החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

שלום אורח התחברות

על אור קורן

אור קורן - מוביל סדנאות ומסעות עומק בישראל וברחבי העולם, תהליכים של עבודה רגשית עמוקה והעצמה באינטגרציה עם הלב, הגוף, המיניות והתודעה. בעל רקע וניסיון רב ממסורות שונות, עתיקות וחדשות כאחד. בין הכשרותיו: מורה ומאסטר מטעם בית הספר העולמי לתטא ... עוד >>

ספר ההקשבה הקוונטית – השפה האוניברסלית של הלב

מאת:
הוצאה: | 2016 | 290 עמ'
קטגוריות: עידן חדש

ספר זה זמין לקריאה באפליקציית סיפריאפ במכשירי אנדרואיד, אייפד ואייפון בלבד

זמינות:

47.00

רכשו ספר זה:

ההקשבה הקוונטית מחבר אותנו למקום בו נמצאים הכוחות, האומץ וההדרכה הפנימית שלנו, בתחושת הבטן, בחכמת הלב, בידיעה הגבוהה שבנו וגם עמוק בעצמות. ככל שמקשיבים פנימה, מבינים כי ריפוי ושינוי אינם קשורים לטכניקה מסוימת או ליכולות של מרפא: הם מתאפשרים מתוך הקשבה עמוקה המביאה לבשלות.

הדרך לחיבור למקום עוצמתי זה באה כשאנו לומדים כיצד להיפגש בפועל עם איכויות הצל והפחדים שלנו, כמו גם עם איכויות האור ומתנות הנשמה הייחודיות שלנו. זהו מפגש עם הרובד העמוק ועם הטבע הקוונטי המהווים את התשתית לכל ה"יש" ממנו גופנו מתפקד, במכלול המלא של אישיותנו.

כשאנו מקבלים כלים להיפגש עם מקומות אלו אשר לעתים מחזיקים כאב ישן ואף טראומות, מתאפשר ריפוי אמתי. אנו שבים ל"בית הפנימי" שלנו ונפתחים מחדש אל העולם. אנו הופכים בשלים יותר לקבל את המתנות שיש לחיים להציע בעבורנו.

בואו לגלות דרך זו של הלב ולאמצה באופן מעצים לתהליכי הריפוי, הצמיחה וההתחדשות בתור מטפלים, מורים, תלמידים, ומי שצועדים בדרך ובשלים לפגוש את העומקים של הנשמה.

בעבודת איסוף של שנים רבות מציג לנו אור את המדיטציה העתיקה בדרך בהירה וחכמה. המחבר גם מציע מדיטציה חדשה ונפלאה המופיעה כאן לראשונה. כל עמוד בספר כתוב בבהירות ונותן חומר למחשבה. ספר נהדר המלמד על מודעות, ריפוי ואהבה.
— ניסים אמון

מקט: 978-965-571-334-3
מסת"ב: 978-965-571-334-3
ההקשבה הקוונטית מחבר אותנו למקום בו נמצאים הכוחות, האומץ וההדרכה הפנימית שלנו, בתחושת הבטן, בחכמת הלב, בידיעה הגבוהה שבנו וגם […]

המורים הגדולים שלנו;

המורים הגדולים שאנו

”We are the one we have been waiting for”

[The Hopi Elders Speak]

יום אחד בגיל 33 , קיבלתי טלפון מאימא שלי. היא שאלה אותי אם מוכר לי המושג: “ילדי אינדיגו”. אמרתי לה” :כן, אני נולדתי ילד אינדיגו.”  היא הופתעה לגלות שאני מכיר את המושג הזה וסיפרה לי בהתרגשות שצפתה בתכנית טלוויזיה ובה דיברו על ילדי אינדיגו. כאשר סיפרו על תכונותיהם, הרגישה ממש כאילו דיברו עליי.

ילדי האינדיגו הגיעו לכדור הארץ במסות גדולות מסוף שנות ה – 70ולאורך שנות ה.80-  לאורך ההיסטוריה הם הגיעו בתור בודדים למקומות שונים ובזמנים שונים ותפקידם הוא להשתתף בתהליך ההתעוררות שלנו על הפלנטה .ילדי האינדיגו נקראים כך משום שצבע ההילה שלהם פעמים רבות הנו צבע האינדיגו )בין כחול לסגול(. ילדים אלו אינטואיטיביים ורגישים מאוד. מטבעם הם לוחמים וסוללי דרך.

הם הובנו שלא כהלכה בידי סביבתם פעמים רבות ולא פעם כיבו והדחיקו את עוצמתם. הרצון שלהם לשלום ולהרמוניה הביא אותם לא פעם להיות לוחמי צדק, ופעמים רבות קיבלו על עצמם בלי משים, רגשות ואתגרים שקשורים לסביבתם, כאילו היו ספוג של רגשות, איכות שגרמה לקושי בהבעה של רגשותיהם וצורכיהם. כאשר קיבלו הכוונה נכונה ותומכת, הם למדו כיצד לעבוד עם גוף הרגש שלהם ולתעל את יכולתם הטבעית לרפא ואת כושר ההנהגה שלהם אל סביבתם.

בשנות ה 90- נכנס תדר חדש לכדור הארץ ועמו הגיעו ילדי הקריסטל.

צבע הילתם שקוף. הם ניחנו בחכמה רבה וביכולת לשקף לסביבתם ערך עצמי. הם עשו זאת מעצם טבעם לעמוד על שלהם )לעתים בעקשנות( ולדעת מה נכון להם. הם לא הסכימו להתפשר בקלות על האמת שלהם והיו מלמדים את משפחתם ואת סביבתם מה היא אותנטיות בת קיימא, כך בפשטות מעצם היותם. נוכחותם זו אתגרה ומאתגרת את הסביבה לא פעם, אך גורמת לה להתפקח ולהיפתח. באופן טבעי הם מזמינים אותנו להסתכל פנימה לתוכנו ולבדוק עד כמה אנו אותנטיים ונאמנים לעצמנו ולמה שנכון לנו; עד כמה אנו מרצים את הסביבה או מתפשרים עמה מתוך ביטול עצמי.

במידה מסוימת, ילדי הקריסטל מאזנים את ילדי האינדיגו ומלמדים אותם שכדי לשנות מבחוץ צריך קודם כול להתבונן פנימה.

תהליך ההתפתחות ממשיך ולמן סוף שנות ה- 90 מגיעות לכדור הארץ יותר ויותר נשמות הנקראות ילדי הריינבו. צבע הילתם פשוט משתנה בהתאם לאנרגיה בסביבה שהם נמצאים בה ומכאן שמם. ילדי הריינבו רגישים ואינטואיטיביים מאוד .הם נולדים עם מטען קארמתי קטן. זאת אומרת, שאף כי אלו הן נשמות מאסטריות גבוהות, הן ביקרו בכדור הארץ פעמים ספורות, אם בכלל, וכך לא צברו מטען קארמתי גדול. בפועל הדבר מתבטא בכך שהן אינן מחזיקות פחדים ישנים, אם מגלגולים קודמים ואם מאמונות ומדפוסים הקשורים בתת–המודע הקולקטיבי של האנושות בכדור הארץ. יש להן יכולות לראות את הדברים בפרספקטיבה גבוהה והן מבינות לעומק, מתוך מהותן, כי רק אהבה מביאה אהבה. מכאן הן ניחנות גם בסבלנות ובסובלנות (מה שהיה חסר לעתים לילדי האינדיגו) וידיעה פנימית עמוקה. ילדי הריינבו יודעים להתמיר סביבה מתוחה לסביבה רגועה ונינוחה, פשוט מעצם היותם. אחד הדברים החשובים שהם באים להזכיר לנו הוא כי החיים הם משחק, מותר לשמוח, מותר ליהנות, מותר לאהוב.

מעבר למילים ולהגדרות, אם נולדנו ילדי אינדיגו, קריסטל או ריינבו, אין זה באמת משנה. אם קריאת שורות אלו מדברת אל לבנו , מהדהדת בנו תחושה או רגש כלשהו , געגוע או צביטה מתוקה בלב, סימן הוא שאנו מתעוררים לאיכויות ילדי הריינבו שבנו. כולנו מתפתחים ומשתנים כל הזמן, כיחידים וכקבוצה.

הורי הורינו הניחו את התשתית שעליה גידלו הורינו אותנו .אנחנו כבר גדלנו עם יכולות ועם כלים משוכללים משל הורינו. מכאן גם אנו מכינים את הקרקע לילדינו, לדור הבא של האנושות.

בדורות הקרובים אנו נמשיך לפתח את יכולתנו לחיות מתוך חיבור לגוף הקוונטי שלנו. נחוש ממש את הרמה הקוונטית שממנה פועל העולם ונהיה בחיבור עמוק עמה.

המשמעות היא שיכולות התקשור, הטלפתיה, הטלקינזיס, הבריאה יש מאין, תנועה מעבר למרחב ולזמן  )טלרפורטינג –   Beam Me Up” (“Scottyומפגש עם צורות חיים מפותחות החיות כבר בתודעה קוונטית, יהיו לחלק ממציאות היום–יום שלנו. ההבנה כי הכול אחד,  הן ברוח הן בחומר, תהיה המצע לתהליך ההתפתחות שלנו.

ייתכן שלחלקנו הדבר נשמע מעט הזוי , רחוק או מופרך.  אך חִשבו איך היו מגיבים אבות אבותינו אם היינו יכולים לבוא ולומר להם מעבר לזמן, שיש לנו היכולת לדבר עם חבר שנמצא מעבר לים בצד האחר של הכדור הארץ,  בלחיצת כפתור?  מה היו אומרים על כך שיש לנו היכולת לקבל מידע על כל דבר כמעט שנעלה על דעתנו,  בלחיצת כפתור?

אנו משתנים…

מפגש עם המאסטרים

בפרק על אודות החיבור ל ׳ילד הפנימי’, דיברנו על חשיבות החיבור לילד בתוכנו; על תפקידו להזכיר לנו מי אנו, להגן עלינו ,להדריך אותנו ולהזכיר לנו להיות אותנטיים וקרובים יותר לעצמנו כחלק חשוב בתהליך ההתפתחות שלנו.

את ה ׳ילד הפנימי’ הזה אנו יכולים לפגוש גם בכל ילד וילדה שנפגוש בדרכנו. אם בדמות ילדינו, אם ברחוב, במגרש המשחקים, בטבע או בקליניקה. כל מפגש כזה הוא מפגש עם מאסטר אמִתי!

לרפא את הצלקת

לילך המקסימה , בת עשר וחצי,  הגיעה עם אמהּ ללמוד אצלי בקורס רב–משתתפים. בשלב מסוים בקורס התחלקנו לזוגות ותרגלנו תהליך של ריפוי.

מכיוון שהיינו מספר אי–זוגי , הייתי אני בן–הזוג של לילך . וכך היה:

היא סרקה את לבי ואמרה “ :אני רואה צלקת קטנה בלב, זה מרגיש כמו כאב, האם פעם נפרדת ממישהו וזה כאב לך?” קולה המתוק לקח אותי הישר אל כיתה ז׳. היה זה זיכרון שכבר פגשתי בעבר,  אך נראה כי עתה הוא היה בשל למפגש נוסף ולריפוי ממקום חדש. הייתי מאוהב בבת כיתה שלי. היא הסכימה להצעת החברות שלי ולאחר שבוע התחרטה. בהמשך השנה התחברה עם בן כיתה אחר. אני הרגשתי מושפל, דחוי ופגוע בלי שהראיתי זאת לאף אחד.

לילך שאלה אם אני מוכן להיכנס ללב שלי ולשלוח לו ריפוי? איך אפשר לסרב לבקשה כזו מתוקה ותמימה? נכנסנו פנימה והתיישבנו בלב;

תחושה של אור סמיך זרמה אליו והמיסה את הכיווץ העדין שהיה בו. לאחר רגעים ספורים פתחה לילך את עיניה ובחיוך שובב ובביטחון עצמי רב אמרה: ”אני רואה שהצלקת נעלמה.”

פעמים רבות כשאני מלמד אנשים מבוגרים, אני נוכח לראות כי המחסומים העיקריים שלנו אינם חוסר יכולת כלשהי, כי אם שיפוטיות וביקורתיות יתר כלפי עצמנו. מתחתיהן נמצאים פעמים רבות פחדים מכישלון ומטעויות .לעתים נדרשת עבודה מעמיקה לריפוי המקומות הפגיעים שמתחת לביקורתיות יתר זו .לעומת זאת, אצל ילדים המקומות הללו עדיין פתוחים ובכך מאפשרים להם להשתמש במלוא הפוטנציאל האינטואיטיבי שלהם ובאהבה המרפאת הקורנת מהם בטבעיות.

גלעד נפגש עם המדריך הפנימי

נפגשתי בקליניקה עם גלעד, נער בן .11  זה היה בחופש הגדול. גלעד היה אמור לעבור לבית ספר חדש וחווה פחדים שנבעו מהערכה עצמית נמוכה, על אף עידודם של הוריו ותמיכתם בו. נפגשנו פעמים מספר במהלך החופש ומצאנו שפה משותפת. גלעד התחבר בקלות לרעיון של עבודה עם תת–המודע ושל זיהוי הדפוסים שהיו שם.

באחת הפגישות הצעתי לו להתחבר למדריך שלו. חשבתי שכך יוכל לקבל הדרכה ותמיכה באופן אינטואיטיבי ממקום עמוק בתוכו, ללא מעורבותי. הוא נענה להצעתי והקשיב פנימה למשך כמה רגעים. לאחר מכן פקח את עיניו. לשאלתי אם פגש את המדריך שלו אמר לי: “זה לא מדריך, זה ‘אני גדול’ מעוד כמה שנים. הוא בא להדריך אותי, להגיד לי שהכול בסדר ולעשות את מה שאני אוהב!”

החיבור היה אותנטי מאוד. חשבתי, איזו חכמה פנימית יש לילד הזה שזימן את עצמו גדול.

לאחר כמה חודשים פגשתי את אימו שסיפרה לי בהתרגשות על השינוי העמוק שחל בו, על הביטחון העצמי ועל ההצלחה בבית הספר החדש, הן בשיעורים והן מבחינה חברתית.

נדב מזמין את הפחד למשחק

זהו מכתב שקיבלתי מחברה טובה. חווינו יחד כמה טיפולים, אותם יישמה לאחר מכן בצורה מקסימה עם בנה, כפי שתוכלו לקרוא:

“הי אורצ׳יק, רציתי לשתף אותך בחוויה מאתמול בלילה של נדב הבן שלי, שהוא עוד חודש בן  7.

בתקופה האחרונה מטרידים אותו כל לילה פחדים מגנבים ומרוצחים.

כבר עשינו על זה סשנים, זה עזר אבל הפחדים חזרו. אתמול הצעתי לו לחוות את הפחד בגוף. הוא חשש שזה יהרוג אותו, להרגיש את הפחד, אז בהסכמתו לימדתי אותו שבטוח בעבורו להרגיש כל רגש. בהתחלה הוא אמר שהפחד נמצא בכל הגוף.

שאלתי אותו איך זה מרגיש? רעד? כיווץ? הוא אמר כיווץ בבטן. אז אמרתי לו שאני מחזיקה לו את היד ושפשוט ירגיש את הכיווץ בבטן ושאם יש לו במה לשתף אותי הוא מוזמן. כעבור זמן קצר, הוא סיפר לי שהוא שאל את הפחד אם הוא רוצה לשחק אתו, ושהפחד אמר שכן. הפחד אמר לו שמפני שהוא כל יום בורח ממנו אז הוא חוזר כי הוא פשוט רוצה לשחק אתו.

הם החליטו לשחק מטקות ואחר כך כדורגל .דקה אחרי זה הוא נרדם. בבוקר הוא סיפר לי שהוא אמר לפחד שהוא מרשה לו לחזור מדי פעם כשהוא רוצה לשחק. וגם שכשהוא נרדם עוד נשאר טיפי פחד ושגם זה חלף בלילה.

המעניין הוא שכבר הצעתי לו בעבר לדבר עם הפחד, להסתכל עליו, לנשום אליו,  אבל שכחתי מזה ולאחרונה רק ניסיתי לפתור את הפחד.

ואתמול זה היה פשוט יפהפה לראות את השפעת המוכנוּת להיות עמו, במקום לנסות לברוח.”

לאחר כמה ימים כתבה לי שוב:

“הלילה נדב חיכה לפחד שיגיע לשחק אתו לפני השינה, אבל הפחד לא הגיע.”

הילה נפגשת עם המלאך השומר שלה

את ההורים של הילה פגשתי באחד הפסטיבלים שאני מעביר בהם סדנאות.

אביה התקשר אליי לאחר כמה חודשים וביקש כי אפגש עם הילה בת ה- . 7

הוא סיפר כי פרצו להם לבית ומאז הפריצה הילה אינה מסכימה לישון לבד במיטתה.

לאחר שבוע נפגשנו אצלי בקליניקה. הייתה כימיה מידית וטובה ביני ובין הילה והיא הסכימה שאביה יחכה בחוץ בזמן המפגש.

שאלתי אותה אם היא יודעת מה זו מדיטציה. היא אמרה בחיוך מבויש שכן, שלימדו אותם בבית הספר (איזה בית ספר מגניב, חשבתי לעצמי.(

“יופי” אמרתי והזמנתי אותה בתהליך קצר לראות את עצמה בעיני רוחה הולכת בשביל שנכנס ליער. ביקשתי ממנה ממש לחוש את הדרך, ריח העצים, הטמפרטורה, אור וצל וכל דבר שתפגוש בדרך. סיפרתי לה שהשביל מגיע, בסופו של דבר, אל קרחת היער. שם במקום שהיא תרגיש בטוחה ומוגנת ביותר, היא מוזמנת להתיישב ולזמן את המלאך השומר שלה.

הילה התמסרה למדיטציה בפשטות ובקלות ונכנסה למצב של הקשבה קוונטית עמוקה. ניכר היה שגלי המוח שלה האטו והיא הייתה כל–כולה בחוויה בתוך היער.

לאחר דקות מספר היא סיפרה לי שהגיע המלאך השומר. הקשבתי אתה יחד ושיתפתי אותה גם בדברים שעלו אצלי באופן אינטואיטיבי.

אמרתי לה שהמלאך השומר מגן עליה ושהיא אהובה ובטוחה. שלחנו ריפוי לבהלה שנכנסה ללבהּ כאשר אבא שלה צעק על הגנבים בקול רם מאוד. כך הגיעו עוד ועוד מסרים מרפאים אל הילה. נדמה היה שהיא הולכת ונרגעת ומקבלת בחזרה את תחושת הביטחון שהתערערה אצלה.

ממש לפני סיום המפגש עלה בתוכי קולו של המלאך כשאמר:  “אמור לה שגם היא יכולה להגן על עצמה! ” להגן על עצמה? הרהרתי לעצמי בלב, אבל היא רק ילדה! חשבתי שאולי לא קיבלתי מסר מדויק ובחרתי שלא לשתף בכך את הילה. במקום זאת שאלתי אותה אם זה בסדר כעת לחזור עם הנוכחות מהיער לחדר, בכדי לסיים את הטיפול ולפקוח את העיניים.

להפתעתי, הילה אמרה לי בנחישות שיש עוד דבר אחד שהמלאך רוצה להגיד לה. וכך אמרה: “המלאך השומר רוצה להגיד לי שאני יכולה להגן על עצמי!”

הילה המתוקה חזרה עוד באותו הלילה לישון במיטתה, ואני קיבלתי עוד מתנה רבת–ערך ומעוררת השראה, של אמון ואמונה באופן שהילדים פתוחים לקבל את ההדרכה, השמירה והריפוי.

“אספבו” (Espavo)  היא מילה בשפה הלמורית, שפה עתיקה של תרבות ששכנה על כדור הארץ לפני יותר מ– 12,000 שנים. נהגו להשתמש בה בסופו של מפגש לשם ברכה והכרת תודה על המפגש שהסתיים.

משמעותה: “אני מעריך אותך ומודה לך על שהבאת את האמת שלך במפגש בינינו.”

לכל הילדים שלנו, הילדים שאנו, דור העתיד, המורים שלנו, תודה —

אספבו!

הגיגים

— החוויה ובעקבותיה התובנה ההולכת וגדלה בתוכי כי גופֵי תודעה ורגש מסוגלים להבנה ישירה בלי צורך בתיווך של מילים, הייתה מיוחדת בעבורי במיוחד .ההוויה מדברת בעד עצמה.

— לתת מקום למה שנמצא בתוכי כי הוא קיים ממילא … זה המפתח לשינוי.

— לחיות בתודעה של אהבה זה לא אומר שצריך כל הזמן להרגיש שאוהבים…  דווקא מכיוון שאהבה ישנה, אפשר להרפות ולקבל את מגוון הרגשות והמצבים שעולים בנו באהבה.

— חלק מן הייעוד שלנו בחיים זה פשוט לחיות אותם. לעתים אנו חוקרים את החיים במעבדה, בכיתת לימוד או בקליניקה, אך הלמידה והגדילה המהותיות ביותר מתרחשות בקפיצות קוונטיות, דווקא כשהלימוד בא דרך משחק וחוויה ומתוך החיים.

אהבה — חשוב יותר לאהוב את מי שמולך מלנסות לרפא אותו. לא לוותר על הריפוי, אלא להרפות מהדרך שהוא צריך להגיע . הכול שב לאיזון, משנה צורה ומחליף צורה ,יוצא מהמקור ושב לאחדות  )איזון הוא אחדות בתוכנו ועם מה שמחוץ לנו).

— אנו בוראים את חיינו במשותף עם אנרגיית החיים, צעד אחר צעד.

כאשר אנו מתחילים לשים לב לבחירות שלנו, לומדים את החוקיות של היקום ולמדים להיות קרובים יותר לעצמנו ולאמת שלנו — היכולת שלנו לכוון את חיינו גדלה והשותפות עם הבריאה מעמיקה, וזאת כיוון שאנו ערים יותר. עם זאת, ערים ומחוברים ככל שנהיה, יש תמיד חלק הקושר אותנו אל החיים ולמעשה מהווה מצע חשוב מאוד להתפתחות שלנו; הוא נקרא “המסתורין“ או “הלא–נודע”. ג׳ון לנון אמר )בתרגום חופשי שלי:( “החיים קורים בזמן שאתה עסוק בתכנון תכניות”. בפילוסופיה הסינית מדברים על הרעיון ולפיו יש לתת מקום של כבוד ללא–נודע בתהליך ההתפתחות, הלמידה והגילוי שלנו בחיים

— אהבה אינה מנוגדת לאגו. אהבה מכילה את האגו בתוכה ונותנת לנו את ההזדמנות להשתמש באגו כאינדיבידואלים בתוך השלם.

— גופנו נברא באהבה. כאשר אנו לומדים לאהוב את עצמנו, אנו לומדים לאהוב את הבריאה;  וכאשר אנו אוהבים את הבריאה, אנו אוהבים את עצמנו. הכול הוא אהבה בשלל צורות וגוונים. כאשר אנו לומדים להתבונן ולהיות נוכחים באופן קוונטי, אנו לומדים לאהוב ולתפוס את השלמות שבכול, מבלי שהכול צריך להיות מושלם ופתור.

— הצעד החשוב בתהליך זה הוא התובנה כי המקום שאנו נמצאים בו כעת הוא תמיד המדויק ביותר בעבורנו, כדי לעשות ממנו את הצעד הבא בהתפתחות שלנו.

— הבריאה היא נוכחות. כשאני בוחר להקשיב, אני נוכח באופן טבעי, וכשאני נוכח, אני פועל כהוויה של הבורא.

— בעצם השאלה או הבקשה לשמור על מה שיש, כמו לשמר הרגשה טובה או חוויה נעימה שעברנו , מסתתר המקום בתוכנו שאיבד את הדבר או שאינו חש אותו … לכן מה שאני עושה הוא להיכנס לתוך המקום, אל אותו פחד בתוכי, שחש את הנפרדות, ופשוט מאפשר לרגשות שעולים שם לחוש אהבה. התהליך יוצר טרנספורמציה ללא מאמץ … הרעיון הוא: להרפות , להרפות, להרפות. אין צורך לשמור על תדר יציב, הוא יודע לשמור על עצמו. רגשות הם עולם של גלים ,ואנו לומדים לגלוש עם ההקשבה ועם הנוכחות שלנו. כי להקשיב זה לאהוב, ואהבה היא הבסיס לכל מזור ותרופה.

— במקום לנסות לשנות אמונות, אני משנה את הגישה הפנימית שלי במפגש עמן וכך הן משתנות מאליהן. אני פוגש אותן בכנות ובאותנטיות, ומכיוון שאיני מתנגד להן איני מחזיק אותן ואיני נותן להן אנרגיה. מכיוון שאני נותן להן מרחב להראות את עצמן, הן יכולות להשתנות.

— אחת המטרות העמוקות של דרך ההתפתחות האישית היא להעמיק את תפיסת האחדות שבכל ואת החיבור לכל שישנו ,דרך החיים והאשליה שבחומר; לאפשר להבנה מנטאלית כי כולנו אחד להפוך לתובנה שבלב.

— תחושת אני אמִתית, מתפתחת מתוך הבחירות שאני עושה, ולא מתוך השוואה לאחרים או תגובה לציפיותיהם ממני או להערותיהם.

— “זמן הוא תנועה — תנועה היא מחשבה — מחשבה היא זמן”

]קרישנמורטי .[ כמו רגשות גם מחשבות הן תנועה. ויש להן השפעה הדדית ביצירה של זרימה או תקיעות.

— המוח אינו המודעות עצמה — הוא מַקלט ומַשדר של מידע, אך אינו המידע עצמו.

— אומץ — פירוש מלטינית: ‘לספר את סיפורך בלב שלם’.

— עוצמה אמִתית היא אימוץ מלא של תחושת הפגיעות בלי להזדהות עמה. מה שהופך אותנו פגיעים מביא יופי.

— אפשר להיות בסערת רגשות ובשקט בעת ובעונה אחת. שקט הוא התמסרות לתחושה שבגוף ולרגש, ולא לסיפור בראש. שקט משמעו לא להתנגד ולא לקבל, אלא להקשיב…  גם לרעש.

— התפקיד שלנו הוא להתמקד ברגע הבחירה. לוודא כי עשינו את בחירתנו מתוך השראה ולא מתוך הזיכרונות, מתוך אהבה ולא מתוך פחד. ההצלחה שלנו היא עצם הבחירה שלנו ;התוצאה חשובה פחות.

— חג פסח הוא חג החרות, וכאשר במילה “תחרות” אנו מורידים את האות תי״ו הראשונה המייצגת את התוצאה ,ומאפשרים לעצמנו ליהנות מהדרך, התחרות הופכת לחרות.

—”קיים סוג של מודעות גופנית המשפיע עמוקות על חיינו ויכול לסייע בידינו להשיג את מטרותינו האישיות. אם תשכיל לגשת אליה בצורה נכונה התחושה תשתנה…  ואז גם אתה משתנה ומכאן גם חייך”.

]פרופ׳ יוג׳ין ג׳נדלין, מייסד גישת ההתמקדות[

“—אתם יכולים לסמוך על תחושת הגוף שלכם שתוביל אתכם אל מרכז המבוך. היא יודעת מהו הכיוון שיש ללכת בו. כל שעליכם לעשות הוא ללכת בעקבותיה, והיא תוביל אתכם היישר אל המרכז .היא רוצה ללכת לשם; היא רוצה שגם אתם תבואו אתה, אך רק היא יודעת את הדרך, רק היא יכולה לקחת אתכם לשם”.

]פרופ׳ יוג׳ין ג׳נדלין, מייסד שיטת התמקדות[

“—מה שאנו מבטלים ואיננו מרגישים , נשאר בעינו; כאשר אנו מרגישים, הוא משתנה. מרבית האנשים אינם יודעים זאת.  הם חושבים שעל–ידי כך שלא ירשו לתחושות שליליות לעלות בהם, הם יהיו אנשים טובים יותר. היפוכו של דבר קורה ,זה גורם לכך שאותם רגשות יישארו במצב סטאטי, שנה אחר שנה. כמה דקות של תחושת הדברים בגופכם מאפשרת להם להשתנות. אם יש בכם משהו רע או חולה או לא יציב, הניחו לו להיות בתוככם ונשמו. זוהי הדרך היחידה שבה הוא יוכל להתפתח ולהשתנות על–פי צרכיו”

]פרופ׳ יוג׳ין ג׳נדלין ,מייסד שיטת התמקדות]

אין עדיין תגובות

רק לקוחות רשומים שרכשו את המוצר יכולים להוסיף תגובה.