האור האפלולי של מועדון הריקוד על עמוד “Pole dancing club“ במלזיה חשף שתי רקדניות מקצועיות המבצעות ריקוד מושלם. סטפני, שצפתה […]
גילה
האור האפלולי של מועדון ה”ריקוד על עמוד” (Pole dancing club) במלזיה חשף שתי רקדניות מקצועיות המבצעות ריקוד מושלם עם תרגילים אקרובטיים נפלאים. חבורת הגברים שצפו בהן מחאו כפיים בלי הפסקה. הם השתתקו רק כשנכנסה למועדון מדריכת הרקדניות האורחת סטפני, שהגיעה מאנגליה במיוחד לקראת אליפות העולם בריקוד על עמוד שהייתה צפויה להתרחש בסינגפור בהמשך החודש.
סטפני צפתה בשתי הרקדניות והציעה להן לערוך כמה שיפורים לריקוד, למרות שבעין בלתי מקצועית הריקוד נראה מושלם. היא העירה להן באנגלית רהוטה לגבי הטכניקה והציגה להן בעצמה כיצד נכון לבצע את הצעדים. לקול תרועותיהן של הרקדניות האחרות ביצעה סטפני ריקוד־עמוד מושלם בטכניקה ובגבהים ייחודיים. כשסיימה, נפרדה במהירות מכולם, מאחר שהייתה צריכה להספיק לטיסה של “בריטיש איירווייז” ללונדון.
בדירת המסתור הקבועה שלה בלונדון שהייתה מצוידת בכמה עמודים לאימון, ביצעה סטפני את אימוני השגרה שלה מייד לאחר שנחתה, כך שתהיה בכושר מספק לקראת המשך היום העמוס במשימות. הודעה קצרה שקיבלה בטלפון בהול בקוד מוצפן, קטעה את האימונים: “את נקראת בחזרה לבסיס בהקדם האפשרי”.
סטפני, שהתלבשה בצניעות עם תרמיל על גבה, עלתה על טיסת “איזי ג’אט” מנמל היתרו לתל אביב. רכב “המשרד” חיכה לה בעת הירידה מהמטוס. הנהג שכינה אותה בשם גילה, הוציא אותה מן השדה ללא צורך במעבר הדרכונים הרגיל. כשהגיעה למטה המוסד בתל אביב, המתין לגילה מברק על שולחנה שיועד אל ג’ סגנית ראש המוסד מאת ח’, ראש מערך איסוף המודיעין, ובו פרטים על התקיפה שאירעה בסעודיה כמה ימים לפני כן.
ב־14 בספטמבר 2019 בשעה ארבע לפנות בוקר אירעה סדרת פיצוצים במתקני הפקת הנפט בסעודיה, שהביאה להשבתתם ולהפחתה דרמטית של ייצור הנפט הסעודי בטווח המיידי. הסעודים הודיעו כי התקיפה תגרום לירידה של כחמישים אחוז בתפוקת הנפט שלהם, המהווה כחמישה אחוז מסך הצריכה העולמית. מייד לאחר התקיפה לקחו החות’ים בתימן אחריות על התקיפה, וטענו כי היא בוצעה על ידי עשרה כלי טיס בלתי מאוישים (כטב”מים). הם ציינו כי מטרת התקיפה הייתה לפגוע במתקני ייצור הנפט, וכי בכוונתם לתקוף יעדים סעודיים נוספים כנקמה על מעורבות הממלכה במלחמת האזרחים בתימן.
על פי מקורות מערביים, התקיפה תוכננה כבר מיוני 2019 בלי שגופי המודיעין המערביים הצליחו לקבל כל מידע על אודותיה. לדבריהם, התקיפה בוצעה על ידי שמונה־עשר עד עשרים וחמישה כטב”מים, שחלקם היו כטב”מים “מתאבדים”, בהם בעיקר “שאהד 136”, דגמי “קאסף 2K” ו”סאמאד 3″, ועל ידי שבעה טילי שיוט איראניים, שחלקם היו מסוג “סומאר”. הכטב”מים שהו שלוש שעות באוויר ממועד שיגורם ועד פגיעתם במתקני הנפט, והיו חמושים בראשי נפץ של כשלושים קילוגרם. שניים מטילי השיוט, שכללו כל אחד ראש נפץ של 100 קילוגרם, פגעו במטרות וארבעה טילים נוספים נחתו באזור המטרות. הפגיעות המדויקות במתקני הנפט העידו על רמת מקצועיות גבוהה של מפעילי מערכות התקיפה.
בימים הראשונים שלאחר התקיפה האשימו גורמים במערב את איראן כמי שעומדת מאחוריה. לפי מקורות שונים שצוטטו בתחקיר של סוכנות הידיעות רויטרס ובעיתון “ידיעות אחרונות”, הכטב”מים והטילים שוגרו מבסיס חיל האוויר של משמרות המהפכה באזור אהוואז שבאיראן. כשבוע לאחר מכן הודיעו רשמית צרפת, גרמניה ובריטניה בהצהרה משותפת שאיראן נושאת באחריות לתקיפה.
למרות הודעת החות’ים הסיבות למתקפה אינן ברורות. לפי חלק מהפרשנים, היא אכן אירעה על רקע מעורבות הסעודים במלחמת האזרחים בתימן. אולם לעומתם יש הסוברים שמדובר בתקיפה ישירה של איראן במסגרת מלחמתה להקלות בסנקציות שארצות הברית והמערב הטילו עליה, בעיקר מגבלות על קניית נפט. אם אכן כך הדבר, הרי שמדובר בהסלמה משמעותית של יחסי איראן—ארצות הברית.
פרשן העיתון הבריטי “האינדיפנדנט״, פטריק קוקברן, טען כמה ימים לאחר התקיפה, כי מעבר להשפעותיה הכלכליות, הצבאיות והפוליטיות, הרי שהיא מסמנת שינוי באופי הלוחמה בעולם כולו. לדבריו, העובדה שהתוקפים, תהיה זהותם אשר תהיה, הצליחו באמצעים זולים יחסית להתגבר על מערכות נשק שעלו מיליארדים ופגעו מרחוק במתקנים חיוניים ביותר, מאותתת לקובעי המדיניות בעולם כי ייתכן שההשקעות הכבדות במטוסים המשוכללים והיקרים אינן מוצדקות. קוקברן השווה את תקיפת מתקני הנפט בסעודיה מבחינת התפיסה לקרב טאראנטו — שנערך בנובמבר 1940 במלחמת העולם השנייה בין הצי הבריטי והצי האיטלקי, שבו בפעם הראשונה חזה העולם בכוחה האמיתי של נושאת מטוסים וסימן את סופן של אוניות המערכה הגדולות.
בחלוף כמה ימים מהתקיפה בסעודיה נקראו כל בכירי המוסד, בהם “הראש”, סגניתו וכל ראשי האגפים, לפגישה דחופה אצל ראש הממשלה. בישיבה שאל ראש הממשלה את הנוכחים כיצד לדעתם נכון שהמוסד יפעל בעניין האיום הקיומי על מדינת ישראל מצד איראן, וכיצד על ישראל להגיב אם הרפובליקה האסלאמית תתקוף מתקנים אסטרטגיים נוספים ואף את המוסד עצמו.
צוות חשיבה מיוחד הוקם לצורך כך במוסד, כאשר בראשו הוצבה סגנית ראש המוסד ג’ (גילה), המוח מאחורי כל הפעילויות המורכבות שהמוסד מבצע בעולם, כשהיא בכיסוי של מדריכת ריקוד עמוד מקצועית בשם סטפני.
*
גילה הייתה בת יחידה לזוג הורים אנגלים שהיגרו לסידני שבאוסטרליה, שם נולדה וגדלה עד גיל חמש. לאחר מכן עברו הוריה ללונדון ובה היא גרה עד גיל שמונה־עשרה, אז החליטה לעלות לישראל ולעשות תפקיד משמעותי בצבא. המוסד איתר אותה כבר בשלבי המיון הראשונים לצה”ל והצליח למצוא עבורה תפקיד במחלקת המחקר של “המשרד” כחיילת מושאלת. אולם כבר בתהליך גיוסה ראה בה המוסד לוחמת בפוטנציה של הארגון בשל יכולתה להחזיק באופן חוקי דרכון אנגלי או אוסטרלי, בשל האנגלית המושלמת במבטא אנגלי שהיית השגורה בפיה, וכן בשל יכולותיה המקצועיות בתחום הספורט וקשיחותה הנפשית.
בזמנה הפנוי במהלך שירותה הצבאי התאמנה גילה בריקוד על עמוד, דבר שהיה לה מאוד קל, כי כישוריה האתלטיים בלטו כבר מהיותה קטנה. בילדותה היא אהבה מאוד את כל סוגי האתלטיקה וההתעמלות, ובעיקר התמחתה בהתעמלות על מכשירים. מכאן הדרך לריקוד על עמוד הייתה קצרה, וכשענף זה נכנס לארץ, הפכה אותו גילה למקצועה הראשי. הייתה לה מערכת שרירים ייחודית שטופחה במשך שנים ואפשרה לה להחזיק את גופה באוויר רק בכוח ידיה, אצבעותיה ואף רגליה. תרגילים מאוזנים על העמוד היו חלק ממופע מרהיב שידעה להציג.
מביני עניין במוסד אמרו לה כי יש לה עוד יתרון גדול. הופעתה הייתה כשל אישה רגילה, לא בולטת מדי, לא גבוהה מדי ולא נמוכה מדי, לא יפת תואר ולא מכוערת. רבים מתארים בסרטים ובספרים מרגלות כמעין “סופר וומן” בלונדינית יפיפייה. אולם גילה נראתה כאישה רגילה לחלוטין, שכאשר היא עוברת ברחוב תווי פניה נשכחים אחרי כמה דקות. היא שידרה את המונח “BONA FIDE” (“בתום לב”) במלוא מובנו — כאשר מישהו חלף על פניה, תמיד היא נראתה כמי שצועדת בתום לב, סתם איזו אישה ברחוב שאין סיבה לשוב ולהתבונן בה.
לאחר שהשתחררה מהצבא התקבלה גילה למוסד, הפעם לתפקיד מבצעי כלוחמת. צוות המוסד שקיבל אותה, דאג לבנות לה סיפור כיסוי כמדריכה בין־לאומית ושופטת בין־לאומית בתחרויות ריקוד על עמוד ברחבי העולם. כך היה קל להסביר מדוע היא טסה לה למקומות רבים באין מפריע.
לצורך תפקידה החדש נדרשה גילה לשנות את שמה לסטפני בדרכוניה השונים, שהיו מהימנים לצורך פעילות מודיעין. היא התבקשה לחזור לאנגליה ולהעמיק את סיפור הכיסוי שלה, בכך שתלמד בכמה מועדוני ריקוד על עמוד ותשפוט בתחרויות בין־לאומיות בתחום. כך, במשך שלוש שנים, עד שהייתה בת עשרים ושלוש, התגוררה גילה בלונדון לבדה. כששבה לארץ, החלה את סבב תפקידיה במוסד ועברה כמעט את רוב המחלקות, כשבמקביל סיימה שני תארים: האחד בניהול בין־לאומי, והשני במדעי המחשב עם התמחות בסייבר.
לקראת גיל שלושים ושמונה זכתה גילה במלגת וקסנר וטסה לשנת לימודים במסגרת הקרן באוניברסיטת הרווארד שבארצות הברית. היא הייתה כל כולה בעשייה הביטחונית. מעולם לא נישאה ולא היו לה ילדים. בגיל ארבעים התבשרה כי היא ממונה לסגנית ראש המוסד. הוריה היו גאים באה מאוד על כך.
אין עדיין תגובות