החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!
על סנונית ליס

סנונית ליס נולדה ב-1980 בקיבוץ עין שמר, שם גדלה. כיום חיה ומתגוררת בתל אביב, עם בן זוגה ועם שני ילדיהם. כותבת מלידה (כמעט), על כל דבר ועניין ומתפרנסת מזה כמנכ"ל "סנונית תוכן" - המספקת תוכן וניהול פעילות ברשתות חברתיות למגוון ... עוד >>

כל הג'אז הזה

מאת:
הוצאה: | 2017-01 | 308 עמ'

ספר זה זמין לקריאה ביישום מנדלי קורא ספרים בלבד

זמינות:

25.00

5 מתוך 5 מבוסס על מדרג אחד
(חוות דעת אחת)
רכשו ספר זה:

אילו יכולתם לבודד רגע אחד מחייכם, ולהפוך אותו לערסל שתוכלו לשוב ולהתכרבל בו מתי שתרצו – באיזה רגע הייתם בוחרים? מה הייתם מוכנים לעשות כדי להשיב לרשותכם את הזיכרונות היקרים לכם ביותר, אם הייתם עלולים לאבד אותם לנצח?
עם הדילמות האלה נאלצת להתמודד ליז פיין, צעירה רגילה, בת 23, עם חיים "לא כל כך רגילים", כדבריה. מסלול חייה המבטיח של ליז נקטע באופן פתאומי בעקבות תאונה, והיא מושלכת החוצה, אל החלל הריק, ללא נקודת אחיזה. יום אחד גם המחשב הנייד שלה נגנב, וזמן קצר לאחר מכן היא מקבלת מכתב סחיטה.
הסחטן, "מישו", הוא גבר תל אביבי קל לשון וקהה חושים, המחזיק בחייה הווירטואליים של ליז כבבן ערובה. הוא דורש ממנה לכתוב לו 40 מכתבים שבהם תחשוף באותנטיות מוחלטת את חייה, את מחשבותיה ואת רגשותיה. אם לא תעשה זאת, הוא מאיים כי ימחק את התכנים שבמחשב שלה: מכתבים יקרים לליבה שאין להם תחליף ויומנים שבהם תיעדה את הזיכרונות החשובים לה ביותר.
קולותיהם של ליז, של "מישו" ושל דמויות מחייהם נשזרים זה בזה בסיפור סוחף, שבמהלכו נחשפים סודות מכוננים. חליפת המכתבים ביניהם מגוללת בפני הקורא בהדרגה את סיפור חייהם המורכב מחוויות צבעוניות, מאהבות אבודות, מטרגדיות ומניסיונות להתאושש מהן.
הרומן "כל הג'אז הזה" מציג דמויות אקסצנטריות שנעות בין העולם הווירטואלי לבין המציאות הפיזית, בין נעורים לבין חידלון. הוא נע עם גלי ההדף שמותיר אחריו האובדן, ומתחקה אחר תפקיד השפה בהתמודדות עמו. במקצב ייחודי הוא מתעד ללא פשרות את שבריריות הנפש האנושית החשופה לאקראיות החיים, ומנגד – את תעצומותיה.

מקט: 1312-0901316-1
לאתר הספר הקליקו כאן
לאתר ההוצאה הקליקו כאן
קטע וידאו/אודיו קשור
ביקורת על הספר
סקירה על הספר בבלוגיה
עמוד הפייסבוק

ספר זה זמין לקריאה באפליקציית מנדלי קורא ספרים בלבד


נושא: שלום עליזה

את לא מכירה אותי. קניתי בחנות למוצרי חשמל משומשים מחשב נייד מיד שנייה, ומצאתי בו את חייך. את הימים האחרונים שלי העברתי איתך, כך שככל הנראה אני מכיר אותך טוב מכפי שאת מכירה אותי.

לפני שתתחילי לתהות אבהיר: כל החומרים שלך אצלי, במחשב העמוס במכתבים ובקטעי יומן. הגיעו אלי חיים שלמים. את כותבת המון! מתי את מספיקה? את כותבת הרבה יותר ממני, ואני איש של מילים, כתיבה היא משלח ידי (הנה, את כבר יודעת עלי דבר אחד קטן).

אם הערכתי נכונה, מחשבך נגנב בטרם הגיע אלי וכעת אני הוא בעליהם הבלעדי של חיי המחשב שלך — התכנים, סיסמאות הכניסה שלשמחתי לא מיהרת לשנות, פרטי חשבון בנק (שלא יועילו לי במקרה שלך), היסטוריה ומועדפים. הכול כאן. אוכל להיות את הווירטואלית אם ארצה בכך. למעשה, אם תבדקי, תגלי שהרשיתי לעצמי למחוק מבחר אימיילים מעניין במיוחד מהג'ימייל שלך והודעות נבחרות מהפייסבוק שלך. בטוויטר לא נגעתי, משפטי השנינה הקצרים שלך לא מעניינים אותי.

לפני שאת ניגשת להתריע בפני מכרייך ובפני שומרי הסף הרובוטיים של הכתלים המערביים הדיגיטליים שלך שאדם אחר גולש בשמך, ולשנות סיסמאות — המשיכי לקרוא, ולא — את עלולה להצטער.

אני עומד להציע לך עסקה. אם תסכימי לה ותעמדי בתנאים שאציב — תקבלי את חיי המחשב שלך בחזרה, את המכתבים, את הסיסמאות ואת הקטעים המפוזרים שכתבת לעצמך ושנכתבו אלייך בשנים האחרונות. אם לא תשיבי לי תוך שבוע, אם לא תסכימי לעסקה או לא תעמדי בתנאיה, תאבדי את כל המכתבים היקרים ואת זיכרונותייך — ארכיב מסודר בחריצות של מי שאת. רק את יודעת איזו משמעות יש לכל אלה בעבורך. מקריאתי עד כה, נדמה לי שהיא רבה עד מאוד.

העסקה: עלייך לכתוב ולשלוח אלי 40 מכתבים, בני לפחות 500 מילה כל אחד. מכתבים כנים שבהם תספרי באמת ובתמים על קורותייך — מעשייך, חוויותייך, תחושותייך ומחשבותייך.

על המכתבים להגיע אלי לפחות אחת לשבוע לדואר אלקטרוני זה. לעתים אשאל אותך שאלות, ואת תתבקשי להשיב בכנות מלאה ומוחלטת. לעתים אשיב למכתבייך, לעתים לא. כך או כך, יהיה עלייך להמשיך לשלוח את המכתבים בקביעות.

אם תשני את סיסמאותייך, ו/או אם תנסי לעדכן אדם אחר בתכתובת זו או בחילופי דברים עתידיים בינינו, ו/או אם תנסי לברר כל מידע על אודותי, תפני לרשויות החוק או תעשי כל פעולה אחרת שעלולה להתפרש בעיני כאילו שאת שואפת להסתיר ממני מידע, לחסום את גישתי להתנהלותך הווירטואלית או להתחקות אחרי — תאבדי את כל כתבייך וזיכרונותייך.

אני מעוניין לפגוש בך בתיבת הדואר האלקטרוני שלי, אחד על אחד. עירומה מילולית, נקייה מאיפור דיגיטלי. בלי כל הבולשיט החברתי, הציבורי, הפייסבוקי הזה. אני רוצה אותך ארוכת מילים, משפטים ומחשבות. אל תנסי למכור לי קטעים שכתבת בעבר. אני אזהה אותם.

אין לי מה להפסיד בעסקה הזו. את, לעומת זאת, עלולה להפסיד הכול, ונדמה לי ששנינו מבינים מדוע. תשובתך — בהתאם לברית הידידותית שכרתנו בינינו, תגיע אלי תוך שבוע לכל היותר. אני מצפה לה.

כהוכחה לכך שהמחשב שלך אכן בידי אני מצרף מכתב חביב שמחקתי מתיבת הדואר הנכנס שלך. מישהי בשם יסמין דהן שלחה לך אותו ב־2009, אני משוכנע שתזהי אותו.

השיבי לי, עליזה. אצטער למחוק לעד מכתבים כאלה.

בידידות,

מישו

  1. 5 מתוך 5
    5 מתוך 5

    :

    כל הג׳אז הזה / סנונית ליס – סקירה

    אני אוהבת לקרוא ספרים חדשים.
    זה כמעט כמו לפגוש מישהו בפעם הראשונה.
    לפעמים, מיד מחבבים ומוצאים מכנה משותף לשיחה. לפעמים זה לוקח זמן….

    הפעם פגשתי ספר כל כך חדש, שאפילו לא הוציאו אותו עדיין לאור.

    הסקרנות הכריעה אותי לגמרי. תיכף תבינו למה.

    הנושא עצמו נראה לי כמו חידה:
    בחור ובחורה מתכתבים במיילים זה עם זו. לא מבחירה חופשית, אלא מתוך כפייה חד צדדית ווירטואלית שלו עליה.
    מסתבר שהבחור, המכונה ״מישו״ מחזיק ברשותו את המחשב הגנוב של הבחורה, ליזי, ששמה האמיתי הוא עליזה (למרות שהיא די עצובה).
    מישו לא רק מחזיק את המחשב, הוא גם מכתיב לליזי את התנאים להחזרתו. הוא מאלץ את ליזי לכתוב לו על עצמה ובתמורה, ישחרר את קובץ אסופת המכתבים שהפריד מתוך שאר הקבצים שעל גבי המחשב הגנוב. את אסופת המכתבים הזו הוא מחזיק כבן ערובה בידיו והוא לא מתכוון לשחרר אותה בקלות. במיוחד, כשהוא יודע עד כמה היא חשובה לליזי.

    מאיפה הוא יודע הכל עליה?

    ובאיזו זכות הוא כופה את עצמו? מה היא חייבת לו?
    האם הוא מונע מחוסר ביטחון? מאהבה נכזבת? אולי זה בכלל עוד סיפור על אובססיה מסוכנת?

    עם התחלה כזו, חייבים להמשיך לקרוא.

    לאט לאט וככל שליזי נענית לדרישות המעצבנות של מישו, נפרשים בפנינו חיי השניים. העבר שלהם לא פשוט. קשה מנשוא, אפילו.

    ולמרות זאת, מה הם מחפשים במערבולת הרגשית שאליה נכלאו? איזו מערכת יחסים יכולה סיטואציה כזו להוליד, מבחינתם? פורקן מזיכרונות שלא מרפים? גירוד בלתי פוסק של פצעים מהעבר? אולי נחמה?

    המילים הם מוטיב מרכזי בסיפור המיוחד הזה. בעיקר מילים שלא אומרים. שתיקות שמלוות לאורך שנים ומעיקות כל כך….

    מישו וליזי, שבדרך כלל לא מדברים על כל דבר עם כל אחד מחפשים מגע באמצעות התכתובת הוירטואלית. הם מתצפתים זה על זו. מתקדמים האחד אל השנייה ולרגע, אפשר לחשוב שהם ממש חברים שהכירו מזמן.

    האם זהו באמת סיפור של התאהבות במיילים? תצטרכו לקרוא ולהיווכח בעצמכם.

    כל הג׳אז הזה, ספרה של סנונית ליס, מומלץ בחום רב ביותר.

הוסיפו תגובה