וגם להעביר הלאה את מה שלמדתי; אין שום סיבה שחיי, וחיי רבים אחרים, לא ימשיכו להתקיים באיכות טובה, במלאות, בבריאות, בשמחה ובאמונה. היום, יותר מתמיד, אני יודעת שאפשר לרקוד את החיים, גם עם סרטן.
לגוף שלנו יש יכולות לרפא את עצמו – גם מסרטן.
אקטיביזם, התמדה ועקשנות הם תכונות מפתח בריפוי כזה; בעזרתם אפשר לחזק את המערכת החיסונית ולאפשר לה להתמודד עם מחלות.
כל אחד מהמחלימים המופיעים בספר הזה לא הסתפק במסקנות ובתרופות של הרפואה הקונבנציונאלית, אלא לקח על עצמו אחריות גדולה ויצא למסע של חיפוש אחר הדרך שתרפא אותו. האנשים שראיינתי השיגו תוצאות משמעותיות בעצירת הסרטן והצילו את חייהם. חלקם סיפרו את סיפורם המופלא לעשרות חולי סרטן אחרים, אבל רק מעטים הולכים בעקבותיהם ולוקחים על עצמם את האחריות לריפוי עצמי – למרות ההוכחות שזה אפשרי.
קיבצתי את מה שלמדתי מהמחלימים המיוחדים לשבע קטגוריות מרכזיות שעליהן כדאי לשים דגש:
• לקיחת אחריות על הבריאות – איש לא יעשה את הבירורים עבורי. אני יכולה לבקש עזרה, אבל בסופו של דבר האחריות למציאת הדרך מוטלת עלי.
• שינוי התזונה – הקפדה לאורך זמן על אכילת מזון טבעי ולא מעובד והוצאת סוכר מהתפריט.
• שימוש בצמחים ובתוספי תזונה – לצמחים כוחות מרפא עצומים. מחקרים רבים ברחבי העולם בוחנים את יעילות הצמחים כטיפול בסרטן. ניתן לחפש עצמאית במאגרי מאמרים, אבל עדיף לגשת למטפל המתמחה בצמחים ובתוספי תזונה, שיתאים את התוספים המתאימים.
• הליכה אחרי האינטואיציה – להיות קשובה כל הזמן למה שמתאים לי, מה שנכון לי, מה שעושה לי טוב.
• שחרור רגשות כבושים – גם כשנדמה לי שהיום הכול בסדר, יש דברים מעברי שכדאי לי לעבד, לפרק ולשחרר. עדיף להיעזר לשם כך במטפל מיומן.
• העלאה יומיומית של רגשות חיוביים – חיפוש מתמיד של מה שיש, מה שטוב, מה שמשמח אותי, מה שאני מודה עליו. ראייה תמידית של הטוב בחיי.
• קבלת עזרה – למדתי ואני לומדת כל יום עד כמה חשובים בקשת העזרה ושיתוף האנשים הקרובים אלי בדרך שבחרתי, גם בדברים פיזיים וגם בקבלת ההחלטות לגבי הטיפולים השונים.
איני קובעת שכל מי שייקח אחריות על עצמו, ישנה תזונתו, ישחרר רגשות ויעשה מה שעשו המבריאים – אכן יבריא, ממש כפי שאין הרופאים יכולים לומר שכל מי שיקבל טיפולים קונבנציונאליים בלבד יבריא. מחלת הסרטן היא מחלה מורכבת ועדיין רב הנסתר בה על הגלוי. בכל זאת, הסיפורים על האנשים שריפאו את עצמם או מצליחים לשמור את הסרטן בתנומה מסעירים את דמיוני ואת יצר החיים שבי. אני רוצה ללמוד מהם, “להידבק במזלם”. המזל העיקרי לדעתי הוא יכולת פנימית נפשית לעשות את כל מה שעשו. שוב, אני חושבת שגם כדי לעבור טיפולים כימותרפיים צריך יכולת נפשית. איני מתנגדת לרפואה. אני מעריכה את העוסקים בה, אך מצרה על כך שתחומים נרחבים הקשורים לריפוי הגוף אינם נכללים בלימודי הרפואה המקובלים בעולמנו.
אני קוראת למרואיינים בספר “הגיבורים שלי”. בגלל הרוח הפנימית שלא ויתרה, מפני שהעזו והאמינו שהם יכולים לבחור בדרך שונה למרות ההפחדות והחששות של הסביבה.
במהלך הראיונות והכתיבה שאלתי את עצמי, וניסיתי גם לתת לכך תשובה בספר, איך סיפוריהם של אותם אנשים עשויים לתרום לי, לחולים אחרים וגם לאנשים בריאים שאינם רוצים לחלות. דרך חברים, פורומים ודפי פייסבוק, מצאתי את האנשים, וראיינתי אותם ואת המטפלים שלהם. לחלק מהמבריאים אף הצטרפתי לכמה שעות כדי לחוות את שגרת הבוקר שלהם – הזמן שבו נעשות עיקר פעולות הריפוי. ממבריא למבריא כוחי הפנימי הלך והתעצם וכך גם היכולת הנפשית לעשות את שנחוץ להיעשות.
הסיפורים בספר מוצעים כהשראה – הם אינם מהווים המלצה לטיפול. כמו כן אין בספר כל הצעה להימנע מטיפול קונבנציונאלי.
דורית ראשוני-מנדיל
רעננה 2015
אין עדיין תגובות